"צלול" לשר אלקין: "פרסם את דו"ח שיעורי איסוף הבקבוקים הגדולים"

עיצוב: ולדה זלנין

עמותת צלול מבקשת מהשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, לפרסם לידיעת הציבור ללא דיחוי את הדו"ח המלא באשר לשיעור איסוף בקבוקי המשקה הגדולים (מעל לנפח של 1.5 ליטר), שעליו תתבסס ההחלטה באשר להחלת ה"טייס האוטומטי" גם על מכלי משקה גדולים.

לדעת עמותת צלול, לציבור יש זכות מלאה לדעת על אילו נתונים תתבסס החלטת כבוד השר, זאת לאור מידע לפיו קיימת סתירה בין נתוני תאגיד אל"ה, הטוען לעמידה ביעדי האיסוף, לבין נתוני משרד רואה החשבון המוכיחים אחרת. מכאן החשיבות של פרסום הדו"ח המלא ולא רק מסקנותיו.

במכתבה צינה עמותת צלול, כי להחלת חוק הפיקדון גם על בקבוקי משקה גדולים חשיבות סביבתית וחברתית עצומה. בקבוקי המשקה הגדולים, שאינם כלולים בחוק הפיקדון, הם אחד מגורמי הזיהום הגדולים של הסביבה ובמיוחד של גדות הנחלים והים. בשעה שהבקבוקים הקטנים, עליהם חל חוק הפיקדון, נעלמו כמעט לחלוטין מהנוף והם נאספים באדיקות על ידי הציבור ומועברים למיחזור, הבקבוקים הגדולים ממשיכים להתגלגל בשטחים הפתוחים וגורמים לפגיעה קשה בנוף ולפגיעה בבריאות הסביבה והציבור. עוד כתבה "צלול", כי יותר ויותר מדינות מכירות בעובדה שפיקדון הוא האמצעי היעיל ביותר למניעת השלכת הבקבוקים לשטחים הפתוחים, וכי גם מדינות שבהן מתקיים חוק אריזות יעיל, מטילות פיקדון על בקבוקי משקה מתוך הבנה שמדובר במוצר בעל מאפיינים ייחודים.

במכתבה כתבה צלול: "לעמותה ידוע כי בדומה למדינות אחרות, גם על משרדך מופעלים לחצים כבדים מצד היצרנים, ברובם תאגידים בינלאומיים גדולים וחזקים, המתנגדים להרחבת החוק מסיבות כלכליות. לקראת חגיגות 70 שנה למדינה קוראת "צלול" לכבוד השר לעשות את המעשה הסביבתי הנכון והאמיץ לפרסם את הדו"ח המלא ולהרחיב את החוק לטובת הסביבה ולטובת הציבור".

סדנה: "מפגש בין הנחלים והים", ביוזמת "צלול" ורט"ג

יש לשפר באופן מיידי את מערך האכיפה על מזהמי נחלים (כ-700 תקלות בשנה), להתחיל לפעול  לשיפור איכות הקולחים, מעבר לרמת תקני ענבר, ולהוסיף תקציב (מחוץ לתקציב הסגור של רשות המים) לשדרוג מט"שים, הקמת מאגרים ושיפור הקישוריות בין המאגרים השונים. כל זאת במטרה למנוע הזרמת קולחים לנחלים, למנוע את הגידול בכמות המוזרמת ולפעול לצמצומה.

אלה מסקנות הסדנה "מפגש בין הנחלים לים" – מפגש בין בעלי עניין, רגולטורים, ארגוני סביבה והגופים המושפעים, לדיון בנושא עודפי הקולחים והשפעתם על הנחלים והים, שיזמו רשות הטבע והגנים (רט"ג) ועמותת צלול.

מטרת הסדנה הייתה לנסות למצוא כבר כיום תשובות לאחת הבעיות הסביבתיות הקשות – זיהום נחלי הארץ והים בשפכים ובקולחים. בעיה הצפויה לגדול עם השנים בעקבות העליה  בכמות הקולחים, שהיא תוצאה של הגידול בכמות האוכלוסייה וריבוי תוכניות הבנייה, ומנגד הצמצום הצפוי בשטח החקלאי, בעיקר במרכז הארץ, שבו מיוצרים מרבית הקולחים. יש לציין, כי על פי הערכה, בכל עשור גדלה כמות הקולחים בכ-120 מיליון מ"ק. כמות שיש למצוא לה פתרון, שאינו הזרמה לנחלים ולים, שכן הזרמה זו גורמת לנזק רב לסביבה, לכלכלה ולאיכות החיים בארץ.

הסדנה כללה ארבעה חלקים: מבוא שבו הובאו עמדות המשרדים הממשלתיים – רשות המים והמשרד להגנת הסביבה וכן הובאה בו השוואה, על ידי עו"ד חיה ארז, היועצת המשפטית של "צלול", בין צווי ההרשאה והיתרי ההזרמה שבחסותם מוזרמים השפכים והקולחים לנחלים ולים. בחלק השני תוארו ההשפעות הסביבתיות של הזרמת הקולחים על הים ועל הנחלים, תוך הדגשת הנזק הרב שהיא גורמת לנחלים שהם גופי מים הרגישים לכל זיהום. בחלק שלישי נותחו שלושה נחלים שזרימת הקולחים שבהם נמצאת על סדר היום הציבורי- נחל שורק, בו זורמים קולחי השפד"ן כ-20 מיליון מ"ק בשנה, נחל הקישון, שבו זורמים שפכי מפעלי הקישון ונחל אלכסנדר המתמודד עם שפכים וקולחים שמעבר לקו הירוק. בתום הצגת הנושאים נערכו סיכום על ידי פרופ' אביטל גזית ודיון מסכם אותו הנחה, אקולוג רט"ג, אבי אוזן.

במהלך הדיון הועלו טענות בדבר סדר העדיפויות הלקוי של משרדי הממשלה שאינם רואים חשיבות מספיקה במימון פעולות אכיפה על המזהמים הרבים (המשרד להגנת הסביבה), ואינם משקיעים משאבים מספיקים כדי למנוע תקלות והזרמות לסביבה (רשות המים). בנוסף, הועלה הצורך בגיבושה של תכנית ששמה לעצמה לעשות שימוש בכלל הקולחים באמצעות, איגום וניוד לאזורי ביקוש. שאלה נוספת שעלתה היא האם איכות הקולחים (שלישונית) מספיקה והאם לא הגיע העת לפעול להעלאת האיכות, תוך בדיקת השפעת הננו מזהמים על החקלאות, הנחלים והים. שאלה נוספת שעלתה היתה השוואה בין צווי ההרשאה להזרמה לנחלים והיתר ההזרמה לים, והאם לתשלום המוטל על המזרימים לים יש השפעה על הצמצום הדרמטי בכמות ההזרמות.

תקציר הסדנה: מפגש בין הנחלים לים

מצגות:

מצגת דני גרינוולד, מנהל אגף סיוע, רשות המים

מצגת  רני עמיר, מנהל היחידה להגנה על הסביבה הימית, המשרד להגנת הסביבה

מצגת ד"ר אמיר ארז מנהל אגף מים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

מצגת ג'ק סילברמן חיא"ל

ד"ר דנה מילשטיין, אקולוגית נחלים רט"ג

אינג' אילן הלבץ 1   2  נחל שורק והשפד"ן וראייה כוללת של הקולחים

ד"ר יאיר סוארי, נחל אלכסנדר

רקפת קובליו, ראשת תחום תעשיות רשות נחל הקישון

ד"ר דויד פרגמנט, נחל הירקון

עו"ד  חיה ארז צלול

בג"ץ בעתירה של "צלול": על אלקין להחליט עד לסוף מאי על הרחבת חוק הפיקדון

עיצוב: ולדה זלנין

בג"ץ קבע (12 במרץ 2018), כי על המשרד להגנת הסביבה, לסיים את הדו"ח בדבר שיעורי האיסוף של בקבוקי 1.5 ליטר ל-2016 עד לסוף מרץ 2018. אם יתברר ששיעורי המיחזור לא הגיעו ל-55% יוטל על השר להודיע, עד לסוף מאי 2018, את החלטתו באם להרחיב את החוק גם המכלים הגדולים. את העתירה לבג"ץ הגישו עמותת צלול ועמותת אדם טבע ודין. עתירה נוספת הגישה גם חברת האיסוף אסופתא.

"צלול" דורשת מהמשרד להגנת הסביבה לחשוף את הנתונים עליהם תתבסס החלטת השר. באם יתברר ששיעור האיסוף לא הגיע ל-55%, תדרוש צלול להחיל את החוק באופן אוטומטי, כפי שקובע החוק, שבפועל אינו מאפשר שיקול דעת לשר.

העתירה של "צלול" ושל אט"ד הוגשה בעקבות חשיפת מסמך ביקורת של המשרד להגנת הסביבה שגילה כי תאגידי אל"ה אינו עומד ביעדי האיסוף והמיחזור שנקבעו בחוק הפיקדון. חוק זה קובע, שבמידה והחברות המאוגדות בתאגיד אל"ה לא יעמדו ביעד האיסוף, יש להחיל את חוק הפקדון גם על הבקבוקים הגדולים ולגבות פיקדון בעבורם.

השר אלקין אמור היה להכריע כבר לפני חודשים רבים אם יצרני המשקאות עומדים ביעדים, זאת משום שבשנת 2016 נכנס לתוקפו מנגנון (טייס אוטומטי) המחייב אותו להרחיב את החוק באופן אוטומטי וללא שיקול דעת, באם יתברר שהחברות לא עמדו ביעד המיחזור – 55%.

עם זאת, בנובמבר 2017 התברר כי דו"ח הביקורת שהזמין המשרד להגנת הסביבה, לגבי 2016, מצא פערים עצומים בין הנתונים שדווחו לבין האיסוף בפועל, שעמד על 37% מסך מכלי המשקה. שיעורי מיחזור נמוכים ברמה כזו מחייבים הטלת פיקדון גם על מכלי המשקה הגדולים. למרות זאת, השר אלקין העדיף שלא לקבל החלטה. בנוסף, התבטאויות שונות של השר עוררו חשש כי אין בכוונתו להכריע בעניין שיעורי מיחזור מכלי המשקה ל- 2016, אלא להמתין עד לקבלת הדיווחים לשנת 2017 – למרות שאין בסמכותו לעשות זאת. בעקבות הפניה של "צלול" ו"אט"ד" לבית המשפט, מחויב המשרד להגנת הסביבה להסתמך על נתוני 2016 ועל השר לקבל החלטה בעניין זה.

מהו חוק הפיקדון?

חוק הפיקדון שנחקק ב-1999, מטיל חובת פיקדון של 30 אג' על מכלים בנפח של עד 1.5 ליטר, אך לא על מכלים גדולים יותר. מכאן, שמטרת החוק, כפי שהוגדרה, לשפר את ניקיון המרחב הציבורי ולהקטין את כמות הפסולת המוטמנת, מיושמת באופן חלקי בלבד. לאורך השנים נעשו ניסיונות להחיל את החוק גם על מכלי משקה הגדולים אך אלה נכשלו, בעקבות התנגדות יצרני המשקאות, שהם הבעלים של תאגיד המחזור אל"ה, שהצליחו לשכנע את המפלגות החרדיות לתמוך בהתנגדות זו.

על איזה כמויות מדובר?

בכל שנה מיוצרים במדינת ישראל כ- 750 מיליון מכלי משקה גדולים. 430 מכלים נאספים באופן וולונטרי על-ידי הציבור (נתוני אל"ה שטרם הוכחו) ואילו 320 מיליון מכלים מוצאים את דרכם לאתרי ההטמנה, ובמקרה הגרוע יותר הם מושלכים לחופים ולנחלים, שם הם מהווים את אחד מגורמי הזיהום הקשים ביותר.

האם נעשו במהלך השנים נסיונות לתקן את חוק?

ב-2010 תוקן החוק, אך גם אז הוא לא הוחל על מכלים גדולים. כתחליף, הציב המחוקק יעדי איסוף (במקור קבע החוק יעד מיחזור על 85%, לאחר מכן יעד המיחזור שונה ל-77% והופחת ל-55%)  במסגרת "טייס אוטומטי". כלומר, אם היצרנים ותאגיד אל"ה יצליחו לאסוף ולמחזר 55% (מהכמות הנמכרת ב-2016), חוק הפיקדון לא יחול עליהם. באם לא יעמדו במשימה יחול עליהם החוק החל מראשית 2017.

ואכן, לטענת היצרנים שיעור איסוף המכלים עמד ב-2015 על 54% ואילו ב- 2017 עמד על 57.5%. מכאן, שאין להכניסם תחת חוק הפיקדון. בנוסף, המשרד להגנת הסביבה מצדו הודיע שהוא שוקל לבטל את סעיף ה"טייס האוטומטי", ולהכפיף את הטיפול במכלי המשקה לחוק האריזות שאושר ב-2011, שכן חוק האריזות הוא כלי יעיל מספיק ולכן אין צורך בחובת פיקדון. "צלול" מתנגדת למדיניות זו בטענה שחוק האריזות אינו מיושם אך בעיקר מאחר שחוק אריזות אינו מתאים לבקבוקי שתיה, שכן הציבור משליך אותם בחופים ובשטחים הפתוחים.

האם המשרד להגנת הסביבה בדק את נתוני אל"ה?

הנתונים שמציג תאגיד אל"ה לא נבחנו ולא נותחו על-ידי המשרד להגנת הסביבה, מכאן שקיים סיכוי סביר שהם אינם נכונים ובפועל נועדו לשרת את מטרת התאגיד המתנגד להרחבת חוק הפיקדון. סקר של "מאגר מוחות", שהתבסס על 276 כלובי מחזור (בוצע בהזמנת תאגיד המחזור אסופתא התומך בהרחבת החוק), קבע שההשבה עומדת על 35% בלבד. מהסקר עלה עוד, שחלק ניכר מהמכלים המושבים אינם של שתייה אלה של מוצרים אחרים. (תאגיד אל"ה מכחיש זאת). לדעת חברת פארטו, שעשתה עבודה עבור תאגיד  האיסוף אסופתא, אחוזי ההשבה נמוכים אפילו יותר ובכל מקרה הם סותרים נתונים אירופאים שם האיסוף הוולונטרי עומד על 20% בלבד. על פי נתונים שהתפרסמו לאחרונה האיסוף עומד על 37% בלבד, אך המשרד להגנת הסביבה מתנגד לפרסם את נתוניו.

איך מתבצע האיסוף?

על-פי נתוני אל"ה, האיסוף מתבצע באמצעות 24 אלף מחזוריות (כלובים) הפזורים ברחבי הארץ אליהן מביא הציבור את הבקבוקים באופן וולונטרי. 2% נאספים באמצעות הפח הכתום וכמות לא ידועה נאספת בתחנות המעבר. חשוב להדגיש, כי בבקבוק שהגיע לתחנת המעבר, השקיעו הרשויות כסף רב באיסוף ובשינוע, מכספי המסים, מכאן שלא ניתן להגדיר זאת כ"איסוף וולונטרי".

מה קורה בעולם?

ברוב מדינות המערב, ביניהן ארה"ב ואוסטרליה, מתקיים חוק פיקדון לצד חוק אריזות. בחלק מהמדינות חוק הפיקדון הוטל לאחר שכבר היה קיים חוק אריזות (בגרמניה חוק האריזות נחקק בתחילת שנות ה-90 וחוק הפיקדון ב-2002, כאשר יעד ההשבה נקבע ל-72%. כיום ההשבה עומדת על 90%). מחקר שנערך בארה"ב ב-2014 מצא, כי שיעור ההשבה במדינות שבהן יש חוק פיקדון עומד על כ-80%-90% בעוד שבמדינות שבהן לא קיים חוק הוא עומד על 23% בלבד. סקוטלנד הודיעה לאחרונה שגם היא מצטרפת למדינות שבהו יחול פיקדון.

מה שיעור ההשבה של המכלים הקטנים שכן כלולים בחוק הפיקדון?

שיעור האיסוף עומד על 80%, כאשר מתוך חמישה מיליארד מכלי משקה שנמכרו בין 2002-2012 הושבו כ-90% מהמכלים החייבים בפיקדון. פי תשעה יותר מאשר ההשבה של המכלים שאינם חייבם בפיקדון. ההוחכה הטובה ביותר להצלחת החוק היא בעובדה שהמכלים הקטנים נעלמו כמעט לחלוטין מצדי הדרכים, מהנחלים, השטחים הפתוחים וחופי הרחצה, בעוד שהמכלים הגדולים מתגללגים בכל מקום.

האם הטענה לפיה פיקדון מעלה את יוקר המחייה נכונה?

הפיקדון אינו היטל, שכן בפני הצרכן פתוחה הדרך לקבל את כספו בחזרה. לא רק זאת. בדיקה העלתה שהטלת הפיקדון גורמת לירידה במחיר המוצר, שכן היצרן סופג חלק מגובה הפיקדון, כך שמי שמחזיר את המיכל מרוויח את ההפחתה במחיר המוצר. מחקרים מוכיחים גם שפיקדון לא גורם להפחתה בשימוש במוצר. ובעיקר, פיקדון מעודד התנהלות מקיימת ומפנים את העלויות החיצוניות שגורם המוצר הנרכש לסביבה ולכלל הציבור.

קיימת טענה לפיה משפחות פשע השתלטו על האיסוף של המכלים הקטנים

טענה זו לא הוכחה. מה שבטוח הוא שאיסוף המכלים הקטנים הפך למקור פרנסה ללא מעט אנשים האוספים את הבקבוקים ומשיבים אותם. סביר להניח שאנשים אלה מתקשים להתפרנס בדרך אחרת.

"צלול" לח"כים: התנגדו להפקעת סמכות העיריות בנוגע לרשיון עסק

עמותת צלול כתבה מכתב לחברי ועדת פנים והגנת הסביבה, של הכנסת, שלא לאשר את הסעיף בחוק ההסדרים המפקיע את סמכויות ראשי הערים להעניק רישיון עסק ומעביר אותם לממשלה. "צלול" מבקשת מחברי הכנסת להתנגד ליוזמה שהוכנסה לחוק ההסדרים.

לשון המכתב:

ביום ראשון ה-18.2.2018 ייערך בכנסת דיון בסעיף בחוק ההסדרים שמטרתו להפקיע את סמכויות ראשי הערים להעניק רשיון למפעלים בעלי "חשיבות לאומית" ולהעבירם לממשלה, ללא  קריטריונים ברורים לגבי השאלה מהי חשיבות לאומית. סעיף זה נוצר בעקבות המחלוקת בין המשרד להגנת הסביבה ועיריית חיפה, בשאלת החלופות הראויות לייבוא אמוניה (אוניה גדולה או איזוטנקים) והמאבק הציבורי בדבר הציבורי לאמץ חלופה בטוחה, שלא תסכן את הציבור.

אנו קוראים לך למלא חובתך האתית, המקצועית והאזרחית, ולא לתת יד למהלך שיפקיע סמכויות מידי ראשי ערים בישראל.

בעידן בו קיימת הכרה גדלה והולכת בדבר חשיבות העברת הסמכויות לשלטון המקומי, שהוא בעל הכי הרבה מידע והיכרות עם הצרכים והבעיות המקומיות, חובתכם כחברי כנסת לשמור על עצמאות ראשי הערים. אסור ליצור מנגנון שיעקוף התמודדות מקצועית מעמיקה ולגיטימית סביב נושאים במחלוקת, על- ידי הפקעת סמכויות ואחריות של ראשי הערים האמונים על בטחון ובריאות הציבור בעירם ואשר נבחרו על ידי הציבור למלא תפקיד זה.

זאת ועוד. חוק זה מייצר מציאות בה הממשלה תוכל להכריז על כל מפעל כבעל "חשיבות לאומית", ומאותו רגע לא תהיה אפשרות לרשות המקומית להגביל ולאכוף את המפגעים הסביבתיים שהמפעל מייצר.

