נלחמים בפלסטיק: "צלול" הצטרפה לעמותת "Break free from plastic" העולמית

עמותת צלול הצטרפה לעמותת "Break free from plastic" העולמית הנלחמת בהשתלטות פסולת הפלסטיק על חיינו. בין פעולות העמותה –  קריאה לצמצמום השימוש בפלסטיק עד לכדי אפס שימוש, ארגון מבצעי נקיון והעלאת מודעות לנזקי הפלסטיק לסביבה, לים ולכלכלה.

בארגון חברות עמותת מכל רחבי העולם.

https://www.breakfreefromplastic.org/

 

 

ממצאי סקר חדש: נגר מזוהם מזהם את חופי הרחצה

במטרה לבדוק את איכות המים הזורמים לים באמצעות הנקזים העירוניים דגמה עמותת צלול בשיתוף חיא"ל ובמימון קרן אסף, שורה של נקזים עירוניים בצפון הארץ. להלן התוצאות:

  • במי הנקזים בחופים נמצאו מאות עד רבבות חידקים צואתיים (CFU ב-100 מ"ל) בשלושת סוגי החידקים שנבדקו. ריכוזים אלו נמצאו גם במהלך עונת הרחצה ובצמידות לחופים מוכרזים. הריכוזים חורגים במאות אחוזים מתקן הרחצה בחופים.
  • בנקזים שבהם ריכוזי חידקים צואתיים גבוהים, נמצאו גם ריכוזי קרבומזפין וקפאין המעידים בוודאות על חדירת שפכים ביתיים אל הנקזים.
  • בחוף הים ליד תש"ן, בנקז חלוצי תעשיה במפרץ חיפה, נמצא ריכוז קרבומזפין הגבוה פי 10 מריכוזו בביוב ביתי בארץ. ריכוז כזה יכול להגיע רק מב"ח פסיכאטרי או ממפעל תרופות המיצר תרופה זו באגן הניקוז הנ"ל, ואכן בסמוך פועל מפעל המייצר חומר זה.
  • רכוזי החידקים בחול: במרחק 20 מ' מנקז היו תמיד קטנים מ-10 מושבות (CFU) ל-1 גר' וכך גם לרב דגימות בחודשי הקיץ גם במרחק 5 ו-10 מטר מהנקז.
  • בחודשי החורף (לאחר אירועי גשם וזרימות בנקז) נמצאו  מאות חידקים צואתיים  לכל גרם חול, במרחק של 5-10 מ' מהנקז. לאחר אירוע של של זרימת ביוב בנקזים, נמצא זיהום חול במאות עד רבבות CFU של קולפורמים צואתיים ושל  E.Coli ל1 גר' חול, במרחקים 1 ו-5 מטר מהנקז ועד מאות CFU במרחק של 10 מט' מהנקז.

 מסקנות

  • ריכוזי חידקים  בנקזים מחייב שילוט אזהרה לעוברי אורח ולרוחצים.
  • בחלק מהנקזים יש עדויות חד משמעיות לחדירת ביוב ביתי.
  • מומלץ שבעונת הרחצה מי הנקזים יישאבו למערכת הביוב או למתקני טיפול מקומיים להשקית גינות.

המלצות צלול לצמצום נגר עירוני והזיהום מנגר עירוני לנחלים, לים ולחופים

  • אכיפת תקנות צנרת המאושרות המחייבות הפרדה בין הביוב לניקוז. (המשרד להגנ"ס ורשות המים).
  • קביעת תקן לנקזים עירוניים, הכולל חובה להתקין אמצעי ניטור המתריעים על זיהום (המשרד להגנ"ס).
  • אכיפת עקרונות תמ"א 34ב', המחייבים להשאיר 15% מהשטח לא מבונה לצרכי חלחול. (משרד הפנים).
  • תכנון פרויקטים תוך הסתמכות על נתונים אמתיים בנושא הידרולוגיה, מבנה הקרקע, כמויות הגשם ועוד, אותם יספקו רשויות המדינה למתכננים.
  • תמיכת המדינה בפרויקטים עירוניים לצמצום הנגר: ביופילטרים, גגות ירוקים, גינות קולטות מים (מחלחלות) ועוד, באמצעות השתתפות בעלויות הקמתם – שיטת הכוכבים.
  • מתן פטור מהיטל הפקה לרשויות המחדירות מים לקרקע, בהתאם לכמות המוחדרת (רשות המים).
  • הקמת קולטני אשפה בצינורות הניקוז ועל פתחם. פיזור מאפרות ברחובות הערים (הרשויות המקומיות). נקוי נקזים לפני עונת הגשמים ובתידרות גבוה יותר במקומות מועדים (שווקים) על מנת למנוע את שטיפת זיהום הרחובות באשפה.
  • מבצע ארצי בכל הרשיות המקומיות לניתוק מרזבים ממערכת הביוב;
  • קביעת סטנדרטים לאיכות הנגר עירוני באמצעות היתר הזרמה מאת הוועדה למתן היתרי הזרמה לים והוועדה למתן צווי הרשאה להזרמה לנחל.

למצגת 

"צלול" נגד ביטול תאגידי המים, בעד צמצום מספרם ובעד ייעול עבודתם

בשנים האחרונות נשמעים לא מעט קולות מצד הרשויות המקומיות וחברי כנסת מסיעות שונות, הקוראים לביטול חוק התאגוד והחזרת ניהול משק המים לרשויות המקומיות. רוח גבית מקבלת דרישה זו מתוכנית הטלוויזיה "הכל כלול", שמדגישה את העוולות שיוצרים התאגידים לציבור ואת הבזבוז הכספי הכרוך בהפעלתם, בשל השכר הגבוה המשולם לבכירים.

עמותת צלול מתנגדת לדרישה זו. לדעת העמותה, הקמת התאגידים היטיבה עם משק המים. התאגידים תורמים למניעת בזבוז מים ולמניעת פחת מים, תורמים למניעת זיהום הסביבה ומי התהום בשפכים, אפשרו עמידת הרשויות בתקנות בריאות העם, מאפשרים התרת חסמים פתרון ביוב היווה תנאי לפיתוח, הגדלת היצע הדיור, וכן מאפשרים קידום פרויקטים בתחום הביוב, שספק אם ניתן היה לקדמם. החזרת הגלגל לאחור, והשבת תחום המים והביוב לטיפול הרשויות משמעותו נזק כלכלי, סביבתי ואקולוגי רב. יחד עם זאת מסכימה "צלול" לטענה לפיה יש לצמצם את מספר התאגידים, לייעל את עבודתם ולשפר את הרגולציה.

חוק תאגידי מים וביוב – התשס"א נחקק ב-2001 בעקבות המשבר משק המים, הרצון להוציא את הטיפול במשאב מידי הרשויות המקומיות, שהשתמשו בתקבולי המים למטרות שונות והביאו להזנחת המערכת ובעקבות מחשבות להפריט את משק המים, שלא התממשו לפי שעה. החוק, שיישומו החל ב-2003, קבע, הקמתם של 30 תאגידים אזוריים במגזר העירוני ופטר מחובת תיאגוד ישובים ביו"ש, אגודות מים ומועצות אזוריות. למרות החלטה זו, כיום פועלים למעלה מ-56 תאגידים המשרתים 183 רשויות, כאשר 26 רשויות טרם התאגדו. חלק מהישובים מרצון כמו למשל נהרייה, ואחרים, כגון ג'סר אזרקה, בשל חוסר רצונם של השכנים לקבלם לתאגיד בשל היותה רשות חלשה. אין ספק שריבוי התאגידים יוצר עלויות מיותרות שניתן לצמצמן אולם לא בהיקף המתואר בתקשורת וע"י חברי הכנסת.

מנתוני רשות המים עולה, כי בעקבות הקמת התאגידים צומצם פחת המים בכ- 100 מיליון מ"ק בשנה (כתפוקה של מתקן התפלה בעלות של מיליארד שקל) ומערכות המדידה שופרו במידה ניכרת. בין השאר באמצעות מערכות לקריאה מרחוק. בחלק מהישובים הדלף צומצם באחוזים רבים. נושא שהוא קריטי במדינה הסובלת מרצף שנות בצורת ומחסור קריטי במים. ישובים רבים חוברו למערכת הביוב (לפני התיאגוד היו בארץ 58 אלף בורות ספיגה כיום נותרו כ-10,000) והשירות לתושבים שופר בשל אמות מידה לשירות שפרסמה רשות המים. תרומתם של התאגידים הייתה בעיקר בישובים החלשים ובמגזר המיעוטים. בעקבות הקמת תאגיד מי הגליל הוקם הקו הגרביטציוני, שמוליך את שפכי מג'ד אל כרום ודיר אל אסאד למט"ש כרמיאל, בעלות של 60 מיליון שקל, אחרי שנים שבהם זיהמו את נחל שגור וקניון בית הכרם. לטענת האוצר, מאז הקמת התאגידים השקיעה המדינה כ-1.5 מיליארד שקל בתשתיות ביוב, בעיקר ברשויות חלשות.

למרות נתונים אלה, אישרה מליאת הכנסת בינואר 2017 בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז-2016 – של חברי הכנסת אורן חזן, איציק שמולי וח"כים נוספים, המציעה לחייב לצמצם את מספר תאגידי המים והביוב ל-11 ולחייב כל רשות מקומית שלא הקימה תאגיד, להעביר את הפעלת שירותי המים והביוב שלה לניהול בידי תאגיד אזורי עד ליום 20 באוקטובר 2017.

עוד הוצע, כי ניהול משק המים והביוב אשר יוותר בידי רשות מקומית באופן עצמאי, ינוהל במשק כספי סגור וכל ההכנסות מהתשלומים עבור שירותי המים והביוב ינותבו לשם הספקת שירותי מים וביוב, ובכלל זה להשקעות בתשתיות. לכאורה, הצעת חוק סבירה, אלא, שמאחורי הקלעים פועלים חברי הכנסת במרץ לבטל  לחלוטין את חוק התאגוד בטענה שמטרות החוק לא הושגו, כאשר לטענתם מאז הקמת התאגידים מחירי המים עלו ב-44%, רמת השירות נפגעה, ההוצאות נופחו ואין התחשבות באוכלוסייה בעלת מעמד סוציואקונומי נמוך.

ח"כ חזן אמר בוועדה: "אנחנו מבטלים לחלוטין את המפעל המושחת הזה שעל חשבון הגב הציבורי מייצר ג'ובים למקורבים. מכבסה המונית של כסף ציבורי. הסיבה היחידה שההצעה הזו היא במתכונת מצומצמת זה כי אי אפשר היה להביא הצעה יותר רחבה, אבל השאיפה שלי היא לבטל לחלוטין את תאגידי המים.  ברגע שברז המים נפתח גם הברז התזרימי עולה מעלה מעלה כאילו מחלקים פה זהב ויהלומים". יש לציין, כי הצעת החוק זכתה לתמיכה של למעלה מ-80 חברי כנסת ולתמיכת ראשי רשויות רבים, בכללם יו"ר השלטון המקומי. הצעת החוק אינה נתמכת על-ידי משרדי הממשלה ולכן ספק אם תאושר.

לדעת "צלול", עמדת חברי הכנסת נובעת בחלקה מ"אי הבנת" נושא המים והחלטות משלימות שהתקבלו במקביל להקמת התאגידים (הגדרת משק המים כמשק כספים סגור, עלויות התפלה, צורך בשדרוג מט"שים בהיקף של מיליארדי שקל, העמדת תשתיות מים וביוב בסיסיות, השוואת תשתיות בין הפריפריה למרכז וכו'). חלק מחברי הכנסת סבורים שעלות שכר עובדי רשות המים מוטלת על התאגידים ולא על תקציב המדינה, טענה שגויה שכן עובדי רשות המים הינם עובדי מדינה כמו כל משרד ממשלתי אחר. )מתוך 240 עובדי רשות המים רק שבעה מפקחים בפועל על פעילות התאגידים). בנוסף נשמעות טענות כנגד שכר מנהלי התאגידים, המפוקח על-ידי הממונה על השכר והוא תואם את השכר המקובל בחברות העירוניות,.

 

המלצות צלול:

  1. כדי להשיג התייעלות וחסכון בהוצאות אין צורך לשנות את מבנה משק המים, אלא יש לצמצם את מספר תאגידי המים ולהעמידו על כמות שבין 15-30 תאגידים, ולחדול מהשיח של ביטול התאגידים – מהלך שהוא בלתי אפשרי ואינו נכון בשל סיבות כלכליות, חשבונאיות וסביבתיות
  2. יש לתמוך ביצירת שיתופי פעולה בין תאגידים שונים (מוקד שירות משותף, מכרזים משותפים ועוד) במטרה להפחית עלויות.
  3. בהנחה ש-25% ממחיר המים נובע ממחיר ההתפלה ו-15% מעלות מקורות, יש לפעול להתייעלות גופים אלה, עובדה שתאפשר להפחית את המחיר הבסיסי של המים (לא כולל צריכה עודפת). בנוסף, יש לפעול להפחתת מחיר האנרגיה שמשלמים מתקני ההתפלה ולהפחית במחיר הארנונה שמשלמים מט"שים, מאגרים ועוד.
  4. יש לאפשר יותר חופש פעולה לתאגידים ולהפעיל רגולציה הדוקה רק בנושאים הכרחיים כגון ביטחון מים, ניטור שפכים, ניתוק צרכנים וחלוקת דיבידנדים.
  5. יש לקבוע אמות מידה לגבי תשלומי אוכלוסיות חלשות ונזקקות (למים וחשמל). מהלך זה יסייע בהגנה על זכויותיהן של האוכלוסיות החלשות ויפחית במידה ניכרת את הטענות כלפי תאגידי המים.
  6. יש לכלול את נושא הנגר העירוני כחלק מתפקידי התאגיד.
  7. יש להעניק למשרד הפנים ולרשות המים כלים שיאפשרו להם לחייב צירוף ישוב חלש לתאגיד חזק ובכך למנוע את זיהום הסביבה – צירוף ג'סר אזרקה לתאגיד הפועל בסביבה.

הערה חשובה: אין ספק שאיחוד תאגידים וצמצום מספרם הוא מהלך חשוב, אך ספק אם ניתן יהיה להוציאו לפועל בנתונים הקיימים וזאת בשל התנגדותן של רשויות רבות לשיתוף פעולה ביניהן וחוסר רצונן לקלוט ישובים חלשים. כדי לממש את המהלך על רשות המים יהיה למצוא "מקלות וגזרים" מגוונים כדי להוציא את המהלך לפועל.

 

דיון בכנסת בנושא בינוי שפוי: האם אנחנו בדרך לאסון סביבתי?

על-פי נתוני המועצה הלאומית לכלכלה, במטרה להדביק את קצב גידול האוכלוסייה עד 2040 יהיה צורך בבניית 1.3 מיליון דירות חדשות –  960 אלף יחידות דיור בשכונות חדשות ו-120 אלף יחידות במסגרת התחדשות עירונית  (פינוי בינוי ותמ"א 38/2), כמות אדירה במדינה שבה השטח הפנוי הולך ומצטמצם.

ואכן, בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל גואה של תוכניות בנייה של שכונות חדשות בכל רחבי הארץ, המקודמות בחלקן בהליכי תכנון מהירים כדוגמת הוותמ"ל (2015 – 25 אלף יח', 2016 – 38 אלף יח', 2017 – 40 אלף יח'), ובשאיפות של ראשי רשויות להכפיל את אוכלוסייתן, לא אחת ללא התחשבות בנושא התשתיות. עובדה זו מעלה חשש כבד לגורל הסביבה שכן תוספת בנייה משמעותה, עלייה בכמות השפכים, אך גם צמצום בכמות השטחים חקלאיים אליהם מסולקים השפכים המטופלים. מכאן, שאי טיפול נכון בשפכים אלה משמעותם פגיעה קשה בסביבה, בנחלים ובים ופגיעה בבריאות ובאיכות החיים של כולנו.

מכונים לטיהור שפכים (מט"ש)

אמנם מוסדות התכנון אינם מאשרים בניית פרויקטים שאין להם פתרון ביוב, אך קיים חשש שבעקבות הרצון לספק את הביקוש ולהוריד את המחירים עקרון זה יחדל מלהישמר, כפי שאכן קרה לא אחת.

מפעל השפד"ן – המטפל בשפכי גוש דן (כשליש מכלל השפכים במדינה) נמצא בקצה גבול יכולת הקליטה שלו, אך למרות זאת תכניות להרחבתו מתעכבות. (ספיקת התכן של השפד"ן היא 400,000 מ"ק ליום. הספיקה היומית הממוצעת של השפכים הגולמיים ב-2016 עמדה על כ-370,000 מק"', 92% מספיקת התכן. במהלך 2016 היו 34 ימים בהם הספיקה עלתה מעבר לספיקת התכן והגיעה לכ-510,000 מק"י. בחודש דצמבר 2016 נרשמו סה"כ 10 ימים בהם עלתה הספיקה היומית על ספיקת התכן, שמונה מהם בשני מקבצים רצופים של 4 ימים כ"א). כתוצאה מכך, בכל גשם נאלץ השפד"ן להזרים לים שפכים גולמיים הגורמים לזיהום חופים. לא רק זאת. היעדר שטחי חלחול, שהם חלק מתהליך הטיפול של השפד"ן, גורם להזרמת עודפי הקולחים לים. אם השפד"ן לא יורחב בשנים הקרובות ולא יאותרו שטחי חלחול חדשים, תגרם פגיעה אנושה לסביבה לנחל שורק אליו מוזרמים השפכים, לים ולמתקן ההתפלה שכבר כיום נאלץ להיאבק בזיהום.

מט"ש דרום שרון מזרחי – מזרים לירקון ולים שפכים וקולחים ברמת טיהור ירודה עקב חיבור ישובים (בהוראת משרדי הממשלה) מעבר ליכולת הקליטה שלו. השלמת המט"ש אמנם צפויה בקיץ 2018, אך מקרה זה צריך לשמש כפעמון אזהרה גם למתקנים אחרים.

