קידוחי גז ונפט, ללא הגנה, ללא אחריות

קידוחי נפט

מדינת ישראל נכנסה לעידן קידוחי הגז והנפט בים התיכון מבלי שנערכה לכך מבחינה חוקית, מבחינה תכנונית ומבלי שדאגה לאמצעים להגן על הים למקרה של אסון קידוח. בשנים האחרונות קודמו שני חוקים שמטרתם הגנה על הים: חוק אזורים ימיים, שמטרתו להחיל את החוק על המים הכלכליים, וחוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת)  שנועד להיערך בציוד, בכוח אדם לצמצום אסון גז ונפט בים. למרות חשיבותם הרבה  החוקים טרם אושרו, עובדה החושפת את הים התיכון לסכנה גדולה.

חוק התלמ"ת

חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) התקבל בהחלטת ממשלה עוד ב-2008, אך למרות זאת טרם אושר. משמעות הדבר היא המשך חשיפת הים התיכון לסכנה כתוצאה מדליפת קידוח או מאסון שיט. בינואר 2012 הודיעה המדינה שתקצה כ-22 מיליון שקל למשך חמש שנים לרכישת שתי ספינות המיועדות להתמודדות עם דליפות נפט בים, לרכישת ציוד ולגיוס תשעה תקנים להתמודדות במקרה אסון (תלמ"ת). חשוב לציין, כי הצטיידות זו תימשך חמש שנים לפחות, שכן בכוונת המדינה להקצות כארבעה מיליון שקל בשנה בלבד (עד כה הועברו שני תשלומים), במהלכן ימשיכו הים התיכון וחופיו להיות חשופים לאסונות קידוח.

לדעת צלול, גם אם החוק יאושר, הוא יספק מענה חלקי בלבד למקרה של זיהום וזאת בשל חוסר עדכונו של תרחיש הסיכון ולהעמידו על יכולת תגובה עצמאית לא לאירוע אחד, אלא לשלושה אירועי זיהום גדולים בו-זמנית: אירוע דליפה גדול במפרץ אילת ושני אירועי דליפה גדולים בים התיכון – 6,000 טון דלק/מזוט כל אחד, סה"כ 18 אלף טון. היערכות זו מחייבת להצטייד בציוד ובכוח אדם יעיל ומיומן. על ההיערכות לכלול את המשרד להגנת הסביבה, את חיל הים, את המפעלים השונים ואת הרשויות המקומיות.

בים התיכון משונעים 30% מכלל הדלקים בעולם, כ-360 מיליון טון בשנה. משייטות בו ספינות סוחר, לאורך החופים פועלים מקשרים ימיים ובעומק הים נערכים קידוחי גז ונפט. על-פי נתוני היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה, בין 2011-2001 אירעו מול חופי ישראל כ-45 אירועי זיהום ים בהיקף של עד עשרות טון דלק לאירוע. בים התיכון כולו התרחשו בין 1997-2014 למעלה מ-800 אירועי זיהום ים מספינות (נתוני המרכז האזורי ללחימה בזיהום ים במלטה). כל אלה עוד לפני שהחלה פעילות הקידוחים בים התיכון, המבשרת על סכנה יומיומית לסביבה הימית.

אורכו של החוף הישראלי כ-197 ק"מ והוא כולל אתרי טבע, אתרי היסטוריה וארכאולוגיה, אתרי נופש ופנאי ומתקני תשתית אסטרטגיים (נמלים, תחנות כוח, מתקני התפלה, מתקנים צבאיים ועוד) הממוקמים בסמיכות רבה זה לזה. אירוע דליפה, באם יקרה, יגרום לנזק אדיר לא רק לסביבה הימית ולכל אשר בה, הוא ישבית את מתקני התשתית (כולל אספקת מים ממתקני התפלה) ואת נתיבי התחבורה הימית, יחסל את ענף הדייג ואת ענף התיירות, יפגע בפעילות חיל הים וימנע מהציבור ליהנות ממשאב הים, שיש לו חשיבות שלא תסולא בפז במדינה חמה.

ישראל חתמה ב-1990 על אמנת ברצלונה ועל ההסכם הטרילטראלי בו סוכם, על יכולת טיפול משותפת ב-15 אלף טון זיהום וסיוע הדדי (ישראל – 4,000 טון, קפריסין – 5,000 טון ומצרים – 6,000 טון). שמונה שנים אחר-כך, ב-1998, החליטה הממשלה על הקמת ועדת היגוי בין-משרדית, בראשות המשרד להגנת הסביבה, עליה הטילה להכין את תכנית התלמ"ת ולאשרה בחקיקה. לאחר עוד כ-10 שנים, ב-2008, אישרה הממשלה את עקרונות התוכנית. בעקבות פריצת צינור הנפט של קצא"א בבאר אורה, קבעה הממשלה ב- 28 בינואר 2015, כי היא רואה צורך חיוני בהשלמת היערכותו של המשרד להגנת הסביבה למניעה ולטיפול של אירועי זיהום סביבתיים, כל זאת במסגרת תפקידו כ"מגיב שני". למרות כל ההחלטות, ו-27 השנים שחלפו מהחתימה על המחויבות להגן על הים, התלמ"ת טרם אושר (יולי 2017) וגם ההערכות טרם הושלמה וזאת למרות הגידול בהיקף הסיכון.