הצעת החוק, בניסוחה הקיים, מגינה באופן בלתי סביר על האינטרסים של בעלי ההון ומפקירה את מי שפועל להגנה על שלום הציבור. בנוסף, הנוסח המוצע אינו כולל שום מנגנון לערעור על ההחלטה.

חובתך האתית, המקצועית והאזרחית היא להתנגד להצעת חוק זו.

בתמונה: חומרים מסוכנים במפרץ חיפה

 

 

"צלול" הצטרפה לקואליציה כנגד השימוש במיקרופלסטיק

במסגרת מאבקה לצמצום זיהום הים בפלסטיק, הצטרפה "צלול" לקואליציה בינלאומית Beat The Micro Bead, המובילה קמפיין בינלאומי כנגד השימוש בחלקיקי מיקרופלסטיק בתעשיית הקוסמטיקה והניקיון  (קרמים, מוצרי רחצה ומשחות שיניים). מיקרופלסטיק הינם חלקיקי פלסטיק קטנים המוכנסים על-ידי היצרנים למשחות שיניים ולתמרוקים כדי לשכלל את פעילותם. לאחר השימוש המיקרופלסטיק מגיע למערכות טיהור השפכים ומשם לקרקע, לנחלים ולים ומשם לקיבתם של בעלי חיים שונים ובסוף המסע גם לשולחנינו.

 הקואליציה נתמכת ע"י 93 ארגונים ועמותות ללא מטרות רווח מ- 39 מדינות ברחבי העולם. בעקבות פעילות הקואליציה 448 מותגים של 119 יצרנים שונים הבטיחו להסיר את השימוש בחלקיקי המיקרו פלסטיק ממוצריהם.

 beatthemicrobead.org

 

נתניה: בעקבות דרישת "צלול" נוקה החוף שלמרגלות המצוק

בעקבות דרישה מתמשכת של "צלול",  תושבי נתניה והמשרד להגנת הסביבה, ניקה  אגף חופים של עיריית נתניה את החוף שלמרגלות המצוק ששימש במשך שנים ועד 1995, כאתר האשפה העירוני של נתניה.

אתר זה היווה מפגע תברואתי ונופי בעיקר בתקופת החורף שבה האשפה נסחפה לחוף ומשם לים וגרמה למפגעים רבים. מה שהחמיר עוד יותר את התופעה היא קיומו של צינור יקוז שבעת אירועי גשם חזקים הגביר את הזרימה ואת חשיפת האשפה. לאחר ניקוי החוף דורשת צלול להטות את קו הניקוז למקום אחר ולפנות ללא דיחוי את הר האשפה שעדין נמצא במקום.

בתמונה: חוף הים לאחר הניקוי

"צלול": יש למנות נציג ציבור לועדת אדירי הבוחנת את צרכי הגז של ישראל

עמות צלול פנתה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, בדרישה כי הועדה הבין משרדית לבחינת צרכי הגז של המשק הישראלי, בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, תכלול בהרכבה נציג ציבור, ותבטיח כי דיוניה יתועדו בפרוטוקולים שיפורסמו לציבור בשקיפות ובאחריות. מאחר ודיוני הוועדה החלו ביקשה "צלול" התייחסות דחופה לבקשתה.

הועדה הבין משרדית הוקמה בהתאם להחלטת ממשלה מס' 442 מיום 23.6.2013, שאימצה את עיקרי המלצות הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל (ועדת צמח). לפיהן, הממשלה תבחן את המלצות הוועדה בתום חמש שנים ממועד אישורן, לצורך עריכת שינויים, ככל שיידרשו, ביחס לתגליות שיוכרו על-ידי הממונה, בהתאם לצרכי המשק המקומי ובהתחשב בהיצע הגז הטבעי (סעיף 1(ט) להחלטה). למרבה ההפתעה והאכזבה, ובניגוד ללקח שצריך היה להילמד מהמחאה הציבורית בעקבות מסקנות ועדת צמח, הוועדה  אינה כוללת נציג ציבור (בדומה לוועדת צמח). לא פורסמו כתב המינוי של הוועדה ונהלי עבודתה. כמו כן, ישנו חשש כבד כי לא יפורסמו גם הפרוטוקולים של ועדה זו (או אף חמור מזה לא ירשמו פרוטוקולים) .

"צלול" ציינה במכתבה, כי אין צורך לציין את חשיבותן של החלטות ועדה זו, השפעתן על הכלכלה ואת העניין של הציבור בהן. הוכחה לכך הן ההפגנות שהתקיימו כנגד יצוא הגז וכנגד מתווה הגז, שהביאו בסופו של דבר לכך כי למשק הישראלי תישמר עתודה של 540 BCM, בהתאם לדעת המיעוט של מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה עו"ד אלונה שפר (קארו), ובניגוד לדעת רוב חברי הועדה. מכאן, החשיבות רבה לעובדה שדיוניה יתנהלו בשקיפות ובאחריות.

לדעת עמותת צלול, ניהול אחראי ושקוף מחייב לכלול נציג ציבור ולהבטיח כי במהלך הדיונים ינוהל פרוטוקול, כמקובל, אשר יפורסם לציבור בזמן אמת, טרם ביצוע שימוע ציבורי. חשיפת תהליך קבלת ההחלטות ישפר את איכות החלטות הוועדה, יגביר את אמון הציבור בעבודתה ויהווה חסם כנגד ניסיונות להטות את עמדת חברי הוועדה לטובת אינטרסים של בעלי עניין.

לדעת "צלול", טוב יעשה משרד ראש הממשלה, באם ימנע מראש חזרה על הטעויות שנעשו בוועדת צמח, יורה על מינוי נציג ציבור, יורה על שקיפות דיוניה, וימנע בכך מחאה ציבורית ונקיטה בצעדים על ידי מרשתי, לרבות הליכים משפטיים, כדי להבטיח את פעולת הוועדה בשקיפות ואחריות כמבוקש.

 

"צלול" ואט"ד עתרו לבג"ץ כנגד השתיקה של השר אלקין בנושא מיחזור הבקבוקים הגדולים

עיצוב: ולדה זלנין

עמותת צלול ועמותת אדם טבע ודין (אט"ד) עתרו לבג"ץ נגד השר להגנת הסביבה זאב אלקין ומשרדו, בבקשה מבית המשפט להורות לשר להכריע מה שיעור האיסוף והמיחזור של מכלי משקה גדולים בשנת  2016 (מכלי משקה בנפח של ליטר וחצי ומעלה). שיעור איסוף הנמוך מ-55% יחייב את המשרד להגנת הסביבה להחיל את חוק הפיקדון גם על מכלי השקה הגדולים. כיום החוק חל רק על בקבוקי משקה קטנים.

העתירה הוגשה בעקבות חשיפת מסמך ביקורת של המשרד להגנת הסביבה שגילה כי תאגידי מיחזור מכלי המשקה אינם עומדים ביעדי האיסוף והמיחזור שנקבעו בחוק. על פי החוק, במידה ויעדי המיחזור אינם מספקים – יש להחיל את חוק הפקדון גם על הבקבוקים הגדולים ולגבות פיקדון בעבורם.

השר אלקין אמור היה להכריע כבר לפני חודשים רבים (ולפחות חצי שנה) אם יצרני המשקאות עומדים ביעדים, זאת משום שבשנת 2016 נכנס לתוקפו המנגנון המחייב (טייס אוטומטי) את יצרני המשקאות להוכיח למשרד להגנת הסביבה כי אכן עמדו ביעדי האיסוף, ועל המשרד עצמו חלה החובה לבדוק את הנתונים, לבקר אותם ולוודא שהיצרנים אכן עומדים ביעדי המיחזור.

עם זאת, בנובמבר 2017 נחשף כי דו"ח הביקורת שהזמין המשרד להגנת הסביבה מצא פערים עצומים בין הנתונים שדווחו לבין האיסוף בפועל, שעמד על 37% מסך מכלי המשקה. שיעורי מיחזור נמוכים ברמה כזו מחייבים הטלת פיקדון גם על מכלי המשקה הגדולים. למרות זאת, השר אלקין טרם קיבל החלטה בנוגע לשיעורי מיחזור מכלי המשקה לשנת 2016. בנוסף, התבטאויות שונות של השר מעוררות חשש כי אין בכוונתו להכריע בעניין שיעורי מיחזור מכלי המשקה ל- 2016, אלא להמתין עד לקבלת הדיווחים לשנת 2017 – למרות שאין בסמכותו לעשות זאת.

בשנה האחרונה פועלת עמותת צלול בנושא הרחבת חוק הפיקדון. לדעת צלול השר להגנת הסביבה מתעקש להמשיך ולהימנע מהחלת החוק על בקבוקים גדולים מהלך שמשרת את חברות המשקאות ולא את הציבור והסביבה.

 עמותת צלול חוזרת ודורשת מהשר אלקין, למלא אחר הוראות החוק ולהרחיב באופן מידי את חוק הפקדון כך שיחול גם על הבקבוקים בינוניים וגדולים. בכך תצטרף ישראל למדינות הרבות שאימצו את שיטת הפיקדון. חשוב לציין, כי גם בוועידת האו״ם בניירובי, שהתקיימה לאחרונה,  הודיע הארגון שהוא תומך בשיטת הפיקדון על-פני כל השיטות האחרות לאיסוף בקבוקים.

מהו חוק הפיקדון?

חוק הפיקדון שנחקק ב-1999, מטיל חובת פיקדון של 30 אג' על מכלים בנפח של עד 1.5 ליטר, אך לא על מכלים גדולים יותר. מכאן, שמטרת החוק, כפי שהוגדרה, לשפר את ניקיון המרחב הציבורי ולהקטין את כמות הפסולת המוטמנת, מיושמת באופן חלקי בלבד. לאורך השנים נעשו ניסיונות להחיל את החוק גם על מכלי משקה הגדולים אך הםנכשלו, בעקבות התנגדות יצרני המשקאות, שהם הבעלים של תאגיד המחזור אל"ה, שהצליחו לשכנע את המפלגות החרדיות לתמוך בהתנגדות זו.

על איזה כמויות מדובר?

בכל שנה מיוצרים במדינת ישראל כ- 750 מיליון מכלי משקה גדולים. 430 מכלים נאספים באופן וולונטרי על-ידי הציבור (נתוני אל"ה שטרם הוכחו) ואילו 320 מיליון מכלים (!!!) מוצאים את דרכם לאתרי ההטמנה, ובמקרה הגרוע יותר הם מושלכים לחופים ולנחלים, שם הם מהווים את אחד מגורמי הזיהום הקשים ביותר.

האם נעשו במהלך השנים נסיונות לתקן את חוק?

ב-2010 תוקן החוק, אך גם אז הוא לא הוחל על מכלים גדולים. כתחליף, הציב המחוקק יעדי איסוף (במקור קבע החוק יעד מיחזור על 85%, לאחר מכן יעד המיחזור שונה ל-77% והופחת ל-55%)  במסגרת "טייס אוטומטי". כלומר, אם היצרנים ותאגיד אל"ה יצליחו לאסוף ולמחזר 55% (מהכמות הנמכרת ב-2016), חוק הפיקדון לא יחול עליהם. באם לא יעמדו במשימה יחול עליהם החוק החל מראשית 2017.

ואכן, לטענת היצרנים שיעור איסוף המכלים עמד ב-2015 על 54% ואילו ב- 2017 עמד על 57.5%. מכאן, שאין להכניסם תחת חוק הפיקדון. בנוסף, המשרד להגנת הסביבה מצדו הודיע שהוא שוקל לבטל את סעיף ה"טייס האוטומטי", ולהכפיף את הטיפול במכלי המשקה לחוק האריזות שאושר ב-2011, שכן חוק האריזות הוא כלי יעיל מספיק ולכן אין צורך בחובת פיקדון. בימים אלה אמור השר להגנת הסביבה להחליט בנושא זה.

האם המשרד להגנת הסביבה בדק את נתוני אל"ה?

הנתונים שמציג תאגיד אל"ה לא נבחנו ולא נותחו על-ידי המשרד להגנת הסביבה, מכאן שקיים סיכוי סביר שהם אינם נכונים ובפועל נועדו לשרת את מטרת התאגיד המתנגד להרחבת חוק הפיקדון. סקר של "מאגר מוחות", שהתבסס על 276 כלובי מחזור (בוצע בהזמנת תאגיד המחזור אסופתא התומך בהרחבת החוק), קבע שההשבה עומדת על 35% בלבד. מהסקר עלה עוד, שחלק ניכר מהמכלים המושבים אינם של שתייה אלה של מוצרים אחרים. (תאגיד אל"ה מכחיש זאת). לדעת חברת פארטו, שעשתה עבודה עבור תאגיד  האיסוף אסופתא, אחוזי ההשבה נמוכים אפילו יותר ובכל מקרה הם סותרים נתונים אירופאים שם האיסוף הוולונטרי עומד על 20% בלבד. על פי נתונים שהתפרסמו לאחרונה האיסוף עומד על 37% בלבד, אך המשרד להגנת הסביבה מתנגד לפרסם את נתוניו.

איך מתבצע האיסוף?

על-פי נתוני אל"ה, האיסוף מתבצע באמצעות 24 אלף מחזוריות (כלובים) הפזורים ברחבי הארץ אליהן מביא הציבור את הבקבוקים באופן וולונטרי. 2% נאספים באמצעות הפח הכתום וכמות לא ידועה נאספת בתחנות המעבר. חשוב להדגיש, כי בבקבוק שהגיע לתחנת המעבר השקיעו הרשויות כסף רב באיסוף ובשינוע מכספי המסים, מכאן שלא ניתן להגדיר זאת כ"איסוף וולונטרי".

מה קורה בעולם?

ברוב מדינות המערב, ביניהן ארה"ב ואוסטרליה, מתקיים חוק פיקדון לצד חוק אריזות. בחלק מהמדינות חוק הפיקדון הוטללאחר שכבר היה קיים חוק אריזות (בגרמניה חוק האריזות נחקק בתחילת שנות ה-90 וחוק הפיקדון ב-2002, כאשר יעד ההשבה נקבע ל-72%. כיום ההשבה עומדת על 90%). מחקר שנערך בארה"ב ב-2014 מצא, כי שיעור ההשבה במדינות שבהן יש חוק פיקדון עומד על כ-80%-90% בעוד שבמדינות שבהן לא קיים חוק הוא עומד על 23% בלבד.

מה שיעור ההשבה של המכלים הקטנים שכן כלולים בחוק הפיקדון?

שיעור האיסוף עומד על 80%, כאשר מתוך חמישה מיליארד מכלי משקה שנמכרו בין 2002-2012 הושבו כ-90% מהמכלים החייבים בפיקדון. פי תשעה יותר מאשר ההשבה של המכלים שאינם חייבם בפיקדון. ההוחכה הטובה ביותר להצלחת החוק היא בעובדה שהמכלים הקטנים נעלמו כמעט לחלוטין מצדי הדרכים, מהנחלים, השטחים הפתוחים וחופי הרחצה, בעוד שהמכלים הגדולים מתגללגים בכל מקום.

האם הטענה לפיה פיקדון מעלה את יוקר המחייה נכונה?

הפיקדון אינו היטל, שכן בפני הצרכן פתוחה הדרך לקבל את כספו בחזרה. לא רק זאת. בדיקה העלתה שהטלת הפיקדון גורמת לירידה במחיר המוצר, שכן היצרן סופג חלק מגובה הפיקדון, כך שמי שמחזיר את המיכל מרוויח את ההפחתה במחיר המוצר. מחקרים מוכיחים גם שפיקדון לא גורם להפחתה בשימוש במוצר. ובעיקר, פיקדון מעודד התנהלות מקיימת ומפנים את העלויות החיצוניות שגורם המוצר הנרכש לסביבה ולכלל הציבור.

קיימת טענה לפיה משפחות פשע השתלטו על האיסוף של המכלים הקטנים

טענה זו לא הוכחה. מה שבטוח הוא שאיסוף המכלים הקטנים הפך למקור פרנסה ללא מעט אנשים האוספים את הבקבוקים ומשיבים אותם. סביר להניח שאנשים אלה מתקשים להתפרנס בדרך אחרת.

 

"עיר ללא פלסטיק", פרויקט פורץ דרך של "צלול", עיריית הרצליה והחברה העירונית לפיתוח תיירות

 

בכנס ערי חוף שהתקיים  ב-29.1.18, הכריזו ראש העיר הרצליה, משה פדלון, מנכ"ל עמותת צלול מאיה יעקבס ויו"ר החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה, עו"ד יונתן יעקובוביץ, על השקת "עיר ללא פלסטיק", פילוט לפרויקט סביבתי ראשון מסוגו בישראל ובעולם, במסגרתו תפסיק עיריית הרצליה בהדרגה להשתמש בכלים חד פעמיים מפלסטיק.

הפרויקט הוא פרי יוזמה של עמותת צלול ויופעל כשיתוף פעולה של העמותה, עיריית הרצליה  והחברה העירונית לפיתוח תיירות וזאת במאמץ להתמודד ולפתור את מכת זיהום הפלסטיק. הפילוט יתחיל בלשכת ראש העיר ובניין העירייה, ומשם ימשיך בהדרגה למוסדות העיר השונים; גני ילדים, בתי ספר, אירועים פומביים גדולים בחסות העירייה, עסקים לעורך החופים ועוד.

ראש עיריית הרצליה משה פדלון אמר: "העיר הרצליה היא מהמובילות בארץ בנושא הקיימות והסביבה. השימוש הנרחב בפלסטיק חד פעמי והזיהום שנגרם עקב כך מחייבים פעולה נמרצת ועיריית הרצליה שמחה להיות הראשונה שלוקחת על עצמה להפעיל את פרויקט 'עיר ללא פלסטיק'. מדובר בגישה מהפכנית שתתרום לצמצום הפסולת ומתוך כך לשמירה על הסביבה הימית והחופית ומשאבי הטבע שלנו".

מנכ"ל עמותת צלול מאיה יעקבס מוסיפה: "הרצליה היא עיר שחיה את הים והוא חלק בלתי נפרד מחיי התושבים. זיהום הפלסטיק בים הוא אסון אקולוגי גדול, המוביל למותם של מאות אלפי בעלי חיים בכל העולם מדי שנה. מומחים קובעים כי עד שנת 2050 יהיה יותר פלסטיק בים מאשר בעלי חיים. "עיר ללא פלסטיק" הינו פרויקט חשוב שמהווה נדבך בפעילות הכוללת של "צלול" למיגור אסון הטבע הסביבתי הנגרם מפלסטיק. אלה מצטרפים לחוק השקיות, לדרישה להחלת חוק הפיקדון על בקבוקי משקה גדולים, וייזום הצעת חוק עתידית נוספת לצמצום שימוש בכלים חד פעמיים וסימונם בהנחיות אזהרה כפי שמסמנים על חפיסות סיגריות".

יו״ר החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה, עו"ד יונתן יעקבוביץ: ״יוזמה זאת היא עוד מדרגה במסגרת החזון שמיושם בהרצליה בשנים האחרונות בהובלתי במטרה לצמצם את השפעת האדם על הים וזאת, כחלק מהמטרה ששמתי לעצמי להבטיח שהעיר הרצליה תדאג לשמר את הנכסים הכי חשובים שלה, החוף והים. המהלך הנוכחי הוא המשך ישיר לפעולות אחרות שכבר מיושמות בשטח, כגון: הפסקת הזרמת הביוב לחופי הים, טיפול במערכת הניקוז לפני הגשם הראשון, מבצעי ניקיון קרקעית הים, הרחבת חופים באמצעות שינוע חול במקום שוברי גלים ועוד. אני מודה לראש העיר על הגיבוי ולעמותת צלול על שיתוף הפעולה הפורה.