מט"ש קולחי השרון – תוכנן לספיקה של 8,300 מק"י, כאשר בפועל הספיקה הנכנסת היא 13,000 מק"י בממוצע (2015). במתקן מופעלת מערכת טיפול שלישוני להשבה חקלאית בלתי מוגבלת שאינה  עומדת בעומס, והתוצאה היא קולחים באיכות שניונית בלבד. כיום קולחי מט"ש קולחי השרון מוזרמים למאגר תל יצחק אשר נמצא באחריות מועצה אזורית חוף השרון. ממאגר תל יצחק מסופקים הקולחים להשקיית פרדסים וגידולי שלחין. ישנם עודפי קולחים שלא ניתן להעביר למערכת הקולחים האזורית השלישונית ועודפי הקולחים מוזרמים לסביבה.

מט"ש נהרייה – זקוק כבר היום לשדרוג דחוף. ספיקת התכן היא 22,500 מק"י, אולם נמדדו גם ספיקות של למעלה מ-30,000 מק"י. . תוכנית הגג של משרד האוצר ומשרד השיכון מאפשרת תוספת של 11 אלף יחידות דיור בשנים הקרובות. אי שדרוג המט"ש יביא לקריסת המערכת כולה.

מט"ש חדרה – שדרוג המט"ש משניוני לשלישוני ניתקל בקשיים בעקבות חוסר הסכמות בין השותפות למט"ש. אי השדרוג ימנע יישום תוכניות בנייה וזיהום נחלי הסביבה בעיקר בחורף (צלול דורשת להתנות סיוע מדינה לשדרוג המט"ש בהכללת ג'סר א-זרקה בתאגיד).

שפכי ירושלים – כרבע משפכי הבירה זורמים לנחל קדרון. יש לזרז באופן דחוף את הפתרון לשפכים אלה ולמנוע אישור תוכניות בנייה עד להשלמת הפתרון.

המלצות "צלול":

  1. על וועדות התכנון להמשיך במדיניות של אי-מתן היתרי בנייה לפרויקטים שאין להם פתרון ביוב.
  2. על משרד האוצר ומשרד השיכון להתנות אישור של הסכמי הגג בקיומם של פתרון ביוב, שדרוג הצנרת הישנה (במקומות רבים בארץ פועלת צנרת בת 50 שנה ומעלה), הפרדה בין ביוב וניקוז והקמת מאגרי קולחים.
  3. על רשות המים לדרוש מהרשויות ומהתאגידים לשדרג את צנרת ההולכה הישנה.
  4. על וועדת חריגים, באחריות המשרד להגנת הסביבה, (מאפשרת הקלות למט"שים במעבר משניוני לשלישוני), להקשיח את עמדותיה ולדרוש עמידה בלוחות זמנים. הדברים אמורים במיוחד על רקע המחסור במאגרים.

 

 

מחסור במאגרים – בזבוז מים וזיהום הסביבה

כחלק ממדינות משרד האוצר לתמוך אך ורק בהקמת מאגרים אזוריים, במהלך חמש השנים האחרונות לא נבנו בארץ מאגרי קולחים חדשים וזאת התוצאה מכך היא מחסור  בנפח אגום של כ-40 מיליון מ"ק הזורמים לנחלים ולים, תוך בזבוז מים יקרים וזיהום הסביבה. אמנם לאחרונה, ובאיחור רב, אישרה מועצת רשות המים תקנות חדשות, ותקצבה הקמת מאגרים ברמת מנשה, ניצנים, פלמחים ואייל, אך מדובר בחלק קטן בלבד מהדרוש. משמעות הדבר היא המשך הבזבוז והזיהום גם בשנים הקרובות.

המלצות צלול:

  1. על רשות המים לפעול להדבקת הפער בהקמת המאגרים ולמנוע את המשך הזרמת הקולחים לסביבה ולים.
  2. על רשויות התכנון להתנות אישור תוכניות בנייה בכושר איגום.
  3. על רשות המים לשפר את הקישוריות בין המאגרים, עובדה שתאפשר לנייד קולחים למקומות בהם קיים מחסור, במקום להזרימם לסביבה.
  4. על רשות המים והמשרד להגנת הסביבה לקדם לפעול לשינוי חוק המים כך שיאפשר להטיל היטלי הזרמה גם על בעלי צווי הרשאה להזרמה לנחל (בדומה להיטלים המוטלים על המזרימים לים). היטל יהפוך את ההזרמה לסביבה ללא כדאית ויעודד מציאת פתרונות חלופיים.

 

נגר עירוני – בזבוז, זיהום ופגיעה ברכוש

על-פי הערכות רשות המים, כבר כיום מייצר המרחב העירוני בארץ כ-40 מיליון מ"ק מי נגר עירוני בממוצע בשנה, הזורם לים באמצעות כ-260 נקזים הממוקמים לאורך החופים. כמות זו עתידה לגדול בעקבות הציפוף הרב, הקיטון בשטחים הפתוחים, אך גם בעקבות שינוי האקלים הגורם לגשמים חזקים למשך זמן קצר, לאחר תקופות יובש ממושכות. בימי הגשם הראשונים, נגר זה מזוהם באשפה, בדלקים ובשמנים, בהפרשות בעלי חיים ובחיידקים וגורם לפגיעה קשה בסביבה החופית. מינהל התכנון במשרד האוצר אמנם יזם לאחרונה פרויקט לכתיבת הנחיות לניהול נגר עירוני, אך עד שהנחיות אלה יושלמו יעבור עוד זמן רב, כאשר בינתיים נבנות ברחבי הארץ עוד ועוד שכונות חדשות, שאינן מתמודדות עם נושא זה, עובדה הגורמת לפגיעה ברכוש פרטי וציבורי, לזיהום החופים והים ולבזבוז מים יקרים.

המלצות "צלול":

  1. על השירות המטאורולוגי והשירות ההידרולוגי לפרסם מפות של עוצמות גשם וכמויות הנגר בשיטת חישוב אחידה. היעדרן של מפות אלה ושיטות החישוב השונות גורם למתכננים לקבל החלטות שגויות עוד בשלב התכנון.
  2. על התחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות לעדכן את מפת הקרקעות ולפרסם טבלה הכוללת תכונות פיזיקליות של הקרקע. מיפוי חלקי נערך בשנות ה-70', כאשר מאז המצב בשטח השתנה לחלוטין.
  3. יש לכלול בחוק התכנון והבניה דרישה לערוך סקר גיאו-הידרולוגי לפני התהליך התכנוני, ולא בסופו, כמקובל כיום. הסקר יקבע היכן נמצאים המקומות הרגישים להחדרת מים והיכן החלקים הפחות רגישים.
  4. בשכונות ותיקות ובתוכניות פינוי בינוי, יש לאכוף את תקנות צנרת המחייבות ניתוק החיבורים בין הניקוז לבין הביוב, תוך הטלת קנסות על חיבורים אסורים (האכיפה היא באחריות הרשויות והמשרד להגנת הסביבה).
  5. על המדינה להתנות מתן היתרי בניה לשכונות חדשות ולשכונות מתחדשות בקיום פתרונות לצמצום הנגר העירוני, תוך הטלת חובה על המתכנן לקבוע את הפתרון לכך בהתאם לתנאי השטח וסוג הפרויקט, תוך הסתייעות בסל הפתרונות שמציעה המדינה.
  6. יש לשקול מתן הנחה מהיטל תיעול (כיום 10 שקלים לכל מ"ר מגרש ו-20 שקל לכל מ"ר בניה) לבעל הנכס שיוכיח שהוא מקים תשתיות המונעות את החיבור למערכת הניקוז העירונית (מרזבים מתקדמים, גינה מחלחלת, מאגרי מים ועוד). מנגד, על בניין חדש הכולל מרתפים וחניות הבנוי עד לגבולות המגרש ואינו מאפשר למי הנגר לחלחל לקרקע, יש להטיל היטל תיעול גבוה יותר, שיבטא את תוספת הנטל על המערכת העירונית. עובדה זו תגרום לקבלנים לשקול אימוץ אמצעים לטיפול בנגר ולרכשי הדירות לדרוש אותם מהקבלנים.
  7. יש לשקול להתיר הזרמת נגר רק לאחר שהרשות תציג תכנית לצמצום כמותו ולשיפור איכותו. יש להניח, שהצעה מסוג זה תתקל בהתנגדות, בדיוק באופן שבו התקבלה ההצעה להטיל חובת היתר הזרמה על מפעלים המזרימים מזהמים לים.
  8. על הרשויות המקומיות מוטל לחייב את הקבלנים לעמוד בעקרונות תכנון משמר מים (תר"ם), לעודד הקמת גגות ירוקים (קולטים 40% מהמים), לעודד גינות קולטות גשם ולשמור מספיק מקום לפארקים וגינות לחלחול מים, למנוע חיבור מרזבים למערכת הביוב ולקנוס את העבריינים, לסלול כבישים ומדרכות מחומרים החדירים למים, לבצע סקרים לאיתור חיבורים בלתי חוקיים בין מערכות ביוב ומערכות ניקוז ולקנוס מפעלים המזרימים לרחובות נגר מזוהם באמצעות מרזבים ולעודד הקמת ביופילטרים המחדירים את המים לקרקע לאחר טיפול במזהמים. עוד מוטל על הרשויות להגדיר נהלי תחזוקה למערכת הניקוז הכוללים ניקוי נרחב של העיר מפסולת לפני הגשם הראשון, ניקוי סבכות, ניקוי רחובות מבדלי סיגריות ומגללי כלבים להתקין מלכודת פסולת על פתח הנקזים העירוניים כדי למנוע את הגעתה לים.

 

נגד ביטול התאגידים

 

בשנים האחרונות נשמעים לא מעט קולות מצד הרשויות המקומיות וחברי כנסת מסיעות שונות, הקוראים לביטול חוק התאגוד והחזרת ניהול משק המים לרשויות המקומיות. לדעת "צלול", הקמת התאגידים היטיבה עם משק המים. התאגידים תורמים למניעת בזבוז מים ולמניעת פחת מים, תורמים למניעת זיהום הסביבה ומי התהום בשפכים, אפשרו עמידת הרשויות בתקנות בריאות העם, מאפשרים התרת חסמים פתרון ביוב היווה תנאי לפיתוח, הגדלת היצע הדיור, וכן מאפשרים קידום פרויקטים בתחום הביוב, שספק אם ניתן היה לקדמם. החזרת הגלגל לאחור, והשבת תחום המים והביוב לטיפול הרשויות משמעותו נזק כלכלי, סביבתי ואקולוגי רב. יחד עם זאת מסכימה "צלול" לטענה לפיה יש לצמצם את מספר התאגידים, לייעל את עבודתם ולשפר את הרגולציה.

 

 

המלצות צלול:

  1. כדי להשיג התייעלות וחסכון בהוצאות אין צורך לשנות את מבנה משק המים, אלא יש לצמצם את מספר תאגידי המים ולחדול מהשיח של ביטול התאגידים – מהלך שהוא בלתי אפשרי ואינו נכון בשל סיבות כלכליות, חשבונאיות וסביבתיות
  2. יש לתמוך ביצירת שיתופי פעולה בין תאגידים שונים (מוקד שירות משותף, מכרזים משותפים ועוד) במטרה להפחית עלויות.
  3. בהנחה ש-25% ממחיר המים נובע ממחיר ההתפלה ו-15% מעלות מקורות, יש לפעול להתייעלות גופים אלה, עובדה שתאפשר להפחית את המחיר הבסיסי של המים (לא כולל צריכה עודפת). בנוסף, יש לפעול להפחתת מחיר האנרגיה שמשלמים מתקני ההתפלה ולהפחית במחיר הארנונה שמשלמים מט"שים, מאגרים ועוד.
  4. יש לאפשר יותר חופש פעולה לתאגידים ולהפעיל רגולציה הדוקה רק בנושאים הכרחיים כגון ביטחון מים, ניטור שפכים, ניתוק צרכנים וחלוקת דיבידנדים.
  5. יש לקבוע אמות מידה לגבי תשלומי אוכלוסיות חלשות ונזקקות (למים וחשמל). מהלך זה יסייע בהגנה על זכויותיהן של האוכלוסיות החלשות ויפחית במידה ניכרת את הטענות כלפי תאגידי המים.
  6. יש לכלול את נושא הנגר העירוני כחלק מתפקידי התאגיד.
  7. יש להעניק למשרד הפנים ולרשות המים כלים שיאפשרו להם לחייב צירוף ישוב חלש לתאגיד חזק ובכך למנוע את זיהום הסביבה. למשל, צירוף ג'סר אזרקה לתאגיד הפועל בסביבה כתנאי לסיוע לשדרוג המט"ש לשלישוני.

 

מפרץ עכו: לנקות את שטח תעשיות אלקטרוכמיות מכספית ולאסור דייג במקומות המזוהמים

במי מפרץ עכו ובדגים שבמפרץ נמדדו אחוזי כספית הרבה מעבר לתקן. מקורה של הכספית במפעל תעשיות אלקטרוכימיות, שפעל במקום בין 1956 ועד 2004. על-פי עדויות עובדים, הנהלת המפעל קברה בבורות בשטח המפעל עשרות טונות של כספית, כשבעה טון כספית בכל שנה. (בחלק מהזמן הועברה פסולת הכספית לרמת חובב). על-פי הערכה באתר טמונים בין  70 טון כספית ל-300 טון כספית וכן חומרים נוספים.

חברת דלק רכשה את קרקע המפעל, בשטח 430 דונם, מתוך כוונה להקים במקום מתקן לקליטת גז, תוך התחייבות לטפל בקרקע. המתקן לא יוקם בעקבות התנגדות רפא"ל, ובעקבות החלטת המועצה הארצית.

יעוד הקרקע כיום הוא לתעשייה. בתוכנית המתאר מ-2015 מיועדת הקרקע כעתודה למגורים ולמלונאות, כאשר בתוכנית רשום במפורש כי התכנות התוכנית היא ל"טווח הארוך מאוד".

בעקבות דרישת המשרד להגנת הסביבה ובהנחיית רשות המים, מימנה חברת דלק סקר סיכונים שבוצע על ידי חברת Environmental Resources Management שמטרתו לאתר את המקומות בהם נותרו החומרים המסוכנים ואת הדרכים לטפל בהם. הסקר הושלם לפני מספר חודשים והוגש למשרדי הממשלה. העלות המשוערת של הניקוי 30-50 מיליון שקל. רמת הטיפול קשורה ביעוד הקרקע

עמותת צלול דורשת לזרז את ניקוי הקרקע ומי התהום בחצר המפעל ובסביבתו, ללא תלות בישום תכניות הבנייה, ולמנוע בכך את המשך זליגת הכספית לים ואת המשך הפגיעה בבריאות הציבור. במקביל דורשת "צלול" לבדוק את הדגים במפרץ, לאסור דייג באזורים המזוהמים וליידע את הציבור.

בצילום: אזור התעשייה במבט מהים

 

ארגוני הסביבה לח"כ: תקנו את חוק החופים

ארגוני הסביבה, "צלול", החברה להגנת הטבע, מגמה ירוקה ואדם טבע ודין שלחו מכתב לחברי הכנסת בבקשה להצטרף להצעת חוק המעדכנת את חוק שמירת הסביבה החופית שאושר ב-2004. ההצעה אותה מקדם ח"כ דב חנין, מחייבת את הועדה לשמירה על הסביבה החופית לבדוק בתוך שנתיים, את כל התכניות הישנות שעדיין תקפות לאורך החופים. אם הועדה תמצא שתכניות מסוימות פוגעות באינטרס הציבורי, יתאפשר ניוד הזכויות הכלולות בהן למקומות אחרים, תוך הענקת זכויות בניה בשווי זהה ליזם. בתום הבדיקה, תבוטל הוראת השעה.

עד כה חתמו על המכתב 37 חברי כנסת (רשימה להלן). בין המחתימים מתנדבי "צלול" שירן, דין ואלינור.

להלן המכתב לחברי הכנסת:

 ח"כ נכבד/ה,

ארגוני הסביבה קוראים לך להצטרף להצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון הוראת שעה).

בשם ארגוני הסביבה, אדם טבע ודין, מגמה ירוקה, צלול והחברה להגנת הטבע, אנחנו פונים אליך היום בבקשה להצטרף להצעת החוק החשובה שבנדון.

רצועת החוף של ישראל היא נכס ציבורי יקר ערך המצוי תחת איומים נמשכים, ישנים וחדשים, בין היתר בשל תכניות לבניה על החופים. בשנת 2004 עשתה הכנסת צעד חשוב ומבורך כאשר אישרה את חוק שמירת הסביבה החופית. ובאמת, החל מאותה שנה, בזכות מנגנוני הבקרה שיצר החוק, כמות תכניות הבניה הבעיתיות שאושרו בחופים הצטמצמה משמעותית. ואולם, עדיין ישנן לא מעט תכניות בניה ישנות, שאושרו לפני שנת 2004 ,כאשר המודעות לצורך בשמירת החופים טרם הפכה לנחלת הכלל. אם ימומשו תכניות אלו, יפגעו החופים ותיפגע ההנאה שיכול הציבור להפיק מהם.

בעבר, קודמה בכנסת הצעת חוק, שביקשה להקים מנגנון קבוע של בדיקת תכניות אלו ושינויין בעת שיוגשו למימוש. על הצעת חוק זו חתמו מעל 70 ח"כים בכנסת ה-19, ביניהם כמה משרי הממשלה של היום. אלא שהצעת חוק זו לא קודמה, בין היתר בשל התנגדות מינהל התכנון.

