"צלול" לאוצר: תמכו בענף המדגה כדי שיעמוד בדרישות הסביבתיות

עבריכות דגים בעמק המעינותמותת צלול מבקשת ממשרד האוצר ומאגף התקציבים לתקן את הפרק "רפורמה בענפי הדיג למאכל" (עמ' 16), ב"הצעת תקציב המדינה לשנים 2015/16 שינויים מבניים יולי 2015", כך שיובהר מעבר לכל ספק, כי המתווה לתמיכה ישירה בענף דגי הברכות, נועד בראש ובראשנה כדי לאפשר לענף לעמוד בדרישות הסביבתיות, שיאפשרו את המשך קיומו.

עוד ביקשה עמותת צלול, כי בהצעת התקציב יצוין במפורש, כי 60 מיליון שקל (למשך ארבע שנים) מסכום התמיכה המיועדת לענף, יוקדשו לפתרון הדרישות הסביבתיות. בקשה נוספת היא, כי הצוות המגבש את מתווה התמיכה יכלול בנוסף לנציג הממונה על התקציבים ונציג משרד החקלאות, גם נציג של המשרד להגנת הסביבה.

במכתבה לשר האוצר, משה כחלון, הדגישה "צלול", כי ברחבי הארץ פועלות כ- 45 בריכות דגים, לאורך נחל הירדן, נחל חרוד, נחל הנעמן, נחל הקישון נחל תנינים, נחל אלכסנדר, נחל חדרה ועוד, על פני שטח של כ-29 אלף דונם, בנפח כולל של כ-90 מיליון מ"ק מים. בתום תהליך ייצור הדגים, פולטות הבריכות לנחלי הארץ זיהום רב הכולל הפרשות דגים, תרופות, כימיקלים, שאריות מזון, חומרים אנאורגניים, חנקן, זרחן וכמות גבוהה של מוצקים מרחפים. אלה גורמים לזיהום הנחלים ומונעים את שיקומם.

עוד בינואר 2010 קיבלה וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את דרישת עמותת "צלול", לחייב את ענף המדגה לעמוד בתקנות שישפרו את תהליך הייצור, אך גם ימנעו את הזרמת הפלט המזוהם לנחלים. עלות יישום התקנות כ-120 מיליון שקל (למשך ארבע שנים).

התקנות אושרו על ידי השר להגנת הסביבה דאז, ח"כ גלעד ארדן, בהסכמת ארגון המגדלים ומשרד החקלאות, שראו בכך הזדמנות לרפורמה בענף, ואף הסכימו לקחת על עצמם את מחצית מימונה, אך לא אושרו על-ידי וועדת הפנים בשל התנגדות משרד האוצר. חשוב לציין, כי באם הרפורמה לא תיושם וענף המדגה לא יחדל מזיהום נחלי הארץ, יאלץ המשרד להגנת הסביבה לציית לחוק ולפתוח בהליכי אכיפה כנגד מפעיליו.

 

"צלול" למנכ"ל משרד החקלאות: הגיע הזמן לקדם את הרפורמה במדגה (16.1.14)

בריכות הדגים בעמק בית שאןעמותת צלול דורשת ממשרד החקלאות לקדם את הרפורמה בענף המדגה. במכתב למנכ"ל משרד החקלאות, רמי כהן, טענה "צלול", כי מי שמעכב את הרפורמה הם משרדי הממשלה, שאינם מוכנים לשאת במחצית מימונה, זאת לאחר שהמגדלים הודיעו שהם מוכנים לשלם את מחציתה כ-60 מיליון שקל.

במכתב לכהן הסבירה "צלול", כי ענף המדגה, המשתרע על פני שטח של 23 אלף דונם, מעסיק 350 עובדים ישירים, ברובם בקיבוצים, ועוד 1,250 מועסקים בתעסוקה משלימה. רוב הבריכות (60%) פועלות בעמק הירדן ובעמק בית שאן. היקף היבול נע בין 600-1,500 קג' דגים לדונם, כאשר השאיפה היא להגיע ל-2,000 קג' לדונם.

