חיפה כימיקלים הוציאה את התותחים הכבדים – העובדים

בראשית מרץ 2017 ובעקבות החלטת בית המשפט המחוזי לסגור את מיכל האמוניה עד ה-1.4.17, שלפה חיפה כימיקלים את התותחים הכבדים שלה ושלחה את עובדיה להפגין מול ביתו של שר האוצר, משה כחלון בחיפה, בדרישה שלא לשבור את מטה לחמם ולא לסגור את מיכל האמוניה. קדמו להפגנה, תותחים כבדים לא פחות בדמות ראיונות מתוזמנים, מלאי צער והטחת האשמות של בעלי החברה, ג'ולס טראמפ, שהגיע לארץ הישר ממיאמי ארה"ב, כדי להתלונן על מר גורלו.

מופע הרחמים הזה בא בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שהורה על סגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה, וריקונו המלא עד לראשית אפריל 2017. החלטה שבאה בעקבות מחאה ציבורית נרחבת, הנמשכת מזה כשש שנים, ודו"ח מדענים, שהזמינה עיריית חיפה, שקבע את מה שיודעים כולם, ביניהם חסן נסראללה, שמיכל האמוניה והמכלית המביאה את האמוניה למפרץ מסוכנים ופגיעה בהם תגרום להרס ולמוות.

לתגובתם של טראפ וחיפה כימיקלים להחלטת בית המשפט יכולים להיות שנית הסברים: או שהם לא האמינו שזה קורה להם, והופתעו מנחישותו של הציבור ומנחישותו של בית המשפט. או שלחילופין, מדובר מהלך מתוכנן מראש, הכולל יצירת משבר שלאחריו דרישה מהמדינה לממן הקמת מפעל ליצור אמוניה. בהתחשב בעובדה שאת חיפה כימיקלים מנהלים אנשים בעלי ניסיון, וגם עורכי הדין שלהם, ראו דבר או שניים בחייהם, סביר להניח שההנחה השנייה היא הנכונה. כלומר, חיפה כימיקלים וטראמפ עובדים עלינו בעיניים.

ואכן, עוד בטרם יבשה הדיו מעל להחלטת בית המשפט המחוזי, החל המופע המתוזמר של חיפה כימיקלים, שמיהרה להאשים את הממשלה, שהיא האשמה בכך שמאות עובדים עומדים למצוא את עצמם בתור בלשכות התעסוקה, וכי חיפה כימיקלים היא בעצם הקורבן שיש לפצותו.

מה שחיפה כימיקלים וטראמפ שוכחים לספר לציבור הן מספר עובדות פשוטות. מסוכנותו של המיכל נחשפה במהלך מלחמת לבנון השנייה, לפני 11 שנים. דו"ח הרצל שפיר, שבא בעקבות המלחמה, קבע שהמיכל מסוכן. החלטת ממשלה מ-2013 קבעה שיש להקים מפעל ליצור אמוניה שיביא לסגירת המיכל עד 2017. כלומר, הכתובת היתה על הקיר. ואכן, במאי 2015 פרסמו המשרד להגנת הסביבה ומשרד הכלכלה מכרז להקמת מפעל ליצור אמוניה. לא רק שהאחים טראמפ סרבו לקחת בו חלק, בטענה שייצור אמוניה אינו בלבת העסקים שלהם. אלא, שהם גם הכשילו את המכרז במו-ידיהם בכך שלא היו מוכנים להתחייב לרכוש אמוניה מהחברה שתקים את המפעל. בהיעדר הבטחה כזו, תיבת המכרזים נותרה ריקה. עתה לאחר שייצרו את המשבר, באים האחים טראמפ בטענות למדינה שלא מספקת להם פתרונות וחלופות לאמוניה והם טוענים, כי בגללה המפעל ייסגר והעובדים יושלכו לרחוב. מעמד ששום שר אוצר לא רוצה ברזומה הפוליטי שלו.

אם לא די בסחטנות הפוליטית, חיפה כימיקלים פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקשה ממנו לשנות את החלטתו בשל הבעייתיות בריקון המיכל וכדי לאפשר לה להשאיר במיכל 600 טון אמוניה. כלומר, המיכל לא ירוקן, כפי שקבע בית המשפט.

בסוף השבוע שעבר (ה') כתבה עמותת צלול מכתב לשר האוצר, משה כחלון, ובו ביקשה ממנו שלא להיענות לבקשותיה של חיפה כימיקלים להשאיר 600 טון אמוניה במיכל. במקביל שיגרה מכתב לחברי הכנסת בו הביעה מכתב לחברי הכנסת הדורשים לדאוג גם להם.

במכתבה לכחלון הדגישה "צלול", שבניגוד לטענת חיפה כימיקלים, ובהסתמך על חוות דעת של מומחה למיכלים, אין כל בעיה לרוקן את המיכל, וחמור מכך, דין 600 טון אמוניה כדין 12,000 טון. כלומר, במקרה של פגיעת טיל אין זה משנה אם במיכל יש 12,000 טון או 600 טון. בשני המקרים המיכל יתפוצץ ויזרע סביבו הרס וחורבן. מכאן, שאת המיכל הזה צריך לסגור לאלתר. לא בעוד שלוש שנים אלא כבר עכשיו.

אם משרד האוצר רוצה באמת ובתמים לסייע לתושבי חיפה ולעובדי חיפה כימיקלים, ולא רק לבעלי החברה, שלא יתרשם מדמעות התנין של טראמפ, אלא יתמוך בדרישה הציבורית לסגור את המיכל, יסייע לחברה לחצות את שלב הביניים עד להקמת מפעל ליצור אמוניה, ולא ישכח לדרוש ערבות כספית מחיפה כימיקלים לכך שהיא באמת מתכוונת  לבנות מפעל.  אם חיפה כימיקלים תתנגד להפקדת הערבות, יהיה זה סימן ואות לכך שהבטחתה להקים את המפעל היא מן הפה אל החוץ וכל מטרתה להמשיך לגרור רגליים. אם תסכים להפקדה, הרי שמהלך כזה יעודד אותה להשלים את ההקמה כמה שיותר מהר.

ובאשר לשלב הביניים, חיפה כימיקלים היא חברה ותיקה ומנוסה. אין ספק שמנהליה התכוננו בחדרי חדרים לאפשרות שיצטרכו לזנוח את המיכל. יוציאו נא מהמגירות את התוכניות לאספקה חלופית של אמוניה, כי לתושבי הצפון נמאס מהמיכל ונמאס לפחד.

צילום: דבר ראשון.

Save

Save

Save

Save

Save

Save

Save