נחלים

נחלים

הנחלים הזורמים לים התיכון:

נחל כזיב, נחל בצת, נחל נעמן, נחל שגור, נחל ציפורי, נחל קישון,  נחל תנינים, נחל חדרה, נחל אלכסנדר, נחל ירקון, נחל איילון, נחל שורק, נחל לכיש, נחל שקמה.

נחלי המזרח: נחל ירדן דרומי, נחל חרוד, נחל קדרון.

 

בשנים האחרונות אנו עדים לראשיתו של שיפור במצבם של נחלי הארץ. שיפור זה הושג במידה מרובה בעקבות הקמתם של מכונים לטיהור שפכים (מט"ש),  בעלות של למעלה משבעה מיליארד שקל, שנועדו להשיב את השפכים להשקיה חקלאית, אך גם בעקבות העלייה במודעות לתוצאות השליליות שגורם זיהום הנחלים לנוף, לסביבה ולציבור. למרבה הצער, שיפור זה מתנהל בעצלתיים, תוך המשך הפגיעה בחי ובצומח בנחלים ותוך פגיעה בציבור שנמנע ממנו השימוש בנחלים כבאתרי נופש ופנאי.

זיהום מי הנחלים נמשך

כאמור, למרות מהלך נרחב להקמת מכונים לטיהור שפכים  ואישור חוקים ותקנות למניעת זיהום (ביניהם תקנות צנרת  המבטיחות את תקינות הצינורות והפרדת הביוב מהניקוז העירוני) לא מעט נחלים בארץ ממשיכים לסבול מזיהום. כך למשל, בירדן הדרומי ממשיכים לזרום שפכים גולמיים בעקבות עיכובים בהקמת מכון טיהור השפכים של המועצה האזורית עמק הירדן ודרום טבריה. נחל חרוד ממשיך לסבול מזיהום בעקבות אי-התחברות מועצה אזורית גלבוע למט"ש בית שאן. בנחל אלכסנדר זורמים שפכים מתחום הרשות הפלשתינית, בעיקר מהערים שכם וטול כרם וגורמים לזיהום הסביבה ולזיהום מי התהום. בירקון זורמים שפכים המגיעים מהמועצה האזורית דרום השרון, טירה, טייבה, קלקיליה וישובי השומרון, בעקבות עיכובים בהקמת מט"ש דרום השרון.  עיריית ירושלים מזרימה שפכים לנחל הקדרון, המגיעים עד לים המלח, ומזהמים שטחים נרחבים ובהם אתרים היסטוריים ואתרי מורשת.  אי-הקמת מכונים לטיהור שפכים גורם לא רק לזיהום נחלים ולפגיעה בטבע ובנוף, אלא גם לבזבוז מים, שניתן היה להשתמש בהם להשקיה חקלאית.

זיהום מרשויות חלשות

סיבה נוספת לזיהום נחלים היא תקלות להן אחראיות בעיקר רשויות חלשות שאינן מסוגלות לטפל במערכת הביוב שלהן. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמעט בכל יום בשנה מתרחש אירוע של זיהום נחלים, כתוצאה מהזרמת שפכים או קולחים (כ-350 אירועים בשנה). הסיבה לאירועים אלה הם תשתיות ביוב ברמה נמוכה, או תחזוקה לקויה של תשתיות אלה, בעיקר על-ידי רשויות עירוניות חלשות, שאינן מסוגלות לתחזק את מערכת הביוב שלהן. חוסר התחזוקה גורמם לתקלות במערכת הביוב, הגורמת להזרמת שפכים.  זיהום זה המתמשך על-פני ימים, שבועות וחודשים וגורם לנזק עצום לטבע ולנוף. על פי הערכה, עלות תיקון נזקים אלה אלפי שקלים בודדים בלבד. אי-התיקון מורידות לטמיון השקעה של מיליארדים. עמותת "צלול" מציעה לממשלה להקים קרן שתדאג לתקן תקלות אלה ותמנע את הנזק הבלתי נסבל.

זיהום מברכות דגים

לאורך נחלי הארץ ובהם נחל חרוד, נחל הירדן הדרומי, נחל קישון, נחל נעמן, נחל חדרה,  ונחל תנינים פועלות כ-40 בריכות דגים, המזרימות לנחלים פלט המזוהם בהפרשות דגים, חומרי הזנה ותרופות. פלט זה גורם לזיהום הנחלים ואינו מאפשר את שיקומם.