 פלט הברכות, המכיל חומרי הזנה, תרופות והפרשות דגים, משוחרר לנחלים במשך כל ימות השנה וגורם להם לנזק. כדי לצמצם נזק זה גיבש המשרד להגנת הסביבה (בעקבות דרישת "צלול") תקנות המאפשרות למדגים לשחרר לנחלים מים לאחר שיקוע, במשך שלושה חודשים בלבד (בתקופת החורף). כדי לעמוד בתקנות מוטל על המגדלים להקים בריכות שיקוע ומתקני שאיבה בספיקות גבוהות של 1,000-3,000 מק"ש. כבר כיום פועלים שלושה משקי מודל על-פי שיטה זו. הסדרה זו תייעל את עבודת המדגה ותאפשר חסכון במים וחסכון בהוצאות.

"צלול" הדגישה, כי עבודה כלכלית, שמימנה,  העריכה את עלות ההסדרה בכ-100 מיליון שקל לכלל המדגים בארץ. (להערכת המגדלים הסכום עומד על 120 מיליון שקל). מזכיר ארגון מגדלי הדגים, מר יוסי יעיש, ומנכ"ל איגוד חקלאי ישראל, אבשלום (אבו) וילן הודיעו לא אחת, שהם תומכים בהסדרה, ואף מוכנים לשאת במחצית עלותה, הנעה בין 50-60 מיליון שקל. מכאן, שהמכשול היחיד העומד בפני הסדרת הענף הם משרדי הממשלה: המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ומשרד האוצר, שאינם מוכנים לתרום את חלקם, וזאת למרות שמדובר בסכום פעוט באופן יחסי – 15 מיליון שקל לשנה, למשך ארבע שנים.  סכום ששלושת המשרדים יכולים לשאת בו בלא מאמץ רב מדי.

במכתבה הדגישה "צלול", כי מעבר לעובדה שהזרמת מזהמים לנחלים היא עברה חמורה החושפת את המגדלים לעונשים, בשנים האחרונות משקיעות רשויות הניקוז, בשיתוף משרדי הממשלה וישובי האזור, מיליוני שקלים בתכנון תכניות לשיקום נחלים ולהפיכתם לאתרי טבע ונופש.  הדברים אמורים במיוחד בנחל חרוד, בנחל הירדן הדרומי ובנחל הנעמן. המשך זיהום הנחלים בפלט בריכות דגים מונע יישום תוכניות אלה וגורם לבזבוז משאבים ולבזבוז כספי ציבור. עמותת צלול ציינה, כי היא מודעת לעמדת האוצר לפיה הענף מאופיין במכסים גבוהים ומכאן שאין לסייע לו. יחד עם זאת, לא ניתן לשאת מצב שבו ההסדרה אינה מקודמת, העבריינות נמשכת, כאשר מי שסובל מכך הם הציבור והסביבה.

 

עלות ההשקעות במדגה (מבוסס על נתוני משרד החקלאות)

נחל

בריכות שיקוע

משאבות

צנרת

עבודות חשמל

העמקת הברכות

סה"כ

אלף ש"ח

תכנון

טיפול נוסף

סה"כ

אלף ש"ח

חרוד

2,500

3,500

6,000

3,000

5,500

20,500

1,230

4,100

25,830

ירדן

6,000

3,300

6,000

6,500

11,500

33,300

1,998

6,660

41,958

גליל

1,000

2,000

1,500

500

3,000

8,000

480

1,600

10,080

נעמן

1,100

1,000

2,000

1,500

4,000

9,600

576

1,920

12,096

ציפורי

300

300

300

300

 

1,200

72

240

1,512

תנינים

2,000

2,200

10,200

1,300

 

15,700

942

3,140

19,782

חדרה

500

500

1,000

500

 

2,500

150

500

3,150

אלכסנדר

1,500

500

500

0

2,000

4,500

270

900

5,670

סה"כ

14,900

13,300

27,500

13,600

26,000

95,300

5,718

19,600

120,618

הסכום שיוטל על משרדי הממשלה (מבוסס על נתוני משרד החקלאות)

משרד

סכום לשנה (מילון שקל)

סכום ל-4 שנים (מיליון שקל)

חקלאות ופיתוח הכפר

2.5

10

הגנת הסביבה

2.5

10

אוצר

10

40

סה"כ

15

60

 

צלול לרשות המים: אין לאשר תקנות נפרדות לברכות הפורלים (28.5.13)

בעקבות התנגדות "צלול" ועמותות סביבתיות נוספות, כחברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין, לא אישרה מועצת רשות המים את כללי המים המעניקים הטבות מפליגות לבעלי מדגה הפורלים שבנחל דן. בעקבות אי אישור הכללים נאלצה רשות המים לפרסם לשימוע הציבור כללים חדשים הכוללים תשלום היטל הפקה בלבד.