לפיכך, מצאנו לנכון להציע כיום מנגנון פשוט יותר, של בדיקה חד פעמית של כלל התכניות הישנות שעדיין תקפות לאורך החופים, בתוך כשנתיים, על ידי הועדה לשמירת הסביבה החופית. אם תמצא הועדה שתכניות מסוימות פוגעות באינטרס הציבורי, יתאפשר ניוד הזכויות הכלולות בהן למקומות אחרים, שם היזם יקבל זכויות בניה בשווי זהה. עם תום הבדיקה, תבוטל הוראת השעה.

מנגנון זה מוצע לאור ביקורת של מבקר המדינה, בדו"ח בענין השמירה על החופים מיום 13.5.8 ,שם המליץ כך: "על מוסדות התכנון לקבוע אמות מידה מפורשות בנוגע למשך תקפותה של תכנית מאושרת, וכמו כן עליהם לקבוע אם יש צורך מדי פעם בפעם לחזור ולבחון את מידת תקפותה של תכנית שגובשה לפני שנים, לנוכח השינויים שחלו מאז נקבעה". זהו בדיוק המנגנון המוצע בהצעת החוק שבנדון, שבאה להגן על האינטרס הציבורי בחופים ועל היכולת לספק את הביקוש לשטחי החוף.

אנו מבקשים ומצפים לתמיכתך בה.

בכבוד רב,

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה, עו"ד איריס האן, מכ"ל החברה להגנת הטבע, מאיה יעקבס, מנכ"ל צלול

החותמים על העצומה

הרשימה המשותפתדב חנין
כולנורחל עזריה
כולנואכרם חסון
ליכודנורית קורן
ליכודיהודה גליק
מחנ"ציעל כהן פארן
מחנ"צחיליק בר
מחנ"צלאה פדידה
מחנ"ציואל חסון
מחנ"צאייל בן ראובן
מחנ"צזוהיר בהלול
מחנ"צמיכל בירן
מחנ"צעמר בר לב
מחנ"צנחמן שי
מחנ"צקסניה סבטלובה
מחנ"צאיציק שמולי
מחנ"צאיתן כבל
מחנ"צמרב מיכאלי
מחנ"צאילת נחמיאס ורבין
מחנ"ציוסי יונה
מחנ"צשלי יחימוביץ'
מחנ"צסתיו שפיר
מחנ"צמיקי רוזנטל
מר"צתמר זנדברג
מר"צמיכל רוזין
מר"צעיסאווי פאריג'
מר"צמוסי רז
מר"צאילן גילאון
הרשימה המשותפתג'מאל זחאלקה
הרשימה המשותפתעבד אל חכים חאג' יחיא
הרשימה המשותפתיוסף ג'אברין
הרשימה המשותפתעאידה תומא סלימאן
הרשימה המשותפתחנין זועבי
יש עתידיעל גרמן
יש עתידמאיר כהן
יש עתידעליזה לביא
יש עתידקרין אלהרר

צפייה חובה: אלקין, הגודל כן קובע

קבוצה של מגני ים צילמה בחוף הרצליה סרטון מחאה הקורא לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, לציית לחוק ולהרחיב את חוק הפקדון כך שיחול גם על בקבוקי משקה של גדולים (מעל 1.5 ליטר).

לצפייה בסרטון

לחתימה על העצומה

נציגי צלול פרשו מוועדת המומחים: "לא נשמש כעלה תאנה"

עמותת צלול ועיריית חיפה הודיעו על פרישתן מהוועדה הבטחונית שכונסה במטרה לגבש פתרון לסוגיית יבוא האמוניה בעקבות סגירת המכל. הנציגים הודיעו שהם מסרבים לשמש כעלה תאנה לוועדה שתוצאת דיוניה היו ידועים מראש.

במכתב ליו"ר הוועדה, סגן ראש המל"ל איתן בן דוד, כתבו צלול ועיריית חיפה: נציגי עיריית חיפה ועמותת צלול הגישו היום את התפטרותם מהועדה לבחינת חלופות לייבוא אמוניה וזאת בשל טענות קשות על התנהלות הועדה. בין היתר, אי מתן אפשרות להציג חוות הדעת ותרחישים מגורמים שהינם קריטיים לגיבוש המלצות ומסקנות הוועדה, ואי קבלה של דו"ח סיכונים בינלאומי של חברת D.N.V (מהחברות המובילות בעולם בניהול סיכונים). מאחר והועדה קבעה את מסקנותיה עוד בטרם נתכנסה ומאחר ולא התקבלו תמלילים מפורטים של כל דיוני הועדה, הוחלט בעירייה ובעמותת צלול לפרוש מהועדה. במכתב ההתפטרות נטען, כי אי מתן האפשרות לקבלת והצגת המידע המלא והמקיף בפני חברי הוועדה, עלול להביא לקבלת החלטות  שגויות שתוצאתן סיכון חיי אדם ופגיעה בבטיחות ובטחון הציבור.

וועדת המומחים הוקמה בעקבות דרישת "צלול" ועיריית חיפה. על הוועדה הוטל לדון בחלופות ליבוא האמוניה מההיבט הבטחוני. בפני הוועדה הונחו שלוש הצעות – יבוא אמוניה באוניה בנפח 2,400 טון, שלה מתנגדות עמותת צלול ועיריית חיפה, יבוא אמוניה באיזוטנקים בנפח של 12.5 ויבוא משולב הכולל אוניה שתעגון בחיפה ואיזוטנקים שיגיעו לנמל אשדוד.

עמותת צלול ועיריית חיפה מתנגדות לאונית אמוניה בטענה שמדובר במפגע חמור/ האוניה תעגון באופן קבוע בנמל ותשמש כמטרה מדוייקת לטילי החיזבאללה. לדעת "צלול" מוטב ליבא אמוניה באמצעות איזוטנקים לחיפה ולאשדוד וגם זאת כפתרון ביניים עד להקמת פתרון הקבע שהוא מפעל ליצור אמוניה.

בית המשפט העליון קבע בסוף יולי 2017 בפסיקה היסטורית, כי מכל האמוניה המסוכן של חיפה כימיקלים ירוקן עד ה-17 בספטמבר 2017. בכך בא הקץ לאחד המפגעים הסביבתיים והבטיחותיים הקשים ביותר בארץ – מכל ובו 12 אלף טון אמוניה, גז רעיל וקטלני, שפעל במשך 30 שנה, ללא היתר בנייה וללא רשיון עסק, באזור המאוכלס בצפיפות החשוף לרעידות אדמה ולנפילת טילים, תוך סיכון חייהם של מאות אלפים, נסגר ורוקן.

לקריאת ההסטוריה של המאבק במכל לחצו כאן

השפד"ן ממשיך לזהם את הים. "צלול" דורשת פתרון

השפד"ן, מכון טיהור השפכים הגדול של גוש דן, מזרים בכל יום כ-60 אלף מ"ק קולחים ברמת טיהור נמוכה (שניונית) לנחל שורק ולים. הקולחים גורמים לזיהום הנחל, לזיהום הים ולפגיעה ישירה במתרחצים ובגולשים.

הסיבה להגלשה היא צמצום בשטחי החדרת הקולחים של השפד"ן ובהיעדר כושר האיגום של הקולחים. רשות המים אמנם אישרה לשפד"ן להקים מתקני טיפול, אך עד שאלה יוקמו יעבור עוד זמן רב ובו ימשך הזיהום. לא רק זאת, לאור הגידול בכמות האוכלוסיה באזור המרכז והכוונה לחבר לשפד"ן עוד ועוד ישובים ובראשם הרצליה ובעתיד גם כפר סבא, התופעה רק תלך ותחריף.

עמותת צלול דורשת מרשות המים ומהנהלת השפד"ן לזרז את הקמת מתקני הטיפול, להכשיר עוד שטחי חלחול ולהימנע מחיבור עוד ערים ושכונות לפני השלמת מתקנים אלה. לא יתכן שהטבע ימשיך לשלם את מחיר הפתוח חסר הרסן ואת מחיר התכנון הלקוי של המתקנים.

כותבים לאלקין: דורשים פיקדון גם על הבקבוקים הגדולים

עיצוב: ולדה זלנין

 חוק השקיות שיזמה "צלול" הביא לצמצום צריכת שקיות הפלסטיק הנשלכות להטמנה יחד עם האשפה שלנו ולצמצום מספר השקיות המתגלגלות בשטחים הפתוחים ובחופים. בימים אלה נאבקת "צלול" במטרה למגר את זיהום  בקבוקי הפלסטיק בים ובחופים, באמצעות דרישה מהשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, להרחיב את חוק הפקדון גם על הבקבוקים הגדולים ולגרום בכך לאיסופם המלא מהשטחים הפתוחים והחופים. 

עזרו לנו באמצעות שליחת מייל, בנוסח שלהלן, לשר להגנת הסביבה בדרישה להחיל את חוק הפיקדון גם על הבקבוקים הגדולים. כל שעליכם לעשות הוא להעתיק את נוסח המכתב שלהלן  ולשלוח אותו לשר אלקין לכתובת:

 Zelkin@knesset.gov.il

 sar@sviva.gov.il

כל מייל שיגיע לשר מגדיל את הסיכוי להרחבת חוק הפיקדון ולהוצאת הבקבוקים המזהמים מהסביבה שלנו.

לכבוד

ח"כ זאב אלקין, השר להגנת הסביבה

כבוד השר,

ידוע לי, כי בימים אלה ממש, אמור כבוד השר  להודיע על הרחבת חוק הפיקדון ועל החלתו גם על בקבוקים גדולים (מעל 1.5 ליטר).
הסביבה ובריאותה יקרים  לי, ולכן מחובתי לבקש ממך לעשות את המוטל עליך על-פי חוק, להרחיב את החוק ולמנוע בכך את המשך זיהום הסביבה, הנחלים, החופים והים החשובים לי מאוד.
כבוד השר, בקבוקי משקה הם מוצר ייחודי, שאינו דומה  לשום מוצר אחר. אנחנו לוקחים אתנו את הבקבוקים לכל מקום ובעיקר לטיולים ולחוף הים, כאשר למרבה הצער, חלק גדול מהציבור משליך את הבקבוקים הריקים וגורם בכך לנזקים סביבתיים קשים.
הטלת חובת פיקדון על הבקבוקים הקטנים גרמה לכך שהם נעלמו כמעט לחלוטין מהשטחים הפתוחים ומחופי הים (80% איסוף). הטלת פיקדון גם על הבקבוקים הגדולים תגרום לתוצאה דומה.
תאגיד המיחזור אל"ה מנסה לשכנע את הציבור ואת כבוד השר, כי האיסוף באמצעות המחזוריות יעיל ועומד על 60%. המציאות מוכיחה אחרת. עובדה המחייבת את הרחבת החוק באופן מידי. כל דחייה של ההודעה על הרחבת החוק משמעותה עבירה על החוק.  חשוב לי להדגיש, כי ידוע לי, שגם מדינות שיש בהן חוק אריזות, אימצו חוק פיקדון על בקבוקים, לאחר שהבינו שמדובר במוצר ייחודי, שאין שום דרך אחרת לטפל בו.
אנו סומכים עליך שתקבל את ההחלטה הסביבתית, הכלכלית, החוקית והציבורית הנכונה שתגרום לאיסופם היעיל של הבקבוקים ולהיעלמם מהנוף שלנו.

בכבוד רב, ובברכה

 

 

הקדרון: יש הבטחות, אין תאריך לביצוע

"הטיפול בנושא שפכי הקדרון ממשיך להתנהל בעצלתיים, כאילו מדובר בבעיה שולית, שניתן לדחות את הטיפול בה למועד לא ידוע". כך השיבה עמותת צלול להודעת המדינה לפיה היא מקדמת פתרון לטיפול בשפכי ירושלים הזורמים לנחל קדרון.

עוד ביקשה צלול מבית המשפט, כי יקבע דיון נוסף בעתירה במהלכו תחויב המדינה לפרוש את מלוא הנתונים בעניין היתכנות החלופה המזרחית וקצב קידומה, תחוייב להראות אבני דרך לביצועה וכן תתחייב למועד החלטה על חזרה לחלופה המודולרית באם החלופה המזרחית לא תצא אל הפועל.

מזה  שנתיים (נובמבר 2015) מנהלת עמותת צלול מאבק משפטי בבג"ץ שמטרתו לחייב את המדינה, עיריית ירושלים ותאגיד הגיחון לטפל בשפכים ולא להזרימם לנחל הקדרון. לאחר התחמקויות ודחיות רבות הודיעה המדינה לבית המשפט כי נמצא פתרון לשפכים תוך שיתוף פעולה עם הפלשתינים. "צלול" טוענת בתגובה, כי מאחר והפתרון אינו כולל לוחות זמנים לביצוע, הרי שמדובר בהמשך גרירת הרגליים שאפיינה את הטיפול עד כה.

ירושלים מזרימה כרבע משפכיה לנחל הקדרון ללא כל טיפול. השפכים נתפסים בהורקניה וחלקם מועברים בצינור להשקיית התמרים בבקעת הירדן. במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות למצוא פתרון בשיתוף פעולה עם הפלשתינים, שגם הם מזרימים שפכים למורד הנחל, אך הפתרונות לא צלחו. לאחרונה אישרה הוועדה המחוזית פתרון מודולרי הכולל הקמת מט"ש בפתח הנחל וכן שתי תחנות שאיבה ומנהרה שיזרימו חלק מהשפכים לטיפול במט"ש שורק.

למרות שהיתה שותפה להחלטה, הודיעה רשות המים שהיא מתנגדת לפתרון  המודולרי וכי מסתמן הסכם עם הפלשתינים להזרמת השפכים בצינור להורקניה ומשם למט"ש אוג שיורחב לצורך כך. "צלול" והחברה להגנת הטבע חוששות שכל המהלך נועד להנציח את המצב הקיים שבו השפכים ימשיכו לזרום בנחל עד להורקניה ומשם יופנו להשקיית התמרים בבקעת הירדן, כאשר עודף השפכים ימשיך לזרום לים המלח.

בתמונה: מפעל שפכים בנחל קדרון

הודעת עדכון מס 5 של המדינה לבג"ץ

הודעת צלול לבג"ץ

"צלול": הצעת החוק הממשלתית "אזורים ימיים" הופכת את שר האנרגיה ל"שר הים"

ארגוני הסביבה אדם, טבע ודין, החברה להגנת הטבע ועמותת צלול מתחו היום ביקורת חריפה על הצעת החוק הממשלתית "אזורים ימיים" שעברה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, ודורשים להחזירה לשולחן הדיונים ולא להמשיך לקדמה. הארגונים טוענים כי נוסח הצעת החוק מפקיר את הסביבה הימית של מדינת ישראל, מאיין את כוחו של המשרד להגנת הסביבה כמגן מפני פיתוח לא מרוסן, ומדיר את הציבור מתהליכי קבלת ההחלטות.

מדובר בהצעת חוק שמטרתה להסדיר את סמכויות המדינה ולהחיל את חוקיה ב"אזור הכלכלי הבלעדי" – המרחב הימי המכונה "המים הכלכליים", שמשתרע עד מרחק של 200 מייל ימי מערבית מגבול המים הטריטוריאליים של ישראל. חרף התנגדות המשרד להגנת הסביבה ומחאה ציבורית נרחבת שקמה סביב הנושא, מוסיף משרד המשפטים לקדם את הצעת החוק ואינו שועה לטענות כבדות המשקל שהושמעו בנושא. המשרד אף פעל להביא לאישור ההצעה בוועדת השרים לענייני חקיקה במהלך פגרת הקיץ למרות התנגדות השר להגנת הסביבה, ח"כ זאב אלקין.

הארגונים קובעים כי הנוסח המוצע שהונח בפני המליאה יביא לפגיעה קשה בעקרונות היסוד של שלטון החוק בישראל ולהעדפת פיתוח כלכלי לא מרוסן על פני השמירה על המערכת האקולוגית הימית. כך למשל הם מוחים כי הצעת החוק מנטרלת את יכולתו של המשרד להגנת הסביבה להבטיח הגנה על המערכת האקולוגית בסביבה הימית, ומקנה לו מעמד של יועץ בלבד, ללא סמכויות פיקוח או אסדרה. עוד הם קובעים כי הצעת החוק נעדרת מנגנונים מספקים להגנה על הטבע במים הכלכליים, לרבות באמצעות אפשרות "ביטול" חד צדדי ומזורז של הכרזות על אזורים ימיים מוגנים.

פגם נוסף בנוסח המוצע הוא מנגנון עוקף-תכנון הקיים בהצעת החוק, ומדיר את הציבור מתהליך קבלת ההחלטות. בארגונים אומרים כי פיתוח מאגרי האנרגיה ב"מים הכלכליים" מחייב את החלת חוק התכנון והבניה, או לכל הפחות החלת הסדרים תכנוניים ספציפיים ראויים בסביבה זו, לרבות הליך תקין של התנגדויות או השגות הציבור.

הארגונים אומרים כי בנוסח המוצע של הצעת החוק יש משום העדפת בעלי אינטרסים כלכליים על חשבון הציבור הרחב והתעלמות מהחובה של ממשל תקין להטמיע את האיזונים והבלמים המתחייבים מהליך ציבורי תקין. עוד טוענים הארגונים כי נוסח ההצעה מעלה שאלות קשות על יחסי הון-שלטון ועל תפקידה של הממשלה ושל נבחרי הציבור, כמי שאמונים על החובה להגן ולשרת את כלל הציבור בישראל, וזאת במיוחד לנוכח החשדות המועלים בתקשורת לאחרונה, שמטילים צל כבד על תהליכי קבלת החלטות, בין היתר בכל הנוגע למרחב הימי של ישראל.

הממשלה ממשיכה בקו שלה התומך בבעלי ההון על חשבון הציבור והסביבה. הצעת החוק הממשלתית מפקירה את הסביבה בידי שר האנרגיה, וזאת במקום לשמור על המשאב של כלל הציבור באמצעות המשרד להגנת הסביבה. דבר זה עלול להוביל לאסון סביבתי וכלכלי עצום כפי שהתרחש במפרץ מקסיקו", אמר מנכ"ל אדם טבע ודין, עו"ד עמית ברכה.

