דו"ח מצב הים 2014: מי ינהל את הים?

שער לעבודה JPG

"על מדינת ישראל לפעול להקמת רשות משותפת למשרדי הממשלה, לרשויות המקומיות ולציבור, לניהול ולפיקוח על הים התיכון". זוהי מסקנת "דו"ח מצב הים 2014" של עמותת צלול, שנושאו: "מי ינהל את הים? המלצת עמותת צלול לניהול מיטבי של הים התיכון".

מהדו"ח עולה, כי העדר ניהול הים עלול לגרום לכשל, שתוצאותיו פגיעה במשאב הים ובחוסנה הכלכלי של המדינה.

ראשיתו של כשל זה ניכר כבר כיום, והוא בא לידי ביטוי בהיעדר פיקוח על מתקני הקידוח לגז ולנפט, שעלול לגרום לאסון סביבתי וכלכלי, במצבה החמור של הדגה בים, בפגיעה בהסעת החולות בים ועוד. אלה, לצד התוכניות להקמת איים מלאכותיים, הרחבת נמלים והעברת תשתיות נוספות לים, מגבירים את הצורך בניהול השימושים השונים תחת גג אחד.

רשות הים החדשה תידרש לניהול נכון ובר-קיימא של הים, הלוקח בחשבון את תפקידיו הכלכליים הרבים, את חשיבות בריאותה של הסביבה הימית ואת תפקידו כאתר בילוי ונופש,  וזאת כתנאי הכרחי ליכולת להפיק ממנו את מירב השימושים, תוך שמירתו לדורות הבאים.

מהעבודה עולה, כי בניהול הים מעורבים כיום 11 משרדים ממשלתיים: תחבורה, הגנת הסביבה, בריאות, חקלאות, תקשורת, אנרגיה ומים, פנים, תיירות, שיכון (רשות המקרקעין), בטחון פנים ובטחון. משרדים אלה פועלים ללא תאום, ללא יד מכוונת, ללא הבנת ייחודו של המשאב הימי, השונה מהמשאב היבשתי, ללא מודעות לפוטנציאל הנזק של השימושים השונים, ובראשם קידוחי הגז והנפט, וללא מודעות להשפעות ההדדיות והמצטברות של השימושים בתקופה נתונה ולאורך שנים.

על הים מפקחים מספר קטן של עובדים במשרדי הממשלה השונים. אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה מונה 31 עובדים בלבד, מהם 18 מפקחי שטח, מהם שלושה עובדים בלבד המפקחים על קידוחי הנפט והגז, ברבע מזמנם בלבד. רשות הטבע והגנים מעסיקה 1.5 פקחים האחראים על הסביבה הימית ובאגף הדייג של משרד החקלאות שני פקחים בלבד. למשטרה כוח קטן המפקח על הים, וכך גם ליתר משרדי הממשלה. מול מספר קטן זה של פקחים פועלים ארגונים וחברות פרטיות עתירות-הון ומשאבים.

דוח" בחן את האופן שבו מדינות שונות בעולם, בהן אנגליה, נורווגיה, קנדה, ארה"ב ואוסטרליה, מנהלות את  הים שבתחומן באמצעות גופי ניהול שונים, ביניהם ארגון ציבורי במימון ממשלתי (משרד ממשלתי – אנגליה, נורבגיה וקנדה), מחלקה במשרד לאיכות הסביבה (אוסטרליה), משרד לאומי השייך למשרד הכלכלה (ארה"ב) וכן בחנה מודלים מקומיים המנהלים משאבים כגון רשות המים, מועצות מקומיות תעשייתיות, רשויות ניקוז ונחלים ואת מודל ניהול הכינרת.

ניתוח המודלים העולמיים והמקומיים הביא לגיבוש קריטריונים שנמצאו כחשובים בניהול גופים המנהלים משאבים טבעיים: שיתוף רשויות מקומיות, שיתוף ציבור, יכולת להפריד בין הגוף המאשר לגוף המפקח (הפרדת רשויות), פיקוח ואכיפה יעילים, נאמנות לקריטריונים סביבתיים כמו גם עלות הקמה ועלות תפעולית. בנוסף, נלקח בחשבון יחסם האפשרי של משרדי הממשלה לחלופות השונות.

ניתוח המודלים הביא לגיבושן של שלוש חלופות לניהול ים: רשות משותפת למשרדי הממשלה, הרשויות מקומיות והציבור; משרד ממשלתי לניהול ים וכן הרחבת אגף ים וחופים, הפועל כיום במשרד להגנת הסביבה. מודלים אלה נבחנו באמצעות שיטת MCA (Multi-Criteria Analysis), המומלצת על-ידי הבנק העולמי ועל-ידי האו"ם, לבחירה בין חלופות. הבחינה נעשתה בסיוע חברת DHV, בהסתמך על הקריטריונים שנקבעו.

 

החלופה המיטבית – רשות ים וחופים משותפת

רשות ממשלתית חדשה, שתוקם על-פי חוק, תחת המשרד להגנת הסביבה, ותורכב מנציגי משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, נציגי משתמשים, יחידה מדעית ונציגי ציבור. בראש הרשות תעמוד מועצה מורחבת, שתיבחר במועצה מצומצמת שתנהל ותפקח על הים. המועצה תפעיל צוות מקצועי הכולל בודקי תכניות, מפקחים, אנשי מדע ובעלי התמחויות מתחומים שונים. לעובדי רשות ים וחופים יינתנו סמכויות אכיפה בכדי למנוע ממנה להפוך לעוד גוף בירוקרטי חסר סמכויות. תקציב הרשות יבוא מתשלום שתגבה ממשתמשי הים השונים, ביניהם חברות קידוח, חברות התפלה, מעגנות ומתקציב המדינה.

מהדו"ח עולה, כי להכללת נציגי רשויות מקומיות חשיבות רבה, שכן רוב הפעילות הימית מתבצעת לאורך החופים ובמקרה של אסון קידוח בים, לרשויות המקומיות צפוי תפקיד מכריע. למדענים ולנציגי ציבור תפקיד מכריע בניהול מיטבי של משאבים ולכן מן הראוי שיהיו שותפים בניהול הים.

הרשות תתכנן תכנית אב לחופים ולים, המתחשבת בכלל הצרכים הכלכליים (נמלים, ספנות, קידוחים, תיירות, דייג, צבא ותשתיות) אך גם בכושר הנשיאה של הים על-פי עקרונות ברי-קיימא; תבדוק ותאשר תכניות של גופים אחרים– התפלה, קידוחי גז ונפט, דייג, תחבורה, תקשורת ועוד, מתוך מטרה למנוע התנגשות בין התוכניות השונות; משרדי הממשלה השונים ימשיכו להעניק רישיונות שימוש במשאבים השונים, אך הפיקוח עליהם יעשה על ידי הרשות המשותפת. כך למשל, משרד האנרגיה והמים ימשיך להעניק רישיונות להפקת גז ונפט ורישיונות למתקני התפלה, אך לא יפקח על הקודחים ועל מתקני ההתפלה.

הרשות תבטיח את נגישות הציבור לחופים המוכרזים והבלתי מוכרזים, תפעל למען חקיקה המסדירה את השימושים בחופים המוכרזים, בין השאר הסדרת נושא החכרת החופים ליזמים, שימוש פרטי בחופים, גביית דמי חנייה לאורך החופים ועוד; הרשות תפעל ליישום תכניות לשליטה על הגעת נגר-עילי ונקז עירוני לים, שיש להם חשיבות לסביבה הימית ולבריאותה, אך באותה עת משמשים כמזהמים;  הרשות תפתח תכניות חינוכיות שמטרתן להסביר לציבור את חשיבות השמירה על החופים, מניעת זיהום החופים ותכניות "חוף נקי".

