דיון בכנסת בנושא בינוי שפוי: האם אנחנו בדרך לאסון סביבתי?

על-פי נתוני המועצה הלאומית לכלכלה, במטרה להדביק את קצב גידול האוכלוסייה עד 2040 יהיה צורך בבניית 1.3 מיליון דירות חדשות –  960 אלף יחידות דיור בשכונות חדשות ו-120 אלף יחידות במסגרת התחדשות עירונית  (פינוי בינוי ותמ"א 38/2), כמות אדירה במדינה שבה השטח הפנוי הולך ומצטמצם.

ואכן, בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל גואה של תוכניות בנייה של שכונות חדשות בכל רחבי הארץ, המקודמות בחלקן בהליכי תכנון מהירים כדוגמת הוותמ"ל (2015 – 25 אלף יח', 2016 – 38 אלף יח', 2017 – 40 אלף יח'), ובשאיפות של ראשי רשויות להכפיל את אוכלוסייתן, לא אחת ללא התחשבות בנושא התשתיות. עובדה זו מעלה חשש כבד לגורל הסביבה שכן תוספת בנייה משמעותה, עלייה בכמות השפכים, אך גם צמצום בכמות השטחים חקלאיים אליהם מסולקים השפכים המטופלים. מכאן, שאי טיפול נכון בשפכים אלה משמעותם פגיעה קשה בסביבה, בנחלים ובים ופגיעה בבריאות ובאיכות החיים של כולנו.

מכונים לטיהור שפכים (מט"ש)

אמנם מוסדות התכנון אינם מאשרים בניית פרויקטים שאין להם פתרון ביוב, אך קיים חשש שבעקבות הרצון לספק את הביקוש ולהוריד את המחירים עקרון זה יחדל מלהישמר, כפי שאכן קרה לא אחת.

מפעל השפד"ן – המטפל בשפכי גוש דן (כשליש מכלל השפכים במדינה) נמצא בקצה גבול יכולת הקליטה שלו, אך למרות זאת תכניות להרחבתו מתעכבות. (ספיקת התכן של השפד"ן היא 400,000 מ"ק ליום. הספיקה היומית הממוצעת של השפכים הגולמיים ב-2016 עמדה על כ-370,000 מק"', 92% מספיקת התכן. במהלך 2016 היו 34 ימים בהם הספיקה עלתה מעבר לספיקת התכן והגיעה לכ-510,000 מק"י. בחודש דצמבר 2016 נרשמו סה"כ 10 ימים בהם עלתה הספיקה היומית על ספיקת התכן, שמונה מהם בשני מקבצים רצופים של 4 ימים כ"א). כתוצאה מכך, בכל גשם נאלץ השפד"ן להזרים לים שפכים גולמיים הגורמים לזיהום חופים. לא רק זאת. היעדר שטחי חלחול, שהם חלק מתהליך הטיפול של השפד"ן, גורם להזרמת עודפי הקולחים לים. אם השפד"ן לא יורחב בשנים הקרובות ולא יאותרו שטחי חלחול חדשים, תגרם פגיעה אנושה לסביבה לנחל שורק אליו מוזרמים השפכים, לים ולמתקן ההתפלה שכבר כיום נאלץ להיאבק בזיהום.

מט"ש דרום שרון מזרחי – מזרים לירקון ולים שפכים וקולחים ברמת טיהור ירודה עקב חיבור ישובים (בהוראת משרדי הממשלה) מעבר ליכולת הקליטה שלו. השלמת המט"ש אמנם צפויה בקיץ 2018, אך מקרה זה צריך לשמש כפעמון אזהרה גם למתקנים אחרים.

מט"ש קולחי השרון – תוכנן לספיקה של 8,300 מק"י, כאשר בפועל הספיקה הנכנסת היא 13,000 מק"י בממוצע (2015). במתקן מופעלת מערכת טיפול שלישוני להשבה חקלאית בלתי מוגבלת שאינה  עומדת בעומס, והתוצאה היא קולחים באיכות שניונית בלבד. כיום קולחי מט"ש קולחי השרון מוזרמים למאגר תל יצחק אשר נמצא באחריות מועצה אזורית חוף השרון. ממאגר תל יצחק מסופקים הקולחים להשקיית פרדסים וגידולי שלחין. ישנם עודפי קולחים שלא ניתן להעביר למערכת הקולחים האזורית השלישונית ועודפי הקולחים מוזרמים לסביבה.