עמותת צלול מנסה מזה כשלוש שנים לקדם רפורמה בענף, שתאפשר להזרים לנחלים פלט במשך שלושה חודשים בשנה בלבד, וגם אז ברמת טיהור המתאימה להזרמה לנחל (בהתאם לתקנות ענבר). עלות הרפורמה, כ-100 מיליון שקל לכלל הבריכות. בשל התנגדות משרד האוצר לממן את מחצית הרפורמה, כ-50 מיליון שקל,  ובשל הימנעות יתר משרדי הממשלה, ובראשם משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, מלטפל בבעיה, הרפורמה אינה יוצאת לדרך וזיהום הנחלים נמשך.

המעיינות תפוסים

רוב נחלי הארץ סובלים מהזנחה וממיעוט מים, שהם תוצאה של הורדת מפלס מי ותפיסת המעיינות על-ידי חברת מקורות ועל- ידי מפיקים פרטיים. תפיסה זו מתבצעת באמצעות בניית מבני בטון ומשאבות על פי המעיין, המונעים את נביעת המים וגורמים להתייבשות הנחל.

הנזק שנגרם לנחלים בעקבות הפסקת הזרמת המים הוא עצום, והוא כולל התייבשות בתי גידול לחים, שהיו חלק מנוף הארץ, הכחדה של מיני בעלי-חיים וצמחים והשתלטות מינים פולשים. מהנתונים עולה, כי למעלה ממחצית סוגי הצמחים ובעלי החיים שהתגוררו בנחלי הארץ נעלמו כתוצאה מהתייבשות הנחלים ובתי הגידול הלחים וכתוצאה מזיהום.

לאחרונה, בעקבות דרישת ארגוני הסביבה, אך גם בעקבות הכרה מצד רשות המים, רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה, הוחל בתכנון תוכניות להשבת המים לנחלים באמצעות הסרת אחוז המעיינות והמרת המים בקולחים. למרבה הצער, תכנון התוכניות ויישומן מתנהלים לפי-שעה בעצלתיים, ורק מעינות מועטים, אם בכלל, שוחררו, ביניהם מעינות נחל הגעתון, עין יזרעאל, נחל ציפורי ועוד.

מי אחראי?

סמכויות ניהול הנחלים מפוצלת בין חוקים שונים (חוק המים, חוק הניקיון, חוק הביוב, פקודת העיריות ועוד ועוד) ומפוזרות בין רשויות שונות: עיריות, מועצות האזוריות, משרדי הממשלה (משרד האנרגיה והמים, משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, רשות המים ועוד), גופים שלהם צרכים שונים, אינטרסים שונים והשקפת עולם שונה באשר לתפקיד הנחל. עובדה המקשה מאוד על תכנון, על אכיפת החוק ועל שיקום הנחלים. פיזור זה בין משרדי הממשלה השונים, מקשה מאוד על שיקום הנחלים ועל שינוי מעמדו מחצר אחורית מוזנחת לאתר טבע.

מה ניתן לעשות?

בראש ובראשונה יש להוציא את כל מקורות הזיהום מהנחלים – להפסיק את הזרמת השפכים והקולחים, לסייע לרשויות חלשות לטפל בתקלות, למנוע את הזרמת פלט בריכות הדגים באמצעות רפורמה בענף, להגיע להסדר עם הפלשתינים לגבי האחריות לזיהום ולהגביר את האכיפה על רשויות מזהמות ועל מפעלים מזהמים.

 לאחר הפסקת הזיהום, יש לשחרר את כל המעיינות האחוזים על-ידי חברת מקורות ועל-ידי מפיקים פרטיים, באמצעות המרת המים במקורות מים חלופיים, ובהם קולחים. לירדן הדרומי יש להזרים מים מהכנרת ולהתחיל בכך לשקם את הנחל. בכל מקרה יש להימנע מהזרמת קולחים לנחלים, גם אם הקולחים ברמת טיהור טובה ולהעדיף הזרמת מי מקור, ישירות מהמעיין

באשר לניהול הנחלים, כיום מנוהלים רוב נחלי הארץ על ידי רשויות ניקוז, שבחלקן עדין רואות בנחלים תעלות שתפקידן להזרים את מי השיטפונות לים. גישה שיש לשנותה ולאמץ שיטת ניהול אגנית, המתייחסת לאגן הניקוז כולו, הרואה לנגד עיניה את כלל הנושאים הנוגעים לנחל: מים, צמחיה, בעלי-חיים, נגר, פשט הצפה, סחף, נפתולים ועוד. ראיה כוללת זו תאפשר את שיקום הנחל לטובת החי והצומח שבו ולטובת הציבור.

 חדשות