הכללים  שהציעה רשות המים אפשרו לעסקים פרטיים הפועלים לאורך נחלי הצפון להפיק רווחים על חשבון נכסיו של כלל הציבור ולחבל במאמץ הרב שנעשה בשנים האחרונות על-ידי המשרד להגנת הסביבה ועמותת "צלול" לתקן תקנות הנוגעות לענף המדגה המזהם את מקורות המים – "תקנות בריאות העם (תקני פלט בריכות הדגים וכללים לטיפולם) התשע"ב 2010".

במכתב למנהל הרשות הדגישה צלול, כי הסמכות לקבוע כללים ונורמות למניעת זיהום מים היא של המשרד להגנת הסביבה ולא של רשות המים. מכאן, שספק אם רשות המים היא בעלת סמכות לקבוע כללים אלה.

בנוסף, ביקשה צלול לדעת מדוע מציע מנהל רשות המים, ללא כל נימוק והסבר, להימנע מהטלת היטל הפקה מלא על המדגה המתועש בגין השימוש במים, ולהסתפק בתשלום היטל מופחת על כמות המים שהוחזרה לנחל, תוך התעלמות מהפגיעה שגורמים בעלי המיזם לנחלים ולסביבה ותוך התעלמות מעקרון המזהם משלם. מדוע רשות המים אינה מתכוונת לחייב את בעלי המיזם לבקש אישור הזרמה לנחל מהוועדה הבינמשרדית למתן צווי הרשאה של רשות המים ושל המשרד להגנת הסביבה, ומדוע רשות המים נמנעת מלהטיל על בעלי המיזם חובה לעמוד בתקני פלט בריכות דגים שבאחריות המשרד להגנת הסביבה, במיוחד לאור העובדה, שהיא עצמה אישרה תקנות אלה.

עוד טענה צלול כי ההגדרה "מדגה מתועש", בה משתמשת רשות המים, חוטאת לאמת ומטעה את הציבור, שכן מדובר בברכות דגים העושות שימוש במי-נחל טבעיים ומזרימות  אותם, אחרי שזוהמו, לנחלי מקורות הירדן ולכינרת המשמשת כמאגר שתייה לכלל האוכלוסייה. במיוחד לאור העובדה שמים ששהו בברכות, גם אם למשך 12 שעות, הם מי פלט, ולכן יש להטיל על בעלי המדגים את התקנות שבאישור.

טענה נוספת היתה, שיש לקבוע שהיתר ההזרמה לנחל יינתן לבעלי המדגה על ידי הוועדה המייעצת למתן צווי הרשאה, המורכבת מאנשי מקצוע, כמקובל ולא באישור מיוחד של מנהל הרשות, כפי שקובעים הכללים החדשים, שכן מדובר בנוהג שהשתרש ויש לשמור עליו גם במקרה זה.

עוד טענה  צלול, כי תקני הזרמת פלט בריכות דגים נחתמו על ידי השר להגנת הסביבה היוצא, גלעד ארדן, והן מונחות על שולחן ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. מכאן, שהבאת תקנות אחרות לדיון במועצת רשות המים היא בגדר ניסיון לסכל את אישור התקנות שהגיש המשרד להגנת הסביבה, במיוחד לאור העובדה שהתקנות המוצעות, סותרות את התקנות הנדונות בכנסת. אם רשות המים סבורה שיש צורך בתקנות מיוחדות ל"מדגה מתועש", מן הראוי שתפעל להוסיפן ולא תתקין תקנות משל עצמה.