"הצעת החוק הממשלתית ממנה את שר האנרגיה לשר הים, משאירה את הציבור באפלה, בכל מה שנוגע לפיתוח הגז והנפט בישראל – שהמדינה כנראה ששכחה, שהם משאבי טבע בבעלות הציבור", אמרה עו"ד נועה יאיון, יועצת משפטית בחברה להגנת הטבע. "זה ממש כמו לתת לחתול לשמור על השמנת".

לדברי מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס: "הצעת החוק מתיימרת ליצור ודאות רגולטורית, אך בפועל היא שומטת את ידי הרגולטור ומוטה באופן בוטה ישראל לטובת האינטרסים של טייקוני הגז. ההצעה מחלישה ופוגעת בסמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה במים הכלכליים של ישראל, מאפשרת ביצוע קידוחים ימיים ללא פיקוח הדוק, ומדירה את הציבור מתהליכי קבלת ההחלטות באזור חשוב זה".

חוק אזורים ימיים של צלול

משבר המים כאן. מה עושים?

בצורת חמישית מעמידה את משק המים ואת הציבור בפני משבר מים חדש. להלן ההמלצות של "צלול" לרשות המים ולגורמים נוספים לניהול ביקושים במטרה למנוע את הבזבוז ולהגביר את החסכון. ההמלצות הוצגו בישיבת ועדת הכלכלה שדנה בבצורת שבפתח. לשילוב  האמצעים קיים פוטנציאל חיסכון של עשרות מלמ"ק בשנה. בשילוב עם תקנים נוספים לחיסכון וצמצום ביקושים,  ניתן יהיה לחסוך כ-300 מלמ"ק בשנה.

  1. בשל המפלסים הנמוכים בכנרת ובמי התהום יש להפעיל את כל מתקני ההתפלה בתפוקה מלאה. וזאת על מנת, לצמצם שאיבה מהכנרת וממי התהום, עד שיתמלאו למפלסי תפעול  גבוהים. שיקום האוגר ושמירה על מפלסים גבוהים במי התהום ובכנרת, יבטיחו את עמידות משק המים לרצף שנות בצורות. מפלסים גבוהים ישפרו את איכות המים וישמרו על ערכים אקולוגיים וכלכליים כמו דגה ותיירות. מפלסי תפעול גבוהים יאפשרו  שפיעה טבעית של מעיינות שייבשו. התפלה בתפוקה מלאה, לצד שמירה על מדיניות ניהול ביקושים, תאפשר בעתיד להגדיל עוד את ההקצאות של המים לטבע במידה מסויימת.  (מאחר והמדינה מחוייבת לשלם לחברות ההתפלה  את עלות ההון על כל מ"ק, שמצומצם יחסית להסכמים עם חברות ההתפלה, העלות שנחסכה ב-2014 בעקבות צמצום ההתפלה ב-120 מלמ"ק  היתה כ-0.5 שקל בלבדלכל מ"ק שהופק ממקורות שאינם התפלה; ופחות מ 10 שקל חיסכון בממוצע לכל תושב.
  1. 'ניהול ביקושים' – מדיניות מכוונת לצמצום הצריכה, ללא פגיעה ברמת השירות לצרכן של משק המים. ניהול ביקושי מים הוא הגישה המקובלת כיום במדיניות מים במדינות מפותחות,  הגישה התפתחה לאור העובדה כי הגידול בביקושים ועלויות הקמת מפעלי מים חדשים (כגון סכרים, מתקני התפלה וכו'), עולים בקצב מתגבר; ואיתם העלויות של הנזקים הסביבתיים של הפקת מים נוספת. לניהול ביקושים שתי יתרונות ברורים 1. צמצום צריכה תאפשר הקטנת ההוצאה לאזרח והמדינה עבור צריכת מים. 2. שיפור איכות המים, והחזרת הזרימות לטבע – צמצום הצריכה לצד גידול הכרחי בהתפלה יאפשר חזרה למפלסים גבוהים.

1. החזרת המדרגה השלישית עם תעריף גבוה ומרתיע כ-25-20 ש"ח למ"ק על צריכה בזבזנית. (מעל 5.4 מ"ק לאדם לחודש).

2. הוזלת תעריף צריכה בסיסי –  עד רמת שימוש של 5.2 מ"ק .

3. הקמת קרן השקעות יעודית לשימור מים אליה יועברו הכנסות מתעריפי הצריכה הגבוהים  לסבסוד אמצעים לבניה משמרת מים –  חוסכת בצריכת המים והאנרגיה.

4. צמצום הדלף בצנרת המים והשפכים העירונית, שתצמצם גם את מספר ארועי זיהום.

5. תכנון גינות וגנים מותאמי אקלים והתקנת מערכות השקיה יעילות ו"חכמות" מבוססות בקרת אקלים.

6. התיחסות לנגר עירוני כאל משאב שאפשר לנהל ולנצל.

7.  תוכניות לקציר גשם ונגר עירוני )פוטנציאל של כ- 100 מלמ"ק השנה(. לניהול נגר ב"תכנון רגיש מים" יתרון גם בצמצום הנזקים משטפונות, סחף הקרקע והצפות; תופעות המתגברות עם העליה בשכיחות ועוצמות אירועי קיצון. • טיהור ושימוש נוסף ב'מים אפורים'

7. השלמת החקיקה שתסדיר את הטיפול ושימוש חוזר במים אפורים, ותחיב זאת בבניינים חדשים מעל 15 דירות.

8.מתן אפשרות ותמריצים לקציר גשם מגגות הבתים, ומי המזגנים למכלי אגירה, ושימוש בהם להשקיית גינות, ו/או שטיפה בחצר. והתקנת מערכות להחזרת מים בצנרת לדוד המים החמיםעל מנת למנוע בזבוז של מים כאשר "מחכים" למים החמים.

9. קידום הסברה וחינוך הציבור.

10. חשבון המים המפרט את מידת ההצלחה של הצרכן ביעד כללי של חיסכון, ובהשוואה לשכונתו.

11. עידוד הציבור ומערכת החינוך להשתתף בתוכנית חסכון.

12. פרסום מתמשך ומתעדכן בכל אמצעי התקשורת ובפרסום חוצות-  רחיצת כלים, חסכון בשירותים ועוד.

מצב הידרולוגי ב -1 נובמבר 2017

 

 

דו"ח 2017: 77 ימי סגירת חופים

בעונת הרחצה 2017  התרחשו 11 אירועי זיהום מדווחים לאורך חופי הים התיכון שגרמו ל-77 ימי סגירת חופים. (בעיר אחת יכולים להיות מספר חופים) עלייה של 103% לעומת קיץ 2016 במהלכו נסגרו החופים למשך 38 יום ב-12 אירועים. בקיץ 2015 נסגרו החופים למשך 59 יום בתשעה אירועים.

שיאנית סגירת החופים של 2017 היא הרצליה, שחופיה נסגרו למשך 17 יום בעקבות זיהום שמקורו במתחם תעש (הכתם הצהוב בחוף אפולוניה). חוף זיקים ופארק אשקלון נסגרו לרחצה ל-10 ימים מזיהום שמקורו ברצועת עזה. זיהומים נוספים היו בחיפה (19), תל אביב (6) ונהרייה (1).

בחג הסוכות, במהלכו ירד היורה, נסגרו לרחצה חופי אשדוד (5) בעקבות זרימת שפכים ומזהמים נוספים לנחל לכיש,  שגרמה לתמותת דגים מאסיבית, שפסקה רק עם פתיחת הנחל לים. בנתניה (10) נסגרו החופים בעקבות זרימת נגר מזוהם מהנקזים העירוניים.

אירועי הזיהום בחג הסוכות מן הראוי שישמשו כתמרור אזהרה לחורף הקרוב, שבו צפויים אירועי זיהום משמעותיים בנחלים ובים, תוצאה של הזנחה ארוכת שנים של משק הביוב על-ידי הרשויות המקומיות, משרד האוצר ורשות המים.  הזנחה זו כוללת אי טיפול בנגר העירוני, אי-שדרוג מכונים לטיהור שפכים (מט"ש) לרמה שלישונית ואי-הקמת מאגרי קולחים מזה למעלה מחמש שנים, עובדה הגורמת להזרמת מזהמים לנחלים ולים, לבזבוז מים, להשבתת מתקני התפלה ולפגיעה בציבור. יש לציין, כי כמות השפכים והקולחים צפויה לגדול מאוד בשנים הקרובות עקב העלייה ברמת החיים וגל הבנייה המאסיבי אותו מתכנן האוצר. אי הקמת תשתיות לטיפול בשפכים, שיקלטו את השכונות החדשות (כפי שקרה במט"ש דרום שרון מזרחי אליו חוברו ישובים למרות הקיבולת הנמוכה) יגרום להתגברות הזרמת השפכים לסביבה ולסגירה נוספת של חופי רחצה.

החוף שצפוי לספוג את מרב הזיהום בחורף הקרוב הוא פלמחים אליו מוזרמים קולחי ירושלים, באמצעות מט"ש שורק וקולחי גוש דן באמצעות השפד"ן. בחורף 2016-2017 הזרים השפד"ן לים כ-12 מלמ"ק קולחים שגרמו לסגירת חוף פלמחים למשק ימים רבים. כמות זו צפויה לגדול במהלך חורף 2018 בעקבות הגידול בכמות השפכים המטופלים על-ידי מתקן זה, שכבר כיום הגיע לגבול הקיבולת שלו. לאחרונה, אישרה רשות המים לשפד"ן שני פרויטקים לטיפול בשפכים, שיושלמו רק בעוד מספר שנים, במהלכן ימשיך הזיהום לזרום לים.

נחל נוסף שיסבול מזיהום הוא הירקון, אליו מוזרמים שפכי יישובי דרום השרון וישובים מעבר לקו הירוק. זרימה זו מסכנת את חופי תל אביב. המועצה האזורית דרום השרון אמנם מקימה מכון לטיהור שפכים, אך ההקמה מתעכבת וגורמת לזיהום הנחל שבשיקומו הושקעו מיליונים רבים. יש לציין, כי גם עם השלמת המט"ש, ימשיכו קולחים לזרום לירקון וזאת בשל אי הקמת מאגר איל שתפקידו לאגום את הקולחים.

חופים נוספים שצפויים לסבול מזיהום במהלך החורף הם עכו, אליהם זורמים עודפים של מט"ש כרמיאל. חופי חיפה ימשיכו לסבול מזיהום המגיע באמצעות הקישון ומתקלות חוזרות במערכת הביוב וחופי חדרה יזדהמו משפכים המוזרמים לנחל מישובים מעבר לקו הירוק ובתוך הקו הירוק. חוף בית ינאי וחוף מכמורת אליהם זורמים שפכים, קולחים ועקר (תוצר לוואי של הפקת שמן הזית) מתחום הרשות הפלשתינית לנחל אלכסנדר ומשם לים.

"צלול" דורשת מרשות המים להביא את כל הקולחים לרמת טיפול שלישונית, כפי שקובעות תקנות ועדת ענבר שקובעות שעד 2015 כל הקולחים צריכים להיות מטוהרים לרמה גבוהה. הזרמת קולחים לים ברמת טיפול נמוכה נוגדת את החוק, נוגדת את אמנת ברצלונה, פוגעת במתקני ההתפלה ובציבור. בנוסף, דורשת "צלול" לזרז הקמת מאגרי קולחים בכל רחבי הארץ ולהדביק את הפער הרב שנוצר איגום הקולחים יאפשר להשתמש במים להשקייה חקלאית במקום להזרימם לים. דרישה נוספת היא לאסור תפיסת מי שיטפונות במאגרי הקולחים. תפיסה זו גורעת מכושר האיגום שהוא נמוך ממילא. מהרשויות המקומיות דורשת "צלול" ולשפר את איכות הנגר העירוני הזורם לים באמצעות הפרדה בין צינורות הביוב לניקוז, ניקוי הנקזים ומניעת הגעת אשפה לחופים. ללא כל אלה ימשיכו הנחלים והים לסבול מזיהום עוד שנים רבות ותמונת דגים המתים בנחלים תחזור על עצמה בכל שנה.

תאריך רשות מקומיתשם חוף היםסה"כ ימי סגירהמדד ימי סגירהxחופיםגורם הזיהום
11-18.5תל אביב-יפוגורדון66גלישת ביוב מתחנת סניקה כיכר אתרים
24-25.5נהריהגלי גליל, סוקלוב12גלישת שפכים לגעתון
3-5.7הרצליהאכדיה, חוף השרון וזבולון26גלישת שפכים בעת עבודות
5.7חוף אשקלוןזיקים ופארק לאומי אשקלון510כנראה ביוב מעזה
11-12.7תל אביב-יפוגבעת עלייה22גלישת שפכים בעת עבודות
13-30.7הרצליהנוף ים/סידנא עלי1717ה"כתם הצהוב" מאפולוניה
7-10.8חיפהנאות (ק. חיים)48גלישת שפכים בעת עבודות
24-28.8חוף כרמלדור וקיסריה קשתות48לא ידוע
7-10.9חוף כרמלדור33לא ידוע
11-16.10נתניההעונות וארגמן510לא ידוע
11-16.10אשדודמי עמי55גלישת ביוב לנחל לכיש
5477

במטרה לבדוק את איכות המים המגיעים לים באמצעות הנקזים ערכה "צלול" בשיתוף חיא"ל ובמימון קרן אסף, סקר שחשף ריכוזי חיידקים גבוה (עד רבבות חיידקים ב-100 מ"ל) בפתחי הנקזים העירוניים הסמוכים לחופי הרחצה. בנקז הסמוך באזור התעשיה במפרץ חיפה נמצאו ריכוז של 1.8 מיליון קוליפורמים צואתיים ב-100 מ"ל, וריכוז גבוה של קפאין, המעידים בירור על מקור ביוב ביתי. בנוסף, נמצאו ריכוזים גבוהים במיוחד של קרבומזפין – תרופה פסיכיאטרית במיוצרת במפעל טרו הסמוך. בנקזים בחוף נאות בקרית חים ובחוף הסטודנטים נמצא עדות ברורה לביוב ביתי. בנקז בחוף זבולון, קרית ים, נמצאו ריכוזי חיידקים נמוכים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגשם הראשון: דגים מתים בנחל לכיש

החורף טרם התחיל והנזקים כבר כאן. בחול המועד סוכות 2017 ירד היורה על העיר אשדוד והביא איתו 11 מ"מ גשם בתוך כמה דקות. כתוצאה מהגשם זרמו בנקזים העירוניים מזהמים שהצטרבו ברחובות העיר, אך גם ביוב רב שמקורו טרם הוברר. אלה גרמו לזיהום קשה של נחל לכיש ולתמותה של דגים החיים בנחל.

עיריית אשדוד פנתה למשרד להגנת הסביבה בבקשה לאשר את פתיחת שרטון החול החוסם את כניסת המי הים לנחל, אך המשרד להגנת הסביבה התנגד בטענה, שהפתיחה תגרום להזרמת שפכים גולמיים לים.

למרות ההתנגדות החליטה עיריית אשדוד לפתוח את האפיק ואיפשרה לדגים החיים בנחל להגיע לים. כתוצאה מפתיחת הערוץ וזרימת הביוב נאלצה העיריית לסגור את חוף מי עמי לרחצה.

עמותת צלול קוראת לעיריית אשדוד לבצע בדיקה יסודית של החיבורים בין מערכת הביוב והניקוז, למנוע את החיבורים האסורים ולקבוע מדיניות לגבי פתיחת שרטון החול כדי למנוע נזקים לנחל ולדגה.

בתמונה: דגים מתים בנחל

Save

ניצחנו, המכל המסוכן נסגר! הקרב על החלופות בעיצומו

ניצחנו! לפני למעלה משש שנים וכנגד כל הסיכויים, יצאה עמותת צלול למאבק ציבורי ומשפטי לסגירת מכל האמוניה המסוכן של חיפה כימיקלים. המאבק הממושך נשא פרי, והשבוע נסגר מכל האמוניה באופן סופי וכל מלאי האמוניה רוקן.

עתה נאבקת "צלול" במשרדי הממשלה, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, משרד הכלכלה ומשרד המשפטים, שעד כה לא גילה כל עניין בנושא, שבכוונתם לכפות חלופה מסוכנת ליבוא האמוניה – אוניה בנפח 2,400 טון שתעגון באופן קבוע במפרץ חיפה ותזרים אמוניה ישירות למפעל באמצעות צינור. עיריית חיפה, עמותת צלול, ארגוני סביבה נוספים ושורה ארוכה של מומחים, מתנגדים לחלופה זו ודורשים ליבא אמוניה באמצעות איזוטנקים – מכלים בנפח 12 טון, שהם אמנם יקרים יותר לחיפה כימיקלים, אך בטוחים הרבה יותר לציבור.

לא רק זאת. שרת המשפטים, אילת שקד, הודיעה שאם יהב ימשיך להתנגד לחלופת האוניה היא תפעל לשלילת סמכויותיו להעניק רשיון עסק. לדעת "צלול", מדובר במהלך מסוכן שבו השלטון המרכזי מתערב בצורה דורסנית בסמכויותיהן של הרשויות ללא סמכות.

בערב ראש השנה פתחו עובדי חיפה כימיקלים, בלחץ ההנהלה שלהם, בשביתה מול משרדי עיריית חיפה בדרישה למציאת פתרון. עמותת צלול קוראת למשרדי הממשלה לקבל החלטה הגיונית וצודקת ולהעדיף את האינטרס של כלל הציבור על פני האינטרס של טיקונים שכל מטרתם היא לחסוך בכסף על חשבון חייו של הציבור.

המהפכה מתחילה: מציפים את הארץ בשלטים – "גונבים לנו את הים"

 

הים כמו שאנו מכירים אותו נמצא בסכנה. אנו זקוקים לעזרתכם בקמפיין שטח למניעת גניבת הים והחופים. הציפו את הארץ בשלטים "גונבים לנו את הים" והעבירו מסר ברור של התנגדות ציבורית למהלכים המסוכנים שמתכננת הממשלה.