תחומי אחריות שיועברו לרשות הים והחופים מהמשרד להגנת הסביבה כוללים את הפעלת הוועדה למתן היתרי הזרמה לים והאחריות לתכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת), שתפקידה להיערך למקרה של זיהום ים בשמן (כולל קידוחי גז ונפט).

 

 

החלופה השנייה – הרחבת אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה

הרחבת אגף ים וחופים הקיים והפיכתו לאשכול בכיר הכפוף במישרין למנכ"ל המשרד או לשר להגנת הסביבה (כיום האגף שייך לאשכול אכיפה). האשכול החדש יצויד בכוח-אדם מקצועי נוסף, בתקציב מוגדל ובאמצעים משופרים, שיותאמו למטלות הנוספות שיוטלו עליו. לדוגמא, פיקוח על אסדות הגז והנפט ופיקוח על הדיג. יתרונה המרכזי של חלופה זו הוא בתחום ההיתכנות, שכן יישומה אינו דורש שינוי חקיקה ואינו דורש הקמת מנגנון חדש. חסרונה של החלופה נובע מכך, שלמרות שהיא מספקת הגנה טובה יותר לים, בהשוואה למצב הקיים, היא אינה תורמת לניהול כולל של הים, אינה תורמת למחקר הימי, אינה תורמת לפיקוח על חלוקת המשאבים, לשיתוף הרשויות המקומיות ולשיתוף הציבור.

 

החלופה השלישית – משרד ממשלתי חדש לענייני ים

חלופה זו זכתה בציונים הנמוכים ביותר בשל חסרונותיה הרבים. חסרונה העיקרי הוא החשש לפיו, בדומה למשרדים ממשלתיים אחרים (חקלאות, אנרגיה, כלכלה), עלול "משרד הים" להפוך למייצג האינטרסים של משתמשי הים (תופעה זאת קרתה גם במדינות שנבדקו – בנורבגיה ובקנדה ישנה ביקורת כנגד המשרד כי הוא מעדיף את האינטרס של הדייגים). לאור האינטרסים הרבים והחזקים של משתמשים הים השונים, הכוללים תשתיות, קידוחי גז ונפט, דייגים, וכד' – הסבירות היא כי ההיבטים הציבוריים והסביבתיים החשובים של משאב הים יוזנחו.

חסרונות נוספים הם הבעיות הקבועות של משרדי ממשלה, הנוגעות לדברים שהם אקוטיים להצלחת הגנת הים והחופים – רמת שיתוף פעולה נמוכה עם הרשויות המקומיות, רמה נמוכה עד אפסית של שיתוף ציבור והיעדר שקיפות. חשש מרכזי נוסף הוא מפני פוליטיזציה של המינויים על חשבון מינויים מקצועיים שדרושים מאוד בניהול משאב הים.

גם בתחום ההיתכנות חלופה זו בעייתית (בדומה לחלופה המיטבית) מאחר וידוע שהשאיפה כיום היא להקטין את מספר משרדי הממשלה. להקמת משרד חדש משמעות תקציבית גבוהה. גם הוספת משרד הים לאחד המשרדים הקיימים עלולה להתברר כטעות, שכן ידוע, כי עודף תפקידים המוטלים על שר אחד ועל משרד ממשלתי אחד, גורמים בסופו של דבר להזנחת הנושא ולהפיכתו לשולי בפעילותו הכוללת של המשרד.

כדי לחולל את השינוי, על הממשלה מוטלות שלוש מטלות:

  1. לקבוע יעדים אסטרטגיים ויעדי מדיניות הלוקחים בחשבון את כושר הנשיאה של הים התיכון בנושאים כגון קידוחי גז ונפט, דייג וחקלאות וימית, מתקני התפלה, תחנות כוח, פיתוח נמלים ומרינות ועוד.
  2. לחוקק חוק ים, כפי שעשו מדינות רבות, ביניהן קנדה, ארה"ב, אוסטרליה, הולנד, נורווגיה, בלגיה ועוד רבות אחרות מכוחו תוקם הרשות.
  3. להקים את הגוף שינהל הים, עליו יוטל לטפחו כמשאב כלכלי לרווחת תושבי המדינה ולשמור עליו ועל החי והצומח שבו כעל אוצר טבע רגיש וייחודי, כאשר בריאות הסביבה הימית היא המדד המרכזי לניצול יעיל ומאוזן.

  פעולות אותן ניתן לבצע כבר כיום:

  1. לערוך שינוי מבני במשרד להגנת הסביבה – מגובה במהלך תקציבי ראוי.
  2. לחוקק את חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לזיהומי ים (תלמ"ת) ולזרז את העברת הכספים לחיזוקה (עד כה הועברו שני תשלומים בלבד).
  3. להעביר את סמכויות הפיקוח על אסדות הגז והנפט בכל המרחב הימי לאגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה.
  4. להעביר סמכויות ניהול בטיחות וגהות באסדות הגז והנפט למשרד הכלכלה, ולהתייחס לאסדות כפי שמתייחסים למפעלים ביבשה.
  5. לאמץ את עקרונות הדירקטיבה האירופית לקידוחי גז ונפט בים.
  6. לשפר את ניהול משאב הדייג – לקבוע שיטות דייג פוגעניות פחות ואינטנסיביות פחות, להנהיג השבתת דייג עונתית, לקבוע אזורים אסורים בדייג על מנת לאפשר התחדשות הדגה. להגביר הפיקוח הניטור וההסברה בקרב הציבור והדייגים.
  7. להגביר את האכיפה על מזרימי שפכים לנחלים ולים.
  8. לתכנן את המרחב הימי וליצור תקינה למבנים ימיים.
  9. לנסח חוקי רישוי, תכנון, פיקוח ובקרה על אסדות הפועלות במים הכלכליים.
  10. להקים משמר חופים באמצעותו ניתן יהיה לשפר את הפיקוח על הים, למנוע עבריינות ולשפר את הבטיחות. ניתן לשקול משמר חופים המורכב גם ממתנדבים, בדומה לדגם האוסטרלי, אך עם סמכויות פיקוח, בקרה ואכיפה הקבועות בחוק.

 

 

 

 

נחל איילון: לא, להזרמה לים. כן, לניצול המים (26.12.13)

עמותת צלול  הודיעה למשרד התחבורה ולמינהל התכנון שהיא מתנגדת  לתכנית חברת "נתיבי ישראל" להקים מנהרה באורך 6.7 קמ', ובעלות של כ- 2.1 מיליארד שקל מתחת לגוש דן, להזרמת מי נחל האילון לים, כחלק מהתוכנית להקמת מסילת הרכבת הרביעית, מלוד ועד לתחנת האוניברסיטה, (תת"ל 33). מסילה זו חיונית להקלת העומס על הרכבות באזור תל אביב, וניתן לבצעה רק לאחר הסדרת נושא הניקוז בנחל איילון. הסיבה לכך היא, שהקמת המסילה תגזול שטח מתעלת האיילון, עובדה המחייבת את הקטנת זרם המים בעת שיטפון.

 התכנית להקמת הנתיב הרביעי של המסילה הוכרה כתכנית תשתית לאומית ביוני 2007. המועצה הארצית הודיעה על הכנתה במרץ 2012. נתיבי ישראל הציגה תכנית התופסת את מי האילון בפארק אריאל שרון ומזרימה אותם בצינור לים.  בדיון שנערך בתכנית בספטמבר 2013 התנגדו רשות המים והמשרד להגנת הסביבה לתכנית ודרשו לבחון חלופות נוספות, בין השאר חלופה לאיגום המים בפרק איילון והזרמת לאתרי ההחדרה של השפד"ן, משם המים יוזרמו להשקיית הנגב.