באשר להסדר הכספי שמציעה רשות המים, טוענת צלול, כי הקמת קרן כספים ייעודיים למימון פעולות לשיפור איכות המים, בניהול בעלי המיזם עצמם, תמוהה ביותר וכמוה כמתן אישור "לחתול לשמור על השמנת".  טוב יעשו רשות המים והמשרד להגנת הסביבה באם במקום לאפשר לכל מזהם להקים קרנות ייעודיות ונפרדות, המנוהלות על ידו, יקדמו הצעת חוק להטלת היטל הזרמה לנחל, בדומה להיטלי הזרמה לים.

לסיכום מכתבה כתבה צלול: "נראה לנו, כי כללי המים המוצעים כאן מעלים את החשש כי רשות המים בוחרת להיכנע לאינטרס של המגדלים על חשבון משאב חשוב של כלל הציבור המופקד בידיה בנאמנות, תוך חריגה מסמכותה, פגיעה בסמכותם של משרדי ממשלה אחרים וחבלה במאמץ ציבורי, לו שותפים ארגוני הסביבה, להטיל תקנות על מגדלי הדגים, כדי שיפסיקו לזהם את נחלי הארץ. מנקודת הראות של האינטרס הציבורי, טוב תעשה רשות המים אם תגנוז כללי מים אלה. טוב תעשה מועצת רשות המים אם תדרוש מרשות המים לעשות את המוטל עליה בחוק – לשמור על משאבי המים לטובת כלל הציבור ולא לטובת סקטור אחד, חשוב ככל שיהיה".

כאמור הכללים לא אושרו ויש לקוות שרשות המים לא תנסה לייצר כללים חדשים למזהמים נוספים, בניגוד לאינטרס הציבורי.

הזמנת הרשות לציבור להגיב לכללי המים הנוגעים למדגה:

http://www.water.gov.il/Hebrew/about-reshut-hamaim/Authority-Board/DocLib2/midge-metoas.pdf

תשתיות: דגים הם לפעמים געגועים לנחל (4.4.13)

דגים הם לפעמים געגועים לנחל

מאת: דליה טל

באחת מישיבותיה של ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת הקודמת, הביא המשרד להגנת הסביבה לאישורה את התקנות להזרמת פלט ברכות דגים לנחלים, שמטרתן למנוע את המשך הזרמת הפלט המזוהם לנחלי הארץ. הוועדה, בראשות ח"כ אמנון כהן מש"ס, הסכימה שהזרמת הפלט אינה דבר ראוי, אך סרבה לאשר את התקנות, זאת למרות מחאותיה הרמות של עמותת "צלול", שדרשה את תיקון התקנות כשנתיים קודם לכן.

ההסבר שנתן ח"כ כהן לאי-אישור התקנות היה, שבהעדר מימון ממשלתי שיסייע למגדלים להפנים את התקנות, לא יהיה מנוס מהעלאת מחירי דגי המאכל, עובדה שציבור אוכלי הדגים יתקשה לעמוד בה. טענה, שלדעת "צלול", היא בלתי מתקבלת על הדעת, ומחזירה את השיח הסביבתי עשרות שנים לאחור,  זאת על רקע העובדה שהבריכות הן המזהמות המרכזיות של נחלי הארץ, ובדיוק כמו שהציבור אוסר על מפעלים להזרים שפכים לנחלים, כך עליו לדרוש מהחקלאים להפסיק להזרים אליהם מזהמים. הוועדה אמנם הודיעה, שתשוב לדון בתקנות מתוך תקווה להסדרת עניין המימון, אך הכנסת פוזרה, הדיון לא התקיים ואילו הברכות ממשיכות לזהם את נחלי הארץ ואת מי התהום.

בריכות הדגים הפועלות לאורך נחלי הארץ, שואבות מהם בכל שנה  כ-90 מיליון מ"ק מים, ומזרימות לתוכם פלט מזוהם שבו חומרי הזנה, תרופות והפרשות דגים. עיקר המדגים פועלים לאורך נחל חרוד, נחל הירדן הדרומי, נחל קישון, נחל חדרה ונחל אלכסנדר. מדגים קיימים גם במעגן מיכאל , שם מוזרם הפלט לים. ענף המדגה בארץ, משתרע על פני כ-27 אלף דונם, ומייצר כ-18 אלף טון דגים (כ-35% מהצריכה), במחיר כולל של 250 מיליון שקל (בשער המדגה) לשנה. הייתרה מיובאת בעיקר מהמזרח. הענף מעסיק כ-350 איש באופן ישיר, ועוד כ-1,500 איש כנותני שירותים.