המהלך שאנו מובילים יתבצע באופן הדרגתי ומושכל ובהתאם לחזון שלנו ויכלול בסופו את כלל הפעילות בעיר הרצליה בתקווה שגם גורמים פרטיים ורשויות אחרות יאמצו יוזמות דומות".

הפיילוט מתוכנן להימשך כשנתיים, במהלכם בהדרגה כל מוסדות העיר יפסיקו להשתמש בכלים חד פעמיים, עם דגש על כוסות, צלחות וסכו"ם. התהליך יתקיים בליווי מקצועי של עמותת צלול ובשיתוף צמוד עם החברה לפיתוח תיירות בהרצליה, בסיועו ובהובלתו של חבר המועצה עו"ד יונתן יעקובוביץ', שהינו שותף חשוב בקידום הפרויקט וברתימת העיר.

ברחבי העולם ישנן מדינות המפחיתות שימוש בכלים מפלסטיק, כגון: אנגליה הודיעה כי תאסור מכירת מוצרים שיש בהם מיקרו-פלסטיק. זאת לצד, דרישת תשלום היטל בגובה של 25 פני על כוס קפה חד פעמית, איסור על שימוש בקשיות שתייה בברים, גבייה של 5 פני לשקיות פלסטיק. בצרפת איסור שימוש בכלים חד פעמיים מפלסטיק החל משנת 2020. בגרמניה איסור על שימוש בכלים חד פעמיים באירועים עירוניים ועוד.

אולם בשום מקום לא חוברו הדברים יחדיו לכדי מדיניות עירונית כוללת. בכך, העיר הרצליה, אשר אימצה את פרויקט "עיר ללא פלסטיק" של עמותת צלול, הופכת למובילה עולמית.

האנושות מייצרת כ-300 מיליון טון אשפה מדי שנה, מתוכם האומדן הוא שכ-8 מיליון טון פסולת פלסטיק מגיעה לים ולאוקיינוסים בכל שנה. מומחים עולמיים קובעים; עד שנת 2050 יהיה בים יותר פלסטיק מאשר בעלי חיים.

למאבק העולמי להתמודדות עם נגע הזיהום מפלסטיק שותפים ארגונים רבים ברחבי העולם וכן אישים בולטים דוגמת יורש העצר הבריטי, הנסיך צ'ארלס, מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר ג'ון קרי, איש העסקים המיליארדר סר ריצ'רד ברוסנן. אלה פועלים להפחתת השימוש במקור, למציאת פתרונות לאיסוף פסולת הפלסטיק ולמחזור פלסטיק. בהקשר זה, חשוב לשים לב להקשרים בינלאומיים גדולים העתידים להשפיע רבות על נושא הפלסטיק והטיפול בו: הכרזת סין, כי החל מ-1.1.18 תפסיק לקלוט פסולת פלסטיק, נייר ומתכת מהעולם. סין אשר טיפלה עד כה בכמחצית מהפסולת העולמית, שינתה באבחה אחת את חוקי המשחק ומדינות רבות בעולם המערבי נכנסו "לכוננות ספיגה" וצריכות למצוא פתרונות לכמויות האשפה האדירות שהן מייצרות, ועוד לא ברור כיצד ידעו להתמודד עם צו השעה. בישראל עדיין אף גורם לא הרים את הכפפה.

במקביל, חברות הנפט הגדולות בעולם הכריזו כי לאור הגידול העולמי בשימוש ברכבים היברידיים, תשקיע כשני מיליארד דולר בשנים הקרובות על מנת לפתח שימושים נוספים בפלסטיק.

כתבה ב – yent

 

 

"צלול" לרשות המים ולמועצה: הזמינו את הציבור להשמיע עמדתו בעניין השפד"ן

עמותת צלול ביקשה ממנהל רשות המים ומחברי מועצת רשות המים לפנות לציבור בהזמנה להביע את עמדתו בדבר החלטת מנהל הרשות לבטל את המתקן לסינון החול של השפד"ן, שהוא חלק מפתרון כולל לטיפול בשפכי השפד"ן, לפני אישורה במועצת הרשות.

בקשה זו נבעה מהחשש לפיו ביטול התוכנית יגרום לעיכוב  בישום הרחבת מט"ש השפד"ן. משמעות הדבר היא המשך הזרמת קולחים ברמה שניונית לנחל שורק ולים למספר שנים נוספות. הזרמה זו גורמת לזיהום הנחל, מעמידה בסיכון מתקני התפלה ופוגעת בסביבה הימית ובציבור.

הוועדה שקבעה את הפתרון לטיפול בשפכי השפד"ן (הכוללת מתקן ממברנלי ומתקן סינון חול) קיבלה את החלטתה לאחר שנים ארוכות של בחינה ודיונים ולאחר שקלול  גורמים שונים, ביניהם הטכנולוגיות השונות ועלויות הקרקע. החלטת הוועדה אושרה במועצת הרשות ואף גובתה בהעלאת תעריף המים. מן הראוי שביטול החלטה זו, וקבלת החלטה אחרת במקומה, ייעשו לאחר בחינה ועיון מעמיקים ושמיעת עמדות הציבור, וזאת בשל השפעתה הרבה על הסביבה ועל הציבור. לטענת רשות המים, ביטול מסנן החול לא רק שלא יגרום לעיכוב, אלא יחסוך סכום כסף גדול שהיה מושקע בהקמתו, לחינם.

תוכנית רשות המים הנוכחית כוללת איתור שטחי חלחול חדשים באזור יבנה, ובראשם מתחם נמ"ג רובין, שהוא כיום שמורת טבע, אליה יועברו המים לחלחול. בשלב הבא מתכננת רשות המים לבחון אפשרות לטיפול תעשייתי במים (מקובל במדינות רבות בעולם) שיביאו את המים לרמה הגבוהה משלישונית המאפשרת שימוש לכל הגידולים. לטענת רשות המים, באם מסנן החול היה מוקם, הוא היה מחייב להזרים את המים לכיוון מזרח, שבו יש עודף בקולחים. התוצאה היתה הזרמה חוזרת של המים לנחל שורק ולים.

השפד"ן מייצר 140 מיליון מ"ק קולחים בשנה (לאחר חיבור הרצליה 150 מיליון מ"ק). 120 מיליון מ"ק בשנה מוזרמים לאתרי החדרה באזור יבנה ושורק. לאחר שהייה ממושכת (כששה חודשים) המים נשאבים באמצעות 150 קידוחים ונשלחים להשקיית הנגב. המים הם ברמת טיהור גבוהה ומותרים להשקייה לכל הסוגים כולל שתייה אקראית. בשנים האחרונות מתברר כי מתקני ההחדרה מאבדים מיעילותם וזאת בשל סיבות שונות.

היתרה שאינה מטופלת, כ-20 מיליון מ"ק קולחים שניונים בשנה, מוזרמת לנחל שורק ולים. ההזרמה גורמת לבזבוז מים יקרים, לזיהום הנחל, לנזקים למתקני התפלה (החלפת ממברנות), לזיהום הים  ולפגיעה בגולשים, מתרחצים ובסביבה הימית.

 מיליון מ"ק בשנה
החדרה120באזורי יבנה ושורק (השטח מאבד יעילות חלחול)
מוזרם לשורק ולים18בהיתר הזרמה
מוזרם לים בצינור הבוצה2הגנה על צינור התמלחות
סה"כ 140

עמותת צלול סבורה שהחלטה חשובה כזו, שיש לה השפעה על המשך ההזרמה לנחל עד למועד בלתי ידוע לא ניתן לקבל ללא שמיעת עמדות הציבור, שהוא הנפגע המרכזי מהזיהום שגורמת הזרמה זו.

נלחמים בפלסטיק: "צלול" הצטרפה לעמותת "Break free from plastic" העולמית

עמותת צלול הצטרפה לעמותת "Break free from plastic" העולמית הנלחמת בהשתלטות פסולת הפלסטיק על חיינו. בין פעולות העמותה –  קריאה לצמצמום השימוש בפלסטיק עד לכדי אפס שימוש, ארגון מבצעי נקיון והעלאת מודעות לנזקי הפלסטיק לסביבה, לים ולכלכלה.

בארגון חברות עמותת מכל רחבי העולם.

https://www.breakfreefromplastic.org/

 

 

ממצאי סקר חדש: נגר מזוהם מזהם את חופי הרחצה

במטרה לבדוק את איכות המים הזורמים לים באמצעות הנקזים העירוניים דגמה עמותת צלול בשיתוף חיא"ל ובמימון קרן אסף, שורה של נקזים עירוניים בצפון הארץ. להלן התוצאות:

  • במי הנקזים בחופים נמצאו מאות עד רבבות חידקים צואתיים (CFU ב-100 מ"ל) בשלושת סוגי החידקים שנבדקו. ריכוזים אלו נמצאו גם במהלך עונת הרחצה ובצמידות לחופים מוכרזים. הריכוזים חורגים במאות אחוזים מתקן הרחצה בחופים.
  • בנקזים שבהם ריכוזי חידקים צואתיים גבוהים, נמצאו גם ריכוזי קרבומזפין וקפאין המעידים בוודאות על חדירת שפכים ביתיים אל הנקזים.
  • בחוף הים ליד תש"ן, בנקז חלוצי תעשיה במפרץ חיפה, נמצא ריכוז קרבומזפין הגבוה פי 10 מריכוזו בביוב ביתי בארץ. ריכוז כזה יכול להגיע רק מב"ח פסיכאטרי או ממפעל תרופות המיצר תרופה זו באגן הניקוז הנ"ל, ואכן בסמוך פועל מפעל המייצר חומר זה.
  • רכוזי החידקים בחול: במרחק 20 מ' מנקז היו תמיד קטנים מ-10 מושבות (CFU) ל-1 גר' וכך גם לרב דגימות בחודשי הקיץ גם במרחק 5 ו-10 מטר מהנקז.
  • בחודשי החורף (לאחר אירועי גשם וזרימות בנקז) נמצאו  מאות חידקים צואתיים  לכל גרם חול, במרחק של 5-10 מ' מהנקז. לאחר אירוע של של זרימת ביוב בנקזים, נמצא זיהום חול במאות עד רבבות CFU של קולפורמים צואתיים ושל  E.Coli ל1 גר' חול, במרחקים 1 ו-5 מטר מהנקז ועד מאות CFU במרחק של 10 מט' מהנקז.

 מסקנות

  • ריכוזי חידקים  בנקזים מחייב שילוט אזהרה לעוברי אורח ולרוחצים.
  • בחלק מהנקזים יש עדויות חד משמעיות לחדירת ביוב ביתי.
  • מומלץ שבעונת הרחצה מי הנקזים יישאבו למערכת הביוב או למתקני טיפול מקומיים להשקית גינות.

המלצות צלול לצמצום נגר עירוני והזיהום מנגר עירוני לנחלים, לים ולחופים

  • אכיפת תקנות צנרת המאושרות המחייבות הפרדה בין הביוב לניקוז. (המשרד להגנ"ס ורשות המים).
  • קביעת תקן לנקזים עירוניים, הכולל חובה להתקין אמצעי ניטור המתריעים על זיהום (המשרד להגנ"ס).
  • אכיפת עקרונות תמ"א 34ב', המחייבים להשאיר 15% מהשטח לא מבונה לצרכי חלחול. (משרד הפנים).
  • תכנון פרויקטים תוך הסתמכות על נתונים אמתיים בנושא הידרולוגיה, מבנה הקרקע, כמויות הגשם ועוד, אותם יספקו רשויות המדינה למתכננים.
  • תמיכת המדינה בפרויקטים עירוניים לצמצום הנגר: ביופילטרים, גגות ירוקים, גינות קולטות מים (מחלחלות) ועוד, באמצעות השתתפות בעלויות הקמתם – שיטת הכוכבים.
  • מתן פטור מהיטל הפקה לרשויות המחדירות מים לקרקע, בהתאם לכמות המוחדרת (רשות המים).
  • הקמת קולטני אשפה בצינורות הניקוז ועל פתחם. פיזור מאפרות ברחובות הערים (הרשויות המקומיות). נקוי נקזים לפני עונת הגשמים ובתידרות גבוה יותר במקומות מועדים (שווקים) על מנת למנוע את שטיפת זיהום הרחובות באשפה.
  • מבצע ארצי בכל הרשיות המקומיות לניתוק מרזבים ממערכת הביוב;
  • קביעת סטנדרטים לאיכות הנגר עירוני באמצעות היתר הזרמה מאת הוועדה למתן היתרי הזרמה לים והוועדה למתן צווי הרשאה להזרמה לנחל.

למצגת 

"צלול" נגד ביטול תאגידי המים, בעד צמצום מספרם ובעד ייעול עבודתם

בשנים האחרונות נשמעים לא מעט קולות מצד הרשויות המקומיות וחברי כנסת מסיעות שונות, הקוראים לביטול חוק התאגוד והחזרת ניהול משק המים לרשויות המקומיות. רוח גבית מקבלת דרישה זו מתוכנית הטלוויזיה "הכל כלול", שמדגישה את העוולות שיוצרים התאגידים לציבור ואת הבזבוז הכספי הכרוך בהפעלתם, בשל השכר הגבוה המשולם לבכירים.

עמותת צלול מתנגדת לדרישה זו. לדעת העמותה, הקמת התאגידים היטיבה עם משק המים. התאגידים תורמים למניעת בזבוז מים ולמניעת פחת מים, תורמים למניעת זיהום הסביבה ומי התהום בשפכים, אפשרו עמידת הרשויות בתקנות בריאות העם, מאפשרים התרת חסמים פתרון ביוב היווה תנאי לפיתוח, הגדלת היצע הדיור, וכן מאפשרים קידום פרויקטים בתחום הביוב, שספק אם ניתן היה לקדמם. החזרת הגלגל לאחור, והשבת תחום המים והביוב לטיפול הרשויות משמעותו נזק כלכלי, סביבתי ואקולוגי רב. יחד עם זאת מסכימה "צלול" לטענה לפיה יש לצמצם את מספר התאגידים, לייעל את עבודתם ולשפר את הרגולציה.

חוק תאגידי מים וביוב – התשס"א נחקק ב-2001 בעקבות המשבר משק המים, הרצון להוציא את הטיפול במשאב מידי הרשויות המקומיות, שהשתמשו בתקבולי המים למטרות שונות והביאו להזנחת המערכת ובעקבות מחשבות להפריט את משק המים, שלא התממשו לפי שעה. החוק, שיישומו החל ב-2003, קבע, הקמתם של 30 תאגידים אזוריים במגזר העירוני ופטר מחובת תיאגוד ישובים ביו"ש, אגודות מים ומועצות אזוריות. למרות החלטה זו, כיום פועלים למעלה מ-56 תאגידים המשרתים 183 רשויות, כאשר 26 רשויות טרם התאגדו. חלק מהישובים מרצון כמו למשל נהרייה, ואחרים, כגון ג'סר אזרקה, בשל חוסר רצונם של השכנים לקבלם לתאגיד בשל היותה רשות חלשה. אין ספק שריבוי התאגידים יוצר עלויות מיותרות שניתן לצמצמן אולם לא בהיקף המתואר בתקשורת וע"י חברי הכנסת.

מנתוני רשות המים עולה, כי בעקבות הקמת התאגידים צומצם פחת המים בכ- 100 מיליון מ"ק בשנה (כתפוקה של מתקן התפלה בעלות של מיליארד שקל) ומערכות המדידה שופרו במידה ניכרת. בין השאר באמצעות מערכות לקריאה מרחוק. בחלק מהישובים הדלף צומצם באחוזים רבים. נושא שהוא קריטי במדינה הסובלת מרצף שנות בצורת ומחסור קריטי במים. ישובים רבים חוברו למערכת הביוב (לפני התיאגוד היו בארץ 58 אלף בורות ספיגה כיום נותרו כ-10,000) והשירות לתושבים שופר בשל אמות מידה לשירות שפרסמה רשות המים. תרומתם של התאגידים הייתה בעיקר בישובים החלשים ובמגזר המיעוטים. בעקבות הקמת תאגיד מי הגליל הוקם הקו הגרביטציוני, שמוליך את שפכי מג'ד אל כרום ודיר אל אסאד למט"ש כרמיאל, בעלות של 60 מיליון שקל, אחרי שנים שבהם זיהמו את נחל שגור וקניון בית הכרם. לטענת האוצר, מאז הקמת התאגידים השקיעה המדינה כ-1.5 מיליארד שקל בתשתיות ביוב, בעיקר ברשויות חלשות.

למרות נתונים אלה, אישרה מליאת הכנסת בינואר 2017 בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז-2016 – של חברי הכנסת אורן חזן, איציק שמולי וח"כים נוספים, המציעה לחייב לצמצם את מספר תאגידי המים והביוב ל-11 ולחייב כל רשות מקומית שלא הקימה תאגיד, להעביר את הפעלת שירותי המים והביוב שלה לניהול בידי תאגיד אזורי עד ליום 20 באוקטובר 2017.

עוד הוצע, כי ניהול משק המים והביוב אשר יוותר בידי רשות מקומית באופן עצמאי, ינוהל במשק כספי סגור וכל ההכנסות מהתשלומים עבור שירותי המים והביוב ינותבו לשם הספקת שירותי מים וביוב, ובכלל זה להשקעות בתשתיות. לכאורה, הצעת חוק סבירה, אלא, שמאחורי הקלעים פועלים חברי הכנסת במרץ לבטל  לחלוטין את חוק התאגוד בטענה שמטרות החוק לא הושגו, כאשר לטענתם מאז הקמת התאגידים מחירי המים עלו ב-44%, רמת השירות נפגעה, ההוצאות נופחו ואין התחשבות באוכלוסייה בעלת מעמד סוציואקונומי נמוך.

ח"כ חזן אמר בוועדה: "אנחנו מבטלים לחלוטין את המפעל המושחת הזה שעל חשבון הגב הציבורי מייצר ג'ובים למקורבים. מכבסה המונית של כסף ציבורי. הסיבה היחידה שההצעה הזו היא במתכונת מצומצמת זה כי אי אפשר היה להביא הצעה יותר רחבה, אבל השאיפה שלי היא לבטל לחלוטין את תאגידי המים.  ברגע שברז המים נפתח גם הברז התזרימי עולה מעלה מעלה כאילו מחלקים פה זהב ויהלומים". יש לציין, כי הצעת החוק זכתה לתמיכה של למעלה מ-80 חברי כנסת ולתמיכת ראשי רשויות רבים, בכללם יו"ר השלטון המקומי. הצעת החוק אינה נתמכת על-ידי משרדי הממשלה ולכן ספק אם תאושר.

לדעת "צלול", עמדת חברי הכנסת נובעת בחלקה מ"אי הבנת" נושא המים והחלטות משלימות שהתקבלו במקביל להקמת התאגידים (הגדרת משק המים כמשק כספים סגור, עלויות התפלה, צורך בשדרוג מט"שים בהיקף של מיליארדי שקל, העמדת תשתיות מים וביוב בסיסיות, השוואת תשתיות בין הפריפריה למרכז וכו'). חלק מחברי הכנסת סבורים שעלות שכר עובדי רשות המים מוטלת על התאגידים ולא על תקציב המדינה, טענה שגויה שכן עובדי רשות המים הינם עובדי מדינה כמו כל משרד ממשלתי אחר. )מתוך 240 עובדי רשות המים רק שבעה מפקחים בפועל על פעילות התאגידים). בנוסף נשמעות טענות כנגד שכר מנהלי התאגידים, המפוקח על-ידי הממונה על השכר והוא תואם את השכר המקובל בחברות העירוניות,.