איך אתם יכולים לקחת חלק?

לתלות שלט על המרפסת שלכם (רצוי בעיר חוף וברחוב הומה). השלט יגיע אליכם באמצעות מתנדב, שגם יעזור לכם לתלות (אם יש צורך), ספרו לחבריכם, למכריכם ולקרובי משפחה, סייעו לנו בחלוקת שלטים ותרמו לנו, כדי שנוכל להפיק עוד ועוד שלטים.

איך מצטרפים?

לוחצים כאן וממלאים טופס. השליח יגיע עד אליכם.

הסיבות למחאה:

הממשלה דוחה את הסדרת ותיקון חוק החופים ובכך מפקירה אותם בידי כרישי הנדל"ן שיבנו עליהם אלפי יחידות דיור ובתי-מלון.

במקביל, מקדמת הממשלה את "חוק אזורים ימיים", שבמקום להסדיר את הפעילות בלב ים, מפקיר את הים בידי משרד האנרגיה וברוני הנפט.

הצטרפו אלינו עוד היום, בדרישה לתקן את חוק החופים ולהבטיח חוק אזורים ימיים הדואג לאינטרסים של הציבור ושל הסביבה, ולא של כרישי הנדל"ן והטייקונים.

אסור לאפשר בניה פראית בחופים והפקרת הים!

תיקון לחוק החופים – חוף הים זה לא נדל"ן

הקואליציה, בהוראת הממשלה, הפילה את התיקון לחוק החופים, המחייב בחינה מחודשת של כ-50 תכניות בניה בחופי ישראל שאושרו לפני 2004, מחוף אכזיב ועד זיקים. הדיון המחודש נועד לבחון את התכניות במבחן חוק החופים, המגביל את מרחק  הבנייה מקו המים. אי-אישור החוק מעניק לכרישי הנדל"ן את החופים שלנו במתנה כדי שיבנו עליהם דירות לעשירים ובתי מלון.

אנו דורשים: לאשר את תיקון החוק. החופים הם שלנו ויש לנו זכות ליהנות מהם.

חוק אזורים ימיים – מסכן את הים

הממשלה מקדמת בימים אלה את "חוק אזורים ימיים", שנועד להסדיר את פעילות המדינה במים הכלכליים של ישראל, בעומק הים, איזור פעילות אסדות הקידוח. החוק המקודם יעניק למשרד האנרגיה סמכויות בלעדיות ויצמצם את המשרד להגנת הסביבה לתקן יועץ בלבד. בנוסף, החוק מונע ועדות תכנון ושקיפות, כפי שמקובל בניהול תקין ביבשה. החוק מונע פיקוח סביבתי הולם באסדות הגז והנפט, ועלול להמיט אסון על הסביבה הימית של כולנו!

אנו דורשים:

  1. מעמד שווה למשרד להגנת הסביבה, לזה של משרד האנרגיה, עם זכות וטו במקרה של סיכון חמור.
  2. הפרדה בין הרישוי שבאחריות משרד האנרגיה, לבקרה הסביבתית שבאחריות המשרד להגנת הסביבה.
  3. זכות ערעור לציבור ויידוע במקרה דליפה של למעלה מחמש חביות.
  4. הגדרת שמורות ימיות להגנה על שטחי טבע.
  5. הרחבת הועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף) לועדה לשמירה על הים והחופים.
  6. תכנון הים תחת סמכות המועצה הארצית והשלמת תוכנית מתאר לים בתוך שנתיים.
  7. הקמת ועדה מדעית מייעצת למועצה הארצית.

הצעת החוק, משמעותה הפקרת הים לידיהם של טייקונים. אנו דורשים שלא לאשר את הצעת החוק ולהחליפה בהצעת החוק של "צלול" המונחת על שולחן הכנסת.

 

 

 

חייבים לנקות את הים מפלסטיק/לאוניד סימקין

נתונים על ירידה דרמטית בכמות הדגה בסמוך לחופי ישראל, הקשר שלה לבניית סכר אסואן והדרישה להפחית בדיג, הביאו את מהנדס הדיג, לאוניד סימקין, לבצע ניסוי שארך שבע שנים, במהלכו  אסף וניתח פסולת שנאספה ע"י ספינת המכמורת שלו. מסקנתו ברורה: הפלסטיק הימי פוגע בדגה והוא אחד הסיבות  לירידה בכמות הדגים בים. מסקנה נוספת היא, שעל המדינה (אגף הדיג במשרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה) לעודד את הדיגים לאסוף פסולת ולהחזיר אותה לחוף במקום להשליכה לים.


את רוב הפסולת  אספתי באמצעות רשת מכמורת בעומק של 40 עד 150 מ' ואף יותר מכך. ביום ממוצע אספתי  1.5 ק"ג של שקיות פלסטיק ו- 7-10 בקבוקי פלסטיק. זאת בנוסף לפסולת מתכת, צמיגים ישנים, מוצרי פלסטיק, עץ וכו'. כמו כן, שמתי לב לכך, שהמקור העיקרי של הפסולת הוא בזרם מדרום לצפון.

חישובים שערכתי גילו כי:

  • ספינות מכמורת עובדות  כ-270 יום בשנה.
  • ביום דגות 20 ספינות מכמורת בממוצע.
  • ספינת מכמורת אחת אוספת 1.2 ק"ג של שקיות ביום בממוצע
  • שקית ניילון אחת שוקלת 5.527 ג' בממוצע, וגודלה הוא 30 x 25 ס"מ. מכאן, שמדובר ב-6.5 טון שקיות. כ-1.2 מיליון שקיות המכסות שטח של כ-90 דונם. כיסוי זה אינו מאפשר לדגים הניזונים מקרקעית הים למצוא מזון ופוגע באופן אנוש בדגה.

המסקנה ברורה: כדי לשמור על בריאות הים ועל הדגה, יש למנוע השלכת פסולת פלסטיק בכל צורה – שקיות, בקבוקים, צמיגים ומכלים שונים ולארגן פעילות ניקוי, כמקובל במדינות רבות בעולם.

מה אפשר לעשות?

ברמה בינלאומית – לעלות את הנושא לדיון ב-GFCM  (איגוד דיגי הים התיכון) ולהציע שמדינות לחופי הים התיכון יחתמו על אמנה בינלאומית למניעת זיהום הים, יארגנו נקיונות ויעלו את הנושא על סדר היום של הרשויות ושל הארגונים המקומיים.

ברמה המקומית- (באחריות אגף הדיג והמשרד להגנת הסביבה)

  • לספק לספינות המכמורת מכלים לאחסון הפסולת שהם שולים מהים.
  • לעודד צוותי ספינות מכמורת ובעלי ספינות דייג לאכסן את הפסולת עד לפריקה במעגן.
  • להתקין במעגני הדיג מכולות להשלכת פסולת הנאספת בים על-ידי הספינות.
  • לארגן פעילות הסברה (כולל פליירים) אודות חשיבות איסוף הפסולת בערבית, ברוסית, ובאנגלית.
  • הכללת נושא ניקיון ושמירה על הים בקורסים לקברניטי ספינות דייג.

הכותב הוא מהנדס טכנולוג דייג תעשייתי, קברניט דיג, בעל ספינת דייג. simkinleonid@mail.ru

בתמונה: פסולת שנאספה בארבעה ימים ע"י ספינת מכמורת

פסולת המושלכת בנמל

 

 

סיכום אמצע: חופי הרחצה נסגרו למשך 37 יום בעקבות זיהום

מתחילת עונת הרחצה במאי 2017 ועד לראשית אוגוסט 2017 נסגרו חופי הרחצה בארץ למשך 37 ימים בעקבות זיהום או חשש לזיהום. כמות  כפולה בהשוואה ל-2016. עיקר הסגירות היו בעקבות תקלות ביוב, חשד לזיהום בחוף אפולוניה (17 יום) וזרימת ביוב מעזה (10 ימים). 

בנוסף, חשפה עמותת צלול שורה של נקזים בחיפה מהם זורמים מים מזוהמים בביוב לחופי הרחצה. אמנם, בסמוך לנקזים אלה אין שלטי אזהרה, אך עמותת צלול ממליצה שלא להתקרב בסמוך אליהם אלה ובמיוחד לא לאפשר לילדים לשחק בחול מחשש להמצאות מי ביוב.

 בצילום: הכתם באפולוניה גרם לסגירת החופים למשך 17 יום.

כתבה ב"חי פה" (עמרי שפר): http://haipo.co.il/item/60071

חוק אזורים ימיים: חוק רע, שהדיון בו נדחה. ארגוני הסביבה יוצאים לפעולה

בעקבות לחץ ארגוני הסביבה דחתה ועדת שרים לחקיקה את הדיון בחוק אזורים ימיים לספטבמר 2017.  החוק גובש במטרה להחיל את החוק הישראלי גם על המים הכלכליים, שבהם מתבצעים קידוחי הגז והנפט. למרות שקידוחים אלה הם בעלי פוטנציאל רב לגרימת נזק לים ולחופים, החוק נעדר סעיפים רבים שבכוחם להגן על הים. כך למשל, החוק מעניק סמכויות נרחבות למשרד האנרגיה, שעיקר האינטרסט שלו הוא דאגה לחברת הקידוח, ושלל סמכויות מהמשרד להגנת הסביבה. עובדה זו נוגדת לחלוטין את המסקנה המרכזית מאסון הקידוח במפרץ מקסיקו, לפיה יש להפריד הפרדה מלאה בין הגורם המאשר את הקידוח לבין הגורם המפקח עליהם. סעיף נוסף הוא הגנה על שמורות טבע ימיות, שגם היא חלשה במידה רבה בהשוואה למקובל לנעשה בתחום המים הריבוניים. עוד דרשה "צלול" להקים מחוז ים, להכין תוכנית מתאר ימית, כמקובל ולהקים רשות ים וחופים בעלת סמכויות שתנהל את הים.

ואכן, רט"ג וארגוני הסביבה ובהם "צלול" פנו לממשלה בדרישה לשנות את החוק ובדרישה מהמשרד להגנת הסביבה להתנגד לחוק ולדרוש סמכויות נוספות, אך ועדת שרים לרגולציה, בראשה עומד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דחתה את הסעיפים הסביבתיים ואישר את החוק כפי שהוגש על ידי משרד המשפטים. עתה יש לקוות שהמשרד להגנת הסביבה יצליח להכניס להצעת החוק את הסעיפים הסביבתיים.

חשוב לציין, כי עמותת "צלול" הניחה שולחן הכנסת הצעת חוק חלופית המתקנת את כל המגרעות שבהבצעת החוק הממשלתית, אך הצעת חוק זו לא נדונה.

הצעת חוק אזורים ימיים של "צלול".

התיקונים ש"צלול" דורשת להכניס להצעת החוק הממשלתית

נושאעמדת צלול
מטרת החוק ויעדיו התייחסות להגנת הסביבה הימית בהתאם לעקרון הזהירות המונעת.

קידום מחקר ימי.

התאמה לאמנות בין-לאומיות

הרגולטור הסביבתי

 

המשרד להגנת הסביבה.

יתקין תקנות בהתייעצות עם המועצה הארצית ובאישור הכנסת.

תקנות בנושא סיכון – בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה.

תכנון מרחב ימייוקם מחוז ים שיקבל את סמכויות הולחו"ף.

תוקם ועדה מקצועית לענייני ים ליד המועצה הארצית.

הועדה תכין תמ"א למרחב הימי.

מסמכים סביבתיים יוגשו במסגרת ההליך התכנוני.

שקיפות ושיתוף ציבור             מורחב בדומה לחוק התכנון והבנייה.
שמורות טבעהליך מקביל לחוק גנים לאומיים, הכולל שלב תכנוני ושלב מנהלי.

פעולות מותרות ייקבעו בתכנית.

ביטול תכנית – בהתאם לחוק גנים לאומיים.

מאגר מידע על הסביבה הימיתחובת פרסום המידע באינטרנט
ניהול פיקוח ואכיפהתוקם רשות ים שיש בעלת סמכויות פיקוח ואכיפה על כלל המשתמשים.

 

במקביל, דחה משרד המשפטים את הדיון בתיקון לחוק החופים, שדרש לחזור ולדון בתוכניות בנייה שאושרו לפני אישור חוק החופים ב-2004. אי קבלת התיקון יגרום לכך שכ-50 תוכניות בנייה פראיות הפוגעות בחופים שלנו ייבנו ויגרמו בכך להמשך גזל החופים מהציבור.

 

 

 

 

שתפו בכל הכוח, עזרו להפיץ את הדרישה לבחור בחלופה לטובת הציבור ולא לטובת חיפה כימיקלים

 

 

הגענו לרגע מכריע במאבק להגנה על שלומם של תושבי חיפה והקריות מפני איום האמוניה, ואנחנו מבקשים את עזרתכם בהקמת קול ציבורי חזק וברור, שדורש לשים סוף לקשרי הון-שלטון-אסון לבטחון.

בימים אלה ניטש קרב איתנים בין ממשלת ישראל לבין ראש עיריית חיפה, יונה יהב, ועמותת צלול. בעיקר מול יהב. כן, כן, לא להאמין איך הוא שינה את עורו. בין אם זה בגלל הבחירות או לא, כפי שמתנגדיו אומרים, לנו כרגע זה לא משנה. לא היינו יכולים להביא לסגירת מכל האמוניה בלי הצטרפותו למאבק (יהב, כשנסיים עם האמוניה נשמח לשבת איתך על רשימה ארוכה של דברים נוספים, שאנו מאמינים שאם תעשה, חיפה תהפוך למקום שמדהים לגור בו).

מהרגע שניצחנו ובית המשפט קבע כי יש לסגור את מכל האמוניה בגלל מסוכנותו הרבה, החל דיון שראוי היה שהממשלה תקיים לפני שנים ולא רק לאחר סגירת המכל, בשאלה מה החלופה המיטבית לאספקת אמוניה למשק. המכל שנסגר החיל 12,000 טון מהגז הרעיל והקטלני הזה, הוא לא היה ממוגן מפני טילי חיזבאללה ומפני רעידות אדמה, והאוניה שהובילה אליו אמוניה מדי חודש נחשבה מסוכנת מאוד בפני עצמה.

לאחרונה, ממשלת ישראל הצביעה כאיש אחד, כמו תוכי, בלי הבנה אמיתית של הנושא ועל בסיס המלצת המשרד להגנת הסביב בלבד ותחת לחץ כבד ביותר מצד חיפה כימיקלים, בעד חלופה שבה כל שבוע תגיע לחיפה אוניה לא ממוגנת ובה 2,400 טון אמוניה, ותעגון שם כל השבוע, ממש ליד איפה שהמכל כיום. במהלך שנות הקמפיין שלנו, כדי לא לייצר פניקה ממספרים גדולים מדי שהציבור לא יידע להתמודד איתם, דיברנו על כך, שאם רק 2000 טון אמוניה מתוך ה-12,000 שבמכל ידלפו, ימותו עשרות אלפי אנשים. ועכשיו, ראו את צחוק הגורל, זאת הכמות הלא ממוגנת שהממשלה רוצה שתשכון דרך קבע על פני המים. אמנם 12,000 טון מסוכנים יותר מ-2,400, אבל גם אוניה "קטנה" כזאת יכולה להרוג בתוך שניות עשרות אלפי אנשים ולפצוע מאות אלפים.

החלופה שעיריית חיפה ו"צלול' דורשות שתיבחר, היא של יבוא אמוניה במכלים קטנים ובטוחים יותר, שנקראים איזוטנקים, שיגיעו באונית מטענים רגילה וישונעו למפעלי חיפה כימיקלים בצפון ובדרום.

לפני שהודענו שזאת עמדתנו, פנינו לשורת מומחים, כדי לקבל חוות דעתם המלומדת. לצערנו הרב, כל המומחים חששו מעימות עם חיפה כימיקלים ועם המשרד להגנת הסביבה, ולכן סרבו לכתוב לנו את חוות דעתם. אבל, רבים וטובים מהם דיברו אתנו, בחלק מהמקרים מיוזמתם, ועל-כך, אנחנו מודים להם מכל הלב. הרוב המכריע של המומחים קבע נחרצות, ששתי החלופות – גם האיזוטנקים וגם האוניות ה"קטנות"– הן לא משהו, ואסור בשום אופן שיהפכו לפתרונות הקבע. אבל, מבין השתיים, איזוטנקים הם החלופה הטובה יותר והמסוכנת פחות. אלא שחלופה זאת יקרה פי חמישה מחלופת האוניה הקבועה בנמל. לא נעים.

 

מה שעוד לא נעים, זה לראות את הלחץ הכבד והלא מובן של המשרד להגנת הסביבה, של שרת המשפטים, אילת שקד ושל שר הכלכלה, אלי כהן, לטובת חלופת האוניה הקטנה. הזולה יותר והמסוכנת יותר.

 

כל המומחים קבעו, שהפתרון הכי בטוח לאספקת אמוניה למשק, הוא הקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם, הרחק מאוכלוסיה צפופה. מלבד הסיכון שבאוניה ה"קטנה", יש חשיבות גדולה ליצור תמריץ לכך שיוקם מפעל. בחירת החלופה היקרה יותר, של האיזוטנקים, היא התמריץ היחיד שיעבוד. רק אם יכאב לחיפה כימיקלים בכיס, הם יזדרזו לקדם חלופה בטוחה יותר לציבור.

כלומר, הדאגה שלנו כפולה: שיבחרו בחלופה זמנית לא בטוחה, וגם שהחלופה ה"זמנית" תהפוך לקבועה.

אנחנו מבקשים לנצל את הזדמנות זאת, כדי לפנות אליך, הנהלת חיפה כימיקלים.