בדיון נוסף שערכה הות"ל הוחלט לבחון את כל החלופות, כולל חלופה להזרמת המים להשקיה ולהזרים את המים לים, רק באם לא תמצא אפשרות אחת. צלול תתנגד בכל מקרה להזרמת המים לים, עובדה הגורמת לבזבוז מים ולחשש לזיהום הים וזאת בשל הכמות הגדולה של מים שתוזרם לנקודה אחת.

OUR STAFF

 Benjamin Kahn – Chairmankahan13X18

As a youngster in Israel, Benjamin Kahn's greatest pleasure was to go snorkeling with his dad in the Red Sea. The reefs of Eilat were an underwater wonderland, where forests of coral teemed with sea horses and with schools of pulsing, multicolored fish that looked as though they had been splashed by a clown's paintbrush.

Kahn studied marine biology and left Israel for the U.S. and Australia to help tend the
investments of his father, Morris, a software and telecommunications billionaire. When he
came back in 2000 to live in Israel and dive again regularly in the sea of his childhood, Kahn was horrified by what he saw: the once-azure water was now murky. The Red Sea reef had possessed the greatest variety of coral and undersea life anywhere in the world. But most of the vibrantly colored fish were now gone. All but the hardiest of 30 coral species had died off, and the reef itself had withered into a sandy, underwater boneyard. "I knew that if the reef was going to survive, someone had to fight for it," says Kahn.

He was uniquely placed for the battle: he had expertise (his family owns seven giant
aquarium parks around the world, including one in Eilat) and he had lots of money. First,
Kahn tapped his family's marine-park scientists to come up with new ways of regrowing the battered coral. Today, after every storm, Kahn and his divers collect the fragments and give them to 5,000 school kids to grow like saltwater saplings for months in classroom tubs. Then divers carefully glue the living fragments back onto the reef.

But his toughest fight was on land, against politicians and businessmen. Kahn's experts
figured out that the reef began dying when giant fish farms, which provide 15% of the fish on Israeli tables, were built in 1997. These cages were spewing tons of uneaten food and
excrement onto the reef. "It was the same as if a town of 60,000 people were dumping its
sewage straight into the sea," says Kahn. Acting through Zalul, an Israeli clean-water
advocacy group, Kahn fought the powerful lobby of fish-cage owners in the courts and won. A third of the cages were dismantled last year, and the Israeli courts ruled that remaining cages
must be cleared away by mid-2008. "When all the cages are gone, maybe the reef can revive itself," says Kahn. "It's our only chance to regain the amazing vibrancy the reef once had."
Meanwhile, Kahn can usually be found several fathoms down, tending his reef like a deep-sea gardener.
myhero2article at Myhero


Maya Jacobs – General Mangerמאיה

Maya holds an MA in Public Management from the IDC, an MA in International Affairs and Political Science from Columbia University and a BA in communications and Jewish History from Tel Aviv University.

Before running “Zalul” she was the Director of Communications and Public Affairs at the International Fellowship of Christians and Jews, a M100$ foundation. Maya has over 15 years of experience in media advising, lobbying and event productions for the public and Third Sectors. She has served in the past as spokesperson and part of the close staff of Prime Minister Ehud Barak, as Chief Information Officer for the Israeli Consulate General in NY, and as Chief Representative of the Geneva Initiative in North America. As owner of MJ Media Solutions she provided PR, Lobbying, fundraising and networking services to Americans in Israel and to Israelis in the US. Upon her return to Israel in 2005, served as Director for the Sheatufim Center for Philanthropy and later as independent social-investment consultant for philanthropists, politicians and organizations. Her clients included the Interdisciplinary Institute in Hertzlia, the Kadima Party, the Reut Institute and many more.

mayaj@zalul.org.il


 Dalia Tal – Champaign Manager

Dalia joined Zalul in 2009. She holds a BA degree in history and political science and a

bachelor degree from Recanati department, Tel-Aviv University.  She worked for many years as a journalist dealing with environmental, real estate and infrastructures topics at Globes newspaper and Yediot media. Dalia received an award for her work as environmental journalist- PRAT award. She also was rewarded an official beach cleanup certificate from the ministry of the environment
for her contribution of cleaning Nahariya’s beaches. Dalia enjoys riding her bike and swimming along the Mediterranean Sea.

daliat31@gmil.com


 Tsafrir Gidron- Project Coordinator Mediterranean Sea 

 Born and raised in Haifa in a home with an environmental atmosphere and sustainable lifestyle and point of view, educated from early age to the love of nature.

Has a B.A in History and in Political Since from the Hebrew University and M.A in Environmental Policy Planning and Management. During his M.A studies, Tsafrir did a research project about the influence of uncertainty on the scientists' impact on environmental policy design. The research was published by the Floershieimer Studies Institute Publisher under the name "Science, Policy and Uncertainty – The Roll of Scientists in Shaping Environmental Policy in Israel". One of the cases researched was the struggle to leave off the aquaculture from Eilat bay. Within this struggle the association was established. Marin Program Coordinator, in charge on sea protection campaigns, including: follow up after pollution happens, coordinate dialog with the authorities concerning environmentally dangerous uses for example: off shore gas & oil drilling, desalination, over fishing, dumping waste and trash, and etc.

tsafrir@zalul.org.il


  Sigal Bukshtayenסיגל תמונה

 Sigal holds a BA in Communication Management from the Tel Aviv College for Management. Has eight years' experience working with the third sector, with an emphasis on non-profit organizations and environmental groups. For six years, she acted as the spokeswoman and manager of media campaigns and various public promotions for environmental and social organizations, including Zalul. As part of her position, Sigal  led many additional environmental projects. Today, Acts as the head of partnerships and activities at Zalul

sigalb@zalul.org.il


 שחרSachar Braynenberg

Shahar was born in Yavne.  He holds a LLB-BA in Law and Behavioral Sciences from the College of Management in Rishon Letzion and a Masters in Environment and Sustainable Development from University College London. Previously he worked in Zalul as a Project Coordinator Mediterranean Sea and Lachish RiverToday he works as cooperation