מט"ש נהרייה – זקוק כבר היום לשדרוג דחוף. ספיקת התכן היא 22,500 מק"י, אולם נמדדו גם ספיקות של למעלה מ-30,000 מק"י. . תוכנית הגג של משרד האוצר ומשרד השיכון מאפשרת תוספת של 11 אלף יחידות דיור בשנים הקרובות. אי שדרוג המט"ש יביא לקריסת המערכת כולה.

מט"ש חדרה – שדרוג המט"ש משניוני לשלישוני ניתקל בקשיים בעקבות חוסר הסכמות בין השותפות למט"ש. אי השדרוג ימנע יישום תוכניות בנייה וזיהום נחלי הסביבה בעיקר בחורף (צלול דורשת להתנות סיוע מדינה לשדרוג המט"ש בהכללת ג'סר א-זרקה בתאגיד).

שפכי ירושלים – כרבע משפכי הבירה זורמים לנחל קדרון. יש לזרז באופן דחוף את הפתרון לשפכים אלה ולמנוע אישור תוכניות בנייה עד להשלמת הפתרון.

המלצות "צלול":

  1. על וועדות התכנון להמשיך במדיניות של אי-מתן היתרי בנייה לפרויקטים שאין להם פתרון ביוב.
  2. על משרד האוצר ומשרד השיכון להתנות אישור של הסכמי הגג בקיומם של פתרון ביוב, שדרוג הצנרת הישנה (במקומות רבים בארץ פועלת צנרת בת 50 שנה ומעלה), הפרדה בין ביוב וניקוז והקמת מאגרי קולחים.
  3. על רשות המים לדרוש מהרשויות ומהתאגידים לשדרג את צנרת ההולכה הישנה.
  4. על וועדת חריגים, באחריות המשרד להגנת הסביבה, (מאפשרת הקלות למט"שים במעבר משניוני לשלישוני), להקשיח את עמדותיה ולדרוש עמידה בלוחות זמנים. הדברים אמורים במיוחד על רקע המחסור במאגרים.

 

 

מחסור במאגרים – בזבוז מים וזיהום הסביבה

כחלק ממדינות משרד האוצר לתמוך אך ורק בהקמת מאגרים אזוריים, במהלך חמש השנים האחרונות לא נבנו בארץ מאגרי קולחים חדשים וזאת התוצאה מכך היא מחסור  בנפח אגום של כ-40 מיליון מ"ק הזורמים לנחלים ולים, תוך בזבוז מים יקרים וזיהום הסביבה. אמנם לאחרונה, ובאיחור רב, אישרה מועצת רשות המים תקנות חדשות, ותקצבה הקמת מאגרים ברמת מנשה, ניצנים, פלמחים ואייל, אך מדובר בחלק קטן בלבד מהדרוש. משמעות הדבר היא המשך הבזבוז והזיהום גם בשנים הקרובות.

המלצות צלול:

  1. על רשות המים לפעול להדבקת הפער בהקמת המאגרים ולמנוע את המשך הזרמת הקולחים לסביבה ולים.
  2. על רשויות התכנון להתנות אישור תוכניות בנייה בכושר איגום.
  3. על רשות המים לשפר את הקישוריות בין המאגרים, עובדה שתאפשר לנייד קולחים למקומות בהם קיים מחסור, במקום להזרימם לסביבה.
  4. על רשות המים והמשרד להגנת הסביבה לקדם לפעול לשינוי חוק המים כך שיאפשר להטיל היטלי הזרמה גם על בעלי צווי הרשאה להזרמה לנחל (בדומה להיטלים המוטלים על המזרימים לים). היטל יהפוך את ההזרמה לסביבה ללא כדאית ויעודד מציאת פתרונות חלופיים.