בינינו, הרווחתם יפה כל השנים, ובאותה עת הצלחתם לשבור שיא – הפעלתם מכל רעיל, קטלני ולא ממוגן בלב אוכלוסייה צפופה במשך 30 שנה (הבעלים הנוכחיים הם מ-2008), בלי רישיון עסק ובלי היתר בניה! איפה נשמע כדבר הזה?? לא פלא שחשבתם שאף אחד לא יכול עליכם. איפה עוד היו מטפלים כך בפצצת המתקתקת בלב אוכלוסייה צפופה? (ומה זה אומר על איך כל השאר מנוהל ולא רק בתחום החומרים המסוכנים?).

הצלחתם להעביר שנים במעבר בין כל ערכאות ביהמ"ש, איימתם על אנשים שלא יתלוננו בצורות כאלה ואחרות. חיבקתם יפה, את מי ששיתפו פעולה. אינספור סיפורים.

היום, אתם ניצבים בפני צומת שהוא הזדמנות עבורכם לעשות תיקון. תפסיקו ללחוץ על הממשלה לבחור בחלופה המסוכנת יותר. תפסיקו להיצמד לאינטרס הכספי שלכם על-פני האינטרס הלאומי של בטחון הציבור.

אין סיבה אמתית לכך שנהיה בשני צדי המתרס. תראו שגם אתם חלק מהציבור. שחשוב לכם מה קורה פה במדינה שלנו. שאתם מוכנים לשלם את המחיר. ותרו על ההתעקשות על האוניות ועל הטרפת שהכנסתם לממשלה. לכו על איזוטנקים לטווח הקצר ועל מפעל לייצור אמוניה לטווח הארוך. אתם הרי יודעים, שגם פתרון המקשר הימי, שאתם מקדמים לטווח הארוך הוא מסוכן, שאין לו אח ורע בעולם ושהוא יחסל את רעיון המפעל ליצור אמוניה, שכולם מסכימים שהוא המיטבי.

אנחנו מאתגרים גם אתכם, נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ויו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. המשיכו לדחוף לפתרון, אבל תדאגו שיהיה פתרון מיטבי, מוסרי ומצפוני.

לחיפה כימיקלים היסטוריה ארוכה של הפעלת לחצים. זה מה שמאפשר לכם לזהם את האויר באופן כבד כל כך כל השנים, וזה מה שאפשר להפעיל את המפגע הבטחוני בדמות המכל. גם עלינו ניסתם ללחוץ, וכבר בתחילת 2012 פנה הבעלים של חיפה כימיקלים, ג'ולס טראמפ, אל מוריס קאהן בבקשה שיוריד את "צלול" מכם. מוריס, האיש היקר שתרומתו הנדיבה היא שאפשרה לנו לנהל מאבק ארוך וחסר פשרות, סרב בנימוס. יו"ר צלול, בנג'י קאהן, הכוח המניע הראשי מאחורי המאבק נגד מכל האמוניה, שלא הרפה מאתנו גם כשהתייאשנו לפעמים מהסחבת הממשלתית, היה נחוש שלא לוותר אל מול העוולה הציבורית החמורה.

יאnר לזכותכם, נתתם "פייט טוב". אבל אנחנו הפכנו כל אבן וחשפנו את הציבור בפני המחדל הבטיחותי הגדול המאיים על חייו. הפכנו את הסיכון ממכל האמוניה לנושא שכל המדינה הכירה. שמנו סוף לגרירת הרגליים. בדיוק שש שנים אחרי שלקחנו על עצמנו את הובלת המאבק, איום מכל האמוניה הוסר מעל הציבור.

לא רק מכל האמוניה נגמר. גם הזמנים בהם הציבור מקבל התנהגות כוחנית של בעלי הון ותעשיינים נגמרו. הציבור רוצה משהו אחר. ותרו, צאו גדולים. תראו שאתם רוצים שהמדינה שלנו תהיה מקום שטוב ובטוח לגור בו היום ובשנים לעתיד.

שלכם, בתודה ובברכה,

בשם הציבור במדינת ישראל,

עמותת צלול

בהזדמנות זאת, כשאנו מציינים מאורע חשוב של ניצחון סביבתי ראשון ופורץ דרך במפרץ חיפה, אנחנו מבקשים להודות לכל החברים והקולגות שלנו מארגוני הסביבה האחרים ופעילים פרטיים בולטים, ששותפים אתנו לדרך הארוכה וחסרת הפשרות בדרישה לשמור על המדינה שלנו נקיה ובטוחה, לחיים טובים יותר שלנו ושל ילדינו.

אחינו למאבקים ולהצלחות: מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין, המועצה לישראל יפה, אקואושן, גרינפיס, רשות הטבע והגנים, כלכלה בת קיימא, אקופיס, הקואליציה לבריאות הציבור, ירון חנן ופורום  עזרא, חיים וסביבה, התנועה לאיכות השלטון, התנועה לחופש המידע, המשמר החברתי, רואים שחור בעיניים, רוצים לחיות בלי מכרות, עמותת אל אמל, הפורום הישראלי לאנרגיה, עמותת חרדים לסביבה.

"צלול" מתנגדת לבונוס ליו"ר כי"ל, שגרמה לזיהום נחל אשלים

עמותת צלול שלחה מכתב לדירקטוריון כי"ל בדרישה שלא לקיים דיון בהענקת בונוס ליו"ר החברה, אלוף (מיל') יוחנן לוקר.

במכתב כתבה מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס:

"עמותת צלול מבקשת למחות על כוונת דירקטוריון כי"ל להעניק בונוס של 1.8 מיליון שקלים ליו"ר הדירקטוריון, אלוף (מיל') יוחנן לוקר, כחודש בלבד לאחר שחברת הבת, רותם אמפרט, גרמה לאחד האסונות האקולוגיים החמורים בתולדות המדינה בנחל אשלים.

לדעת עמותת צלול, על "ביצועי חברה" כאלה לא מגיע בונוס נדיב וכי מוטב היה שהחברה תקדיש את הסכום שיועד לבונוס, למימון שיקום הסביבה ובעלי החיים שהצליחו לשרוד את האסון, ולשיפור משמעותי של מאגרי החומרים המסוכנים של החברה, במטרה למנוע את האסון האקולוגי הבא.

עמותת צלול סבורה, שקיום דיון בנושא בונוסים בשעה שעובדי החברה עמלים בשמש הקופחת בניסיון לתקן את חרפת מעשי ההנהלה, ובטרם נאמדו ממדי הנזק הסביבתי והיקף הפגיעה במי התהום, המהווים בסיס לחיים באיזור כולו, הוא מהלך ציני, המעיד יותר מכל על ניתוק מרחשי לב הציבור ועל אטימות לנוכח הנזק והמוות שנגרמו.

הריני לעדכנך, כי עמותת צלול מתכוונת לפנות אל המשקיעים המוסדיים ולהפנות את תשומת לבם לבוז למנהל התקין, לשמירת הסביבה ולחוק, שבאים לידי ביטוי במהלך זה, ולבקש כי יפנו תשומת לב גדולה יותר להשקעת כספי הציבור בחברות השמות את ערכי הסביבה בראש סדר העדיפות.

מאלוף (מיל') לוקר מצפה עמותת צלול, כי יודיע בעצמו על סירובו לקבל את הבונוס. זה המעט שיכול יו"ר החברה לעשות כדי לבטא את תחושת האחריות שלו לאסון הכבד שגרמה החברה.

 

ניצחון ל"צלול": בית המשפט העליון קבע: מכל האמוניה ירוקן. עתה יש לדאוג לעובדים

בית המשפט העליון פסק היום (27.7.17): מכל האמוניה ירוקן עד ל-18 בספטמבר 2017.

עוד קבע בית המשפט כי כל חלופה ליבוא האמוניה תאלץ לקבל היתר בנייה, רשיון עסק והיתר רעלים כחוק.

לדעת עמותת צלול מדובר ביום חג היסטורי. עמותת צלול גאה על חלקה בהובלת המהלך שהסתיים היום היום בפסיקת בית המשפט שקבע שיש לסגור את מכל האמוניה המסוכן באופן סופי לא יאוחר מספטמבר 2017. עוד דרשה צלול שלא לאפשר הכנסתן של אוניות אמוניה למפרץ חיפה. חלופה מסוכנת שקדמה חיפה כימיקלים ואשר תמשיך לסכן את חיי תושבי חיפה והצפון.

לצד שמחת הניצחון על ההישג ההסטורי, צלול ניצבת לצד עובדי חיפה כימיקלים. לכל שנות המאבק צלול לא ביקשה לסגור את המפעל, אלא להסיר את האיום מעל לחייהם של מאות אלפים מתושבי חיפה והצפון.

במשך 10 שנים, מאז מלחמת לבנון השנייה, ידעה חברת חיפה כימיקלים, שעליה למצוא חלופה לאספקצ האמוניה. בניגוד למפעלים אחרים שדאגו לחלופות עסקה הנהלת החברה בהתכחשות לאיום שהיא יוצרת ובהתשת בתי המשפט בניסיון להשיג היתר בנייה למכל מסוכן, למרות התנגדות הרשויות. אין להנהלת החברה אלא להלין על עצמה.

עמותת צלול מקווה שחברת חיפה כימיקלים והממשלה ימצאו פתרון בימים הקרובים שימנע את סגירת המפעל ואת פיטורי העובדים. פתרון כזה הוא יבוא אמוניה באיזוטנקים. חלופה שהיא אמנם יקרה יותר מיובא באמצעות אוניה, אך בטיחותית וחושב מכל תאפשר את המשך עבודת החברה.

פסק הדין המלא

 

צלול מתנגדת לחלופת האוניה ולחלופת המקשר הימי

בעקבות החלטת הממשלה בדבר החלופות ליבוא האמוניה לטווח הקצר ולטווח הארוך, הודיעה המדינה לבית המשפט בהודעה מעדכנת,  כי בעקבות ההחלטה לסגור את מיכל האמוניה, היא סבורה שאין זה מתפקידו של בית המשפט להמשיך ולדון בחלופות ליבוא האמוניה. עוד הודיעה המדינה, כי יש להפקיע את הליכי האישור של הצנרת המוליכה למיכל מעירית חיפה ולהעביר לועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל). "צלול" מתנגדת לשתי בבקשות אלה.

החלטת הממשלה כוללת הבאת אוניה בנפח 2,500 טון שתעגון באופן קבוע בנמל ותספק אמוניה ישירות לחיפה כימיקלים באמצעות הצינור שהוליך את האמוניה למיכל. משמעות הדבר היא עיקוף של המיכל.

באשר לטווח הארוך מציעה הממשלה למסור קרקע ללא מכרז לחברה פרטית שתחל להקים מפעל ליצור אמוניה בכמות של 70 אלף טון בשנה (הצריכה כיום עומדת על כ-120 אלף טון בשנה). במקביל מוצע שחברת חיפה כימיקלים תקים מקשר ימי שבו תעגון אוניה באופן קבוע ותזרים את האמוניה למפעל. באם המקשר לא יקום תוכל חיפה כימיקלים לבקש מהמפעל להגדיל את התפוקה.

לדעת עמותת "צלול", תוכניות האוניה הקבועה בנמל ותוכנית המקשר הימי  מהוות סיכון קשה לאוכלוסיית חיפה, שכן על פי ניתוח של מומחים לסיכונים טווח הסיכון שיוצרת פגיעה באוניה גבוה מ-10 קמ', עובדה המהווה סכנת חיים גדולה לציבור.

דו"ח מצב הים 2017: חוק התלמ"ת, מדוע חשוב לאשרו ומה צריך לתקן בו?

מדינת ישראל אינה ערוכה לטיפול באסון דליפה ממכלית או לטיפול  באסון קידוח בים התיכון. הסיבות לכך הן אי-אישור חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) שהתקבל בהחלטת ממשלה עוד ב-2008, היעדר פיקוח ממשלתי מספיק על המשתמשים, היעדר דרישה מחברות האנרגיה לקבל על עצמן אחריות לאסון דליפה והיעדר דרישה לביטוח ולערבויות. כל אלה חושפים את הים התיכון לסכנה גדולה.

למול חוסר הערכות זו, הים התיכון שוקק פעילות. בימים אלה הוחל בבניית אסדה ימית, לקליטת הגז משדה ליוויתן ולהפרדתו מהקונדנסט (נפט המתלווה להפקת הגז), במרחק 10 קמ' מחוף דור. במקביל הוענק זיכיון הפקה של שדות הגז כריש ותנין לחברת אנרג'אן והמדינה פתחה את הים לרכישת זיכיונות חדשים לקידוח. פרויקטים אלה מתווספים לקידוחים הפועלים כבר כיום בעומק הים, ולתנועה הרבה של מכליות נפט ודלקים לישראל וממנה.

עבודה זו מנתחת את הסיבות שמונעות את חקיקת חוק התלמ"ת ואת יישומו, ומעלה את ההשערה לפיה, גם אם החוק יאושר, הוא יספק מענה חלקי בלבד למקרה של זיהום וזאת בשל חוסר עדכונו של תרחיש הסיכון. מסקנת העבודה היא, שעל המשרד להגנת הסביבה לעדכן בדחיפות את תרחיש הסיכון של התלמ"ת ולהעמידו על יכולת תגובה עצמאית לא לאירוע אחד, אלא לשלושה אירועי זיהום גדולים בו-זמנית: אירוע דליפה גדול במפרץ אילת ושני אירועי דליפה גדולים בים התיכון – 6,000 טון דלק/מזוט כל אחד, סה"כ 18 אלף טון. היערכות זו מחייבת להצטייד בהתאם בציוד ובכוח אדם יעיל ומיומן. על ההיערכות לכלול את המשרד להגנת הסביבה, את חיל הים, את המפעלים השונים ואת הרשויות המקומיות.

בים התיכון משונעים 30% מכלל הדלקים בעולם, כ-360 מיליון טון בשנה. משייטות בו ספינות סוחר, לאורך החופים פועלים מקשרים ימיים ובעומק הים נערכים קידוחי גז ונפט. על-פי נתוני היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה, בין 2011-2001 אירעו מול חופי ישראל כ-45 אירועי זיהום ים בהיקף של עד עשרות טון דלק לאירוע. בים התיכון כולו התרחשו בין 1997-2014 למעלה מ-800 אירועי זיהום ים מספינות (נתוני המרכז האזורי ללחימה בזיהום ים במלטה). כל אלה עוד לפני שהחלה פעילות הקידוחים בים התיכון, המבשרת על סכנה יומיומית לסביבה הימית.

אורכו של החוף הישראלי כ-197 ק"מ והוא כולל אתרי טבע, אתרי היסטוריה וארכאולוגיה, אתרי נופש ופנאי ומתקני תשתית אסטרטגיים (נמלים, תחנות כוח, מתקני התפלה, מתקנים צבאיים ועוד) הממוקמים בסמיכות רבה זה לזה. אירוע דליפה, באם יקרה, יגרום לנזק אדיר לא רק לסביבה הימית ולכל אשר בה, הוא ישבית את מתקני התשתית (כולל אספקת מים ממתקני התפלה) ואת נתיבי התחבורה הימית, יחסל את ענף הדייג ואת ענף התיירות, יפגע בפעילות חיל הים וימנע מהציבור ליהנות ממשאב הים, שיש לו חשיבות שלא תסולא בפז במדינה חמה.

ישראל חתמה ב-1990 על אמנת ברצלונה ועל ההסכם הטרילטראלי בו סוכם, על יכולת טיפול משותפת ב-15 אלף טון זיהום וסיוע הדדי (ישראל – 4,000 טון, קפריסין – 5,000 טון ומצרים – 6,000 טון). שמונה שנים אחר-כך, ב-1998, החליטה הממשלה על הקמת ועדת היגוי בין-משרדית, בראשות המשרד להגנת הסביבה, עליה הטילה להכין את תכנית התלמ"ת ולאשרה בחקיקה. לאחר עוד כ-10 שנים, ב-2008, אישרה הממשלה את עקרונות התוכנית. בעקבות פריצת צינור הנפט של קצא"א בבאר אורה, קבעה הממשלה ב- 28 בינואר 2015, כי היא רואה צורך חיוני בהשלמת היערכותו של המשרד להגנת הסביבה למניעה ולטיפול של אירועי זיהום סביבתיים, כל זאת במסגרת תפקידו כ"מגיב שני". למרות כל ההחלטות, ו-27 השנים שחלפו מהחתימה על המחויבות להגן על הים, התלמ"ת טרם אושר (יולי 2017) וגם ההערכות טרם הושלמה וזאת למרות הגידול בהיקף הסיכון.

אסון הדליפה מקו צינור קצא"א, בשמורת עין עברונה בערבה, בדצמבר 2014, המחיש את כישלונה של המדינה בפיקוח על מתקני התשתית שלה ואת יכולת התגובה האיטית והדלה שלה במקרה אסון, בו אלפי טונות נפט זורמים ומזהמים את הסביבה[i]. לא נותר אלא לדמיין מה יהיו תוצאותיו של אסון דליפה בים, שבו זיהום נישא על הגלים ומתפשט עם הרוח ועם הזרמים אל עבר החופים או אל עבר מדינות שכנות. על-כך אמר ראש היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, רני עמיר: "אם רק 10 אחוז ממה שדלף בעברונה יוזרמו לים, תהיה פה קטסטרופה".

לעבודה המלאה – דוח מצב הים יולי 2017

[i] http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=466

חוף קצא"א נפתח. "צלול" דורשת הגנות לאלמוגים

עמותת צלול שלחה מכתב בהול לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, ולשר האוצר, משה כחלון בדרישה להגן על האלמוגים בחוף קצא"א באילת, שיפתח מחר (5.7.17) לציבור.

במכתבה לאלקין כתבה "צלול", כי נמל הנפט של קצא"א באילת היה סגור בפני הציבור במשך שנים רבות. כתוצאה מכך התפתח מתחת לנקודת העגינה של האניות ובין עמודי המזח, עולם תת מימי מרהיב ביופיו, שבו שונית אלמוגים ייחודית ונדירה, המאכלסת גם דגים רבים. פתיחת החוף ללא הגנות מתאימות וללא אמצעי זהירות מתאימים יגרמו להרס ולאובדן השונית, כפי שאכן קרה במקומות רבים בעולם.