shahar@zalul.org.il

זיהום ים

  • שפך נחל נעמןעל-פי דוח עמותת "צלול", במהלך עונת הרחצה 2012 נרשמו 11 אירועים של סגירת חופים, שנמשכו 33 ימים, בעקבות זיהום מי הים בשפכים.
  • עקב מבנהו הסגור של הים התיכון, קצב תחלופת המים  הוא של  80-100 שנה. מה שקורה בים התיכון- נשאר בים התיכון. פירוש הדבר- פסולת שנסחפת מהחוף לים תישאר בו לאורך שנים רבות.
  • בישראל  16 נחלים הזורמים לים התיכון- כולם מזוהמים בשפכים ובקולחים ואסורים לרחצה. נחלים אלה זורמים לים ותורמים לזיהומו. מנגד, מיעוט המים הנקיים הזורמים בנחלים, בעקבות שאיבת מקורותיהם, מונע מהים הגעת חומרי הזנה החשובים להתפתחות הדגה.
  • להתפלה יש גם מחיר סביבתי: במסגרת תהליך התפלת מי ים, מזרים מפעל ההתפלה חזרה לים ריכוזי מלחים גבוהים וחומרים כימיים שונים, שפוגעים באיזון האקולוגי.
  • כ-100 אלף לווייתנים, דולפינים, צבי ים, ציפורים ודגים מתים מידי שנה בעולם מבליעת פיסות פלסטיק ושקיות פלסטיק, הנמצאים על החופים והנסחפים אל הים.
  • למעלה משליש מאוכלוסיית העולם מזרימה לים שפכים גולמיים ללא טיהור.
  •  מדי שנה מושלכים לימים כ- 10 מיליון טון אשפה, שהם כ-10% מכלל האשפה הנוצרת בעולם.
  • בכל יום עוברים בימים ובאוקיינוסים למעלה  מ- 100 מיליון טון דלק. 3.5 מיליון טון דלק נשפכים בכל שנה לים. בים התיכון עוברות בכל שנה 220,000 אוניות מסחר בנפח של 100 טון כל אחת
  • בכל שנה מוזרמים לים התיכון מיליארדי מ"ק שפכים, תמלחות וקולחים ברמות זיהום שונות. החל מסוף 2011, ובעקבות דרישת "צלול", החלו המזרימים לשלם היטל הזרמה, המבטא את סוג החומר המוזרם ומקום ההזרמה.
  • בכל שנה ניתנים בישראל כ- 100 היתרי הזרמה לים (מתחדשים וחדשים)
  • המזהם הגדול של מזרח הים התיכון הוא השפד"ן ,מתקן טיהור השפכים של גוש דן. השפד"ן, מזרים לים.6 5 מיליון מ"ק בוצת ביוב בשנה! בעקבות דרישת עמותת צלול, החל השפד"ן לשלם היטל, לאחר שהצליח לחמוק ממנו במהלך 2012. 

פסולת על החוף

  • פלמחים- חוף דרומי  212.06.13כ-60% מהאשפה הנמצאת על החופים הושארה על ידי ציבור הנופשים. היתר נפלטה מהים ע"ח אוניות, צבא, מזבלות לאורך החופים ועוד.
  •  כ-80% מהפסולת על החופים מורכבת משאריות פלסטיק, ביניהם  חומרי אריזה, שקיות, כלים חד פעמיים, קשים לשתייה ועוד.
  •  שקית או בקבוק שתייה מפלסטיק שהושלכו על החוף יתפרקו בתוך 450 שנה. פחיות שתייה שהושארו על החוף-יתכלו רק לאחר 200-500 שנה.
  • הצריכה בישראל היא של כ-600 מיליון בקבוקי משקה גדולים בשנה, שרק 50% מהם מגיעים למחזור. כל השאר- מושלכים לפחי האשפה או מושארים על החופים.

 

  •  על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, משך ההתכלות של חומרים שונים בים נע בין כחודש לכ- 450 שנה:
  • עטיפת נייר בין שבועיים לחודש.
  • חולצת טריקו- 1-5 חודשים.
  • שמיכת צמר- 12 חודשים.
  • קרש צבוע-  13 שנה.
  • פחית שימורים- 100 שנה.
  • פחית שתייה – 200-500 שנה.
  • קופסת פלסטיק- 450 שנה.

  קחו אחריות על הפסולת שלכם ופנו אותה בתום הבילוי בחוף.

דורשים מהשפד"ן לשלם היטל הזרמה לים

השפד"ן המזהם הגדול של הים

קמפיין השפדן-2012-7 (1)השפד"ן, מכון טיהור השפכים הגדול של גוש דן, מזרים בכל שנה לים התיכון 5.6 מיליון מ"ק בוצת שפכים מזוהמת המכילה חיידקים ומתכות כבדות. למרות ההזרמה, שהיא עבירה סביבתית חמורה, מנסה הנהלת השפד"ן לחמוק מתשלום היטל הזרמה לים, המחויב בחוק.

לסרטון יוטיוב. הפיצו בין חבריכם

שלחו תמונות ליצירת כרזה למען הים

המציגה אינה יודעת לשחות

לכל אחד יש את הים שלו. שלחו אלינו את תמונות הים שלכם ויחד ניצור את כרזת "הים של כולנו"'. תמונה זו שתורכב מתמונותיכם, תלווה את הפעילויות השונות של "מגני הים".

שלחו את התמונה לכתובת:

info@zalul.org.il

דרכים נוספות לעשות ולתרום

  • תרמו

קופת תרומהתמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפעול למען ים צלול ולמען חופים ונחלים נקיים. לתרומה. 

  • עשו

אל תשאירו אשפה על החוף, היא גורמת לתמותת בעלי חיים ולנזק עצום לסביבה. השאירו את הצדפים על החוף – הים זקוק להם. דווחו על טרקטורונים ושאר כלי רכב הנוסעים על החוף. השתתפו בניקיונות חוף או ארגנו ניקיונות חוף במקום עבודתכם.

  • הצטרפו למגני הים

רשת פעילים מתנדבים שמאגדת את כל הגופים הרואים חשיבות בשמירה על הים. להצטרפות. וצרפו גם את חבריכם.

  • דווחו

דווחו על מפגעים לצלול: info@zalul.org.il , למשטרה הירוקה ולרשויות המקומיות הרלוונטיות. (רצוי בליווי תמונה)

 

  • שתפו

עזרו לנו להפיץ את המסר. עשו לנו "לייק" בפייסבוק, עקבו אחרינו באינסטגרם. הפיצו (SHARE) בין חבריכם.

צלול קוראת לממשלה לאמץ את עקרי הדירקטיבה האירופית לקידוחי גז ונפט

zalulEUROPA 4 1.10.2013עמותת צלול, הפועלת מזה חודשים רבים להסדרת קידוחי הגז והנפט, קוראת למשרדי הממשלה לאמץ את עיקרי הדירקטיבה האירופית (תורגמה ע"י צלול) לקידוחי גז ונפט, שכן רק באמצעותם ניתן יהיה למנוע את אסון הקידוח העומד בפתח. הדברים אמורים במיוחד על רקע דו"ח מבקר המדינה האחרון, שחשף שורה ארוכה של כשלים בכל שלבי האישור והביצוע של הקידוחים.

הדירקטיבה, שמטרתה לצמצם את הסיכוי לאסונות נפט כדוגמת אלה שאירעו בשנים האחרונות, ובראשם אסון מפרץ מקסיקו, נכנסה לתוקף בתחילת יולי 2013, ויצרה כללים אחידים מחייבים לחקיקה בתחום חיפושי גז ונפט, הפקה ועד לשלב נטישת הבאר. מדינות האיחוד האירופי מחויבות ליישם את הדירקטיבה בחקיקה עד ליולי 2015.

לאישור הדירקטיבה קדמה עבודת הכנה ממושכת, שכללה בדיקות השוואתיות, בדיקות כלכליות ובדיקות בטיחותיות. להערכת מומחים, הדירקטיבה עולה ברמתה על החקיקה האמריקאית ועל חוקים שגובשו במדינות אירופה השונות בנושא הקידוחים.

 עקרונות הדירקטיבה

מניעת סיכונים תוך שמירה על בטיחות  

  • מחייבת מהחברות הקודחות להשתמש באמצעי הבטיחות הטובים ביותר כנגד תרחישי הסיכון החמורים ביותר, בהתאם לעיקרון הזהירות המונעת, ולעדכנם לאורך זמן.
  • מחייבת את החברות לעשות את כל הדרוש כדי להפחית את הסיכון עד לנקודה בה העלות לתוספת אמצעים הופכת ללא סבירה בהשוואה לתועלת.

מוכנות לאירועי חירום ברמה הלאומית וברמה המפעלית

  • דורשת מהמדינות לחייב את המפעילים להכין תכניות תגובת חירום מפעליות לטיפול באירועי כשל, בהתחשב בדו"ח הערכת סיכונים מעודכן.
  • מחייבת יצירת שיתוף פעולה אזורי ולעשות כל הנדרש כדי למנוע הסלמת אירוע זיהום.