לעבודה המלאה – דוח מצב הים יולי 2017

חוק אזורים ימיים לא אושר

  • ליצור הפרדה בין הגוף המאשר את הקידוחים (משרד האנרגיה והמים ומשרד האוצר) לבין הגוף המפקח עליהם (משרד האנרגיה והמים). הפרדה כזו מקובלת ברוב המדינות הקודחות גז ונפט.
  •  לעשות שימוש במומחים צד ג', כחלק אינטגרלי מהליך הפיקוח על הקידוחים. כן מפקחים מטעם המדינה אינם מסוגלים להתמחות בכל הנושאים.
  •  להטיל  את עלות הפיקוח על הקידוחים, החל משלב תכנון האסדה, הקמתה, פעילותה ועד להשבתתה, על החברות הקודחות. התשלום יעודד את הרגולטור לבצע בדיקות יעילות ומעמיקות יותר ולא יטיל את נטל הפיקוח על תקציב המדינה.
  •  לאמץ עקרונות קפדניים לשמירה על הסביבה החופית, מתוך מטרה לשמור על אוצרות הטבע בים ועל אתרי התיירות לבל יפגעו מתעשיית הקידוחים.
  •  לעצור את הקידוחים עד לקביעת רגולציה ועד לאימוץ כל אמצעי הזהירות המקובלים בעולם.

עבודות של "צלול" ושל אחרים:

  • דוח מצב הים 2012  – השוואת רגולציה לקידוחי גז ונפט במדינות השונות בעולם, ומה ישראל צריכה ללמוד ממנה"  (עו"ד תומר מירז). העבודה מספקת למקבלי ההחלטות נתונים לגבי הרגולציה שהתפתחה במדינות הקודחות גז ונפט מזה שנים רבות. העבודה קובעת, שעל מדינת ישראל ללמוד מניסיונן של מדינות כדוגמת ארה"ב, אנגליה, נורבגיה ודנמרק, שבחלקן התמודדו בשנים האחרונות עם אסונות כתוצאה מקידוחים, להימנע מהטעויות שנעשו על ידן ולאמץ את התיקונים, שביצעו כלקח מאסונות אלה. (הדוגמה הבולטת ביותר היא אסון מקונדו, במפרץ מקסיקו, שגבה חייהם של 11 איש וגרם לזיהום הים במיליוני טונות של נפט גולמי).
  • הדירקטיבה האירופית – תרגום וניתוח של הדירקטיבה שאושרה ביולי 2013, תוך המלצה למקבלי ההחלטות לאמץ את עיקריה.

         מצגת – מקורות הנפט, קידוחי נפט והסכנות לסביבה הימית הנובעות מכך, אינג' שוקה מרגולין.

        רגולציה סביבתית של קידוחים ימיים: המצב המשפטי בישראל. אוניברסיטת  תל-אביב 2011)

        אחריות נזיקית וביטוח לנזקים סביבתיים מקידוחי גז ונפט בים: עו"ד תמרה לוטנר-לב וד"ר          דוד שור, אוניברסיטת תל-אביב (2013)

הערות "צלול" למתווה הגז הממשלתי.

הצעת חוק אזורים ימיים.

דו"ח מצב הים 2017

חדשות


"צלול": יש למנות נציג ציבור לועדת אדירי הבוחנת את צרכי הגז של ישראל

עמות צלול פנתה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, בדרישה כי הועדה הבין משרדית לבחינת צרכי הגז של המשק הישראלי,… קראו עוד >>

פסק דין של בג"ץ אוסר על הממונה על הנפט להפחית ערבויות

עתירה שהגישה צלול כנגד הממונה על הנפט התקבלה על-ידי בית המשפט העליון. בעתירה דרשה "צלול" מהממונה להגדיל את שיעור הערבויות… קראו עוד >>

לוקחים אחריות. שומרים על הסביבה הימית

חברת "קבוצת דלק" מתכוונת לבקש היום (ג') מהציבור הלוואה בהיקף של 400 מיליון שקל מכספי החיסכון באמצעות הנפקת אג"ח. זאת… קראו עוד >>

המדינה הפקירה את כיסוי הביטוח לקידוחי הגז

איך המדינה מתחמקת מאחריות לדאוג לכיסוי ביטוח למקרה של תאונה, תקלה או אסון קידוח. את המחיר נשלם כולנו.    … קראו עוד >>

התאונה של תש"ן, פעמון אזהרה לאי מוכנות

ספינה של תש"ן שביצעה עבודות להסרת צינורות נפט במפרץ חיפה פגעה בצינור נפט ישן. כתוצאה מהפגיעה זרם נפט לים וגרם… קראו עוד >>