כדי למנוע את הרס השונית ואת השטח הרדוד, שיש לו חשיבות רבה לקיומה של השונית, מבקשת עמותת צלול לנקוט בשורה של אמצעים פשוטים ליישום ולאכיפה ושיעילותם הוכחה בעולם:

  • סימון השונית במצופים המחוברים בחבל ואיסור מוחלט להתקרב אליה עד למרחק של כ-1 מ'.
  • איסור כניסה לים עם סנפירים מתוך מטרה להגן על השטח הרדוד (את הסנפירים ניתן לנעול בשטח העמוק).
  • איסור הכנסת כסאות למים.
  • סימון שביל צר ומסומן שדרכו תתאפשר הכניסה לים.
  • איסור צלילה ושנירקול בקטע הרדוד ובמקומות שבהם ניתן לגעת באלמוגים מתוך כוונה למנוע פגיעה באלמוגים והרחפת חול. מחקרים מוכיחים כי צוללנים הם אחד מגורמי הנזק הגדולים של השוניות בכל העולם.
  • איסור הכנסה לחוף כלים חד פעמיים וכלים שבירים במטרה למנוע הגעת פסולת למים.
  • מניעת הגעת שפכי שירותים ומקלחות לחוף. כולל באירועי גשם ושיטפונות.
  • איסור עישון בחוף עקב הנזק העצום שגורמות הסיגריות ובדלייהן ובעקבות הקושי לאסוף אותן.
  • איסור הבערת אש, במטרה למנוע הגעת גחלים למי הים.
  • מניעת דיג בכל אזור החוף.
  • פעילות הסברה והדרכה במטרה לשתף את הקהל במאמצי השימור.

במכתבה הדגישה "צלול", כי שוניות האלמוגים בכל העולם סובלות מעקה קשה ומהלבנה, בעקבות שינוי האקלים שגורם להחמצת האוקיאנוסים ולעליית טמפרטורת המים, אך גם בעקבות פגיעת צוללנים. "בידנו הזדמנות למנוע את הפגיעה ולשמור על השונית הייחודית שבחוף קצא"א גם לדורות הבאים", כתבה "צלול".

 

נחל שגור: הארגונים לחצו, העבודות בנחל חודשו

העבודות להקמת הקו הגרביטציוני בנחל שגור פסקו למשך חמישה חודשים בעקבות חילוקי דעות בין רשות ניקוז גליל מערבי ואגודת מי גליל, באשר לעבודות שבוצעו בנחל בחורף. כשרשות הניקוז נאותה סוף-סוף לאפשר את חידוש העבודות, הודיעה המועצה המקומים מג'ד אל כרום שהיא מתנגדת להן בטענה שהקו הגריטציוני עובר בשטחים פרטיים. בתגובה לכך הודיעה רשות הניקוז שלא תאפשר את חידוש העבודות. משמעות הדבר היא נזק אדיר לפרויקט כולו.

בעקבות התערבות ארגוני הסביבה ובראשם עמותת צלול, הודיעה רשות הניקוז כי היא מסירה את התנגדותה ומאפשרת את חידוש העבודות.

נחל שגור זוהם במשך שנים בביוב שמקורו במג'ד אל כרום, דיר אל אסאד ונחף. בעקבות התערבות ארגוני הסביבה הודיעה רשות המים שתממן הקמת קו גרביטציוני, שיוליך את השפכים מהיושבים ישירות למט"ש כרמיאל, שעלותו כ-60 מיליון שקל. העבודות להקמת הקו יסתיימו עד לסוף 2017.

עצירת העבודות היתה גורמת לביטולו של הפרויקט.

"צלול" דוחה את עמדת המדינה: על בית המשפט להמשיך לטפל בסוגיית האמוניה

עמותת צלול מתנגדת לעמדת המדינה המעדיפה את חלופת האוניה הקטנה על פני חלופת האיזוטנקים ומתנגדת לדרישה לפיה בית המשפט צריך למחוק את הדיון לאחר שהוחלט על סגירת מכל האמוניה. לטענת "צלול": קיים חישש לפיו מטרתה של הבקשה היא להעביר את הדיון לערכאה אחרת.

בתגובתו לבית המשפט קבע המשרד להגנת הסביבה כי בעקבות הפסקת פעילות המכל, הוא דן בשלוש חלופות אותן הגישה חיפה כימיקלים:

יבוא אמוניה באמצעות אוניה קטנה והעברת האמוניה למפעל חיפה כימיקלים באמצעות הצינור ששימש את המכל. חלופה זו כוללת גם אגירת אמוניה באיזוטנקים בשטח המפעל ושינוע אמוניה למפעל חיפה כימיקלים בדרום באמצעות מכליות כביש. על-פי חלופה זו האוניה תעגון במפרץ חיפה, במשך רוב ימות החודש.

החלופה השניה כוללת אוניה  שתספק אמוניה למפעל חיפה כימיקלים בחיפה ואיזוטנקים שיגיעו לנמל אשדוד ויובלו למפעל חיפה כימקילים במישור רותם.

החלופה השלישית כוללת יבוא איזוטנקים – מחצית הכמות לחיפה כימיקלים צפון ומחצית הכמות לחיפה כימיקלים דרום.

אמותת צלול ועיריית חיפה הודיעו לבית המשפט שחיפה שהמשרד להגנת הסביבה לא הוכיח שחלופת האוניה בטוחה יותר וכי היא מהווה העתק כמעט ברור של שיטת יבוא האמוניה באמצעות המיכל.

הודעת המשרד להגנת הסביבה 

הודעת עיריית חיפה 

הודעה לעליון צלול סופי 28.6.17 (6)

 

 

 

 

 

"צלול" לאלקין: "הגודל כן קובע"

הבקבוק מוגש לשר אלקין. צילום: סיגל סגמן

 

במהלך יום הסביבה בכנסת, שארגונ ארגוני הסביבה, הפתיעה קבוצה של מגני הים – הזרוע הציבורית של עמותת צלול את השר להגנת הסביבה, ח"כ זאב אלקין, והגישה לו בקבוק משקה ענק הבנוי מעשרות בקבוקי משקה בנפח של 1.5 ליטר, שנאספו בחופים ובנחלים, לאחר שהושלכו אליהם על-ידי הציבור.

מהלך זה הוא חלק מדרישה של עמותת צלול להרחיב את חוק הפיקדון ולהחילו גם על מכלים גדולים. כיום החוק חל רק על בקבוקים קטנים, שנעלמו כמעט לחלוטין מהנוף, ואילו הבקבוקים הגדולים ממשיכים להתגלגל בשטחים הפתוחים, בחופים ובים ולגרום לנזקים.

אלקין אמר בתגובה, שמשרדו בודק את דיווחי תאגיד אל"ה במטרה לגבש עמדה לגבי הרחבת החוק. ידוע, שהצוות המקצועי של המשרד אינו תומך בהרחבת החוק אלא מאמין, שיש שניתן לשפר את המיחוזר באמצעות העלאת יעד המיחזור או באמצעות הכנסת המכלים לחוק האריזות. "צלול" דוחה עמדה זו בטענה, שהמכלים היא מוצר ייחודי ולכן יש להחיל עליהם פיקדון, כמקובל במדינות רבות בעולם.

בנוסף, הגישו המתנדבים לאלקין מכתב בבקבוק ובו הסבירו לו את הסיבה לבקשה:

עמותת צלול ועשרות אלפי מגני הים (הזרוע הציבורית של העמותה) מבקשים מכבוד השר לקבל החלטה אמיצה, להרחיב את חוק הפיקדון ולהחילו גם על מכלי המשקה בנפח 1.5 ליטר, במטרה למנוע את זיהום הסביבה, לצמצם את שעורי ההטמנה ולהגביר את המיחזור. יעדים הכלולים בחוק שמירת הניקיון התשמ"ד-1984 שבאחריות המשרד להגנת הסביבה.

מאז שחוקק חוק הפיקדון ב-1999 מכלי המשקה הקטנים נעלמו כמעט לחלוטין מהנוף, שכן הם מושבים למיחזור. לעומתם, המכלים הגדולים ממשיכים להתגלגל בשטחים הפתוחים ובחופים, גורמים לנזקים סביבתיים, מטילים על הציבור עלויות הכרוכות באיסופם ומגדילים את שיעור ההטמנה. אין ספק, שאי-הכללת המכלים הגדולים בחוק הפיקדון היא טעות שבידיך ההזדמנות לתקנה. חוק פיקדון חל במדינות רבות במערב אירופה, בחלק ממדינות ארה"ב באוסטרליה ובמדינות רבות נוספות. זאת לצד חוק אריזות.

מדיווחי תאגיד האיסוף אל"ה, שבבעלות יצרניות המשקאות עולה, כי שיעור איסוף המכלים הגדולים עמד ב-2015 על 54% וב-2016 על 58%. כ-30% איסוף וולונטרי באמצעות מיחוזריות (כלובים), וכ-28% מכלים שמקורם בתחנות המעבר לאשפה, שעבורם משלם הציבור מחיר גבוה, הכולל איסוף, שינוע והפרדה. גם כך, האיסוף הוולונטרי נופל באחוזים רבים אל מול ההשבה תחת חוק הפיקדון העומדת על 80% (יעד החוק הוא 77%).

ידועה הטענה לפיה חוק פיקדון פוגע בשכבות החלשות, אך בפני רוכשי מכלי המשקה פתוחה הדרך לקבל את כספם בחזרה. לא רק זאת. מחקרים מוכיחים, כי היצרניות סופגות חלק ממחיר הפיקדון. כך, שמי שרוכש מיכל משקה, משיב את המכל וגובה את דמי הפיקדון, מרוויח הנחה במחיר המוצר. בנוסף, הטלת הפיקדון פתחה בפני "האספנים", ציבור שבמקרים רבים אין לו מקורות תעסוקה אלטרנטיביים, לייצר לעצמם אפיק פרנסה. זאת, כמובן, בנוסף לרווח לכלל הציבור שהוא הגברת ניקיון השטחים הפתוחים וחופי הרחצה, חסכון בעלויות ניקיון הסביבה וצמצום שטחי ההטמנה.

הפלסטיק הופך בשנים האחרונות לאחת המכות הקשות ביותר, הגורמת לנזקים עצומים לסביבה ובעיקר לסביבה הימית. על-פי הערכות מומחים עד 2050 יהיו באוקיאנוסים ובימים יותר פיסות פלסטיק מיצורים חיים. כדי לצמצם את השפעתו המזיקה של הפלסטיק פועלת עמותת צלול במספר מישורים: אישור חוק השקיות, שנועד לצמצם את השימוש בשקיות הפלסטיק, צמצום השימוש בפלסטיק חד פעמי והרחבת חוק הפיקודן והחלתו גם על מכלים גדולים.

כבוד השר, בידך הסמכות והאחריות לתרום לצמצום נגע הפלסטיק בשטחים הפתוחים, בחופים ובים.

יו"ר השדולה", ח"כ דב חנין, מתנדבי צלול והבקבוק

הבקבוק על רקע הכנסת

צלול לנתניהו: "אל תאשר הכנסת אוניה. תמוך באיזוטנקים"

עמותת

עמותת צלול דורשת מראש הממשלה, בנימין נתניהו שלא להביא לדיון ולא לאשר הכנסת אוניה למפרץ חיפה, כחלופה למיכל האמוניה. במכתבה לנתניהו כתבה "צלול":  נודע לה, כי בכוונת הממשלה לאשר בישיבתה הקרובה החלטה המאפשרת הכנסת אניות אמוניה בנפח מוקטן לנמל חיפה, שתספק אמוניה באמצעות צינור למפעל חיפה כימיקלים, למפעל דשנים ולאיזוטנקים המובילים אמוניה לדרום הארץ. עמותת צלול מבקשת, כי כי לא תיתן יד לטעות הסטורית זו, המחליפה רעה אחת ברעה אחרת, גדולה עוד יותר, כוי החלטה זו לא תובא לדיון ולא תאושר על-ידי הממשלה בשל חוסר סבירותה

עוד כתבה צלול, כי היא  מובילה מזה כשש שנים את המאבק לסגירת מיכל האמוניה המסוכן במפרץ למען מציאת חלופה בטוחה לאספקת אמוניה, למען ביטחון הציבור ולמען ביטחון העובדים במפרץ חיפה. בשל סיבה זו, עמותת צלול תמהה על-כי הממשלה בחרה לדון דווקא בחלופה המסוכנת ביותר מבין החלופות המוצעות, ומבקשת למנוע את קבלתה.

ל"צלול" ידוע, כי נושא הכנסת האמוניה לא נבחן בצורה רצינית על-ידי משרדי הממשלה וכי כולו יוזמה של חברת חיפה כימיקלים, שלנגד עיניה רווחיה הכספיים ולא שלומו ובטחונו של הציבור. ב-13 ביוני 2017 הפנתה "צלול" שורה ארוכה של שאלות למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר, בהן ביקשה לדעת על בסיס אילו נתונים התקבלה ההחלטה – האם נערך סקר סיכונים ומה היו תוצאותיו, מהו תרחיש הייחוס, האם הצינור שיוליך את האמוניה נבדק והאם נבדקה חלופת יבוא איזוטנקים (ללא אוניה) מפוצל לנמל חיפה ולנמל אשדוד, שהיא לדעת המומחים, החלופה המיטבית. לפי שעה טרם התקבלה תשובתו של מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה.

עוד כתבה צלול, כי נושא הכנסת אוניית אמוניה מוקטנת לנמל חיפה זוכה לביקורת מצד שורה ארוכה של מומחי הטכניון ומצד מהנדסים בעלי השכלה נרחבת וניסיון רב בנושא, שלטענתם מדובר ברעיון הזוי, המסכן את תושבי חיפה ואת עובדי מפרץ חיפה לפחות כמו מיכל האמוניה, אם לא יותר מכך. עוד ציינה "צלול", כי קיימת חלופה בטוחה יותר להבאת אמוניה, באמצעות הובלתם באיזוטניקים, הנמצאים כבר כיום בשימוש התעשייה. הסיבה בגללה חושש המשרד להגנת הסביבה מחלופה זו היא מחשש איבוד השליטה על מספר המכליות שיסעו בכבישי הארץ, זאת למרות שברור שזו החלופה המיטבית.. מכליות האיזוטנקים מיועדות לנסיעות ארוכות ולכן הן מוגנות ועמידות בנפי נפילות ופגיעות רסיסים. יבוא מכליות איזוטנקים לנמלי אשדוד וחיפה יאפשרו הפחתה משמעותית של הנסועה בכבישי הארץ וייתרו את הנסיעה מנמל חיפה לדרום הארץ.

"לאור דברים אלה" כתבה צלול, "היא מבקשת  לבטל את הדיון בממשלה. החלטה בין חלופות ליבוא אמוניה, שהיא החלטה מקצועית, מן הראוי שהיא תתקבל על-ידי הרגולטור המוסמך לעניין, ותעבור ביקורת של בית המשפט, הדן בנושא מכל האמוניה מזה זמן רב ועל-ידי הרגולטור, ולא על ידי שרים שאין להם הבנה הנדרשת לנושא מורכב ועדין זה".

מכתב לראש הממשלה נתניהו

Save

חלופת האוניה, פתרון הזוי!

עמותת צלול הפנתה למשרד להגנת הסביבה שורה ארוכה של שאלות שמטרתן לברר מה עומד מאחורי הפתרון ההזוי של הכנסת אוניה אמוניה לנמל כתליף למיכל. לדעת "צלול" מדובר בהחלפת מפגע במפגע.

שאלות צלול למשרד להגנת הסביבה

  1. דו"ח המדענים קבע שמכלית העוגנת בנמל מסוכנת. מה היו השיקולים שמנעו את ההסתמכות על חוות דעת זו בקביעת עמדתו של המשרד להגנת המשרד.
  2. האם מכלית אמוניה תעגון באופן קבוע בנמל חיפה? האם בוצע סקר סיכונים למצב זה, על ידי מי נערך, והיכן ניתן לעיין בו?
  3. מיהם היועצים אתם התייעץ המשרד בגיבוש חוות דעתו והיכן ניתן לעיין בחוות דעתם?
  4. מדוע אין שום התייחסות לחלופת האיזוטנקים, שלדעת מומחי הטכניון וגורמים רבים נוספים, היא בטוחה הרבה יותר מחלופת האוניה הקבועה בנמל. במה עולה חלופת האוניה על חלופת האיזוטנקים?
  5. מהן החלופות הנוספות שנדונו בטרם הוחלט לאמץ חלופה זו כעמדת המשרד לאיכות הסביבה, ומה היו השיקולים ומערך הניקוד שהביא לבחירה בה?
  6. עפ"י חלופת ירום אריאב, חלופת האנייה כוללת בתוכה גם שימוש באיזוטנקים. היכן הם יאוחסנו וכיצד ימוגנו?
  7. האם בוצעה בדיקה של מרחקי הפרדה מרצפטורים ציבוריים – נמל חיפה, בית חולים רמב"ם וכו' ומה תוצאות הבדיקה?
  8. מהי עמדת פיקוד העורף, האם ניתנה בכתב והיכן ניתן לעיין בה?
  9. מה עמדת עיריית חיפה, האם ניתנה בכתב והיכן ניתן לעיין בה?
  10. מהי עמדת חנ"י לנוכחות קבועה/כמעט קבועה של אוניה מסוג זה בשטח נמל חיפה והיכן ניתן לעיין בעמדתה?
  11. האם נקבעו סידורי האבטחה ובטחון לאוניות ומהם?
  12. האם תעגון האוניה דרך קבע בנמל, ואם לא, מהם סבבי ההחלפה שלה?
  13. היכן צפויה האנייה לעגון ובאיזה מרחק מהחוף?
  14. מהם התנאים של המשרד להגנת הסביבה לרישיון העסק עבור האוניה?
  15. האם לצנרת האמורה להוליך את האמוניה מן האוניה למפעל חיפה כימיקלים יש היתר בנייה ורישיון עסק?
  16. האם הצנרת האמורה להוליך את האמוניה מן האוניה למפעל חיפה כימיקלים בנויה לכך מלכתחילה? האם נערכו או יערכו בה התאמות? ואם כך, מתי ועל פי אלו אמות מידה?
  17. מתי נבדקה הצנרת האמורה להוליך את האמוניה מן האוניה למפעל חיפה כימיקלים, לאחרונה?
  18. האם מפעל חיפה כימיקלים יזדקק/יידרש למיכל/ריכוז אמוניה סמוך לשטחו בחלופה זו? אם כן, איזה מיכל ומהם התנאים להפעלתו מבחינה בטחונית ובטיחותית?
  19. האם חלופה זו עומדת בתקני BAT ועל פי אילו תקנים נבחנה והיכן ניתן לעיין בתוצאות הבחינה?
  20. האם קיים מודל הפעלה דומה במדינה אחרת, והיכן?
  21. האם מפעל חיפה כימיקלים יהיה אחראי לביטחונה ולבטיחותה של האנייה ואם לאו, מי האחראי לכך?
  22. כיצד ניתן לוודא שבעלי האנייה מבוטחים בביטוח מתאים לעגינה ממושכת בנמל?
  23. האם מטען האמוניה שיובא לנמל חיפה באמצעות האוניה ישרת אך ורק את מפעל חיפה כימיקלים בצפון או חלקו ישונע גם למפעל בדרום ואם אכן כך, מדוע?
  24. האם הממשלה תשא בהוצאות חלופה זו ואם כן בכמה?
  25. מדוע לא מקויים שימוע ציבורי, כנדרש וכראוי, להצגת ובחינת הפתרון המוצע על-ידי המשרד להגנת הסביבה?