במשך שנים רבות דובר על-כך שיש לחולל רפורמה בענף, שתייעל את שיטות העבודה בו, תגביר את רווחיותו, אך גם תגרום להפסקת הזרמת הזיהום הקשה לנחלים. בראשית 2010 החליטה עמותת "צלול" ליטול על עצמה את המשימה, ולדרוש יישום רפורמה בענף, שמטרתה העיקרית הפסקת ההזרמה הפראית לנחלים. במהלך דיון בועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בתקנות ועדת ענבר (תקן הזרמה לנחלים), בראשית 2010, דרשה עמותת "צלול" מהוועדה להטיל על המשרד להגנת הסביבה לקבוע תקנות גם להזרמת פלט בריכות לנחלים. הוועדה קיבלת את דרישת "צלול", והטילה על המשרד להגנת הסביבה להגיש תקנות בתוך ששה חודשים, כלומר עד ליולי 2010. המשרד להגנת הסביבה פתח בסבב התיעצויות עם משרד החקלאות וארגון מגדלי הדגים, והצליח לקבוע תקנות המקובלות על-כל הצדדים. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, חתם על התקנות ואלה הובאו לאישור הוועדה בראשית יולי 2012.

התקנות מתירות למגדלים להזרים לנחלים פלט במשך שלושה חודשים בשנה בלבד, בין אוקטובר לדצמבר, זאת בניגוד להזרמה בכל ימות השנה, הנהוגה כיום. עוד קובעות התקנות, שעל הפלט המוזרם לעמוד באיכויות שקבעה ועדת ענבר, עם פשרה בעניין המליחות. חשוב להדגיש, כי המגדלים הסכימו לתקנות אלה.

במקביל לקביעת התקנות, נטלה "צלול" על עצמה את המשימה לבדוק את עלות יישומן על הענף, מתוך כוונה להוכיח שניתן לחולל רפורמה בעלות סבירה ביותר. ואכן, עבודה שהכינה חברת הכלכלנים "צנובר" עבור "צלול" מצאה, שעלות רפורמה בענף עומדת על כ-100 מיליון ש"ח (לטענת המגדלים כ-120 מיליון ש"ח), כשלושה מיליון שקל למדגה. עלות סבירה לכל הדעות. גם עבודה זו נעשתה תוך שיתוף פעולה מלא בין המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות והמגדלים. לא רק זאת, מיד עם תום התקנת התקנות הכריזו משרד החקלאות והמגדלים על פיילוט שיתבצע  בשלושה קיבוצים בעמק הירדן, שמטרתו לבחון את היתכנות יישום התקנות ואת עלותן המדוייקת. תוצאות הפילוט יתפרסמו במהלך 2013.

אך למרות ההסכמות בדבר חשיבות הרפורמה, גמישותן של התקנות  ושיתוף הפעולה שליווה את התהליך כולו, התקנות לא אושרו, כאשר הסיבה לכך, היא כרגיל, בצד הכסף. המגדלים הכריזו שהם מוכנים ליטול על עצמם  את מימון מחצית הרפורמה, שהיא כ-60 מיליון שקל, וציפו ממשרד האוצר ומיתר משרדי הממשלה לשאת במחציתה השנייה, כפי שעשו ברפורמה ברפת ובלול.

