שתפו בכל הכוח, עזרו להפיץ את הדרישה לבחור בחלופה לטובת הציבור ולא לטובת חיפה כימיקלים

 

 

הגענו לרגע מכריע במאבק להגנה על שלומם של תושבי חיפה והקריות מפני איום האמוניה, ואנחנו מבקשים את עזרתכם בהקמת קול ציבורי חזק וברור, שדורש לשים סוף לקשרי הון-שלטון-אסון לבטחון.

בימים אלה ניטש קרב איתנים בין ממשלת ישראל לבין ראש עיריית חיפה, יונה יהב, ועמותת צלול. בעיקר מול יהב. כן, כן, לא להאמין איך הוא שינה את עורו. בין אם זה בגלל הבחירות או לא, כפי שמתנגדיו אומרים, לנו כרגע זה לא משנה. לא היינו יכולים להביא לסגירת מכל האמוניה בלי הצטרפותו למאבק (יהב, כשנסיים עם האמוניה נשמח לשבת איתך על רשימה ארוכה של דברים נוספים, שאנו מאמינים שאם תעשה, חיפה תהפוך למקום שמדהים לגור בו).

מהרגע שניצחנו ובית המשפט קבע כי יש לסגור את מכל האמוניה בגלל מסוכנותו הרבה, החל דיון שראוי היה שהממשלה תקיים לפני שנים ולא רק לאחר סגירת המכל, בשאלה מה החלופה המיטבית לאספקת אמוניה למשק. המכל שנסגר החיל 12,000 טון מהגז הרעיל והקטלני הזה, הוא לא היה ממוגן מפני טילי חיזבאללה ומפני רעידות אדמה, והאוניה שהובילה אליו אמוניה מדי חודש נחשבה מסוכנת מאוד בפני עצמה.

לאחרונה, ממשלת ישראל הצביעה כאיש אחד, כמו תוכי, בלי הבנה אמיתית של הנושא ועל בסיס המלצת המשרד להגנת הסביב בלבד ותחת לחץ כבד ביותר מצד חיפה כימיקלים, בעד חלופה שבה כל שבוע תגיע לחיפה אוניה לא ממוגנת ובה 2,400 טון אמוניה, ותעגון שם כל השבוע, ממש ליד איפה שהמכל כיום. במהלך שנות הקמפיין שלנו, כדי לא לייצר פניקה ממספרים גדולים מדי שהציבור לא יידע להתמודד איתם, דיברנו על כך, שאם רק 2000 טון אמוניה מתוך ה-12,000 שבמכל ידלפו, ימותו עשרות אלפי אנשים. ועכשיו, ראו את צחוק הגורל, זאת הכמות הלא ממוגנת שהממשלה רוצה שתשכון דרך קבע על פני המים. אמנם 12,000 טון מסוכנים יותר מ-2,400, אבל גם אוניה "קטנה" כזאת יכולה להרוג בתוך שניות עשרות אלפי אנשים ולפצוע מאות אלפים.

החלופה שעיריית חיפה ו"צלול' דורשות שתיבחר, היא של יבוא אמוניה במכלים קטנים ובטוחים יותר, שנקראים איזוטנקים, שיגיעו באונית מטענים רגילה וישונעו למפעלי חיפה כימיקלים בצפון ובדרום.

לפני שהודענו שזאת עמדתנו, פנינו לשורת מומחים, כדי לקבל חוות דעתם המלומדת. לצערנו הרב, כל המומחים חששו מעימות עם חיפה כימיקלים ועם המשרד להגנת הסביבה, ולכן סרבו לכתוב לנו את חוות דעתם. אבל, רבים וטובים מהם דיברו אתנו, בחלק מהמקרים מיוזמתם, ועל-כך, אנחנו מודים להם מכל הלב. הרוב המכריע של המומחים קבע נחרצות, ששתי החלופות – גם האיזוטנקים וגם האוניות ה"קטנות"– הן לא משהו, ואסור בשום אופן שיהפכו לפתרונות הקבע. אבל, מבין השתיים, איזוטנקים הם החלופה הטובה יותר והמסוכנת פחות. אלא שחלופה זאת יקרה פי חמישה מחלופת האוניה הקבועה בנמל. לא נעים.

 

מה שעוד לא נעים, זה לראות את הלחץ הכבד והלא מובן של המשרד להגנת הסביבה, של שרת המשפטים, אילת שקד ושל שר הכלכלה, אלי כהן, לטובת חלופת האוניה הקטנה. הזולה יותר והמסוכנת יותר.

 

כל המומחים קבעו, שהפתרון הכי בטוח לאספקת אמוניה למשק, הוא הקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם, הרחק מאוכלוסיה צפופה. מלבד הסיכון שבאוניה ה"קטנה", יש חשיבות גדולה ליצור תמריץ לכך שיוקם מפעל. בחירת החלופה היקרה יותר, של האיזוטנקים, היא התמריץ היחיד שיעבוד. רק אם יכאב לחיפה כימיקלים בכיס, הם יזדרזו לקדם חלופה בטוחה יותר לציבור.

כלומר, הדאגה שלנו כפולה: שיבחרו בחלופה זמנית לא בטוחה, וגם שהחלופה ה"זמנית" תהפוך לקבועה.