המשרד להגנת הסביבה – הסטוריה של זגזוגים

יוני 2015 –  בעקבות לחץ ציבורי רב והחלטת ממשלה, המשרד להגנת הסביבה מודיע שהוא מפרסם מכרז להקמת מפעל ליצור אמוניה שיאפשר את סגירת המכל בראשית 2017.

ינואר 2017  לאחר שבע דחיות, המשרד מודיע על כישלון המכרז. מחוז חיפה עורך שימוע לחיפה כימיקלים.

פברואר 2017 המשרד להגנ"ס מחליט להאריך את היתר הרעלים של המפעל עד לסוף יוני 2017 בלבד, בטענה שהמכל מסוכן.

פברואר 2017 – נציג המדינה טוען בבית המשפט המחוזי שלמדינה אין צורך אמתי באמוניה וכי ניתן לסגור את המכל.

מרץ 2017 –  נציג המדינה בבית המשפט מביע עמדה מבולבלת, שלא ניתן להבין ממנה מה עמדת המשרד להגנת הסביבה. השופטים מגיבים בכעס.

בית המשפט המחוזי בחיפה מטיל על המשרד להגנת הסביבה לקבוע תכנית לריקון המכל. המשרד טוען שאין לו מומחיות בנושא.

אפריל 2017  המשרד להגנת הסביבה משיב למחוזי כי ניתן לרוקן את המכל בתוך 54 יום. בבית המשפט העליון טוען המשרד להגנ"ס, כי ניתן להכניס מכלית נוספת כדי למלא את המכל.

מאי 2017  המשרד מודיע כי המכל אכן ייסגר ב-1 ביוני, אך מוסיף הסתייגות לפיה יתכן ויאריך את היתר הרעלים כדי לאפשר כניסת מכלית ולמלא את המכל מחדש. בית המשפט העליון מותח ביקורת על המשרד שמשנה את דעתו כל העת.

יוני 2017 המשרד להגנת הסביבה מפרסם הודעה לפיה הוא תומך בכניסת מכלית קטנה לנמל ולספק אמוניה באמצעות צינור ישירות למפעל. הודעה זו באה למרות שהמשרד לא ביצע סקר סיכונים לגבי אפשרות זו.

 

 

 

Save

Save

Save

Save

"צלול" לטראמפ ולנדב שחר: העובדים באחריותכם

חברת חיפה כימיקלים, הבעלים, ג'ולס טראמפ והמנכ"ל, נדב שחר, יודעים מזה למעלה מ-10 שנים (מאז מלחמת לבנון השנייה) שהמכל מסוכן והגיע הזמן שיסגר. למרות זאת, הם לא עשו דבר כדי למצוא חלופה ליבוא האמוניה. עמותת צלול דורשת מהם לסגור את המכל לאלתר, למצוא חלופה בטוחה ליבוא, שלא תסכן את הציבור ולדאוג לעובדיהם.

Save

Save

Save

Save

בעקבות עתירת "צלול" מתגבש הסדר לשפכי הקדרון

בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישו עמותת צלול והחברה להגנת הטבע, בדרישה לטפל בשפכים של עיריית ירושלים הזורמים לקדרון, פועלים רשות המים והמנהל האזרחי בשטחים למציאת פתרון להפסקת הזרמת השפכים. לפי שעה מסתמנת הסכמה בין הצדדים לפיה הפלשתינים יסכימו להעביר בשטחם צינור שפכים שימנע את זיהום הנחל.

לקדרון זורמים מזה שנים רבות שליש משפכי העיר ירושלים וגורמים לזיהום קשה של הנחל, שהוא אחד מאתרי המורשת החשובים בעולם. במהלך השנים ניסו גורמים שונים למצוא פתרון להזרמת השפכים, אך הניסינות נכשלו בשל התנגדות פלשתינית להגיע להסכם. בשנים האחרונות הוחלט לזנוח את הניסיונות להגיע להסכמים עם הפלשתינים, במסגרתם אישרה הוועדה המחוזית ב-2014 ארבעה פרויקטים לטיפול בשפכים, כולם בתחום הקו הירוק. לאחר אישור הפרויקטים הודיעה רשות המים שהיא מתנגדת להם בטענות שונות. בתגובה הגישה "צלול" עתירה לבג"ץ בדרישה להתחיל בהקמת הפרויקטים כחלק ממהלך להפסקת הזרמת השפכים. כיום זורמים השפכים בנחל עד למתקן התפיסה בהורקניה, שם מורחקת מהם הגבבה והם מוזרמים בצינור להשקיית תמרי בבקעה. עודפי הקולחים מוזרמים למורד הנחל ומזהמים את ים המלח.

בעקבות הפניה לבית המשפט החלו רשות המים והמנהל האזרחי בשטחים לקיים מגעים את הרשויות הפלשתיניות במטרה למצוא פתרון:  הקמת מתקן סינון במעלה הקדרון, הקמת צינור בשטח הפלשתיני שיוליך את השפכים למתקן טיפול בהורקניה (לרמת טיפול נמוכה) וצינור נוסף שיוביל את הקולחים לדרום הבקעה, להשקיית התמרים. ההסכם עם הפלשתינים נוגע לצינור מפתח הקדרון עד להורקניה, שעל-פי הערכה יבנה על ידי הפלשתינים במימון ישראלי. ההסכם גם כולל העברת קולחים ליריחו להשקיית מטעי תמרים שנטעו הפלשתינים. לפי שעה טרם ברור באם ההסכם סופי ומתי יצא לדרך.

יצויין, שהדיון בבג"ץ בנושא זה נמשך. רשות המים התחייבה למסור הודעה לבית המשפט בראשית יוני, אך ביקשה דחייה של שבוע.

 

 

Save

Save

בית המשפט קבע: מכל האמוניה יסגר ב-31 ביולי 2017. "צלול": עקרון הזהירות המונעת ניצח

בית המשפט העליון הורה על ריקון סופי של מכל האמוניה ב-31 ביולי 2017. עוד קבע בית המשפט כי הוא נותן אורכה אחרונה להבאה חד פעמית של מכלית אמוניה, וגם זאת בתנאי שהמשרד להגנת הסביבה והגורמים הביטחוניים יאשרו כי המילוי יעשה בדרך בטיחותית ובמגבלות הביטחוניות המתחייבות. עוד קבע בית המשפט כי הריקון.

עוד דרש בית המשפט כי חיפה כימיקלים תמסור הועדה לבית המשפט עד ל-6 ביוני 2017 ובה תתחייב כי לא תגיש כל בקשה נוספת למילוי המכל וכי היא מתחייבת לרוקן אותו סופית.

בדבריו מתח בית המשפט ביקורת על חברת חיפה כימיקלים והבהיר כי המצב אליו נקלע המשק נוצר עקב אי הערכות החברה זאת למרות שידעה שמועד הסגירה של המכל הוא 1.3.17 וזאת בעקבות החלטת הממשלה מאפריל 2013.

בית המשפט מתח ביקורת גם על המשרד להגנת הסביבה, שלא פיקח על מימוש ההחלטות והשלים עם מעמדה של חיפה כימיקלים כמונופול. עוד קבע בית המשפט כי המשרד להגנת הסביבה שינה את עמדותיו מעת לעת בהליכים המשפטיים.

בית המשפט הדגיש, שלמיכל אין היתר בנייה ואין רשיון עסק וכי הנזק שעלול להיגרם מהתממשות הסיכון הוא בלתי נסבל, שכן מדובר באובדן של חיי אדם ובפגיעה בבריאותם של רבים וכי גישתו העדכנית של המשרד להגנת הסביבה גורסת, כי קיים סיכון לא קביל לרצפטורים ציבוריים שנבחנו בתרחיש שגרה של פריקת האמוניה וכן בתרחישי חירום ואסון טבע מהמכל ומהאונייה.

צלול הודיעה בתגובה, שהיא מברכת על החלטת בית המשפט, שאימץ את עמדת "צלול" וקבע שעקרון הזהירות המונעת מחייב את ריקונו המוחלט של המכל. בית המשפט ביקר בחריפות את חיפה כימיקלים ואת המשרד להגנת הסביבה, שלא פעלו כמצופה מהם והבהיר כי כל הסדר עתידי חייב לכלול לפחות שני ספקים וזאת כדי שחיפה כימיקלים לא תוכל להמשיך ולשמש כמונופול.

לדעת "צלול", להחלטת בית המשפט קיימת חשיבות רבה דווקא ביום בו פרסם משרד האוצר שבכוונתו לפעול להכשרת מקשר ימי שימשיך את יבוא האמוניה באמצעות מכלית לנמל חיפה, כאשר משמעות הדבר היא המשך השימוש במכל עד להקמת מקשר זה (אישור והקמת המיקשר תארך לפחות שלוש שנים). "צלול" הדגישה, כי על ממשלת ישראל להפנים את העובדה שהמשך קיום המכל מסכן את חייהם של מאות אלפים בחיפה ובצפון ולכן יש לסגור את המכל באופן מידי ולא להמתין לפתרונות שכל מטרתם למשוך זמן

החלטת בית המשפט 28.5.17

 

Save

Save

Save

Save

Save

אלקין, הגודל כן קובע – מרחיבים את חוק הפיקדון על מכלים גדולים

עמותת צלול דורשת מהשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, להחיל את חוק הפיקדון גם על הבקבוקים (מכלים) הגדולים המזהמים את השטחים הפתוחים, את גדות הנחלים, את החופים ואת הים.

להחלת החוק על הבקבוקים הגדולים מתנגדות יצרניות המשקאות המאוגדות בתאגיד אל"ה. הן דורשות להמשיך את ההסדר הקיים, שבו הציבור זורק את הבקבוקים למכלי איסוף באופן וולונטרי.

לדעת צלול, שיטת האיסוף הוולונטרית באמצעות כלובים, לא הוכיחה את עצמה, כאשר ההוכחה לכך היא הכמות האדירה של הבקבוקים המתגלגלים בשטחים הפתוחים.

בימים אלה צריך השר אלקין להחליט האם להחיל את חוק הפיקדון על הבקבוקים הגדולים. "צלול" דורשת מאלקין לקבל את ההחלטה הסביתית והציבורית הנכונה. חוק הפיקדון על המכלים הקטנים מניב 80% השבה, אי יישום חוק הפיקדון על המכלים הגדולים גורם להשבה של מחצית מהכמות ולהמשך זיהום הסביבה

Save

Save

Save

Save

Save

Save

Save

Save

מבקר המדינה: טיפול המדינה בנחלים חוצי גבולות "מחדל אקולוגי"

דו"ח מבקר המדינה 2017 הסכים עם מה ש"צלול" טוענת זמן רב – על המדינה לקחת אחריות מיידית על נחלים חוצי גבולות ובראשם נחל קדרון, אליו זורמים שליש משפכי ירושלים, ועל נחל אלכסנדר אליו זורמים שפכי שכם וג'נין, המזהמים את הנחל ואת הים התיכון. זאת בנוסף, כמובן, לזיהום הזורם ביתר הנחלים ממחנות צבא ומהתנחלויות.

לדעת "צלול", העובדה שהמדינה מתנערת מטיפולה בנחלים אלה היא שערורייה. במקרה של נחל קדרון השפכים גורמים להרס של אתרי מורשת בעלי חשיבות עולמית ולסבל רב לאוכלוסיות הגרות לאורך הנחל – פלשתיניות וישראליות. במקרה של נחל אלכסנדר, אמנם השפכים נוצרים מעבר לקו הירוק, אך הם מזהמים את נחל אלכסנדר ואת חופי מכמורת ובית ינאי וגורמים לסבל רב לאוכלוסיית עמק חפר.

כדי לזרז את הטיפול בזיהום בנחל קדרון עתרו עמותת צלול והחברה להגנת הטבע לבג"ץ בבקשה שיורה למדינה להתחיל ליישם ארבע תוכניות לטיפול בנחל, שאושרו על-ידי הוועדה המחוזית, אך בוטלו על-ידי רשות המים. בג"ץ אמנם טרם החליט בנושא, אך קבע שהמדינה גוררת רגליים ומתעלמת מאחריותה.

עמותת צלול דורשת ממשלת ישראל ליטול אחריות על הנעשה בתחומה – למצוא פתרון לשפכים הזורמים בקדרון ולהקים ללא דיחוי מט"ש ביד חנה, שיטפל בשפכי טול כרם ושכם.

 

Save

Save

Save

"צלול" לרשות הספנות: יש לאשר את הנספח למניעת זיהום אוויר מאניות

עמותת צלול מבקשת מרשות הספנות  לפעול בנחישות לאישור נספח מס' 6 למניעת זיהום אוויר מאניות של האמנה הבינלאומית למניעת זיהום מאוניות MARPOL 73/78, כפי שקובעת החלטת הממשלה מ-6 בספטמבר 2015.

בקשה זו באה לאחר דיווחים רבים בקיבלה העמוה על זיהום אוויר קשה שמקורו בארובות של אניות הנכנסות לנמל חיפה, המכיל ריכוזים גבוהים של תחמוצת גופרית (SO2), אפר, פיח ומתכות כבדות, הפוגע בבריאותם של תושבי העיר והאזור, הסובלים מזיהום אויר גם ממקורות נוספים. הזיהום מתאפיין בפלומה ארוכה וסמיכה של עשן שחור, המעיד על ריכוז גבוה של חלקיקים, בחלקם נשמים, הנמשך לאורך שעות ואף ימים. ל"צלול" ידוע, שלמרות הזיהום הרב לא ננקטים כנגד המזהמים כל אמצעי אכיפה.

זה המקום להזכיר, כי סקר "היבטי זיהום אוויר בנמל חיפה" (אבי מושל, 2012), מצא שהאניות הגדולות בנמל חיפה פולטות כ-2,000 טון תחמוצות גופרית, ועוד עשרות קילוגרמים של מתכות רעילות כגון כרום, קדמיום, כספית, וארסן, זיהום זה מצטרף לזיהום אוויר ממקורות נוספים במפרץ (התעשייה פטרוכימית, חוות המכלים ותחבורה), הגורמים לעודף תחלואה ולתמותה באזור המפרץ.

יש לציין, כי מדינת ישראל הצטרפה לאמנת מרפול  ב-1983, אך בשל סיבות בלתי ברורות טרם חתמה על נספח 6 שפורסם ב-1997, ונכנס לתוקף ב-2005. מכאן, שישראל מעכבת את יישום הנספח מזה 12 שנה, וגורמת בכך לפגיעה בבריאות תושבי חיפה ואשדוד, בבריאות הימאים, וגורמת לזיהום הים והחופים (חלק מהפליטות שוקעות בים).

כאמור, החלטת ממשלה "תכנית לאומית לצמצום זיהום אוויר והפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה", מ-6 בספטמבר 2015 קובעת שעל משרד התחבורה והמשרד להגנת הסביבה לקבוע בתקנות חובות על הפעלת כלי שיט, בהתאם לאמור בנספח השישי לאמנה הבינלאומית למניעת זיהום ים מכלי שיט (1973) וכי התקנות יועברו לאישור הכנסת עד ליום 31 לדצמבר 2017. כדי לעמוד בתאריך יעד זה מוטל על משרדך לפעול בנושא כבר עתה.

שפכים בחוף גורדון, הרחצה אסורה. "צלול" דורשת חקירה

בעיצומו של השרב נסגר חוף גורדון בתל אביב לרחצה בעקבות הזרמת שפכים מתחנת שאיבה בכיכר אתרים, בסמוך למלון לאונרדו.

בעקבות דיווח של עמותת צלול לתאגיד מי אביבים, למשרד הבריאות ולמשרד להגנת הסביבה, החוף נסגר לרחצה וכ-100 מתרחצים הוצאו מהמים. במקביל, החלה העירייה לבדוק האם הזיהום משפיע על יתר החופים.

תקלה דומה התרחשה בעונת הרחצה 20016, וזאת בעקבות הזרמת שפכים מתחנת השאיבה בחוף הדולפינריום.

צלול דורשת לפתוח בחקירה כנגד האחראים להזרמה.

תקשורת: YNET

Save