 

המלצות צלול:

  1. כדי להשיג התייעלות וחסכון בהוצאות אין צורך לשנות את מבנה משק המים, אלא יש לצמצם את מספר תאגידי המים ולהעמידו על כמות שבין 15-30 תאגידים, ולחדול מהשיח של ביטול התאגידים – מהלך שהוא בלתי אפשרי ואינו נכון בשל סיבות כלכליות, חשבונאיות וסביבתיות
  2. יש לתמוך ביצירת שיתופי פעולה בין תאגידים שונים (מוקד שירות משותף, מכרזים משותפים ועוד) במטרה להפחית עלויות.
  3. בהנחה ש-25% ממחיר המים נובע ממחיר ההתפלה ו-15% מעלות מקורות, יש לפעול להתייעלות גופים אלה, עובדה שתאפשר להפחית את המחיר הבסיסי של המים (לא כולל צריכה עודפת). בנוסף, יש לפעול להפחתת מחיר האנרגיה שמשלמים מתקני ההתפלה ולהפחית במחיר הארנונה שמשלמים מט"שים, מאגרים ועוד.
  4. יש לאפשר יותר חופש פעולה לתאגידים ולהפעיל רגולציה הדוקה רק בנושאים הכרחיים כגון ביטחון מים, ניטור שפכים, ניתוק צרכנים וחלוקת דיבידנדים.
  5. יש לקבוע אמות מידה לגבי תשלומי אוכלוסיות חלשות ונזקקות (למים וחשמל). מהלך זה יסייע בהגנה על זכויותיהן של האוכלוסיות החלשות ויפחית במידה ניכרת את הטענות כלפי תאגידי המים.
  6. יש לכלול את נושא הנגר העירוני כחלק מתפקידי התאגיד.
  7. יש להעניק למשרד הפנים ולרשות המים כלים שיאפשרו להם לחייב צירוף ישוב חלש לתאגיד חזק ובכך למנוע את זיהום הסביבה – צירוף ג'סר אזרקה לתאגיד הפועל בסביבה.

הערה חשובה: אין ספק שאיחוד תאגידים וצמצום מספרם הוא מהלך חשוב, אך ספק אם ניתן יהיה להוציאו לפועל בנתונים הקיימים וזאת בשל התנגדותן של רשויות רבות לשיתוף פעולה ביניהן וחוסר רצונן לקלוט ישובים חלשים. כדי לממש את המהלך על רשות המים יהיה למצוא "מקלות וגזרים" מגוונים כדי להוציא את המהלך לפועל.

 

דיון בכנסת בנושא בינוי שפוי: האם אנחנו בדרך לאסון סביבתי?

על-פי נתוני המועצה הלאומית לכלכלה, במטרה להדביק את קצב גידול האוכלוסייה עד 2040 יהיה צורך בבניית 1.3 מיליון דירות חדשות –  960 אלף יחידות דיור בשכונות חדשות ו-120 אלף יחידות במסגרת התחדשות עירונית  (פינוי בינוי ותמ"א 38/2), כמות אדירה במדינה שבה השטח הפנוי הולך ומצטמצם.

ואכן, בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל גואה של תוכניות בנייה של שכונות חדשות בכל רחבי הארץ, המקודמות בחלקן בהליכי תכנון מהירים כדוגמת הוותמ"ל (2015 – 25 אלף יח', 2016 – 38 אלף יח', 2017 – 40 אלף יח'), ובשאיפות של ראשי רשויות להכפיל את אוכלוסייתן, לא אחת ללא התחשבות בנושא התשתיות. עובדה זו מעלה חשש כבד לגורל הסביבה שכן תוספת בנייה משמעותה, עלייה בכמות השפכים, אך גם צמצום בכמות השטחים חקלאיים אליהם מסולקים השפכים המטופלים. מכאן, שאי טיפול נכון בשפכים אלה משמעותם פגיעה קשה בסביבה, בנחלים ובים ופגיעה בבריאות ובאיכות החיים של כולנו.

מכונים לטיהור שפכים (מט"ש)

אמנם מוסדות התכנון אינם מאשרים בניית פרויקטים שאין להם פתרון ביוב, אך קיים חשש שבעקבות הרצון לספק את הביקוש ולהוריד את המחירים עקרון זה יחדל מלהישמר, כפי שאכן קרה לא אחת.

מפעל השפד"ן – המטפל בשפכי גוש דן (כשליש מכלל השפכים במדינה) נמצא בקצה גבול יכולת הקליטה שלו, אך למרות זאת תכניות להרחבתו מתעכבות. (ספיקת התכן של השפד"ן היא 400,000 מ"ק ליום. הספיקה היומית הממוצעת של השפכים הגולמיים ב-2016 עמדה על כ-370,000 מק"', 92% מספיקת התכן. במהלך 2016 היו 34 ימים בהם הספיקה עלתה מעבר לספיקת התכן והגיעה לכ-510,000 מק"י. בחודש דצמבר 2016 נרשמו סה"כ 10 ימים בהם עלתה הספיקה היומית על ספיקת התכן, שמונה מהם בשני מקבצים רצופים של 4 ימים כ"א). כתוצאה מכך, בכל גשם נאלץ השפד"ן להזרים לים שפכים גולמיים הגורמים לזיהום חופים. לא רק זאת. היעדר שטחי חלחול, שהם חלק מתהליך הטיפול של השפד"ן, גורם להזרמת עודפי הקולחים לים. אם השפד"ן לא יורחב בשנים הקרובות ולא יאותרו שטחי חלחול חדשים, תגרם פגיעה אנושה לסביבה לנחל שורק אליו מוזרמים השפכים, לים ולמתקן ההתפלה שכבר כיום נאלץ להיאבק בזיהום.

מט"ש דרום שרון מזרחי – מזרים לירקון ולים שפכים וקולחים ברמת טיהור ירודה עקב חיבור ישובים (בהוראת משרדי הממשלה) מעבר ליכולת הקליטה שלו. השלמת המט"ש אמנם צפויה בקיץ 2018, אך מקרה זה צריך לשמש כפעמון אזהרה גם למתקנים אחרים.

מט"ש קולחי השרון – תוכנן לספיקה של 8,300 מק"י, כאשר בפועל הספיקה הנכנסת היא 13,000 מק"י בממוצע (2015). במתקן מופעלת מערכת טיפול שלישוני להשבה חקלאית בלתי מוגבלת שאינה  עומדת בעומס, והתוצאה היא קולחים באיכות שניונית בלבד. כיום קולחי מט"ש קולחי השרון מוזרמים למאגר תל יצחק אשר נמצא באחריות מועצה אזורית חוף השרון. ממאגר תל יצחק מסופקים הקולחים להשקיית פרדסים וגידולי שלחין. ישנם עודפי קולחים שלא ניתן להעביר למערכת הקולחים האזורית השלישונית ועודפי הקולחים מוזרמים לסביבה.

מט"ש נהרייה – זקוק כבר היום לשדרוג דחוף. ספיקת התכן היא 22,500 מק"י, אולם נמדדו גם ספיקות של למעלה מ-30,000 מק"י. . תוכנית הגג של משרד האוצר ומשרד השיכון מאפשרת תוספת של 11 אלף יחידות דיור בשנים הקרובות. אי שדרוג המט"ש יביא לקריסת המערכת כולה.

מט"ש חדרה – שדרוג המט"ש משניוני לשלישוני ניתקל בקשיים בעקבות חוסר הסכמות בין השותפות למט"ש. אי השדרוג ימנע יישום תוכניות בנייה וזיהום נחלי הסביבה בעיקר בחורף (צלול דורשת להתנות סיוע מדינה לשדרוג המט"ש בהכללת ג'סר א-זרקה בתאגיד).

שפכי ירושלים – כרבע משפכי הבירה זורמים לנחל קדרון. יש לזרז באופן דחוף את הפתרון לשפכים אלה ולמנוע אישור תוכניות בנייה עד להשלמת הפתרון.

המלצות "צלול":

  1. על וועדות התכנון להמשיך במדיניות של אי-מתן היתרי בנייה לפרויקטים שאין להם פתרון ביוב.
  2. על משרד האוצר ומשרד השיכון להתנות אישור של הסכמי הגג בקיומם של פתרון ביוב, שדרוג הצנרת הישנה (במקומות רבים בארץ פועלת צנרת בת 50 שנה ומעלה), הפרדה בין ביוב וניקוז והקמת מאגרי קולחים.
  3. על רשות המים לדרוש מהרשויות ומהתאגידים לשדרג את צנרת ההולכה הישנה.
  4. על וועדת חריגים, באחריות המשרד להגנת הסביבה, (מאפשרת הקלות למט"שים במעבר משניוני לשלישוני), להקשיח את עמדותיה ולדרוש עמידה בלוחות זמנים. הדברים אמורים במיוחד על רקע המחסור במאגרים.

 

 

מחסור במאגרים – בזבוז מים וזיהום הסביבה

כחלק ממדינות משרד האוצר לתמוך אך ורק בהקמת מאגרים אזוריים, במהלך חמש השנים האחרונות לא נבנו בארץ מאגרי קולחים חדשים וזאת התוצאה מכך היא מחסור  בנפח אגום של כ-40 מיליון מ"ק הזורמים לנחלים ולים, תוך בזבוז מים יקרים וזיהום הסביבה. אמנם לאחרונה, ובאיחור רב, אישרה מועצת רשות המים תקנות חדשות, ותקצבה הקמת מאגרים ברמת מנשה, ניצנים, פלמחים ואייל, אך מדובר בחלק קטן בלבד מהדרוש. משמעות הדבר היא המשך הבזבוז והזיהום גם בשנים הקרובות.

המלצות צלול:

  1. על רשות המים לפעול להדבקת הפער בהקמת המאגרים ולמנוע את המשך הזרמת הקולחים לסביבה ולים.
  2. על רשויות התכנון להתנות אישור תוכניות בנייה בכושר איגום.
  3. על רשות המים לשפר את הקישוריות בין המאגרים, עובדה שתאפשר לנייד קולחים למקומות בהם קיים מחסור, במקום להזרימם לסביבה.
  4. על רשות המים והמשרד להגנת הסביבה לקדם לפעול לשינוי חוק המים כך שיאפשר להטיל היטלי הזרמה גם על בעלי צווי הרשאה להזרמה לנחל (בדומה להיטלים המוטלים על המזרימים לים). היטל יהפוך את ההזרמה לסביבה ללא כדאית ויעודד מציאת פתרונות חלופיים.

 

נגר עירוני – בזבוז, זיהום ופגיעה ברכוש

על-פי הערכות רשות המים, כבר כיום מייצר המרחב העירוני בארץ כ-40 מיליון מ"ק מי נגר עירוני בממוצע בשנה, הזורם לים באמצעות כ-260 נקזים הממוקמים לאורך החופים. כמות זו עתידה לגדול בעקבות הציפוף הרב, הקיטון בשטחים הפתוחים, אך גם בעקבות שינוי האקלים הגורם לגשמים חזקים למשך זמן קצר, לאחר תקופות יובש ממושכות. בימי הגשם הראשונים, נגר זה מזוהם באשפה, בדלקים ובשמנים, בהפרשות בעלי חיים ובחיידקים וגורם לפגיעה קשה בסביבה החופית. מינהל התכנון במשרד האוצר אמנם יזם לאחרונה פרויקט לכתיבת הנחיות לניהול נגר עירוני, אך עד שהנחיות אלה יושלמו יעבור עוד זמן רב, כאשר בינתיים נבנות ברחבי הארץ עוד ועוד שכונות חדשות, שאינן מתמודדות עם נושא זה, עובדה הגורמת לפגיעה ברכוש פרטי וציבורי, לזיהום החופים והים ולבזבוז מים יקרים.

המלצות "צלול":

  1. על השירות המטאורולוגי והשירות ההידרולוגי לפרסם מפות של עוצמות גשם וכמויות הנגר בשיטת חישוב אחידה. היעדרן של מפות אלה ושיטות החישוב השונות גורם למתכננים לקבל החלטות שגויות עוד בשלב התכנון.
  2. על התחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות לעדכן את מפת הקרקעות ולפרסם טבלה הכוללת תכונות פיזיקליות של הקרקע. מיפוי חלקי נערך בשנות ה-70', כאשר מאז המצב בשטח השתנה לחלוטין.
  3. יש לכלול בחוק התכנון והבניה דרישה לערוך סקר גיאו-הידרולוגי לפני התהליך התכנוני, ולא בסופו, כמקובל כיום. הסקר יקבע היכן נמצאים המקומות הרגישים להחדרת מים והיכן החלקים הפחות רגישים.
  4. בשכונות ותיקות ובתוכניות פינוי בינוי, יש לאכוף את תקנות צנרת המחייבות ניתוק החיבורים בין הניקוז לבין הביוב, תוך הטלת קנסות על חיבורים אסורים (האכיפה היא באחריות הרשויות והמשרד להגנת הסביבה).
  5. על המדינה להתנות מתן היתרי בניה לשכונות חדשות ולשכונות מתחדשות בקיום פתרונות לצמצום הנגר העירוני, תוך הטלת חובה על המתכנן לקבוע את הפתרון לכך בהתאם לתנאי השטח וסוג הפרויקט, תוך הסתייעות בסל הפתרונות שמציעה המדינה.
  6. יש לשקול מתן הנחה מהיטל תיעול (כיום 10 שקלים לכל מ"ר מגרש ו-20 שקל לכל מ"ר בניה) לבעל הנכס שיוכיח שהוא מקים תשתיות המונעות את החיבור למערכת הניקוז העירונית (מרזבים מתקדמים, גינה מחלחלת, מאגרי מים ועוד). מנגד, על בניין חדש הכולל מרתפים וחניות הבנוי עד לגבולות המגרש ואינו מאפשר למי הנגר לחלחל לקרקע, יש להטיל היטל תיעול גבוה יותר, שיבטא את תוספת הנטל על המערכת העירונית. עובדה זו תגרום לקבלנים לשקול אימוץ אמצעים לטיפול בנגר ולרכשי הדירות לדרוש אותם מהקבלנים.
  7. יש לשקול להתיר הזרמת נגר רק לאחר שהרשות תציג תכנית לצמצום כמותו ולשיפור איכותו. יש להניח, שהצעה מסוג זה תתקל בהתנגדות, בדיוק באופן שבו התקבלה ההצעה להטיל חובת היתר הזרמה על מפעלים המזרימים מזהמים לים.
  8. על הרשויות המקומיות מוטל לחייב את הקבלנים לעמוד בעקרונות תכנון משמר מים (תר"ם), לעודד הקמת גגות ירוקים (קולטים 40% מהמים), לעודד גינות קולטות גשם ולשמור מספיק מקום לפארקים וגינות לחלחול מים, למנוע חיבור מרזבים למערכת הביוב ולקנוס את העבריינים, לסלול כבישים ומדרכות מחומרים החדירים למים, לבצע סקרים לאיתור חיבורים בלתי חוקיים בין מערכות ביוב ומערכות ניקוז ולקנוס מפעלים המזרימים לרחובות נגר מזוהם באמצעות מרזבים ולעודד הקמת ביופילטרים המחדירים את המים לקרקע לאחר טיפול במזהמים. עוד מוטל על הרשויות להגדיר נהלי תחזוקה למערכת הניקוז הכוללים ניקוי נרחב של העיר מפסולת לפני הגשם הראשון, ניקוי סבכות, ניקוי רחובות מבדלי סיגריות ומגללי כלבים להתקין מלכודת פסולת על פתח הנקזים העירוניים כדי למנוע את הגעתה לים.

 

נגד ביטול התאגידים

 

בשנים האחרונות נשמעים לא מעט קולות מצד הרשויות המקומיות וחברי כנסת מסיעות שונות, הקוראים לביטול חוק התאגוד והחזרת ניהול משק המים לרשויות המקומיות. לדעת "צלול", הקמת התאגידים היטיבה עם משק המים. התאגידים תורמים למניעת בזבוז מים ולמניעת פחת מים, תורמים למניעת זיהום הסביבה ומי התהום בשפכים, אפשרו עמידת הרשויות בתקנות בריאות העם, מאפשרים התרת חסמים פתרון ביוב היווה תנאי לפיתוח, הגדלת היצע הדיור, וכן מאפשרים קידום פרויקטים בתחום הביוב, שספק אם ניתן היה לקדמם. החזרת הגלגל לאחור, והשבת תחום המים והביוב לטיפול הרשויות משמעותו נזק כלכלי, סביבתי ואקולוגי רב. יחד עם זאת מסכימה "צלול" לטענה לפיה יש לצמצם את מספר התאגידים, לייעל את עבודתם ולשפר את הרגולציה.

 

 

המלצות צלול:

  1. כדי להשיג התייעלות וחסכון בהוצאות אין צורך לשנות את מבנה משק המים, אלא יש לצמצם את מספר תאגידי המים ולחדול מהשיח של ביטול התאגידים – מהלך שהוא בלתי אפשרי ואינו נכון בשל סיבות כלכליות, חשבונאיות וסביבתיות
  2. יש לתמוך ביצירת שיתופי פעולה בין תאגידים שונים (מוקד שירות משותף, מכרזים משותפים ועוד) במטרה להפחית עלויות.
  3. בהנחה ש-25% ממחיר המים נובע ממחיר ההתפלה ו-15% מעלות מקורות, יש לפעול להתייעלות גופים אלה, עובדה שתאפשר להפחית את המחיר הבסיסי של המים (לא כולל צריכה עודפת). בנוסף, יש לפעול להפחתת מחיר האנרגיה שמשלמים מתקני ההתפלה ולהפחית במחיר הארנונה שמשלמים מט"שים, מאגרים ועוד.
  4. יש לאפשר יותר חופש פעולה לתאגידים ולהפעיל רגולציה הדוקה רק בנושאים הכרחיים כגון ביטחון מים, ניטור שפכים, ניתוק צרכנים וחלוקת דיבידנדים.
  5. יש לקבוע אמות מידה לגבי תשלומי אוכלוסיות חלשות ונזקקות (למים וחשמל). מהלך זה יסייע בהגנה על זכויותיהן של האוכלוסיות החלשות ויפחית במידה ניכרת את הטענות כלפי תאגידי המים.
  6. יש לכלול את נושא הנגר העירוני כחלק מתפקידי התאגיד.
  7. יש להעניק למשרד הפנים ולרשות המים כלים שיאפשרו להם לחייב צירוף ישוב חלש לתאגיד חזק ובכך למנוע את זיהום הסביבה. למשל, צירוף ג'סר אזרקה לתאגיד הפועל בסביבה כתנאי לסיוע לשדרוג המט"ש לשלישוני.

 

מפרץ עכו: לנקות את שטח תעשיות אלקטרוכמיות מכספית ולאסור דייג במקומות המזוהמים

במי מפרץ עכו ובדגים שבמפרץ נמדדו אחוזי כספית הרבה מעבר לתקן. מקורה של הכספית במפעל תעשיות אלקטרוכימיות, שפעל במקום בין 1956 ועד 2004. על-פי עדויות עובדים, הנהלת המפעל קברה בבורות בשטח המפעל עשרות טונות של כספית, כשבעה טון כספית בכל שנה. (בחלק מהזמן הועברה פסולת הכספית לרמת חובב). על-פי הערכה באתר טמונים בין  70 טון כספית ל-300 טון כספית וכן חומרים נוספים.

חברת דלק רכשה את קרקע המפעל, בשטח 430 דונם, מתוך כוונה להקים במקום מתקן לקליטת גז, תוך התחייבות לטפל בקרקע. המתקן לא יוקם בעקבות התנגדות רפא"ל, ובעקבות החלטת המועצה הארצית.

יעוד הקרקע כיום הוא לתעשייה. בתוכנית המתאר מ-2015 מיועדת הקרקע כעתודה למגורים ולמלונאות, כאשר בתוכנית רשום במפורש כי התכנות התוכנית היא ל"טווח הארוך מאוד".