אנחנו מבקשים לנצל את הזדמנות זאת, כדי לפנות אליך, הנהלת חיפה כימיקלים.

בינינו, הרווחתם יפה כל השנים, ובאותה עת הצלחתם לשבור שיא – הפעלתם מכל רעיל, קטלני ולא ממוגן בלב אוכלוסייה צפופה במשך 30 שנה (הבעלים הנוכחיים הם מ-2008), בלי רישיון עסק ובלי היתר בניה! איפה נשמע כדבר הזה?? לא פלא שחשבתם שאף אחד לא יכול עליכם. איפה עוד היו מטפלים כך בפצצת המתקתקת בלב אוכלוסייה צפופה? (ומה זה אומר על איך כל השאר מנוהל ולא רק בתחום החומרים המסוכנים?).

הצלחתם להעביר שנים במעבר בין כל ערכאות ביהמ"ש, איימתם על אנשים שלא יתלוננו בצורות כאלה ואחרות. חיבקתם יפה, את מי ששיתפו פעולה. אינספור סיפורים.

היום, אתם ניצבים בפני צומת שהוא הזדמנות עבורכם לעשות תיקון. תפסיקו ללחוץ על הממשלה לבחור בחלופה המסוכנת יותר. תפסיקו להיצמד לאינטרס הכספי שלכם על-פני האינטרס הלאומי של בטחון הציבור.

אין סיבה אמתית לכך שנהיה בשני צדי המתרס. תראו שגם אתם חלק מהציבור. שחשוב לכם מה קורה פה במדינה שלנו. שאתם מוכנים לשלם את המחיר. ותרו על ההתעקשות על האוניות ועל הטרפת שהכנסתם לממשלה. לכו על איזוטנקים לטווח הקצר ועל מפעל לייצור אמוניה לטווח הארוך. אתם הרי יודעים, שגם פתרון המקשר הימי, שאתם מקדמים לטווח הארוך הוא מסוכן, שאין לו אח ורע בעולם ושהוא יחסל את רעיון המפעל ליצור אמוניה, שכולם מסכימים שהוא המיטבי.

אנחנו מאתגרים גם אתכם, נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ויו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. המשיכו לדחוף לפתרון, אבל תדאגו שיהיה פתרון מיטבי, מוסרי ומצפוני.

לחיפה כימיקלים היסטוריה ארוכה של הפעלת לחצים. זה מה שמאפשר לכם לזהם את האויר באופן כבד כל כך כל השנים, וזה מה שאפשר להפעיל את המפגע הבטחוני בדמות המכל. גם עלינו ניסתם ללחוץ, וכבר בתחילת 2012 פנה הבעלים של חיפה כימיקלים, ג'ולס טראמפ, אל מוריס קאהן בבקשה שיוריד את "צלול" מכם. מוריס, האיש היקר שתרומתו הנדיבה היא שאפשרה לנו לנהל מאבק ארוך וחסר פשרות, סרב בנימוס. יו"ר צלול, בנג'י קאהן, הכוח המניע הראשי מאחורי המאבק נגד מכל האמוניה, שלא הרפה מאתנו גם כשהתייאשנו לפעמים מהסחבת הממשלתית, היה נחוש שלא לוותר אל מול העוולה הציבורית החמורה.

יאnר לזכותכם, נתתם "פייט טוב". אבל אנחנו הפכנו כל אבן וחשפנו את הציבור בפני המחדל הבטיחותי הגדול המאיים על חייו. הפכנו את הסיכון ממכל האמוניה לנושא שכל המדינה הכירה. שמנו סוף לגרירת הרגליים. בדיוק שש שנים אחרי שלקחנו על עצמנו את הובלת המאבק, איום מכל האמוניה הוסר מעל הציבור.

לא רק מכל האמוניה נגמר. גם הזמנים בהם הציבור מקבל התנהגות כוחנית של בעלי הון ותעשיינים נגמרו. הציבור רוצה משהו אחר. ותרו, צאו גדולים. תראו שאתם רוצים שהמדינה שלנו תהיה מקום שטוב ובטוח לגור בו היום ובשנים לעתיד.

שלכם, בתודה ובברכה,

בשם הציבור במדינת ישראל,

עמותת צלול

בהזדמנות זאת, כשאנו מציינים מאורע חשוב של ניצחון סביבתי ראשון ופורץ דרך במפרץ חיפה, אנחנו מבקשים להודות לכל החברים והקולגות שלנו מארגוני הסביבה האחרים ופעילים פרטיים בולטים, ששותפים אתנו לדרך הארוכה וחסרת הפשרות בדרישה לשמור על המדינה שלנו נקיה ובטוחה, לחיים טובים יותר שלנו ושל ילדינו.

אחינו למאבקים ולהצלחות: מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין, המועצה לישראל יפה, אקואושן, גרינפיס, רשות הטבע והגנים, כלכלה בת קיימא, אקופיס, הקואליציה לבריאות הציבור, ירון חנן ופורום  עזרא, חיים וסביבה, התנועה לאיכות השלטון, התנועה לחופש המידע, המשמר החברתי, רואים שחור בעיניים, רוצים לחיות בלי מכרות, עמותת אל אמל, הפורום הישראלי לאנרגיה, עמותת חרדים לסביבה.