 

נגר עירוני – בזבוז, זיהום ופגיעה ברכוש

על-פי הערכות רשות המים, כבר כיום מייצר המרחב העירוני בארץ כ-40 מיליון מ"ק מי נגר עירוני בממוצע בשנה, הזורם לים באמצעות כ-260 נקזים הממוקמים לאורך החופים. כמות זו עתידה לגדול בעקבות הציפוף הרב, הקיטון בשטחים הפתוחים, אך גם בעקבות שינוי האקלים הגורם לגשמים חזקים למשך זמן קצר, לאחר תקופות יובש ממושכות. בימי הגשם הראשונים, נגר זה מזוהם באשפה, בדלקים ובשמנים, בהפרשות בעלי חיים ובחיידקים וגורם לפגיעה קשה בסביבה החופית. מינהל התכנון במשרד האוצר אמנם יזם לאחרונה פרויקט לכתיבת הנחיות לניהול נגר עירוני, אך עד שהנחיות אלה יושלמו יעבור עוד זמן רב, כאשר בינתיים נבנות ברחבי הארץ עוד ועוד שכונות חדשות, שאינן מתמודדות עם נושא זה, עובדה הגורמת לפגיעה ברכוש פרטי וציבורי, לזיהום החופים והים ולבזבוז מים יקרים.

המלצות "צלול":

  1. על השירות המטאורולוגי והשירות ההידרולוגי לפרסם מפות של עוצמות גשם וכמויות הנגר בשיטת חישוב אחידה. היעדרן של מפות אלה ושיטות החישוב השונות גורם למתכננים לקבל החלטות שגויות עוד בשלב התכנון.
  2. על התחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות לעדכן את מפת הקרקעות ולפרסם טבלה הכוללת תכונות פיזיקליות של הקרקע. מיפוי חלקי נערך בשנות ה-70', כאשר מאז המצב בשטח השתנה לחלוטין.
  3. יש לכלול בחוק התכנון והבניה דרישה לערוך סקר גיאו-הידרולוגי לפני התהליך התכנוני, ולא בסופו, כמקובל כיום. הסקר יקבע היכן נמצאים המקומות הרגישים להחדרת מים והיכן החלקים הפחות רגישים.
  4. בשכונות ותיקות ובתוכניות פינוי בינוי, יש לאכוף את תקנות צנרת המחייבות ניתוק החיבורים בין הניקוז לבין הביוב, תוך הטלת קנסות על חיבורים אסורים (האכיפה היא באחריות הרשויות והמשרד להגנת הסביבה).
  5. על המדינה להתנות מתן היתרי בניה לשכונות חדשות ולשכונות מתחדשות בקיום פתרונות לצמצום הנגר העירוני, תוך הטלת חובה על המתכנן לקבוע את הפתרון לכך בהתאם לתנאי השטח וסוג הפרויקט, תוך הסתייעות בסל הפתרונות שמציעה המדינה.
  6. יש לשקול מתן הנחה מהיטל תיעול (כיום 10 שקלים לכל מ"ר מגרש ו-20 שקל לכל מ"ר בניה) לבעל הנכס שיוכיח שהוא מקים תשתיות המונעות את החיבור למערכת הניקוז העירונית (מרזבים מתקדמים, גינה מחלחלת, מאגרי מים ועוד). מנגד, על בניין חדש הכולל מרתפים וחניות הבנוי עד לגבולות המגרש ואינו מאפשר למי הנגר לחלחל לקרקע, יש להטיל היטל תיעול גבוה יותר, שיבטא את תוספת הנטל על המערכת העירונית. עובדה זו תגרום לקבלנים לשקול אימוץ אמצעים לטיפול בנגר ולרכשי הדירות לדרוש אותם מהקבלנים.
  7. יש לשקול להתיר הזרמת נגר רק לאחר שהרשות תציג תכנית לצמצום כמותו ולשיפור איכותו. יש להניח, שהצעה מסוג זה תתקל בהתנגדות, בדיוק באופן שבו התקבלה ההצעה להטיל חובת היתר הזרמה על מפעלים המזרימים מזהמים לים.
  8. על הרשויות המקומיות מוטל לחייב את הקבלנים לעמוד בעקרונות תכנון משמר מים (תר"ם), לעודד הקמת גגות ירוקים (קולטים 40% מהמים), לעודד גינות קולטות גשם ולשמור מספיק מקום לפארקים וגינות לחלחול מים, למנוע חיבור מרזבים למערכת הביוב ולקנוס את העבריינים, לסלול כבישים ומדרכות מחומרים החדירים למים, לבצע סקרים לאיתור חיבורים בלתי חוקיים בין מערכות ביוב ומערכות ניקוז ולקנוס מפעלים המזרימים לרחובות נגר מזוהם באמצעות מרזבים ולעודד הקמת ביופילטרים המחדירים את המים לקרקע לאחר טיפול במזהמים. עוד מוטל על הרשויות להגדיר נהלי תחזוקה למערכת הניקוז הכוללים ניקוי נרחב של העיר מפסולת לפני הגשם הראשון, ניקוי סבכות, ניקוי רחובות מבדלי סיגריות ומגללי כלבים להתקין מלכודת פסולת על פתח הנקזים העירוניים כדי למנוע את הגעתה לים.

