דבריה של מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס, בהפגנה כנגד הפקרת הים

צלול, שומרת הסף של הים והחופים בישראל פועלת כבר שנים רבות למען קידוחי גז ונפט בטוחים בים.

לפני שלוש שנים עמדתי בכיכר הזו ממש, מול עשרות אלפי אנשים, כחלק מהמובילים של המאבק במתווה הגז. כשכולם התמקדו בשוד הגז, בקומבינות ובמחירים, "צלול" דיברה על הפקרת הים שתבוא ביחד עם שוד הגז. וזה מה שקורה היום.

צלול חווה משבר אמון גדול במשרד האנרגיה ובממשלת ישראל, שמפקירים את הים, מפקירים את הסביבה ובכך מפקירים את בריאות וביטחון הציבור.

משבר אמון כי שורה ארוכה של מהלכים אנטי-סביבתיים פוגעים לא רק בים ובבריאות הציבור, אלא גם בכיס של כולנו.

משבר אמון כי משרד האנרגיה מסרב ללמוד מהניסיון של מדינות אחרות בעולם, ששינו חקיקה סביבתית רק אחרי אסונות גדולים. לכן, למרות שבכל העולם מפרידים בין מי שאחראי להגן על הסביבה למי שאחראי לקדם את פיתוח התעשייה – בישראל – כל הניהול נמצא רק בידיים של משרד האנרגיה!

משבר אמון כי משרד האנרגיה מסרב לפעול בשקיפות ומסרב לדווח על דליפות קטנות ובינוניות. 

משבר אמון כי משרד האנרגיה מסרס את הגנת הסביבה ולא מאפשר להו למלא את תפקידו, לשמור על האסדות ולעשות את עבודתו בלב ים בסמכות. משרד האנרגיה מעדיף כי המשרד להגנת הסביבה ייעץ,  כדי שאפשר יהיה להתעלם מעצותיו.

משבר אמון כי עד היום המשרד להגנת הסביבה לא ערוך להתמודד עם דליפות חירום בים – אין כוח אדם מיומן, אין ציוד חירום, אין תחנות חירום בצפון ודרום המדינה, כמחויב. ובעיקר – אין תקציב. כי הים לא באמת חשוב לממשלה.

משבר אמון כי חוק הנפט שלנו אין אפילו סעיף סביבתי אחד והממשלה מסרבת לתקן אותו!

משבר אמון כי אין חוק שמבטיח שבעלי חברות הגז יפצו את המדינה על הפגיעה בסביבה במקרה של דליפה ועל הפגיעה  שתהיה בתיירות החופים, הסחר הימי, מתקני ההתפלה, תחנות הכוח של חברת חשמל – כל אלה יעלו מיליארדים למשק. עוד לפני שדיברנו על העלויות של שיקום הטבע שייפגע.

מי ישלם? יצחק תשובה, מלך התספורות, כבר הוכיח שהוא לא שם קצוץ ! לא עלינו ולא על החסכונות שלנו.

את כל הדברים האלה שמניתי חייבים, בין אם האסדה קרובה לחוף או רחוקה. אבל אין לנו כלום. ישראל מפקירה את הים, כמו שהיא מפקירה גם את הסביבה בשאר הארץ.

בגלל כל אלה ועוד שורה ארוכה של טענות -– אנחנו דורשים להזיז את האסדה מהחוף!

מושג שחוזר כל הזמן כדי לנסות להקטין את המחאה הציבורית היא "נימבי". NOT IN MY BACK YARD. המאבק הזה הוא ממש לא נימבי. הוא לקיחת אחריות. מאבק של תושבים, על הסביבה של כולנו, על זיהום האוויר בחצי מהמדינה הוא אות כבוד. "צלול" והתושבים לוקחים אחריות כדי להבטיח את טובת כל הציבור.

נימבי הוא כינוי גנאי שהומצא על ידי תעשיינים מזהמים וממשלות שלא דואגות לציבור שלהן, כנגד מאבקים ציבוריים לגיטימיים. הוא מתייחס בדרך כלל למישהו שבונים לו בניין או כביש ליד הבית. אנחנו לא מדברים כאן על מאבק של מישהו שלא רוצה שיסתירו לו קצת את האור שנכנס לחלון. אנחנו מדברים על עשרות אלפי אנשים שחיים לאורך מישור החוף או מבקרים בחופים – והממשלה החליטה לזלזל בהם ומדביקה לציבור שלם לנו מילות גנאי. מילות גנאי כמו נימבי לא ישתיקו אותנו.

אם זה נימבי, כולנו נימבי!

לישראל יש בסך הכל 197 קילומטרים של חוף. דליפה קטנה יחסית יכולה לגרום לאסון גדול.

המשרד להגנת הסביבה אומר, שאם עשירית ממה שדלף בשמורת עברונה בערבה לפני 4 שנים יתרחש בים, תהיה פה קטסטרופה! הפיקוח של המדינה לא מנע את הדליפה בעברונה או בנחל אשלים. אולי אם לא היו משתמשים בכסף שלנו לקמפיינים של המדינה נגד התושבים שצריכים לגור ליד האסדה, הפיקוח היה טוב יותר.

בגלל כל אלה, אנחנו לא מאמינים להצהרות כאילו אסדת לוויתן תהיה נקייה וירוקה. אין להם דוגמא אחת לאסדה כזאת בעולם, אבל הם מצפים מאתנו לבטוח בהם.

הם לא גילו במשך שנים שאסדת תמר זיהמה את האוויר פי 30 מהמותר, אבל הם מצפים מאתנו לבטוח בהם.

במדינה קטנה כמו ישראל, כולם נמצאים ליד איזשהו מקור זיהום או קרינה. כך, למשל, כאן בתל אביב, זיהום האוויר מתחבורה הוא מהחמורים בארץ, וסביב הכיכר הזאת יש אינספור אנטנות סלולריות. אנחנו רואים סביבנו יותר ויותר אנשים חולים. הסרטן הפך למגיפה ממש, וכך גם מחלות קשות נוספות שאפשר היה למנוע, אם רק היו שומרים על הסביבה.

ממשלת ישראל מחלישה את המשרד להגנת הסביבה ולא נותנת לו תקנים בשביל כוח אדם שיפעל לאכיפה, בקרה, והרתעה כלפי מזהמים.

בגלל כל אלה – יש לנו משבר אמון גדול עם הממשלה סביב מיקום האסדה.

לא נסכים שעם סיסמאות ריקות ופרסומות במיליוני שקלים, יגרמו לזיהום אוויר חמור למאות אלפי אנשים למשך 50 השנים הבאות ולסיכון גדול ליפים שבחופי ישראל.

אני רוצה לנצל את הבמה כדי להגיד כל הכבוד ותודה גדולה לכל הפעילים הרבים שעובדים סביב השעון, שיצרו את הקהילה הסביבתית האקטיביסטית הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בישראל.

האנשים שמובילים את המאבק, שבזכותם אתם פה היום. הם אזרחים מהשורה, כמוכם, שאוהבים את ישראל וחשוב להם שיהיה לכולנו עתיד טוב יותר במדינה הזאת.

הם פועלים ימים ולילות, בהתנדבות, במקצועיות, במסירוּת מרגשת ממש, למענכם ולמען הילדים שלכם.

המאבק צריך את עזרתכם, בתרומות, כדי שיוכל להמשיך ולקיים הפגנות, כמו שהיו היום בכל הארץ.

הצטרפו עוד היום, כי אסור שהמתנה הגדולה שנתן לנו הטבע תהפוך לבכייה לדורות.