הפרדת רשויות מקצועיות

 קובעת חובה למנוע ניגוד אינטרסים בין הרשויות הכלכליות העוסקות בתקציבים ובין רשויות העוסקות בתמלוגים לבין רשויות העוסקות בפיקוח ובאכיפה של בטיחות והגנה על הסביבה.

 אחריות ואיתנות כלכלית

  • קובעת כי יש להטיל על בעלים ועל מפעילים אחריות מהשלב הראשון של הקידוח, וכי על הרשויות להבטיח שלבעל הרישיון יכולת כלכלית לכסות נזקים הנובעים מתאונה רצינית, כולל שיקום נזקים סביבתיים.
  • קובעת  כי מחזיקי היתרים ללא יוכלו להעביר את אחריותם לצד שלישי.

פיקוח ובקרה אובייקטיביים

  • מחייבת להעמיד את התכנון ואת בקרת הסיכונים בפני בקרה אובייקטיבית של חברה צד ג'.
  • מגדירה את התנאים הנדרשים שיאפשרו לרשות לפקח על פעולות הפיתוח המבוצעות, כולל סמכות לקבל החלטות על הפסקת פעילות ואישור דוחות המנתחים את גורמי הסיכון המרכזיים.

שיתוף הציבור והשקיפות הציבורית

  • מחייבת שקיפות מידע לציבור בקבלת החלטות באשר לפעולות בעלות השפעה משמעותית על הסביבה, משלב התכנון, החיפוש והקידוח ופרסום דו"חות לגבי תהליך שיתוף הציבור.
  • מבטיחה שעובדי מתקני הקידוח ייקחו חלק בקביעת כללי הבטיחות.

 השוואה בין הדירקטיבה האירופית לדין הישראלי

נושא

הדירקטיבה האירופית

 

הדין הישראלי

חקיקה

מדינתית. אימוץ בתוך שנתיים. חלה גם על חברות הקודחות מחוץ למדינות האיחוד.

חלקית ביותר .

רובה חל רק על המים הריבוניים.

הפרדת רשויות

בין הגופים האחראים לבטיחות ולהגנת הסביבה לבין גופים האחראים לפיתוח הכלכלי בים לרבות רישוי וגביית תמלוגים.

אין

תקנים ורגולציה לפעילות הקידוחים

קריטריוני התעשייה המחמירים ביותר.

אישור פרטני

קשר בין הקידוחים למוכנות לאומית לתרחישי זיהום ים

מחייב

אין קשר. המוכנות חלקית ביותר.

אחריות היזם למניעת אסון ושיקום נזקים

מלאה ומחייבת

מוגבלת. ערבות קטנה, ביטוח פרטני.

פיקוח צד ג' (בלתי תלוי)

בכל שלבי התכנון והפעילות

אין

שקיפות מידע ושיתוף ציבור

רחב ותואם לעקרון בו הציבור צריך להיות מעורב ובזמן בכל החלטה שתשפיע על סביבת חייו ועל הגנת הסביבה ככלל.

אפסי

 

מצגת: תמריץ פיננסי ליישום ממשקי גידול משמרי סביבה בחקלאות

מצגת העבודה שנכתבה עבור עמותת צלול על-ידי  עמית מחקר של מכון מילקין, יובל נוימן. העבודה מציעה תמריץ  להקטנת זיהום נחלים מחומרי הדברה חקלאית, על ידי יצירת מנגנון ביטוחי המאפשר הגדלת התפוקה החקלאית תוך אימוץ שיטות גידול סביבתיות, צמצום הפגיעה במקורות המים והקרקע והקטנת הסיכונים הבריאותיים.

למצגת 

לו"ז לסגירת המיכל: דצמבר 2013- מכרז קרקע, ספטמבר 2015- בחירת היזם

לאחר עיכובים ודחיות אין ספור, ובעקבות לחץ רב שהפעילה "צלול", הודיעה הממשלה על הקמת צוות בין משרדי לקידום החלטה להקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם עליו יוטל לקדם מכרז קרקע להקמת המפעל  עד לדצמבר 2013. חוזה פיתוח עם היזם הנבחר ייחתם לא יאוחר מיום 15.9.15. סגירת המיכל במפרץ חיפה תתבצע בראשית 2017, כמובטח. בראש צוות ההיגוי יעמוד מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד לפלר. מנכ"ל משרד ראש הממשלה יעמוד בראש ועדת חסמים, שתפקידה לזרז את הקמת המפעל. עוד החליטה הממשלה כי עד להקמת המפעל, על המיכל בחיפה, שהוא בבעלות חברת חיפה כימיקלים, לעמוד בכל הדרישות הרגולטוריות, כולל היתר רעלים, היערכות לרעידות אדמה ומיגון.

תגובת צלול:
עמותת צלול הודיעה, שהיא מקווה שההחלטה להקמת מפעל האמוניה בדרום תיושם כמובטח, וכי היא דורשת שלאחר הקמת המפעל יבוא האמוניה לארץ ייאסר ומכל האמוניה המסוכן במפרץ חיפה ייסגר סופית. עוד הודיעה "צלול", שהיא תמשיך לעקוב אחרי יישום ההחלטה במועדה, שכן כל עוד המיכל ממשיך לפעול במפרץ חיפה, הוא מהווה איום קשה על חיי מאות אלפים בחיפה ובצפון הארץ.

מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים הוקם במפרץ חיפה לפני למעלה מ-25 שנה, והוא מכיל 12 אלף טון אמוניה, גז רעיל ומסוכן. האמוניה מגיעה למיכל באמצעות מיכלית, הפוקדת את לנמל חיפה אחת לחודש. רוב האמוניה המיובאת משמשת את חברת חיפה כימיקלים, המייצרת באמצעותה דשן המיוצא לחו"ל, וכן את מפעלי תעשייה שונים. למיכל, הבנוי באזור החשוף לרעידות אדמה ולנפילות טילים, אין היתר בנייה ואין רישיון עסק.

במרץ 2012, ולאחר מאבק ציבורי ממושך שניהלה עמותת צלול, הודיעו המשרד להגנת הסביבה ומשרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה), כי יפעלו להקמת מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ, בכפוף להחלטת ממשלה בנושא זה. לאחר לחץ ממושך שהפעילה צלול על משרדים אלה, שכלל דיון בוועדות הכנסת, מודעות בעיתונים והפגנות, קיבלה הממשלה החלטה המורה על הקמת המפעל, שיביא לסגירת המיכל. עתה יש לעקוב אחר ביצוע ההחלטה.

דצמבר 2013 – פרסום מכרז הקרקע.

ספטמבר 2015 – בחירת היזם שיקים את המפעל.

להחלטת הממשלה – אמוניה

 zalulAMONYA ATAR 2 23.10.2013

צלול למועצת רשות המים: הגדילו את ההקצאה לירדן הדרומי ולירקון (29.8.13)

תגובת עמותת צלול לבקשת רשות המים לקבל את עמדת הציבור בדבר כללי המים – הקצאת מים לחקלאות ולטבע לשנים 2014-2016:

בראשית הדברים מבקשת עמותת "צלול" להדגיש, כי הגיעה העת שבה כל נחלי הארץ יקבלו את מימיהם ממעיינותיהם, שרבים מהם אחוזים כיום על-ידי חברת מקורות ועל ידי מפיקים פרטיים ולא באמצעות הזרמת מלאכותית מהמערכת הארצית. שחרור המעיינות אפשרי כיום יותר מתמיד בעקבות הקמת מתקני ההתפלה ובעקבות הקמת מכונים לטיהור שפכים, שהביאו לשיפור במצבו של משק המים. כדי לשחרר מעינות אלה, על רשות המים להשלים תכניות להקמת מט"שים, להאיץ את תכנון התכניות להשבת מים לנחלים ולזרז את ביצוע ההסדרים לשחרור המעיינות מול חברת מקורות ומול המפיקים הפרטיים.