משרד האוצר הודיע בתגובה, שאין לו כל כוונה לסייע במימון הרפורמה שכן, לדעתו, ענף גידול הדגים מקבל תמיכה מספיקה מהמדינה, באמצעות הטלת מכסים גבוהים על יבוא הדגים לארץ. לא רק זאת, גורמים באוצר טענו, שאם הענף אינו מסוגל לבצע את המוטל עליו – שיחדל מלהתקיים.  עמדה, שלא התקבלה, כמובן, על-ידי ועדת הפנים והגנת הסביבה, שחבריה מאמינים שיש מקום לגידול דגים בארץ, אך גם על ידי צפרים הטוענים שלברכות, המצויות בנתיב נדידת הצפרים, יש תפקיד חשוב כמקום מנוחה אחרונה לציפורים לפני מסען הארוך. עמדה העומדת בסתירה ליחסם הנוקשה של המגדלים לצפרים. עמותת צלול הודיעה, שהיא אינה מתנגדת לעצם קיומו של הענף, אך אין ספק, שלא ניתן לפטור את המגדלים מחובתם להפסיק לזהם את הסביבה בה הם חיים.

ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה ביולי 2012 ננעלה בהבטחה לחזור ולדון בנושא במהירות האפשרית, תוך הטלת משימת מציאת  פתרון לשאלת מימון הרפורמה על משרד החקלאות ועל המשרד להגנת הסביבה. עמותת צלול הודיעה בתגובה, שמדובר בעיוות, שכן על ענף המדגה מוטלת החובה להמנע מזיהום הסביבה בדיוק כמו על כל ענף אחר. מכאן, שאם המשרד להגנת הסביבה, שתפקידו להגן על נחלי הארץ, אינו מסוגל להביא לאישור התקנות בכנסת, עליו להתחיל באכיפה כנגד המגדלים, העוברים על החוק האוסר להזרים מזהמים לנחלים. עוד הודיעה העמותה, שאם ועדת הפנים והגנת הסביבה הבאה של הכנסת, לא תאשר את התקנות, לא יהיה מנוס מפנייה לבית המשפט, שיחייב את המדגים לציית לחוקי המדינה ולהפסיק להזרים מזהמים לנחלי הארץ.

הכותבת היא מנהלת קמפיינים  בעמותת "צלול"

הודעה לעיתונות -"צלול" לאמנון כהן – אשר את תקנות המדגה (3.7.12)

עמותת "צלול" ביקשה אתמול (א') מוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, להביא לדיון הוועדה ולאשר את תקנות הזרמת מי פלט בריכות דגים לנחלים. (תקנות המים (מניעת זיהום מים) (תקני איכות מי פלט מבריכות דגים וכללים לטיפולם), תשע"ב-2012).

מטרת התקנות היא למנוע את הזרמת פלט בריכות הדגים המזוהם לנחלים. פלט זה הוא אחד מגורמי הזיהום הקשים ביותר של חלק מנחלי הארץ – ובעיקר של נחל חרוד ושל הירדן הדרומי. התקנות הוגשו לאישור הוועדה על-ידי המשרד להגנת הסביבה, לאחר שהשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, חתם עליהן לפני מספר שבועות.

 במכתבה הדגישה עמותת "צלול", שהדרישה להתקין את התקנות התקבלה על-ידי וועדת הפנים והגנת הסביבה עצמה  ב-25.1.10, בעקבות דרישת עמותת "צלול" להתקין תקנות נפרדות גם למי פלט בריכות הדגים. הוועדה דרשה מהמשרד להגנת הסביבה להגיש את התקנות בתוך ששה חודשים, כלומר עד ליולי 2010, אך אלה הוגשו רק לאחרונה.

 לדברי מנהלת קמפיינים בעמותת "צלול", דליה טל,  התקנות נקבעו תוך שיתוף פעולה מלא בין המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, ארגון מגדלי הדגים ועמותת "צלול". כי לאחרונה החלו לפעול שלושה משקי מודל ראשונים לאורך נחל הירדן הדרומי ונחל חרוד, המתפעלים את המדגים בהתאם לתקנות החדשות. "חשוב להזכיר, כי אישור התקנות יביא להפסקת המפגע החמור של הזרמת פלט בריכות הדגים המזוהם לנחלי הארץ, אך במקביל יגרום גם לניהול חסכוני ומיטבי יותר של הבריכות".