בעקבות דרישת המשרד להגנת הסביבה ובהנחיית רשות המים, מימנה חברת דלק סקר סיכונים שבוצע על ידי חברת Environmental Resources Management שמטרתו לאתר את המקומות בהם נותרו החומרים המסוכנים ואת הדרכים לטפל בהם. הסקר הושלם לפני מספר חודשים והוגש למשרדי הממשלה. העלות המשוערת של הניקוי 30-50 מיליון שקל. רמת הטיפול קשורה ביעוד הקרקע

עמותת צלול דורשת לזרז את ניקוי הקרקע ומי התהום בחצר המפעל ובסביבתו, ללא תלות בישום תכניות הבנייה, ולמנוע בכך את המשך זליגת הכספית לים ואת המשך הפגיעה בבריאות הציבור. במקביל דורשת "צלול" לבדוק את הדגים במפרץ, לאסור דייג באזורים המזוהמים וליידע את הציבור.

בצילום: אזור התעשייה במבט מהים

 

ארגוני הסביבה לח"כ: תקנו את חוק החופים

ארגוני הסביבה, "צלול", החברה להגנת הטבע, מגמה ירוקה ואדם טבע ודין שלחו מכתב לחברי הכנסת בבקשה להצטרף להצעת חוק המעדכנת את חוק שמירת הסביבה החופית שאושר ב-2004. ההצעה אותה מקדם ח"כ דב חנין, מחייבת את הועדה לשמירה על הסביבה החופית לבדוק בתוך שנתיים, את כל התכניות הישנות שעדיין תקפות לאורך החופים. אם הועדה תמצא שתכניות מסוימות פוגעות באינטרס הציבורי, יתאפשר ניוד הזכויות הכלולות בהן למקומות אחרים, תוך הענקת זכויות בניה בשווי זהה ליזם. בתום הבדיקה, תבוטל הוראת השעה.

עד כה חתמו על המכתב 37 חברי כנסת (רשימה להלן). בין המחתימים מתנדבי "צלול" שירן, דין ואלינור.

להלן המכתב לחברי הכנסת:

 ח"כ נכבד/ה,

ארגוני הסביבה קוראים לך להצטרף להצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון הוראת שעה).

בשם ארגוני הסביבה, אדם טבע ודין, מגמה ירוקה, צלול והחברה להגנת הטבע, אנחנו פונים אליך היום בבקשה להצטרף להצעת החוק החשובה שבנדון.

רצועת החוף של ישראל היא נכס ציבורי יקר ערך המצוי תחת איומים נמשכים, ישנים וחדשים, בין היתר בשל תכניות לבניה על החופים. בשנת 2004 עשתה הכנסת צעד חשוב ומבורך כאשר אישרה את חוק שמירת הסביבה החופית. ובאמת, החל מאותה שנה, בזכות מנגנוני הבקרה שיצר החוק, כמות תכניות הבניה הבעיתיות שאושרו בחופים הצטמצמה משמעותית. ואולם, עדיין ישנן לא מעט תכניות בניה ישנות, שאושרו לפני שנת 2004 ,כאשר המודעות לצורך בשמירת החופים טרם הפכה לנחלת הכלל. אם ימומשו תכניות אלו, יפגעו החופים ותיפגע ההנאה שיכול הציבור להפיק מהם.

בעבר, קודמה בכנסת הצעת חוק, שביקשה להקים מנגנון קבוע של בדיקת תכניות אלו ושינויין בעת שיוגשו למימוש. על הצעת חוק זו חתמו מעל 70 ח"כים בכנסת ה-19, ביניהם כמה משרי הממשלה של היום. אלא שהצעת חוק זו לא קודמה, בין היתר בשל התנגדות מינהל התכנון.

לפיכך, מצאנו לנכון להציע כיום מנגנון פשוט יותר, של בדיקה חד פעמית של כלל התכניות הישנות שעדיין תקפות לאורך החופים, בתוך כשנתיים, על ידי הועדה לשמירת הסביבה החופית. אם תמצא הועדה שתכניות מסוימות פוגעות באינטרס הציבורי, יתאפשר ניוד הזכויות הכלולות בהן למקומות אחרים, שם היזם יקבל זכויות בניה בשווי זהה. עם תום הבדיקה, תבוטל הוראת השעה.

מנגנון זה מוצע לאור ביקורת של מבקר המדינה, בדו"ח בענין השמירה על החופים מיום 13.5.8 ,שם המליץ כך: "על מוסדות התכנון לקבוע אמות מידה מפורשות בנוגע למשך תקפותה של תכנית מאושרת, וכמו כן עליהם לקבוע אם יש צורך מדי פעם בפעם לחזור ולבחון את מידת תקפותה של תכנית שגובשה לפני שנים, לנוכח השינויים שחלו מאז נקבעה". זהו בדיוק המנגנון המוצע בהצעת החוק שבנדון, שבאה להגן על האינטרס הציבורי בחופים ועל היכולת לספק את הביקוש לשטחי החוף.

אנו מבקשים ומצפים לתמיכתך בה.

בכבוד רב,

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה, עו"ד איריס האן, מכ"ל החברה להגנת הטבע, מאיה יעקבס, מנכ"ל צלול

החותמים על העצומה

הרשימה המשותפתדב חנין
כולנורחל עזריה
כולנואכרם חסון
ליכודנורית קורן
ליכודיהודה גליק
מחנ"ציעל כהן פארן
מחנ"צחיליק בר
מחנ"צלאה פדידה
מחנ"ציואל חסון
מחנ"צאייל בן ראובן
מחנ"צזוהיר בהלול
מחנ"צמיכל בירן
מחנ"צעמר בר לב
מחנ"צנחמן שי
מחנ"צקסניה סבטלובה
מחנ"צאיציק שמולי
מחנ"צאיתן כבל
מחנ"צמרב מיכאלי
מחנ"צאילת נחמיאס ורבין
מחנ"ציוסי יונה
מחנ"צשלי יחימוביץ'
מחנ"צסתיו שפיר
מחנ"צמיקי רוזנטל
מר"צתמר זנדברג
מר"צמיכל רוזין
מר"צעיסאווי פאריג'
מר"צמוסי רז
מר"צאילן גילאון
הרשימה המשותפתג'מאל זחאלקה
הרשימה המשותפתעבד אל חכים חאג' יחיא
הרשימה המשותפתיוסף ג'אברין
הרשימה המשותפתעאידה תומא סלימאן
הרשימה המשותפתחנין זועבי
יש עתידיעל גרמן
יש עתידמאיר כהן
יש עתידעליזה לביא
יש עתידקרין אלהרר

צפייה חובה: אלקין, הגודל כן קובע

קבוצה של מגני ים צילמה בחוף הרצליה סרטון מחאה הקורא לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, לציית לחוק ולהרחיב את חוק הפקדון כך שיחול גם על בקבוקי משקה של גדולים (מעל 1.5 ליטר).

לצפייה בסרטון

לחתימה על העצומה

נציגי צלול פרשו מוועדת המומחים: "לא נשמש כעלה תאנה"

עמותת צלול ועיריית חיפה הודיעו על פרישתן מהוועדה הבטחונית שכונסה במטרה לגבש פתרון לסוגיית יבוא האמוניה בעקבות סגירת המכל. הנציגים הודיעו שהם מסרבים לשמש כעלה תאנה לוועדה שתוצאת דיוניה היו ידועים מראש.

במכתב ליו"ר הוועדה, סגן ראש המל"ל איתן בן דוד, כתבו צלול ועיריית חיפה: נציגי עיריית חיפה ועמותת צלול הגישו היום את התפטרותם מהועדה לבחינת חלופות לייבוא אמוניה וזאת בשל טענות קשות על התנהלות הועדה. בין היתר, אי מתן אפשרות להציג חוות הדעת ותרחישים מגורמים שהינם קריטיים לגיבוש המלצות ומסקנות הוועדה, ואי קבלה של דו"ח סיכונים בינלאומי של חברת D.N.V (מהחברות המובילות בעולם בניהול סיכונים). מאחר והועדה קבעה את מסקנותיה עוד בטרם נתכנסה ומאחר ולא התקבלו תמלילים מפורטים של כל דיוני הועדה, הוחלט בעירייה ובעמותת צלול לפרוש מהועדה. במכתב ההתפטרות נטען, כי אי מתן האפשרות לקבלת והצגת המידע המלא והמקיף בפני חברי הוועדה, עלול להביא לקבלת החלטות  שגויות שתוצאתן סיכון חיי אדם ופגיעה בבטיחות ובטחון הציבור.

וועדת המומחים הוקמה בעקבות דרישת "צלול" ועיריית חיפה. על הוועדה הוטל לדון בחלופות ליבוא האמוניה מההיבט הבטחוני. בפני הוועדה הונחו שלוש הצעות – יבוא אמוניה באוניה בנפח 2,400 טון, שלה מתנגדות עמותת צלול ועיריית חיפה, יבוא אמוניה באיזוטנקים בנפח של 12.5 ויבוא משולב הכולל אוניה שתעגון בחיפה ואיזוטנקים שיגיעו לנמל אשדוד.

עמותת צלול ועיריית חיפה מתנגדות לאונית אמוניה בטענה שמדובר במפגע חמור/ האוניה תעגון באופן קבוע בנמל ותשמש כמטרה מדוייקת לטילי החיזבאללה. לדעת "צלול" מוטב ליבא אמוניה באמצעות איזוטנקים לחיפה ולאשדוד וגם זאת כפתרון ביניים עד להקמת פתרון הקבע שהוא מפעל ליצור אמוניה.

בית המשפט העליון קבע בסוף יולי 2017 בפסיקה היסטורית, כי מכל האמוניה המסוכן של חיפה כימיקלים ירוקן עד ה-17 בספטמבר 2017. בכך בא הקץ לאחד המפגעים הסביבתיים והבטיחותיים הקשים ביותר בארץ – מכל ובו 12 אלף טון אמוניה, גז רעיל וקטלני, שפעל במשך 30 שנה, ללא היתר בנייה וללא רשיון עסק, באזור המאוכלס בצפיפות החשוף לרעידות אדמה ולנפילת טילים, תוך סיכון חייהם של מאות אלפים, נסגר ורוקן.

לקריאת ההסטוריה של המאבק במכל לחצו כאן

השפד"ן ממשיך לזהם את הים. "צלול" דורשת פתרון

השפד"ן, מכון טיהור השפכים הגדול של גוש דן, מזרים בכל יום כ-60 אלף מ"ק קולחים ברמת טיהור נמוכה (שניונית) לנחל שורק ולים. הקולחים גורמים לזיהום הנחל, לזיהום הים ולפגיעה ישירה במתרחצים ובגולשים.

הסיבה להגלשה היא צמצום בשטחי החדרת הקולחים של השפד"ן ובהיעדר כושר האיגום של הקולחים. רשות המים אמנם אישרה לשפד"ן להקים מתקני טיפול, אך עד שאלה יוקמו יעבור עוד זמן רב ובו ימשך הזיהום. לא רק זאת, לאור הגידול בכמות האוכלוסיה באזור המרכז והכוונה לחבר לשפד"ן עוד ועוד ישובים ובראשם הרצליה ובעתיד גם כפר סבא, התופעה רק תלך ותחריף.

עמותת צלול דורשת מרשות המים ומהנהלת השפד"ן לזרז את הקמת מתקני הטיפול, להכשיר עוד שטחי חלחול ולהימנע מחיבור עוד ערים ושכונות לפני השלמת מתקנים אלה. לא יתכן שהטבע ימשיך לשלם את מחיר הפתוח חסר הרסן ואת מחיר התכנון הלקוי של המתקנים.

כותבים לאלקין: דורשים פיקדון גם על הבקבוקים הגדולים

עיצוב: ולדה זלנין

 חוק השקיות שיזמה "צלול" הביא לצמצום צריכת שקיות הפלסטיק הנשלכות להטמנה יחד עם האשפה שלנו ולצמצום מספר השקיות המתגלגלות בשטחים הפתוחים ובחופים. בימים אלה נאבקת "צלול" במטרה למגר את זיהום  בקבוקי הפלסטיק בים ובחופים, באמצעות דרישה מהשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, להרחיב את חוק הפקדון גם על הבקבוקים הגדולים ולגרום בכך לאיסופם המלא מהשטחים הפתוחים והחופים. 

עזרו לנו באמצעות שליחת מייל, בנוסח שלהלן, לשר להגנת הסביבה בדרישה להחיל את חוק הפיקדון גם על הבקבוקים הגדולים. כל שעליכם לעשות הוא להעתיק את נוסח המכתב שלהלן  ולשלוח אותו לשר אלקין לכתובת:

 Zelkin@knesset.gov.il

 sar@sviva.gov.il

כל מייל שיגיע לשר מגדיל את הסיכוי להרחבת חוק הפיקדון ולהוצאת הבקבוקים המזהמים מהסביבה שלנו.

לכבוד

ח"כ זאב אלקין, השר להגנת הסביבה

כבוד השר,

ידוע לי, כי בימים אלה ממש, אמור כבוד השר  להודיע על הרחבת חוק הפיקדון ועל החלתו גם על בקבוקים גדולים (מעל 1.5 ליטר).
הסביבה ובריאותה יקרים  לי, ולכן מחובתי לבקש ממך לעשות את המוטל עליך על-פי חוק, להרחיב את החוק ולמנוע בכך את המשך זיהום הסביבה, הנחלים, החופים והים החשובים לי מאוד.
כבוד השר, בקבוקי משקה הם מוצר ייחודי, שאינו דומה  לשום מוצר אחר. אנחנו לוקחים אתנו את הבקבוקים לכל מקום ובעיקר לטיולים ולחוף הים, כאשר למרבה הצער, חלק גדול מהציבור משליך את הבקבוקים הריקים וגורם בכך לנזקים סביבתיים קשים.
הטלת חובת פיקדון על הבקבוקים הקטנים גרמה לכך שהם נעלמו כמעט לחלוטין מהשטחים הפתוחים ומחופי הים (80% איסוף). הטלת פיקדון גם על הבקבוקים הגדולים תגרום לתוצאה דומה.
תאגיד המיחזור אל"ה מנסה לשכנע את הציבור ואת כבוד השר, כי האיסוף באמצעות המחזוריות יעיל ועומד על 60%. המציאות מוכיחה אחרת. עובדה המחייבת את הרחבת החוק באופן מידי. כל דחייה של ההודעה על הרחבת החוק משמעותה עבירה על החוק.  חשוב לי להדגיש, כי ידוע לי, שגם מדינות שיש בהן חוק אריזות, אימצו חוק פיקדון על בקבוקים, לאחר שהבינו שמדובר במוצר ייחודי, שאין שום דרך אחרת לטפל בו.
אנו סומכים עליך שתקבל את ההחלטה הסביבתית, הכלכלית, החוקית והציבורית הנכונה שתגרום לאיסופם היעיל של הבקבוקים ולהיעלמם מהנוף שלנו.

בכבוד רב, ובברכה

 

 

הקדרון: יש הבטחות, אין תאריך לביצוע

"הטיפול בנושא שפכי הקדרון ממשיך להתנהל בעצלתיים, כאילו מדובר בבעיה שולית, שניתן לדחות את הטיפול בה למועד לא ידוע". כך השיבה עמותת צלול להודעת המדינה לפיה היא מקדמת פתרון לטיפול בשפכי ירושלים הזורמים לנחל קדרון.

עוד ביקשה צלול מבית המשפט, כי יקבע דיון נוסף בעתירה במהלכו תחויב המדינה לפרוש את מלוא הנתונים בעניין היתכנות החלופה המזרחית וקצב קידומה, תחוייב להראות אבני דרך לביצועה וכן תתחייב למועד החלטה על חזרה לחלופה המודולרית באם החלופה המזרחית לא תצא אל הפועל.

מזה  שנתיים (נובמבר 2015) מנהלת עמותת צלול מאבק משפטי בבג"ץ שמטרתו לחייב את המדינה, עיריית ירושלים ותאגיד הגיחון לטפל בשפכים ולא להזרימם לנחל הקדרון. לאחר התחמקויות ודחיות רבות הודיעה המדינה לבית המשפט כי נמצא פתרון לשפכים תוך שיתוף פעולה עם הפלשתינים. "צלול" טוענת בתגובה, כי מאחר והפתרון אינו כולל לוחות זמנים לביצוע, הרי שמדובר בהמשך גרירת הרגליים שאפיינה את הטיפול עד כה.

ירושלים מזרימה כרבע משפכיה לנחל הקדרון ללא כל טיפול. השפכים נתפסים בהורקניה וחלקם מועברים בצינור להשקיית התמרים בבקעת הירדן. במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות למצוא פתרון בשיתוף פעולה עם הפלשתינים, שגם הם מזרימים שפכים למורד הנחל, אך הפתרונות לא צלחו. לאחרונה אישרה הוועדה המחוזית פתרון מודולרי הכולל הקמת מט"ש בפתח הנחל וכן שתי תחנות שאיבה ומנהרה שיזרימו חלק מהשפכים לטיפול במט"ש שורק.

למרות שהיתה שותפה להחלטה, הודיעה רשות המים שהיא מתנגדת לפתרון  המודולרי וכי מסתמן הסכם עם הפלשתינים להזרמת השפכים בצינור להורקניה ומשם למט"ש אוג שיורחב לצורך כך. "צלול" והחברה להגנת הטבע חוששות שכל המהלך נועד להנציח את המצב הקיים שבו השפכים ימשיכו לזרום בנחל עד להורקניה ומשם יופנו להשקיית התמרים בבקעת הירדן, כאשר עודף השפכים ימשיך לזרום לים המלח.

בתמונה: מפעל שפכים בנחל קדרון

הודעת עדכון מס 5 של המדינה לבג"ץ

הודעת צלול לבג"ץ

"צלול": הצעת החוק הממשלתית "אזורים ימיים" הופכת את שר האנרגיה ל"שר הים"

ארגוני הסביבה אדם, טבע ודין, החברה להגנת הטבע ועמותת צלול מתחו היום ביקורת חריפה על הצעת החוק הממשלתית "אזורים ימיים" שעברה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, ודורשים להחזירה לשולחן הדיונים ולא להמשיך לקדמה. הארגונים טוענים כי נוסח הצעת החוק מפקיר את הסביבה הימית של מדינת ישראל, מאיין את כוחו של המשרד להגנת הסביבה כמגן מפני פיתוח לא מרוסן, ומדיר את הציבור מתהליכי קבלת ההחלטות.

מדובר בהצעת חוק שמטרתה להסדיר את סמכויות המדינה ולהחיל את חוקיה ב"אזור הכלכלי הבלעדי" – המרחב הימי המכונה "המים הכלכליים", שמשתרע עד מרחק של 200 מייל ימי מערבית מגבול המים הטריטוריאליים של ישראל. חרף התנגדות המשרד להגנת הסביבה ומחאה ציבורית נרחבת שקמה סביב הנושא, מוסיף משרד המשפטים לקדם את הצעת החוק ואינו שועה לטענות כבדות המשקל שהושמעו בנושא. המשרד אף פעל להביא לאישור ההצעה בוועדת השרים לענייני חקיקה במהלך פגרת הקיץ למרות התנגדות השר להגנת הסביבה, ח"כ זאב אלקין.

הארגונים קובעים כי הנוסח המוצע שהונח בפני המליאה יביא לפגיעה קשה בעקרונות היסוד של שלטון החוק בישראל ולהעדפת פיתוח כלכלי לא מרוסן על פני השמירה על המערכת האקולוגית הימית. כך למשל הם מוחים כי הצעת החוק מנטרלת את יכולתו של המשרד להגנת הסביבה להבטיח הגנה על המערכת האקולוגית בסביבה הימית, ומקנה לו מעמד של יועץ בלבד, ללא סמכויות פיקוח או אסדרה. עוד הם קובעים כי הצעת החוק נעדרת מנגנונים מספקים להגנה על הטבע במים הכלכליים, לרבות באמצעות אפשרות "ביטול" חד צדדי ומזורז של הכרזות על אזורים ימיים מוגנים.