באשר לכללי המים התשע"ד 2013, המקצים לנחלים 35-50 מיליון מ"ק מים בשנים 2014-2016, עמותת צלול סבורה כי כיום, יותר מתמיד, לצד שחרור המעיינות, יש להגדיל בצורה משמעותית את כמות המים המסופקת לנחל הירדן הדרומי, המקבל את מימיו מהכנרת, ולנחל הירקון, שמימיו נשאבים להשקיית הנגב. שניהם נחלים שבעבר זרמו בהם מיליוני מ"ק מים בשנה, וכיום נאלצים להסתפק בכ-5-6  מיליון מ"ק מים נקיים בשנה, כל אחד. כמות קטנה ומזערית שאין בה די לשיקום הנחל. אין ספק, כי תוספת מים לנחלים אלה תשפר את מצבם ותתרום תרומה ניכרת לטבע, למגוון הביולוגי ולציבור כולו.

חשוב לציין, כי החלטת הממשלה (2117) הקובעת שיש להשיב לנחלים 50 מיליון מ"ק מים בשנה, התקבלה ב-2000, טרום עידן ההתפלה, מכאן, שכיום, לאור מצבו המשופר של משק המים יש להגדיל את הכמות ולתרום בכך לשיקומם של נחלים אלה. זה המקום לצטט מדבריו של שר האנרגיה והמים, ח"כ סילבן שלום, בוועידה הכלכלית של "כלכליסט" מיום 28.8.13, שהגדיר את ישראל כמעצמת מים שלה עודפי מים.

 במאי 2013, הודיעה רשות המים כי היא מתכוונת להזרים לירדן הדרומי כ-30 מיליון מ"ק מי כנרת  בשנה. אין ספק, כי הגדלת הכמות המושבת, כבר כיום, גם אם בנחל זורמים עדין שפכים ופלט בריכות דגים, תיטיב בצורה ניכרת את מצבו ותפצה על שנים ארוכות של הזנחה. הדברים אמורים במיוחד לגבי השנים 2014-2016 בהן, כך ניתן לקוות, יושלם מט"ש ביתניה ויוקם המתקן לטיפול במים המלוחים הזורמים  בנחל

צוללים בים התיכון

סד"ג ניצן

כשמדברים על צלילה, המחשבה מיד נודדת לשוניות האלמוגים הייחודיות של מפרץ אילת. אולם, מסתבר כי גם  לאורך 190 ק"מ של חופי הים התיכון ניתן למצוא לא מעט אתרים השווים ביקור ובראשם ספינות וסירות טבועות שהן אטרקציה ידועה בקרב כל חובבי התחום. חלק מהאניות טבעו במהלך פעילות מלחמתית ואחרות הוטבעו בכוונה כדי ליצור אתר צלילה.

 בנוסף, מאזור מכמורת וצפונה מאופיינים החופים ברצועת חוף עשירה במפרצונים ובריפים, המספקים בית גידול למינים רבים של בעלי חיים ימיים ואטרקציות לצוללים. (זו אחת הסיבות המרכזיות לאיסור החשוב בנוגע להשארת פסולת על החוף- הפסולת נסחפת למים ופוגעת באותם בעלי חיים ימיים).

 ובסיכום תמציתי: יש עולם תת ימי מסקרן ומעניין ממש מתחת לאפינו!

 ההתאחדות הישראלית לצלילה  ועמותת צלול מביאות בפניכם מספר אתרי צלילה חווייתיים לאורך חופי הים התיכון:

 הנקרות – ראש הנקרה:

צוללים בנקרות

בארץ אין כמעט מערות תת-מימיות, מה שהופך את אתר הנקרות לייחודי ולמרתק. הצלילה במקום אינה עמוקה (עומק מקסימלי – 7 מ'), אך המעברים בין הנקרות, המים הגועשים לעתים ומשחקי האור והצל יוצרים חוויה מרגשת ובלתי נשכחת. אם תצללו לאט ותתבוננו היטב, תגלו עושר של בעליי-חיים זעירים, חלזונות וקונכיות. הצלילה במקום דורשת תיאום מראש עם חיל הים. מומלץ מאד לצלול עם מוביל בעל היכרות טובה עם האתר. לתיאום צלילות באתר ניתן לפנות למועדון הצלילה "פוצקר" בנהריה. http://www.putsker.co.il/

 סד"ג "ניצן":

זהו אתר הצלילה החדש ביותר בארץ. מדובר בספינת דיג, שהגיעה לארץ בשנות ה- 50, "גויסה" לחיל-הים ושימשה ספינת סיור ותצפית, בנוסף לתפקידה כספינת דיג.  בהמשך דרכה הקיפה הספינה את יבשת אפריקה ודגה במים של אריתריאה. ב-2011 שבתה הספינה מפעילות ונרכשה ע"י ההתאחדות הישראלית לצלילה, שהטביעה אותה במטרה ליצור אתר צלילה חדש. הספינה נוקתה והוכנה להטבעה. בין המדורים השונים נפרצו מעברים כדי שהצלילה תהיה בטוחה ."ניצן" נחה על קרקעית הים בעומק 24 מ', מערבית לנהריה, בסמוך לריף סלעי עשיר בדגה. לתיאום צלילה ב"ניצן" ניתן לפנות למועדון הצלילה "פוצקר" בנהריה.

 אח"י "כידון":

הסטי"ל אח"י "כידון" שירתה שנים ארוכות בחיל הים, עד שבשנת 99' הוטבעה מול מושב "שבי ציון" כדי להוות אתר הנצחה לחללי "אסון השייטת". על סיפון הספינה הוצבו 12 כיסאות עם שמות הנופלים. הסטי"ל, המורכב מלוחות אלומיניום, לא שרד את סערות החורף והתפרק לחלקים, אך הכיסאות פורקו והוצבו מחדש על אנדרטת בטון בצורת ספינה, שהוצבה בסמוך לחלקי הסטי"ל.

לתיאום צלילה: מועדוני הצלילה "פוצקר" בנהריה ו"אינדיגו" בשבי ציון.  http://safariyam-shaveizion.com/

 הצוללת "שירה":

שלט הנצחה לצוללת שירה

בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הפליגה הצוללת האיטלקית "שירה" בדרכה לתקוף את נמל חיפה. נוסף על החימוש הרגיל, נשאה הצוללת את אנשי הקומנדו של השייטת הקלה העשירית וכן "חזירים", צוללות ננס מאוישות. ביקור קודם שלהם בנמל אלכסנדריה הסתיים בפיצוץ וטיבוע משחתות בריטיות וציי הבריטי נערך לבואה של הצוללת המאיימת. הצוללת התגלתה במרחק של 9 ק"מ מהנמל, הופגזה ע"י תותחי חוף וע"י מטוס וטבעה. לאחר עשרות שנים נתגלתה מחדש, ומאז היא זוכה למבקרים רבים מתחת למים, המגיעים להתרשם מאתר צלילה ייחודי ופיסת היסטוריה מרגשת. הצוללת שוכנת בעומק של 32 מ', הראות לא תמיד טובה, ולכן מומלץ מאד לצלול עם מדריך או מוביל קבוצה מנוסה.