 

נגד ביטול התאגידים

 

בשנים האחרונות נשמעים לא מעט קולות מצד הרשויות המקומיות וחברי כנסת מסיעות שונות, הקוראים לביטול חוק התאגוד והחזרת ניהול משק המים לרשויות המקומיות. לדעת "צלול", הקמת התאגידים היטיבה עם משק המים. התאגידים תורמים למניעת בזבוז מים ולמניעת פחת מים, תורמים למניעת זיהום הסביבה ומי התהום בשפכים, אפשרו עמידת הרשויות בתקנות בריאות העם, מאפשרים התרת חסמים פתרון ביוב היווה תנאי לפיתוח, הגדלת היצע הדיור, וכן מאפשרים קידום פרויקטים בתחום הביוב, שספק אם ניתן היה לקדמם. החזרת הגלגל לאחור, והשבת תחום המים והביוב לטיפול הרשויות משמעותו נזק כלכלי, סביבתי ואקולוגי רב. יחד עם זאת מסכימה "צלול" לטענה לפיה יש לצמצם את מספר התאגידים, לייעל את עבודתם ולשפר את הרגולציה.

 

 

המלצות צלול:

  1. כדי להשיג התייעלות וחסכון בהוצאות אין צורך לשנות את מבנה משק המים, אלא יש לצמצם את מספר תאגידי המים ולחדול מהשיח של ביטול התאגידים – מהלך שהוא בלתי אפשרי ואינו נכון בשל סיבות כלכליות, חשבונאיות וסביבתיות
  2. יש לתמוך ביצירת שיתופי פעולה בין תאגידים שונים (מוקד שירות משותף, מכרזים משותפים ועוד) במטרה להפחית עלויות.
  3. בהנחה ש-25% ממחיר המים נובע ממחיר ההתפלה ו-15% מעלות מקורות, יש לפעול להתייעלות גופים אלה, עובדה שתאפשר להפחית את המחיר הבסיסי של המים (לא כולל צריכה עודפת). בנוסף, יש לפעול להפחתת מחיר האנרגיה שמשלמים מתקני ההתפלה ולהפחית במחיר הארנונה שמשלמים מט"שים, מאגרים ועוד.
  4. יש לאפשר יותר חופש פעולה לתאגידים ולהפעיל רגולציה הדוקה רק בנושאים הכרחיים כגון ביטחון מים, ניטור שפכים, ניתוק צרכנים וחלוקת דיבידנדים.
  5. יש לקבוע אמות מידה לגבי תשלומי אוכלוסיות חלשות ונזקקות (למים וחשמל). מהלך זה יסייע בהגנה על זכויותיהן של האוכלוסיות החלשות ויפחית במידה ניכרת את הטענות כלפי תאגידי המים.
  6. יש לכלול את נושא הנגר העירוני כחלק מתפקידי התאגיד.
  7. יש להעניק למשרד הפנים ולרשות המים כלים שיאפשרו להם לחייב צירוף ישוב חלש לתאגיד חזק ובכך למנוע את זיהום הסביבה. למשל, צירוף ג'סר אזרקה לתאגיד הפועל בסביבה כתנאי לסיוע לשדרוג המט"ש לשלישוני.