פגם נוסף בנוסח המוצע הוא מנגנון עוקף-תכנון הקיים בהצעת החוק, ומדיר את הציבור מתהליך קבלת ההחלטות. בארגונים אומרים כי פיתוח מאגרי האנרגיה ב"מים הכלכליים" מחייב את החלת חוק התכנון והבניה, או לכל הפחות החלת הסדרים תכנוניים ספציפיים ראויים בסביבה זו, לרבות הליך תקין של התנגדויות או השגות הציבור.

הארגונים אומרים כי בנוסח המוצע של הצעת החוק יש משום העדפת בעלי אינטרסים כלכליים על חשבון הציבור הרחב והתעלמות מהחובה של ממשל תקין להטמיע את האיזונים והבלמים המתחייבים מהליך ציבורי תקין. עוד טוענים הארגונים כי נוסח ההצעה מעלה שאלות קשות על יחסי הון-שלטון ועל תפקידה של הממשלה ושל נבחרי הציבור, כמי שאמונים על החובה להגן ולשרת את כלל הציבור בישראל, וזאת במיוחד לנוכח החשדות המועלים בתקשורת לאחרונה, שמטילים צל כבד על תהליכי קבלת החלטות, בין היתר בכל הנוגע למרחב הימי של ישראל.

הממשלה ממשיכה בקו שלה התומך בבעלי ההון על חשבון הציבור והסביבה. הצעת החוק הממשלתית מפקירה את הסביבה בידי שר האנרגיה, וזאת במקום לשמור על המשאב של כלל הציבור באמצעות המשרד להגנת הסביבה. דבר זה עלול להוביל לאסון סביבתי וכלכלי עצום כפי שהתרחש במפרץ מקסיקו", אמר מנכ"ל אדם טבע ודין, עו"ד עמית ברכה.

"הצעת החוק הממשלתית ממנה את שר האנרגיה לשר הים, משאירה את הציבור באפלה, בכל מה שנוגע לפיתוח הגז והנפט בישראל – שהמדינה כנראה ששכחה, שהם משאבי טבע בבעלות הציבור", אמרה עו"ד נועה יאיון, יועצת משפטית בחברה להגנת הטבע. "זה ממש כמו לתת לחתול לשמור על השמנת".

לדברי מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס: "הצעת החוק מתיימרת ליצור ודאות רגולטורית, אך בפועל היא שומטת את ידי הרגולטור ומוטה באופן בוטה ישראל לטובת האינטרסים של טייקוני הגז. ההצעה מחלישה ופוגעת בסמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה במים הכלכליים של ישראל, מאפשרת ביצוע קידוחים ימיים ללא פיקוח הדוק, ומדירה את הציבור מתהליכי קבלת ההחלטות באזור חשוב זה".

חוק אזורים ימיים של צלול

משבר המים כאן. מה עושים?

בצורת חמישית מעמידה את משק המים ואת הציבור בפני משבר מים חדש. להלן ההמלצות של "צלול" לרשות המים ולגורמים נוספים לניהול ביקושים במטרה למנוע את הבזבוז ולהגביר את החסכון. ההמלצות הוצגו בישיבת ועדת הכלכלה שדנה בבצורת שבפתח. לשילוב  האמצעים קיים פוטנציאל חיסכון של עשרות מלמ"ק בשנה. בשילוב עם תקנים נוספים לחיסכון וצמצום ביקושים,  ניתן יהיה לחסוך כ-300 מלמ"ק בשנה.

  1. בשל המפלסים הנמוכים בכנרת ובמי התהום יש להפעיל את כל מתקני ההתפלה בתפוקה מלאה. וזאת על מנת, לצמצם שאיבה מהכנרת וממי התהום, עד שיתמלאו למפלסי תפעול  גבוהים. שיקום האוגר ושמירה על מפלסים גבוהים במי התהום ובכנרת, יבטיחו את עמידות משק המים לרצף שנות בצורות. מפלסים גבוהים ישפרו את איכות המים וישמרו על ערכים אקולוגיים וכלכליים כמו דגה ותיירות. מפלסי תפעול גבוהים יאפשרו  שפיעה טבעית של מעיינות שייבשו. התפלה בתפוקה מלאה, לצד שמירה על מדיניות ניהול ביקושים, תאפשר בעתיד להגדיל עוד את ההקצאות של המים לטבע במידה מסויימת.  (מאחר והמדינה מחוייבת לשלם לחברות ההתפלה  את עלות ההון על כל מ"ק, שמצומצם יחסית להסכמים עם חברות ההתפלה, העלות שנחסכה ב-2014 בעקבות צמצום ההתפלה ב-120 מלמ"ק  היתה כ-0.5 שקל בלבדלכל מ"ק שהופק ממקורות שאינם התפלה; ופחות מ 10 שקל חיסכון בממוצע לכל תושב.
  1. 'ניהול ביקושים' – מדיניות מכוונת לצמצום הצריכה, ללא פגיעה ברמת השירות לצרכן של משק המים. ניהול ביקושי מים הוא הגישה המקובלת כיום במדיניות מים במדינות מפותחות,  הגישה התפתחה לאור העובדה כי הגידול בביקושים ועלויות הקמת מפעלי מים חדשים (כגון סכרים, מתקני התפלה וכו'), עולים בקצב מתגבר; ואיתם העלויות של הנזקים הסביבתיים של הפקת מים נוספת. לניהול ביקושים שתי יתרונות ברורים 1. צמצום צריכה תאפשר הקטנת ההוצאה לאזרח והמדינה עבור צריכת מים. 2. שיפור איכות המים, והחזרת הזרימות לטבע – צמצום הצריכה לצד גידול הכרחי בהתפלה יאפשר חזרה למפלסים גבוהים.

1. החזרת המדרגה השלישית עם תעריף גבוה ומרתיע כ-25-20 ש"ח למ"ק על צריכה בזבזנית. (מעל 5.4 מ"ק לאדם לחודש).

2. הוזלת תעריף צריכה בסיסי –  עד רמת שימוש של 5.2 מ"ק .

3. הקמת קרן השקעות יעודית לשימור מים אליה יועברו הכנסות מתעריפי הצריכה הגבוהים  לסבסוד אמצעים לבניה משמרת מים –  חוסכת בצריכת המים והאנרגיה.

4. צמצום הדלף בצנרת המים והשפכים העירונית, שתצמצם גם את מספר ארועי זיהום.

5. תכנון גינות וגנים מותאמי אקלים והתקנת מערכות השקיה יעילות ו"חכמות" מבוססות בקרת אקלים.

6. התיחסות לנגר עירוני כאל משאב שאפשר לנהל ולנצל.

7.  תוכניות לקציר גשם ונגר עירוני )פוטנציאל של כ- 100 מלמ"ק השנה(. לניהול נגר ב"תכנון רגיש מים" יתרון גם בצמצום הנזקים משטפונות, סחף הקרקע והצפות; תופעות המתגברות עם העליה בשכיחות ועוצמות אירועי קיצון. • טיהור ושימוש נוסף ב'מים אפורים'

7. השלמת החקיקה שתסדיר את הטיפול ושימוש חוזר במים אפורים, ותחיב זאת בבניינים חדשים מעל 15 דירות.

8.מתן אפשרות ותמריצים לקציר גשם מגגות הבתים, ומי המזגנים למכלי אגירה, ושימוש בהם להשקיית גינות, ו/או שטיפה בחצר. והתקנת מערכות להחזרת מים בצנרת לדוד המים החמיםעל מנת למנוע בזבוז של מים כאשר "מחכים" למים החמים.

9. קידום הסברה וחינוך הציבור.

10. חשבון המים המפרט את מידת ההצלחה של הצרכן ביעד כללי של חיסכון, ובהשוואה לשכונתו.

11. עידוד הציבור ומערכת החינוך להשתתף בתוכנית חסכון.

12. פרסום מתמשך ומתעדכן בכל אמצעי התקשורת ובפרסום חוצות-  רחיצת כלים, חסכון בשירותים ועוד.

מצב הידרולוגי ב -1 נובמבר 2017

 

 

דו"ח 2017: 77 ימי סגירת חופים

בעונת הרחצה 2017  התרחשו 11 אירועי זיהום מדווחים לאורך חופי הים התיכון שגרמו ל-77 ימי סגירת חופים. (בעיר אחת יכולים להיות מספר חופים) עלייה של 103% לעומת קיץ 2016 במהלכו נסגרו החופים למשך 38 יום ב-12 אירועים. בקיץ 2015 נסגרו החופים למשך 59 יום בתשעה אירועים.

שיאנית סגירת החופים של 2017 היא הרצליה, שחופיה נסגרו למשך 17 יום בעקבות זיהום שמקורו במתחם תעש (הכתם הצהוב בחוף אפולוניה). חוף זיקים ופארק אשקלון נסגרו לרחצה ל-10 ימים מזיהום שמקורו ברצועת עזה. זיהומים נוספים היו בחיפה (19), תל אביב (6) ונהרייה (1).

בחג הסוכות, במהלכו ירד היורה, נסגרו לרחצה חופי אשדוד (5) בעקבות זרימת שפכים ומזהמים נוספים לנחל לכיש,  שגרמה לתמותת דגים מאסיבית, שפסקה רק עם פתיחת הנחל לים. בנתניה (10) נסגרו החופים בעקבות זרימת נגר מזוהם מהנקזים העירוניים.

אירועי הזיהום בחג הסוכות מן הראוי שישמשו כתמרור אזהרה לחורף הקרוב, שבו צפויים אירועי זיהום משמעותיים בנחלים ובים, תוצאה של הזנחה ארוכת שנים של משק הביוב על-ידי הרשויות המקומיות, משרד האוצר ורשות המים.  הזנחה זו כוללת אי טיפול בנגר העירוני, אי-שדרוג מכונים לטיהור שפכים (מט"ש) לרמה שלישונית ואי-הקמת מאגרי קולחים מזה למעלה מחמש שנים, עובדה הגורמת להזרמת מזהמים לנחלים ולים, לבזבוז מים, להשבתת מתקני התפלה ולפגיעה בציבור. יש לציין, כי כמות השפכים והקולחים צפויה לגדול מאוד בשנים הקרובות עקב העלייה ברמת החיים וגל הבנייה המאסיבי אותו מתכנן האוצר. אי הקמת תשתיות לטיפול בשפכים, שיקלטו את השכונות החדשות (כפי שקרה במט"ש דרום שרון מזרחי אליו חוברו ישובים למרות הקיבולת הנמוכה) יגרום להתגברות הזרמת השפכים לסביבה ולסגירה נוספת של חופי רחצה.

החוף שצפוי לספוג את מרב הזיהום בחורף הקרוב הוא פלמחים אליו מוזרמים קולחי ירושלים, באמצעות מט"ש שורק וקולחי גוש דן באמצעות השפד"ן. בחורף 2016-2017 הזרים השפד"ן לים כ-12 מלמ"ק קולחים שגרמו לסגירת חוף פלמחים למשק ימים רבים. כמות זו צפויה לגדול במהלך חורף 2018 בעקבות הגידול בכמות השפכים המטופלים על-ידי מתקן זה, שכבר כיום הגיע לגבול הקיבולת שלו. לאחרונה, אישרה רשות המים לשפד"ן שני פרויטקים לטיפול בשפכים, שיושלמו רק בעוד מספר שנים, במהלכן ימשיך הזיהום לזרום לים.

נחל נוסף שיסבול מזיהום הוא הירקון, אליו מוזרמים שפכי יישובי דרום השרון וישובים מעבר לקו הירוק. זרימה זו מסכנת את חופי תל אביב. המועצה האזורית דרום השרון אמנם מקימה מכון לטיהור שפכים, אך ההקמה מתעכבת וגורמת לזיהום הנחל שבשיקומו הושקעו מיליונים רבים. יש לציין, כי גם עם השלמת המט"ש, ימשיכו קולחים לזרום לירקון וזאת בשל אי הקמת מאגר איל שתפקידו לאגום את הקולחים.

חופים נוספים שצפויים לסבול מזיהום במהלך החורף הם עכו, אליהם זורמים עודפים של מט"ש כרמיאל. חופי חיפה ימשיכו לסבול מזיהום המגיע באמצעות הקישון ומתקלות חוזרות במערכת הביוב וחופי חדרה יזדהמו משפכים המוזרמים לנחל מישובים מעבר לקו הירוק ובתוך הקו הירוק. חוף בית ינאי וחוף מכמורת אליהם זורמים שפכים, קולחים ועקר (תוצר לוואי של הפקת שמן הזית) מתחום הרשות הפלשתינית לנחל אלכסנדר ומשם לים.

"צלול" דורשת מרשות המים להביא את כל הקולחים לרמת טיפול שלישונית, כפי שקובעות תקנות ועדת ענבר שקובעות שעד 2015 כל הקולחים צריכים להיות מטוהרים לרמה גבוהה. הזרמת קולחים לים ברמת טיפול נמוכה נוגדת את החוק, נוגדת את אמנת ברצלונה, פוגעת במתקני ההתפלה ובציבור. בנוסף, דורשת "צלול" לזרז הקמת מאגרי קולחים בכל רחבי הארץ ולהדביק את הפער הרב שנוצר איגום הקולחים יאפשר להשתמש במים להשקייה חקלאית במקום להזרימם לים. דרישה נוספת היא לאסור תפיסת מי שיטפונות במאגרי הקולחים. תפיסה זו גורעת מכושר האיגום שהוא נמוך ממילא. מהרשויות המקומיות דורשת "צלול" ולשפר את איכות הנגר העירוני הזורם לים באמצעות הפרדה בין צינורות הביוב לניקוז, ניקוי הנקזים ומניעת הגעת אשפה לחופים. ללא כל אלה ימשיכו הנחלים והים לסבול מזיהום עוד שנים רבות ותמונת דגים המתים בנחלים תחזור על עצמה בכל שנה.

תאריך רשות מקומיתשם חוף היםסה"כ ימי סגירהמדד ימי סגירהxחופיםגורם הזיהום
11-18.5תל אביב-יפוגורדון66גלישת ביוב מתחנת סניקה כיכר אתרים
24-25.5נהריהגלי גליל, סוקלוב12גלישת שפכים לגעתון
3-5.7הרצליהאכדיה, חוף השרון וזבולון26גלישת שפכים בעת עבודות
5.7חוף אשקלוןזיקים ופארק לאומי אשקלון510כנראה ביוב מעזה
11-12.7תל אביב-יפוגבעת עלייה22גלישת שפכים בעת עבודות
13-30.7הרצליהנוף ים/סידנא עלי1717ה"כתם הצהוב" מאפולוניה
7-10.8חיפהנאות (ק. חיים)48גלישת שפכים בעת עבודות
24-28.8חוף כרמלדור וקיסריה קשתות48לא ידוע
7-10.9חוף כרמלדור33לא ידוע
11-16.10נתניההעונות וארגמן510לא ידוע
11-16.10אשדודמי עמי55גלישת ביוב לנחל לכיש
5477

במטרה לבדוק את איכות המים המגיעים לים באמצעות הנקזים ערכה "צלול" בשיתוף חיא"ל ובמימון קרן אסף, סקר שחשף ריכוזי חיידקים גבוה (עד רבבות חיידקים ב-100 מ"ל) בפתחי הנקזים העירוניים הסמוכים לחופי הרחצה. בנקז הסמוך באזור התעשיה במפרץ חיפה נמצאו ריכוז של 1.8 מיליון קוליפורמים צואתיים ב-100 מ"ל, וריכוז גבוה של קפאין, המעידים בירור על מקור ביוב ביתי. בנוסף, נמצאו ריכוזים גבוהים במיוחד של קרבומזפין – תרופה פסיכיאטרית במיוצרת במפעל טרו הסמוך. בנקזים בחוף נאות בקרית חים ובחוף הסטודנטים נמצא עדות ברורה לביוב ביתי. בנקז בחוף זבולון, קרית ים, נמצאו ריכוזי חיידקים נמוכים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגשם הראשון: דגים מתים בנחל לכיש

החורף טרם התחיל והנזקים כבר כאן. בחול המועד סוכות 2017 ירד היורה על העיר אשדוד והביא איתו 11 מ"מ גשם בתוך כמה דקות. כתוצאה מהגשם זרמו בנקזים העירוניים מזהמים שהצטרבו ברחובות העיר, אך גם ביוב רב שמקורו טרם הוברר. אלה גרמו לזיהום קשה של נחל לכיש ולתמותה של דגים החיים בנחל.

עיריית אשדוד פנתה למשרד להגנת הסביבה בבקשה לאשר את פתיחת שרטון החול החוסם את כניסת המי הים לנחל, אך המשרד להגנת הסביבה התנגד בטענה, שהפתיחה תגרום להזרמת שפכים גולמיים לים.

למרות ההתנגדות החליטה עיריית אשדוד לפתוח את האפיק ואיפשרה לדגים החיים בנחל להגיע לים. כתוצאה מפתיחת הערוץ וזרימת הביוב נאלצה העיריית לסגור את חוף מי עמי לרחצה.

עמותת צלול קוראת לעיריית אשדוד לבצע בדיקה יסודית של החיבורים בין מערכת הביוב והניקוז, למנוע את החיבורים האסורים ולקבוע מדיניות לגבי פתיחת שרטון החול כדי למנוע נזקים לנחל ולדגה.

בתמונה: דגים מתים בנחל

Save

ניצחנו, המכל המסוכן נסגר! הקרב על החלופות בעיצומו

ניצחנו! לפני למעלה משש שנים וכנגד כל הסיכויים, יצאה עמותת צלול למאבק ציבורי ומשפטי לסגירת מכל האמוניה המסוכן של חיפה כימיקלים. המאבק הממושך נשא פרי, והשבוע נסגר מכל האמוניה באופן סופי וכל מלאי האמוניה רוקן.

עתה נאבקת "צלול" במשרדי הממשלה, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, משרד הכלכלה ומשרד המשפטים, שעד כה לא גילה כל עניין בנושא, שבכוונתם לכפות חלופה מסוכנת ליבוא האמוניה – אוניה בנפח 2,400 טון שתעגון באופן קבוע במפרץ חיפה ותזרים אמוניה ישירות למפעל באמצעות צינור. עיריית חיפה, עמותת צלול, ארגוני סביבה נוספים ושורה ארוכה של מומחים, מתנגדים לחלופה זו ודורשים ליבא אמוניה באמצעות איזוטנקים – מכלים בנפח 12 טון, שהם אמנם יקרים יותר לחיפה כימיקלים, אך בטוחים הרבה יותר לציבור.

לא רק זאת. שרת המשפטים, אילת שקד, הודיעה שאם יהב ימשיך להתנגד לחלופת האוניה היא תפעל לשלילת סמכויותיו להעניק רשיון עסק. לדעת "צלול", מדובר במהלך מסוכן שבו השלטון המרכזי מתערב בצורה דורסנית בסמכויותיהן של הרשויות ללא סמכות.

בערב ראש השנה פתחו עובדי חיפה כימיקלים, בלחץ ההנהלה שלהם, בשביתה מול משרדי עיריית חיפה בדרישה למציאת פתרון. עמותת צלול קוראת למשרדי הממשלה לקבל החלטה הגיונית וצודקת ולהעדיף את האינטרס של כלל הציבור על פני האינטרס של טיקונים שכל מטרתם היא לחסוך בכסף על חשבון חייו של הציבור.

המהפכה מתחילה: מציפים את הארץ בשלטים – "גונבים לנו את הים"

 

הים כמו שאנו מכירים אותו נמצא בסכנה. אנו זקוקים לעזרתכם בקמפיין שטח למניעת גניבת הים והחופים. הציפו את הארץ בשלטים "גונבים לנו את הים" והעבירו מסר ברור של התנגדות ציבורית למהלכים המסוכנים שמתכננת הממשלה.