חשוב מאוד: אסור להיכנס אל תוך הצוללת! זהו  כלי שיט עם מעברים צרים מאד, עמוסי כבלים וצינורות, וכל נגיעה תרחיף פיח ועננות בוץ.

לתיאום צלילה: מועדוני הצלילה "פוצקר", "אינדיגו" ו"בלו".

 חוף דור:

זהו אחד החופים היפים בארץ, בו שכנה עיר נמל פיניקית. ניתן לצלול סביב תל דור, בריף עשיר בבעלי חיים, בבריכות, בכוכים ובמערות קטנות, וכן סביב ובינות לארבעה איים הנמצאים מול חוף דור, שם ניתן לראות גם עוגנים עתיקים לצד מגוון של דגה ובעלי-חיים.

להסברים והכוונה: מרכז "רוח צפונית" בקיבוץ נחשולים. http://www.northern-wind.com/

 קיסריה העתיקה:

בגן הלאומי קיסריה ניתן לראות עתיקות רבות ביבשה, המייצגות את התקופות השונות, אבל מרכזו של האתר סמוי מן העין וניתן לראותו רק מתחת למים – הנמל העתיק של הורדוס, מבצע הנדסי מפואר ומדהים שנבנה לפני אלפיים שנה ולאחר מאות שנים נכנע לים שכיסה אותו. רק צוללים יכולים לסייר בנמל העתיק, להתרשם מגודלו ומאופן בנייתו ולגלות פה ושם עמודי שיש, עוגנים ושרידים אחרים. במועדון הצלילה שבמקום ניתן לקבל הדרכה והכוונה ואף מפות תת-מימיות שיקלו על ההתמצאות במקום. מועדון קיסריה העתיקה, נמל קיסריה. http://www.caesarea-diving.com/

 זאב הים:

לספינה זו, הטבועה מול נמל יפו, זכות ראשונים. היא חנכה את פרויקט הטבעת הספינות של ההתאחדות הישראלית לצלילה עוד בשנת 93', הראשונה מתוך תשע ספינות שהוטבעו עד היום. לפני שטובעה שימשה משך שנים ארוכות כספינה של ביה"ס לקציני ים. עומק הספינה 28-32 מ', והחדירה אליה אינה מומלצת לצוללים לא מנוסים. הראות בד"כ מוגבלת מאד ויש להיזהר גם מרשתות דיג שנתפסו על גוף הספינה במהלך השנים.

לתיאום צלילות: מועדון ריף בהרצליה http://www.reefseacenter.co.il/ , מועדון "אוקטופוס" מרינה ת"א.

 "סי-גארד" ו"חוגלה":

הגוררת "חוגלה" הוטבעה בשנת 1996, והספינה "סי-גארד" בשנת 2000, מול אשקלון, שתיהן ע"י ההתאחדות לצלילה. שתיהן צלילות wreck מרשימות ועמוקות (30-32 מ'), אם שיחק לכם המזל וזכיתם ביום עם ראות טובה. הצלילה במעברים ובמדורים מרשימה. במהלך השנים כוסו הספינות בצמדת ים ומיני בע"ח ימיים הפכו את הספינות למקום משכנם.

לתיאום צלילות: מועדון צוללי הדרום, מרינה אשקלון. http://www.southern-divers.co.il/

שימו לב! ע"פ החוק בישראל אסור לצלול ללא ביטוח צלילה. אם לא צללתם בחצי שנה האחרונה, עליכם לעבור צלילת רענון. לחידוש ביטוח ומבצע לצלילות רענון: www.diving.org.il

 למידע נוסף בנושא אתרי צלילה בישראל, מומלץ לרכוש את ספרו של אמיר גור "מתחת למים" – אתרי צלילה בישראל:http://www.amirgur.info/

 הכותבת היא מנכ"ל עמותת צלול, מאיה יעקבס.

צילומים: אמיר גור ואיציק יוגב.

צילום שלט האניה "שירה": נפתלי בלאו

 הנתונים נמסרו מההתאחדות הישראלית לצלילה.

 רוצים להמשיך לצלול בים צלול? הצטרפו עכשיו ל"מגני הים"  של עמותת צלול.

 

שלום חברים,
החיפושים אחר נפט בים התיכון נמשכים למרות שהמדינה אינה מתקינה תקנות ואינה מצטיידת בציוד לטפול אסון קידוח, באם יקרה. שינוי החוק שמציע משרד החקלאות לחוק רשויות ניקוז ונחלים, יפגע בתפקודן. זכייני הכיסאות בתשלום ממשיכים לתפוס לנו את החופים. עובדות צלול ב"סינמה סיטי" וקופות התרמה בחנויות "בילבונג", ולסיום: מדור חדש באתר "צלול" – "צלולים ונהנים", ובו המלצות לטיולים בים ובנחלים, להמשך קיץ נעים
 
 


מחאה: קידוח בלי פיקוח = ים שחור

פעילי עמותת צלול, צבועים בצבע שחור המסמל פגיעה מדליפת נפט, עוברים בימים אלה בחופי ישראל במחאה על האופן הבלתי אחראי שבו מתנהלים קידוחי הגז והנפט בים. דליפת נפט, באם תתרחש, תפגע קשות לא רק בחופים ובים אלא גם בכלכלה ובאיכות החיים של תושבי ישראל.

הפעילים מתופפים על חביות נפט, עליהן כתוב "ממשלת ישראל מפקירה את הים" ו"קידוח בלי פיקוח=ים שחור", והחתימו עד כה מאות אנשים על עצומה, המתנגדת להמשך הקידוחים עד להיערכות נאותה של המדינה. היערכות זו כוללת התקנת תקנות לקידוחים, שינוי חוק הנפט, הצטיידות המדינה באמצעים לצמצום נזקי אסון דליפת נפט, חיוב החברות לרכישת ביטוח מתאים לפיצוי הניזוקים במקרה אסון, החלת חוקי התכנון, רישוי ופיקוח עסקים גם על האסדות במים הכלכליים, והפרדת סמכויות בין משרד האנרגיה והמים לבין המשרד להגנת הסביבה.

לחתימה על העצומה 

"צלול" לשר האנרגיה והמים, שלום: עצור את הקידוחים עד להיערכות מלאה של המדינה

עמותת צלול שלחה מכתב לשר האנרגיה והמים,  סילבן שלום, בדרישה להורות על עצירת קידוחי הנפט מול חופי ישראל עד להשלמת הטיפול בשורה ארוכה  של מחדלים המגדילים את הסיכוי לאסון קידוח בים.

לטענת העמותה, הקידוחים בישראל נחשבים למורכבים עד מסוכנים, חלקם בשל קרבתם היתרה לחוף וחלקם בשל עומקם הרב, ולכן הסיכון לתקלה שתגרום לדליפה גבוה יחסית לקידוחים אחרים בעולם. עוד טענה העמותה, כי אסון כתוצאה מדליפת נפט בים התיכון יפגע קשות בסביבה החופית, בתיירות ובסחר הימי. ישבית את מתקני ההתפלה ואת תחנות הכוח, יפגע באימוני הצבא, בתדמית המדינה וביחסיה עם שכנותיה. באין ביטוח מתאים, נזקים אלה יגולגלו על הציבור וימיטו אסון כלכלי על המדינה.