 רקע

מנתוני עמותת "צלול" עולה, שברחבי הארץ כ- 45 משקים המגדלים דגים, בשטח כולל של 29 אלף דונם ובנפח כולל של כ-90 מיליון מ"ק מים. משקים אלה, בעיקר בבעלות הקיבוצים, מייצרים כ-18 אלף טון דגים בשנה, כ-35% מצריכת הדגים בארץ. בתום גידול הדגים מוזרמים מי הפלט לנחלים כשהם מתאפיינים במליחות גבוהה ומכילים חומרי הזנה, תרופות, כימיקלים והפרשות דגים. אלה פוגעים במערכות הצומח ובמערכות החי בנחלים וגורמים להם לנזקים קשים.

מעבודה שהכינה עמותת "צלול" עלות רפורמה בענף המדגה, כך שיהפוך לידידותי יותר לסביבה ויפסיק את הזרמת פלט הבריכות המזוהם, כ-100 מיליון שקל, כשלושה מיליון שקל למדגה. אישור התקנות יביא להתחלת הרפורמה ובמקביל יהפוך את ענף גידול הדגים כולו ליעיל יותר ולחסכוני יותר במים.

 בראשית ינואר 2010 אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה את תקנות ועדת ענבר הקובעות את איכות המים שניתן להזרים לנחלים. ב-2011 אישרה הוועדה את תקנות הצנרת, שמטרתן מניעת דליפה ממערכות הולכת השפכים לנחלים. עם אישור תקנות איכות מי פלט מבריכות הדגים תוכל ועדת הפנים והגנת הסביבה לרשום הישג משמעותי  נוסף במאמץ לשיקום נחלי הארץ.

צלול ליו"ר ועדת פנים והגנת הסביבה: קיים את הדיון בעניין ברכות הדגים 14.6.12

עמותת "צלול" ביקשה מוועדת הפנים והגנת הסביבה  לדחות את בקשת ארגון מגדלי הדגים שלא לדון באישור "תקני פלט מברכות הדגים וכללים לטיפולם תשע"ב 2010", במועד שנקבע, ולקיים את הדיון במועדו. עמותת "צלול" טענה, כי הופתעה מעצם הפנייה ומתוכנה, שכן התקנות נקבעו  על ידי המשרד להגנת הסביבה תוך התייעצות מתמדת עם ארגון מגדלי הדגים. לא רק זאת, וועדת הפנים הטילה על המשרד להגנת הסביבה להתקין את התקנות ב-25.1.10 ולהגישן בתוך ששה חודשים, כלומר עד יולי 2010. התקנות הוגשו באיחור של שנתיים וזאת בעקבות סבבי התייעצות חוזרים ונשנים להם היה שותף הארגון. מכאן, שלארגון המגדלים הייתה שהות מספקת לטעון את טענותיו כנגד התקנות ולא לחכות לרגע האחרון.

באשר לטענת ארגון מגדלי הדגים לפיה "אין לאשר את הרפורמה ללא תקצוב מתאים," מבקשת עמותת "צלול" להדגיש, כי עלות הרפורמה כשלושה מיליון שקל למדגה, כפי שהוכיחה עבודה שערכה עמותת "צלול". מחיר זניח וזעום לעומת הנזק העצום שגורם פלט ברכות הדגים המזוהם בהפרשות דגים ובתרופות, לנחלים מזה עשרות שנים. ברכות הדגים שואבות מזה שנים את מי הנחלים ומזרימות לתוכן פלט מזוהם, ללא כל בקרה ופיקוח. מכאן שניתן להשוותן למפעל מזהם המתנגד שיטילו עליו תקנות סביבתיות, בטענה אלה יפגעו בהכנסותיו. טיעון שיש לדחותו מכל וכל.

באשר לאיום שהשמיע הארגון בדבר פנייתו לבג"ץ ולתקשורת, מבקשת עמותת "צלול" להבהיר, כי ספק אם בית המשפט וספק אם הציבור הרחב יהיו מוכנים לתמוך בארגון המבקש להמשיך ולזהם את נחלי הארץ.

 עמותת "צלול" ביקשה מהוועדה לאשר את התקנות, על התקנתן הורתה בעצמה, ולתרום בכך למאמץ הרב המושקע בשנים האחרונות בשיקום נחלי הארץ.

 מכתב התגובה לוועדה 14.6.12