איך אתם יכולים לקחת חלק?

לתלות שלט על המרפסת שלכם (רצוי בעיר חוף וברחוב הומה). השלט יגיע אליכם באמצעות מתנדב, שגם יעזור לכם לתלות (אם יש צורך), ספרו לחבריכם, למכריכם ולקרובי משפחה, סייעו לנו בחלוקת שלטים ותרמו לנו, כדי שנוכל להפיק עוד ועוד שלטים.

איך מצטרפים?

לוחצים כאן וממלאים טופס. השליח יגיע עד אליכם.

הסיבות למחאה:

הממשלה דוחה את הסדרת ותיקון חוק החופים ובכך מפקירה אותם בידי כרישי הנדל"ן שיבנו עליהם אלפי יחידות דיור ובתי-מלון.

במקביל, מקדמת הממשלה את "חוק אזורים ימיים", שבמקום להסדיר את הפעילות בלב ים, מפקיר את הים בידי משרד האנרגיה וברוני הנפט.

הצטרפו אלינו עוד היום, בדרישה לתקן את חוק החופים ולהבטיח חוק אזורים ימיים הדואג לאינטרסים של הציבור ושל הסביבה, ולא של כרישי הנדל"ן והטייקונים.

אסור לאפשר בניה פראית בחופים והפקרת הים!

תיקון לחוק החופים – חוף הים זה לא נדל"ן

הקואליציה, בהוראת הממשלה, הפילה את התיקון לחוק החופים, המחייב בחינה מחודשת של כ-50 תכניות בניה בחופי ישראל שאושרו לפני 2004, מחוף אכזיב ועד זיקים. הדיון המחודש נועד לבחון את התכניות במבחן חוק החופים, המגביל את מרחק  הבנייה מקו המים. אי-אישור החוק מעניק לכרישי הנדל"ן את החופים שלנו במתנה כדי שיבנו עליהם דירות לעשירים ובתי מלון.

אנו דורשים: לאשר את תיקון החוק. החופים הם שלנו ויש לנו זכות ליהנות מהם.

חוק אזורים ימיים – מסכן את הים

הממשלה מקדמת בימים אלה את "חוק אזורים ימיים", שנועד להסדיר את פעילות המדינה במים הכלכליים של ישראל, בעומק הים, איזור פעילות אסדות הקידוח. החוק המקודם יעניק למשרד האנרגיה סמכויות בלעדיות ויצמצם את המשרד להגנת הסביבה לתקן יועץ בלבד. בנוסף, החוק מונע ועדות תכנון ושקיפות, כפי שמקובל בניהול תקין ביבשה. החוק מונע פיקוח סביבתי הולם באסדות הגז והנפט, ועלול להמיט אסון על הסביבה הימית של כולנו!

אנו דורשים:

  1. מעמד שווה למשרד להגנת הסביבה, לזה של משרד האנרגיה, עם זכות וטו במקרה של סיכון חמור.
  2. הפרדה בין הרישוי שבאחריות משרד האנרגיה, לבקרה הסביבתית שבאחריות המשרד להגנת הסביבה.
  3. זכות ערעור לציבור ויידוע במקרה דליפה של למעלה מחמש חביות.
  4. הגדרת שמורות ימיות להגנה על שטחי טבע.
  5. הרחבת הועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף) לועדה לשמירה על הים והחופים.
  6. תכנון הים תחת סמכות המועצה הארצית והשלמת תוכנית מתאר לים בתוך שנתיים.
  7. הקמת ועדה מדעית מייעצת למועצה הארצית.

הצעת החוק, משמעותה הפקרת הים לידיהם של טייקונים. אנו דורשים שלא לאשר את הצעת החוק ולהחליפה בהצעת החוק של "צלול" המונחת על שולחן הכנסת.

 

 

 

חייבים לנקות את הים מפלסטיק/לאוניד סימקין

נתונים על ירידה דרמטית בכמות הדגה בסמוך לחופי ישראל, הקשר שלה לבניית סכר אסואן והדרישה להפחית בדיג, הביאו את מהנדס הדיג, לאוניד סימקין, לבצע ניסוי שארך שבע שנים, במהלכו  אסף וניתח פסולת שנאספה ע"י ספינת המכמורת שלו. מסקנתו ברורה: הפלסטיק הימי פוגע בדגה והוא אחד הסיבות  לירידה בכמות הדגים בים. מסקנה נוספת היא, שעל המדינה (אגף הדיג במשרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה) לעודד את הדיגים לאסוף פסולת ולהחזיר אותה לחוף במקום להשליכה לים.


את רוב הפסולת  אספתי באמצעות רשת מכמורת בעומק של 40 עד 150 מ' ואף יותר מכך. ביום ממוצע אספתי  1.5 ק"ג של שקיות פלסטיק ו- 7-10 בקבוקי פלסטיק. זאת בנוסף לפסולת מתכת, צמיגים ישנים, מוצרי פלסטיק, עץ וכו'. כמו כן, שמתי לב לכך, שהמקור העיקרי של הפסולת הוא בזרם מדרום לצפון.

חישובים שערכתי גילו כי:

  • ספינות מכמורת עובדות  כ-270 יום בשנה.
  • ביום דגות 20 ספינות מכמורת בממוצע.
  • ספינת מכמורת אחת אוספת 1.2 ק"ג של שקיות ביום בממוצע
  • שקית ניילון אחת שוקלת 5.527 ג' בממוצע, וגודלה הוא 30 x 25 ס"מ. מכאן, שמדובר ב-6.5 טון שקיות. כ-1.2 מיליון שקיות המכסות שטח של כ-90 דונם. כיסוי זה אינו מאפשר לדגים הניזונים מקרקעית הים למצוא מזון ופוגע באופן אנוש בדגה.

המסקנה ברורה: כדי לשמור על בריאות הים ועל הדגה, יש למנוע השלכת פסולת פלסטיק בכל צורה – שקיות, בקבוקים, צמיגים ומכלים שונים ולארגן פעילות ניקוי, כמקובל במדינות רבות בעולם.

מה אפשר לעשות?

ברמה בינלאומית – לעלות את הנושא לדיון ב-GFCM  (איגוד דיגי הים התיכון) ולהציע שמדינות לחופי הים התיכון יחתמו על אמנה בינלאומית למניעת זיהום הים, יארגנו נקיונות ויעלו את הנושא על סדר היום של הרשויות ושל הארגונים המקומיים.

ברמה המקומית- (באחריות אגף הדיג והמשרד להגנת הסביבה)

  • לספק לספינות המכמורת מכלים לאחסון הפסולת שהם שולים מהים.
  • לעודד צוותי ספינות מכמורת ובעלי ספינות דייג לאכסן את הפסולת עד לפריקה במעגן.
  • להתקין במעגני הדיג מכולות להשלכת פסולת הנאספת בים על-ידי הספינות.
  • לארגן פעילות הסברה (כולל פליירים) אודות חשיבות איסוף הפסולת בערבית, ברוסית, ובאנגלית.
  • הכללת נושא ניקיון ושמירה על הים בקורסים לקברניטי ספינות דייג.

הכותב הוא מהנדס טכנולוג דייג תעשייתי, קברניט דיג, בעל ספינת דייג. simkinleonid@mail.ru

בתמונה: פסולת שנאספה בארבעה ימים ע"י ספינת מכמורת

פסולת המושלכת בנמל

 

 

סיכום אמצע: חופי הרחצה נסגרו למשך 37 יום בעקבות זיהום

מתחילת עונת הרחצה במאי 2017 ועד לראשית אוגוסט 2017 נסגרו חופי הרחצה בארץ למשך 37 ימים בעקבות זיהום או חשש לזיהום. כמות  כפולה בהשוואה ל-2016. עיקר הסגירות היו בעקבות תקלות ביוב, חשד לזיהום בחוף אפולוניה (17 יום) וזרימת ביוב מעזה (10 ימים). 

בנוסף, חשפה עמותת צלול שורה של נקזים בחיפה מהם זורמים מים מזוהמים בביוב לחופי הרחצה. אמנם, בסמוך לנקזים אלה אין שלטי אזהרה, אך עמותת צלול ממליצה שלא להתקרב בסמוך אליהם אלה ובמיוחד לא לאפשר לילדים לשחק בחול מחשש להמצאות מי ביוב.

 בצילום: הכתם באפולוניה גרם לסגירת החופים למשך 17 יום.

כתבה ב"חי פה" (עמרי שפר): http://haipo.co.il/item/60071

חוק אזורים ימיים: חוק רע, שהדיון בו נדחה. ארגוני הסביבה יוצאים לפעולה

בעקבות לחץ ארגוני הסביבה דחתה ועדת שרים לחקיקה את הדיון בחוק אזורים ימיים לספטבמר 2017.  החוק גובש במטרה להחיל את החוק הישראלי גם על המים הכלכליים, שבהם מתבצעים קידוחי הגז והנפט. למרות שקידוחים אלה הם בעלי פוטנציאל רב לגרימת נזק לים ולחופים, החוק נעדר סעיפים רבים שבכוחם להגן על הים. כך למשל, החוק מעניק סמכויות נרחבות למשרד האנרגיה, שעיקר האינטרסט שלו הוא דאגה לחברת הקידוח, ושלל סמכויות מהמשרד להגנת הסביבה. עובדה זו נוגדת לחלוטין את המסקנה המרכזית מאסון הקידוח במפרץ מקסיקו, לפיה יש להפריד הפרדה מלאה בין הגורם המאשר את הקידוח לבין הגורם המפקח עליהם. סעיף נוסף הוא הגנה על שמורות טבע ימיות, שגם היא חלשה במידה רבה בהשוואה למקובל לנעשה בתחום המים הריבוניים. עוד דרשה "צלול" להקים מחוז ים, להכין תוכנית מתאר ימית, כמקובל ולהקים רשות ים וחופים בעלת סמכויות שתנהל את הים.

ואכן, רט"ג וארגוני הסביבה ובהם "צלול" פנו לממשלה בדרישה לשנות את החוק ובדרישה מהמשרד להגנת הסביבה להתנגד לחוק ולדרוש סמכויות נוספות, אך ועדת שרים לרגולציה, בראשה עומד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דחתה את הסעיפים הסביבתיים ואישר את החוק כפי שהוגש על ידי משרד המשפטים. עתה יש לקוות שהמשרד להגנת הסביבה יצליח להכניס להצעת החוק את הסעיפים הסביבתיים.

חשוב לציין, כי עמותת "צלול" הניחה שולחן הכנסת הצעת חוק חלופית המתקנת את כל המגרעות שבהבצעת החוק הממשלתית, אך הצעת חוק זו לא נדונה.

הצעת חוק אזורים ימיים של "צלול".

התיקונים ש"צלול" דורשת להכניס להצעת החוק הממשלתית

נושאעמדת צלול
מטרת החוק ויעדיו התייחסות להגנת הסביבה הימית בהתאם לעקרון הזהירות המונעת.

קידום מחקר ימי.

התאמה לאמנות בין-לאומיות

הרגולטור הסביבתי

 

המשרד להגנת הסביבה.

יתקין תקנות בהתייעצות עם המועצה הארצית ובאישור הכנסת.

תקנות בנושא סיכון – בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה.

תכנון מרחב ימייוקם מחוז ים שיקבל את סמכויות הולחו"ף.

תוקם ועדה מקצועית לענייני ים ליד המועצה הארצית.

הועדה תכין תמ"א למרחב הימי.

מסמכים סביבתיים יוגשו במסגרת ההליך התכנוני.

שקיפות ושיתוף ציבור             מורחב בדומה לחוק התכנון והבנייה.
שמורות טבעהליך מקביל לחוק גנים לאומיים, הכולל שלב תכנוני ושלב מנהלי.

פעולות מותרות ייקבעו בתכנית.

ביטול תכנית – בהתאם לחוק גנים לאומיים.

מאגר מידע על הסביבה הימיתחובת פרסום המידע באינטרנט
ניהול פיקוח ואכיפהתוקם רשות ים שיש בעלת סמכויות פיקוח ואכיפה על כלל המשתמשים.

 

במקביל, דחה משרד המשפטים את הדיון בתיקון לחוק החופים, שדרש לחזור ולדון בתוכניות בנייה שאושרו לפני אישור חוק החופים ב-2004. אי קבלת התיקון יגרום לכך שכ-50 תוכניות בנייה פראיות הפוגעות בחופים שלנו ייבנו ויגרמו בכך להמשך גזל החופים מהציבור.

 

 

 

 

שתפו בכל הכוח, עזרו להפיץ את הדרישה לבחור בחלופה לטובת הציבור ולא לטובת חיפה כימיקלים

 

 

הגענו לרגע מכריע במאבק להגנה על שלומם של תושבי חיפה והקריות מפני איום האמוניה, ואנחנו מבקשים את עזרתכם בהקמת קול ציבורי חזק וברור, שדורש לשים סוף לקשרי הון-שלטון-אסון לבטחון.

בימים אלה ניטש קרב איתנים בין ממשלת ישראל לבין ראש עיריית חיפה, יונה יהב, ועמותת צלול. בעיקר מול יהב. כן, כן, לא להאמין איך הוא שינה את עורו. בין אם זה בגלל הבחירות או לא, כפי שמתנגדיו אומרים, לנו כרגע זה לא משנה. לא היינו יכולים להביא לסגירת מכל האמוניה בלי הצטרפותו למאבק (יהב, כשנסיים עם האמוניה נשמח לשבת איתך על רשימה ארוכה של דברים נוספים, שאנו מאמינים שאם תעשה, חיפה תהפוך למקום שמדהים לגור בו).

מהרגע שניצחנו ובית המשפט קבע כי יש לסגור את מכל האמוניה בגלל מסוכנותו הרבה, החל דיון שראוי היה שהממשלה תקיים לפני שנים ולא רק לאחר סגירת המכל, בשאלה מה החלופה המיטבית לאספקת אמוניה למשק. המכל שנסגר החיל 12,000 טון מהגז הרעיל והקטלני הזה, הוא לא היה ממוגן מפני טילי חיזבאללה ומפני רעידות אדמה, והאוניה שהובילה אליו אמוניה מדי חודש נחשבה מסוכנת מאוד בפני עצמה.

לאחרונה, ממשלת ישראל הצביעה כאיש אחד, כמו תוכי, בלי הבנה אמיתית של הנושא ועל בסיס המלצת המשרד להגנת הסביב בלבד ותחת לחץ כבד ביותר מצד חיפה כימיקלים, בעד חלופה שבה כל שבוע תגיע לחיפה אוניה לא ממוגנת ובה 2,400 טון אמוניה, ותעגון שם כל השבוע, ממש ליד איפה שהמכל כיום. במהלך שנות הקמפיין שלנו, כדי לא לייצר פניקה ממספרים גדולים מדי שהציבור לא יידע להתמודד איתם, דיברנו על כך, שאם רק 2000 טון אמוניה מתוך ה-12,000 שבמכל ידלפו, ימותו עשרות אלפי אנשים. ועכשיו, ראו את צחוק הגורל, זאת הכמות הלא ממוגנת שהממשלה רוצה שתשכון דרך קבע על פני המים. אמנם 12,000 טון מסוכנים יותר מ-2,400, אבל גם אוניה "קטנה" כזאת יכולה להרוג בתוך שניות עשרות אלפי אנשים ולפצוע מאות אלפים.

החלופה שעיריית חיפה ו"צלול' דורשות שתיבחר, היא של יבוא אמוניה במכלים קטנים ובטוחים יותר, שנקראים איזוטנקים, שיגיעו באונית מטענים רגילה וישונעו למפעלי חיפה כימיקלים בצפון ובדרום.

לפני שהודענו שזאת עמדתנו, פנינו לשורת מומחים, כדי לקבל חוות דעתם המלומדת. לצערנו הרב, כל המומחים חששו מעימות עם חיפה כימיקלים ועם המשרד להגנת הסביבה, ולכן סרבו לכתוב לנו את חוות דעתם. אבל, רבים וטובים מהם דיברו אתנו, בחלק מהמקרים מיוזמתם, ועל-כך, אנחנו מודים להם מכל הלב. הרוב המכריע של המומחים קבע נחרצות, ששתי החלופות – גם האיזוטנקים וגם האוניות ה"קטנות"– הן לא משהו, ואסור בשום אופן שיהפכו לפתרונות הקבע. אבל, מבין השתיים, איזוטנקים הם החלופה הטובה יותר והמסוכנת פחות. אלא שחלופה זאת יקרה פי חמישה מחלופת האוניה הקבועה בנמל. לא נעים.

 

מה שעוד לא נעים, זה לראות את הלחץ הכבד והלא מובן של המשרד להגנת הסביבה, של שרת המשפטים, אילת שקד ושל שר הכלכלה, אלי כהן, לטובת חלופת האוניה הקטנה. הזולה יותר והמסוכנת יותר.

 

כל המומחים קבעו, שהפתרון הכי בטוח לאספקת אמוניה למשק, הוא הקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם, הרחק מאוכלוסיה צפופה. מלבד הסיכון שבאוניה ה"קטנה", יש חשיבות גדולה ליצור תמריץ לכך שיוקם מפעל. בחירת החלופה היקרה יותר, של האיזוטנקים, היא התמריץ היחיד שיעבוד. רק אם יכאב לחיפה כימיקלים בכיס, הם יזדרזו לקדם חלופה בטוחה יותר לציבור.

כלומר, הדאגה שלנו כפולה: שיבחרו בחלופה זמנית לא בטוחה, וגם שהחלופה ה"זמנית" תהפוך לקבועה.

אנחנו מבקשים לנצל את הזדמנות זאת, כדי לפנות אליך, הנהלת חיפה כימיקלים.

בינינו, הרווחתם יפה כל השנים, ובאותה עת הצלחתם לשבור שיא – הפעלתם מכל רעיל, קטלני ולא ממוגן בלב אוכלוסייה צפופה במשך 30 שנה (הבעלים הנוכחיים הם מ-2008), בלי רישיון עסק ובלי היתר בניה! איפה נשמע כדבר הזה?? לא פלא שחשבתם שאף אחד לא יכול עליכם. איפה עוד היו מטפלים כך בפצצת המתקתקת בלב אוכלוסייה צפופה? (ומה זה אומר על איך כל השאר מנוהל ולא רק בתחום החומרים המסוכנים?).

הצלחתם להעביר שנים במעבר בין כל ערכאות ביהמ"ש, איימתם על אנשים שלא יתלוננו בצורות כאלה ואחרות. חיבקתם יפה, את מי ששיתפו פעולה. אינספור סיפורים.

היום, אתם ניצבים בפני צומת שהוא הזדמנות עבורכם לעשות תיקון. תפסיקו ללחוץ על הממשלה לבחור בחלופה המסוכנת יותר. תפסיקו להיצמד לאינטרס הכספי שלכם על-פני האינטרס הלאומי של בטחון הציבור.

אין סיבה אמתית לכך שנהיה בשני צדי המתרס. תראו שגם אתם חלק מהציבור. שחשוב לכם מה קורה פה במדינה שלנו. שאתם מוכנים לשלם את המחיר. ותרו על ההתעקשות על האוניות ועל הטרפת שהכנסתם לממשלה. לכו על איזוטנקים לטווח הקצר ועל מפעל לייצור אמוניה לטווח הארוך. אתם הרי יודעים, שגם פתרון המקשר הימי, שאתם מקדמים לטווח הארוך הוא מסוכן, שאין לו אח ורע בעולם ושהוא יחסל את רעיון המפעל ליצור אמוניה, שכולם מסכימים שהוא המיטבי.

אנחנו מאתגרים גם אתכם, נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ויו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. המשיכו לדחוף לפתרון, אבל תדאגו שיהיה פתרון מיטבי, מוסרי ומצפוני.

לחיפה כימיקלים היסטוריה ארוכה של הפעלת לחצים. זה מה שמאפשר לכם לזהם את האויר באופן כבד כל כך כל השנים, וזה מה שאפשר להפעיל את המפגע הבטחוני בדמות המכל. גם עלינו ניסתם ללחוץ, וכבר בתחילת 2012 פנה הבעלים של חיפה כימיקלים, ג'ולס טראמפ, אל מוריס קאהן בבקשה שיוריד את "צלול" מכם. מוריס, האיש היקר שתרומתו הנדיבה היא שאפשרה לנו לנהל מאבק ארוך וחסר פשרות, סרב בנימוס. יו"ר צלול, בנג'י קאהן, הכוח המניע הראשי מאחורי המאבק נגד מכל האמוניה, שלא הרפה מאתנו גם כשהתייאשנו לפעמים מהסחבת הממשלתית, היה נחוש שלא לוותר אל מול העוולה הציבורית החמורה.

יאnר לזכותכם, נתתם "פייט טוב". אבל אנחנו הפכנו כל אבן וחשפנו את הציבור בפני המחדל הבטיחותי הגדול המאיים על חייו. הפכנו את הסיכון ממכל האמוניה לנושא שכל המדינה הכירה. שמנו סוף לגרירת הרגליים. בדיוק שש שנים אחרי שלקחנו על עצמנו את הובלת המאבק, איום מכל האמוניה הוסר מעל הציבור.

לא רק מכל האמוניה נגמר. גם הזמנים בהם הציבור מקבל התנהגות כוחנית של בעלי הון ותעשיינים נגמרו. הציבור רוצה משהו אחר. ותרו, צאו גדולים. תראו שאתם רוצים שהמדינה שלנו תהיה מקום שטוב ובטוח לגור בו היום ובשנים לעתיד.

שלכם, בתודה ובברכה,

בשם הציבור במדינת ישראל,

עמותת צלול

בהזדמנות זאת, כשאנו מציינים מאורע חשוב של ניצחון סביבתי ראשון ופורץ דרך במפרץ חיפה, אנחנו מבקשים להודות לכל החברים והקולגות שלנו מארגוני הסביבה האחרים ופעילים פרטיים בולטים, ששותפים אתנו לדרך הארוכה וחסרת הפשרות בדרישה לשמור על המדינה שלנו נקיה ובטוחה, לחיים טובים יותר שלנו ושל ילדינו.

אחינו למאבקים ולהצלחות: מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין, המועצה לישראל יפה, אקואושן, גרינפיס, רשות הטבע והגנים, כלכלה בת קיימא, אקופיס, הקואליציה לבריאות הציבור, ירון חנן ופורום  עזרא, חיים וסביבה, התנועה לאיכות השלטון, התנועה לחופש המידע, המשמר החברתי, רואים שחור בעיניים, רוצים לחיות בלי מכרות, עמותת אל אמל, הפורום הישראלי לאנרגיה, עמותת חרדים לסביבה.

"צלול" מתנגדת לבונוס ליו"ר כי"ל, שגרמה לזיהום נחל אשלים

עמותת צלול שלחה מכתב לדירקטוריון כי"ל בדרישה שלא לקיים דיון בהענקת בונוס ליו"ר החברה, אלוף (מיל') יוחנן לוקר.

במכתב כתבה מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס:

"עמותת צלול מבקשת למחות על כוונת דירקטוריון כי"ל להעניק בונוס של 1.8 מיליון שקלים ליו"ר הדירקטוריון, אלוף (מיל') יוחנן לוקר, כחודש בלבד לאחר שחברת הבת, רותם אמפרט, גרמה לאחד האסונות האקולוגיים החמורים בתולדות המדינה בנחל אשלים.

לדעת עמותת צלול, על "ביצועי חברה" כאלה לא מגיע בונוס נדיב וכי מוטב היה שהחברה תקדיש את הסכום שיועד לבונוס, למימון שיקום הסביבה ובעלי החיים שהצליחו לשרוד את האסון, ולשיפור משמעותי של מאגרי החומרים המסוכנים של החברה, במטרה למנוע את האסון האקולוגי הבא.

עמותת צלול סבורה, שקיום דיון בנושא בונוסים בשעה שעובדי החברה עמלים בשמש הקופחת בניסיון לתקן את חרפת מעשי ההנהלה, ובטרם נאמדו ממדי הנזק הסביבתי והיקף הפגיעה במי התהום, המהווים בסיס לחיים באיזור כולו, הוא מהלך ציני, המעיד יותר מכל על ניתוק מרחשי לב הציבור ועל אטימות לנוכח הנזק והמוות שנגרמו.

הריני לעדכנך, כי עמותת צלול מתכוונת לפנות אל המשקיעים המוסדיים ולהפנות את תשומת לבם לבוז למנהל התקין, לשמירת הסביבה ולחוק, שבאים לידי ביטוי במהלך זה, ולבקש כי יפנו תשומת לב גדולה יותר להשקעת כספי הציבור בחברות השמות את ערכי הסביבה בראש סדר העדיפות.

מאלוף (מיל') לוקר מצפה עמותת צלול, כי יודיע בעצמו על סירובו לקבל את הבונוס. זה המעט שיכול יו"ר החברה לעשות כדי לבטא את תחושת האחריות שלו לאסון הכבד שגרמה החברה.

 

ניצחון ל"צלול": בית המשפט העליון קבע: מכל האמוניה ירוקן. עתה יש לדאוג לעובדים

בית המשפט העליון פסק היום (27.7.17): מכל האמוניה ירוקן עד ל-18 בספטמבר 2017.

עוד קבע בית המשפט כי כל חלופה ליבוא האמוניה תאלץ לקבל היתר בנייה, רשיון עסק והיתר רעלים כחוק.

לדעת עמותת צלול מדובר ביום חג היסטורי. עמותת צלול גאה על חלקה בהובלת המהלך שהסתיים היום היום בפסיקת בית המשפט שקבע שיש לסגור את מכל האמוניה המסוכן באופן סופי לא יאוחר מספטמבר 2017. עוד דרשה צלול שלא לאפשר הכנסתן של אוניות אמוניה למפרץ חיפה. חלופה מסוכנת שקדמה חיפה כימיקלים ואשר תמשיך לסכן את חיי תושבי חיפה והצפון.

לצד שמחת הניצחון על ההישג ההסטורי, צלול ניצבת לצד עובדי חיפה כימיקלים. לכל שנות המאבק צלול לא ביקשה לסגור את המפעל, אלא להסיר את האיום מעל לחייהם של מאות אלפים מתושבי חיפה והצפון.

במשך 10 שנים, מאז מלחמת לבנון השנייה, ידעה חברת חיפה כימיקלים, שעליה למצוא חלופה לאספקצ האמוניה. בניגוד למפעלים אחרים שדאגו לחלופות עסקה הנהלת החברה בהתכחשות לאיום שהיא יוצרת ובהתשת בתי המשפט בניסיון להשיג היתר בנייה למכל מסוכן, למרות התנגדות הרשויות. אין להנהלת החברה אלא להלין על עצמה.

עמותת צלול מקווה שחברת חיפה כימיקלים והממשלה ימצאו פתרון בימים הקרובים שימנע את סגירת המפעל ואת פיטורי העובדים. פתרון כזה הוא יבוא אמוניה באיזוטנקים. חלופה שהיא אמנם יקרה יותר מיובא באמצעות אוניה, אך בטיחותית וחושב מכל תאפשר את המשך עבודת החברה.

פסק הדין המלא

 

צלול מתנגדת לחלופת האוניה ולחלופת המקשר הימי

בעקבות החלטת הממשלה בדבר החלופות ליבוא האמוניה לטווח הקצר ולטווח הארוך, הודיעה המדינה לבית המשפט בהודעה מעדכנת,  כי בעקבות ההחלטה לסגור את מיכל האמוניה, היא סבורה שאין זה מתפקידו של בית המשפט להמשיך ולדון בחלופות ליבוא האמוניה. עוד הודיעה המדינה, כי יש להפקיע את הליכי האישור של הצנרת המוליכה למיכל מעירית חיפה ולהעביר לועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל). "צלול" מתנגדת לשתי בבקשות אלה.

החלטת הממשלה כוללת הבאת אוניה בנפח 2,500 טון שתעגון באופן קבוע בנמל ותספק אמוניה ישירות לחיפה כימיקלים באמצעות הצינור שהוליך את האמוניה למיכל. משמעות הדבר היא עיקוף של המיכל.

באשר לטווח הארוך מציעה הממשלה למסור קרקע ללא מכרז לחברה פרטית שתחל להקים מפעל ליצור אמוניה בכמות של 70 אלף טון בשנה (הצריכה כיום עומדת על כ-120 אלף טון בשנה). במקביל מוצע שחברת חיפה כימיקלים תקים מקשר ימי שבו תעגון אוניה באופן קבוע ותזרים את האמוניה למפעל. באם המקשר לא יקום תוכל חיפה כימיקלים לבקש מהמפעל להגדיל את התפוקה.

לדעת עמותת "צלול", תוכניות האוניה הקבועה בנמל ותוכנית המקשר הימי  מהוות סיכון קשה לאוכלוסיית חיפה, שכן על פי ניתוח של מומחים לסיכונים טווח הסיכון שיוצרת פגיעה באוניה גבוה מ-10 קמ', עובדה המהווה סכנת חיים גדולה לציבור.

דו"ח מצב הים 2017: חוק התלמ"ת, מדוע חשוב לאשרו ומה צריך לתקן בו?

מדינת ישראל אינה ערוכה לטיפול באסון דליפה ממכלית או לטיפול  באסון קידוח בים התיכון. הסיבות לכך הן אי-אישור חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) שהתקבל בהחלטת ממשלה עוד ב-2008, היעדר פיקוח ממשלתי מספיק על המשתמשים, היעדר דרישה מחברות האנרגיה לקבל על עצמן אחריות לאסון דליפה והיעדר דרישה לביטוח ולערבויות. כל אלה חושפים את הים התיכון לסכנה גדולה.

למול חוסר הערכות זו, הים התיכון שוקק פעילות. בימים אלה הוחל בבניית אסדה ימית, לקליטת הגז משדה ליוויתן ולהפרדתו מהקונדנסט (נפט המתלווה להפקת הגז), במרחק 10 קמ' מחוף דור. במקביל הוענק זיכיון הפקה של שדות הגז כריש ותנין לחברת אנרג'אן והמדינה פתחה את הים לרכישת זיכיונות חדשים לקידוח. פרויקטים אלה מתווספים לקידוחים הפועלים כבר כיום בעומק הים, ולתנועה הרבה של מכליות נפט ודלקים לישראל וממנה.

עבודה זו מנתחת את הסיבות שמונעות את חקיקת חוק התלמ"ת ואת יישומו, ומעלה את ההשערה לפיה, גם אם החוק יאושר, הוא יספק מענה חלקי בלבד למקרה של זיהום וזאת בשל חוסר עדכונו של תרחיש הסיכון. מסקנת העבודה היא, שעל המשרד להגנת הסביבה לעדכן בדחיפות את תרחיש הסיכון של התלמ"ת ולהעמידו על יכולת תגובה עצמאית לא לאירוע אחד, אלא לשלושה אירועי זיהום גדולים בו-זמנית: אירוע דליפה גדול במפרץ אילת ושני אירועי דליפה גדולים בים התיכון – 6,000 טון דלק/מזוט כל אחד, סה"כ 18 אלף טון. היערכות זו מחייבת להצטייד בהתאם בציוד ובכוח אדם יעיל ומיומן. על ההיערכות לכלול את המשרד להגנת הסביבה, את חיל הים, את המפעלים השונים ואת הרשויות המקומיות.

בים התיכון משונעים 30% מכלל הדלקים בעולם, כ-360 מיליון טון בשנה. משייטות בו ספינות סוחר, לאורך החופים פועלים מקשרים ימיים ובעומק הים נערכים קידוחי גז ונפט. על-פי נתוני היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה, בין 2011-2001 אירעו מול חופי ישראל כ-45 אירועי זיהום ים בהיקף של עד עשרות טון דלק לאירוע. בים התיכון כולו התרחשו בין 1997-2014 למעלה מ-800 אירועי זיהום ים מספינות (נתוני המרכז האזורי ללחימה בזיהום ים במלטה). כל אלה עוד לפני שהחלה פעילות הקידוחים בים התיכון, המבשרת על סכנה יומיומית לסביבה הימית.

אורכו של החוף הישראלי כ-197 ק"מ והוא כולל אתרי טבע, אתרי היסטוריה וארכאולוגיה, אתרי נופש ופנאי ומתקני תשתית אסטרטגיים (נמלים, תחנות כוח, מתקני התפלה, מתקנים צבאיים ועוד) הממוקמים בסמיכות רבה זה לזה. אירוע דליפה, באם יקרה, יגרום לנזק אדיר לא רק לסביבה הימית ולכל אשר בה, הוא ישבית את מתקני התשתית (כולל אספקת מים ממתקני התפלה) ואת נתיבי התחבורה הימית, יחסל את ענף הדייג ואת ענף התיירות, יפגע בפעילות חיל הים וימנע מהציבור ליהנות ממשאב הים, שיש לו חשיבות שלא תסולא בפז במדינה חמה.

ישראל חתמה ב-1990 על אמנת ברצלונה ועל ההסכם הטרילטראלי בו סוכם, על יכולת טיפול משותפת ב-15 אלף טון זיהום וסיוע הדדי (ישראל – 4,000 טון, קפריסין – 5,000 טון ומצרים – 6,000 טון). שמונה שנים אחר-כך, ב-1998, החליטה הממשלה על הקמת ועדת היגוי בין-משרדית, בראשות המשרד להגנת הסביבה, עליה הטילה להכין את תכנית התלמ"ת ולאשרה בחקיקה. לאחר עוד כ-10 שנים, ב-2008, אישרה הממשלה את עקרונות התוכנית. בעקבות פריצת צינור הנפט של קצא"א בבאר אורה, קבעה הממשלה ב- 28 בינואר 2015, כי היא רואה צורך חיוני בהשלמת היערכותו של המשרד להגנת הסביבה למניעה ולטיפול של אירועי זיהום סביבתיים, כל זאת במסגרת תפקידו כ"מגיב שני". למרות כל ההחלטות, ו-27 השנים שחלפו מהחתימה על המחויבות להגן על הים, התלמ"ת טרם אושר (יולי 2017) וגם ההערכות טרם הושלמה וזאת למרות הגידול בהיקף הסיכון.

אסון הדליפה מקו צינור קצא"א, בשמורת עין עברונה בערבה, בדצמבר 2014, המחיש את כישלונה של המדינה בפיקוח על מתקני התשתית שלה ואת יכולת התגובה האיטית והדלה שלה במקרה אסון, בו אלפי טונות נפט זורמים ומזהמים את הסביבה[i]. לא נותר אלא לדמיין מה יהיו תוצאותיו של אסון דליפה בים, שבו זיהום נישא על הגלים ומתפשט עם הרוח ועם הזרמים אל עבר החופים או אל עבר מדינות שכנות. על-כך אמר ראש היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, רני עמיר: "אם רק 10 אחוז ממה שדלף בעברונה יוזרמו לים, תהיה פה קטסטרופה".

לעבודה המלאה – דוח מצב הים יולי 2017

[i] http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=466

חוף קצא"א נפתח. "צלול" דורשת הגנות לאלמוגים

עמותת צלול שלחה מכתב בהול לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, ולשר האוצר, משה כחלון בדרישה להגן על האלמוגים בחוף קצא"א באילת, שיפתח מחר (5.7.17) לציבור.

במכתבה לאלקין כתבה "צלול", כי נמל הנפט של קצא"א באילת היה סגור בפני הציבור במשך שנים רבות. כתוצאה מכך התפתח מתחת לנקודת העגינה של האניות ובין עמודי המזח, עולם תת מימי מרהיב ביופיו, שבו שונית אלמוגים ייחודית ונדירה, המאכלסת גם דגים רבים. פתיחת החוף ללא הגנות מתאימות וללא אמצעי זהירות מתאימים יגרמו להרס ולאובדן השונית, כפי שאכן קרה במקומות רבים בעולם.

כדי למנוע את הרס השונית ואת השטח הרדוד, שיש לו חשיבות רבה לקיומה של השונית, מבקשת עמותת צלול לנקוט בשורה של אמצעים פשוטים ליישום ולאכיפה ושיעילותם הוכחה בעולם:

  • סימון השונית במצופים המחוברים בחבל ואיסור מוחלט להתקרב אליה עד למרחק של כ-1 מ'.
  • איסור כניסה לים עם סנפירים מתוך מטרה להגן על השטח הרדוד (את הסנפירים ניתן לנעול בשטח העמוק).
  • איסור הכנסת כסאות למים.
  • סימון שביל צר ומסומן שדרכו תתאפשר הכניסה לים.
  • איסור צלילה ושנירקול בקטע הרדוד ובמקומות שבהם ניתן לגעת באלמוגים מתוך כוונה למנוע פגיעה באלמוגים והרחפת חול. מחקרים מוכיחים כי צוללנים הם אחד מגורמי הנזק הגדולים של השוניות בכל העולם.
  • איסור הכנסה לחוף כלים חד פעמיים וכלים שבירים במטרה למנוע הגעת פסולת למים.
  • מניעת הגעת שפכי שירותים ומקלחות לחוף. כולל באירועי גשם ושיטפונות.
  • איסור עישון בחוף עקב הנזק העצום שגורמות הסיגריות ובדלייהן ובעקבות הקושי לאסוף אותן.
  • איסור הבערת אש, במטרה למנוע הגעת גחלים למי הים.
  • מניעת דיג בכל אזור החוף.
  • פעילות הסברה והדרכה במטרה לשתף את הקהל במאמצי השימור.

במכתבה הדגישה "צלול", כי שוניות האלמוגים בכל העולם סובלות מעקה קשה ומהלבנה, בעקבות שינוי האקלים שגורם להחמצת האוקיאנוסים ולעליית טמפרטורת המים, אך גם בעקבות פגיעת צוללנים. "בידנו הזדמנות למנוע את הפגיעה ולשמור על השונית הייחודית שבחוף קצא"א גם לדורות הבאים", כתבה "צלול".

 

נחל שגור: הארגונים לחצו, העבודות בנחל חודשו

העבודות להקמת הקו הגרביטציוני בנחל שגור פסקו למשך חמישה חודשים בעקבות חילוקי דעות בין רשות ניקוז גליל מערבי ואגודת מי גליל, באשר לעבודות שבוצעו בנחל בחורף. כשרשות הניקוז נאותה סוף-סוף לאפשר את חידוש העבודות, הודיעה המועצה המקומים מג'ד אל כרום שהיא מתנגדת להן בטענה שהקו הגריטציוני עובר בשטחים פרטיים. בתגובה לכך הודיעה רשות הניקוז שלא תאפשר את חידוש העבודות. משמעות הדבר היא נזק אדיר לפרויקט כולו.

בעקבות התערבות ארגוני הסביבה ובראשם עמותת צלול, הודיעה רשות הניקוז כי היא מסירה את התנגדותה ומאפשרת את חידוש העבודות.

נחל שגור זוהם במשך שנים בביוב שמקורו במג'ד אל כרום, דיר אל אסאד ונחף. בעקבות התערבות ארגוני הסביבה הודיעה רשות המים שתממן הקמת קו גרביטציוני, שיוליך את השפכים מהיושבים ישירות למט"ש כרמיאל, שעלותו כ-60 מיליון שקל. העבודות להקמת הקו יסתיימו עד לסוף 2017.

עצירת העבודות היתה גורמת לביטולו של הפרויקט.