למכתב המלא

 



"צלול" למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט: החוק הישראלי חל גם על המים הכלכליים 

עמותת צלול פנתה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, בבקשה שידרוש מילוי  אחר חוות דעתו מפברואר 2013, המורה למשרדי הממשלה ולגופי התכנון השונים להחיל את חוקי התכנון והבנייה וחוקים סביבתיים אחרים גם על קידוחי הגז והנפט בים, למרות שחלקם פועלים מחוץ למים הריבוניים של מדינת ישראל. המשמעות היא כי ניתן יהיה לחייב גופים אלה לעמוד בכל המגבלות התקנות  החלות על כל מפעל יבשתי, תוך שימת דגש על שמירת הסביבה והטבע.

ב"צלול" ציינו כי הבהרה זו  נחוצה על רקע השימוש המטעה שעושים גורמים הפעילים בים במושגים כ"מים טריטוריאליים" ו"מים כלכליים", וחוסר הבהירות באשר לחובותיהם בכל הקשור לחוקי התכנון והשמירה על הסביבה.

להמשך הידיעה


 "צלול" למשרד החקלאות: כך הורסים את רשויות הניקוז

משרד החקלאות מבקש לשנות את חוק רשויות ניקוז ונחלים. עמותת צלול מתנגדת לשינוי, שכן לדעתה הוא יפגע בתפקודן של הרשויות. עיקר ההתנגדות היא לשינוי בחוק המשחרר את המדינה מחובת מימון הרשויות והטלת מימון זה על הציבור בלבד. התנגדות נוספות היא לעובדה שהרשות הארצית נעדרת ייצוג הציבור (את נציגי הציבור ממנה השר ואילו הרשויות המקומיות הן בעמדה של משקיפות בלבד). עוד מתנגדת "צלול" לקביעה כי רשויות הניקוז יעבירו לרשות הארצית 30% מתקציבן לטיפול בערוצים מרכזיים. לטענת "צלול", קביעת שיעור האחוז שרירותית, כאשר השינוי בחוק אינו מסביר את החישוב שעומד מאחוריו.

להמשך הידיעה


שיתופי פעולה ותרומות: "עובדות צלולות" בסינמה סיטי, קופות התרמה בחנויות "בילבונג"

רשת בתי הקולנוע "סינמה סיטי"  החלה להקרין סרטוני  "עובדה צלולה" כקדימונים לסרטים שיוקרנו באולמות החברה.

 הסרטונים כוללים מסרים חשובים לשמירה והגנה על הסביבה הימית אותם ניסחה "צלול". בין העובדות המוקרנות:  "כמאה אלף בעלי חיים ימיים מתים מידי שנה מבליעת שקיות פלסטיק ופקקי פלסטיק המושארים על החופים ונסחפים לים".

במסגרת שיתוף הפעולה  ארוך השנים בין "צלול" לבין חברת הגלישה "בילבונג", הוצבו בחנויות הרשת קופות התרמה, אליהן מוזמן הציבור לשלשל כסף, כתרומה למאמץ לשמירה על הים. בנוסף הוצבו גם שלטי "עובדה צלולה".

הזכיינים מרוויחים, הציבור נדחק לאחור

במהלך דיון מיוחד שנערך בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, הציגה עמותת צלול ממצאים מדאיגים מהם עולה, כי העיריות מפקיעות את חופי הרחצה הציבוריים לטובתם של יזמים, המשכירים כיסאות ומיטות שיזוף, הדוחקים את רגליו של הציבור שאינו רוצה בשירותים אלה.
מדידות שערכה "צלול" בחופי נתניה, הרצליה, תל אביב ובת ים עולה, כי רצועות החוף של ערים אלה  תפוסות ברובן על-ידי היזמים. לטענת "צלול",  הנושא כולו אינו מוסדר בחוקי העזר העירוניים, שאינם כוללים הגדרה לגבי היקף השטחים השמורים לבילוי חינם ולגבי  היקף השטחים בהם מותר להציב כיסאות. עוד טענה "צלול", כי בהרצליה ובבת ים אסור לציבור להביא כיסא או שמשייה שהובאו לחוף על-ידי המתרחצים, וכי אשתקד עיריית תל אביב אמנם התחייבה לשמור צד אחד בסמוך סוכת המציל  פנוי מכיסאות בתשלום, אך לא עמדה בהתחייבות זו.
 במהלך הדיון אמרה יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ מירי רגב,  כי תפעל לגיבוש חקיקה ראשית שתסדיר את אופן ניהול החופים. בין השאר, איסור שתיית אלכוהול לחופים, איסור משחקי כדור ומטקות, עד למרחק של 20 מטר מקו המים, ומניעת הפקעת מחירים בחוף.

מדור חדש באתר צלול: "צלולים ונהנים"

מדור חדש באתר "צלול": "צלולים ונהנים", ממליץ על טיולים ובילויים נוספים לאורך נחלי הארץ, חופי הארץ ובים.

המדור כולל המלצות על אתרי צלילה בעקבות ספינות טרופות, מסלולי רכיבת אופניים לאורך החופים, מסלולי טיול לאורך נחלים שזורמים בהם מים ועוד. המשך קיץ נעים לכולנו.

למדור צלולים ונהנים באתר "צלול"

 

שלח לחבר | עדכן פרטים | בטל מנוי
Facebook Twitter Digg del.icio.us Google Reader Reddit StumbleUpon
נשלח באמצעות מערכת הדוור
www.hadavar.co.il

רוכבים על אופניים לאורך החופים

בשנים האחרונות התפתח ענף האופניים בישראל והוא זוכה לפופולריות רבה בקרב ציבור רחב.  אלפים רבים גילו את יתרונות האופניים כאמצעי תחבורה עוקף פקקים, חסין בעיות חניה, כמי שאינו מושפע מעליית מחירי הדלק, כספורט או כחלק מתרבות הפנאי. בין הרוכבים ניתן למצוא משפחות המשלבות פעילות ספורטיבית בטיול בחיק הטבע. הקיץ הישראלי אינו מכשול, אם  בוחרים במסלולים במגמת ירידה, יוצאים לרכיבה מוקדם בבוקר (או לאור ירח) ובוחרים מסלול בו מנשבת רוח ים קלילה. ההנאה מובטחת.

 עמותת ישראל בשביל אופניים, הפועלת לעידוד השימוש באופניים ועמותת צלול העוסקת בשמירה על הים והנחלים בישראל מגישות לכם מספר הצעות לרכיבת סוף שבוע, המבוססות על שילוב קייצי מנצח של אופניים וחופים.

 מסלול: נהריה לראש הנקרה וחזרה (הדרך סלולה לכל אורכה)

 התחלה: טיילת נחל געתון, נהרייה.

סיום: נהרייה

אורך מסלול: 12 ק"מ

זמן רכיבה: 1.5 שעה

רמת קושי: קל עם עליה בקצה למי שרוצה.

 תיאור מסלול: מחנים את המכונית במגרש החניה הגדול מול רחוב הגעתון, על שפת ימה של נהרייה. רוכבים לכיוון צפון ועולים על הטיילת הצמודה לחוף הים, שבעבר שימשה כדרך פטרולים. רוכבים לאורך החוף ומרחוק מבחינים באיים קטנים – איי ראש הנקרה. לאחר כארבעה ק"מ מגיעים לפארק לאומי – תל אכזיב, שם ניתן לראות ברכות סלע, לגונות, ואת הגייזר – מערה שגלי הים חצבו בסלע, והגלים מייצרים בה "גייזר" מלוח. ממשיכים ברכיבה מסביב לחוף בננה ביץ' אל כביש 4, חוצים את גשר יד לי"ד (גשר אשר הופצץ במסגרת ליל הגשרים בשנת 1946) לאחר מכן יורדים מהדרך על השביל בסימון האדום, ליד  מדינת אכזיב וביתו של אלי אביבי. רוכבים צפונה על השביל לאורך החוף, חולפים על פני בית-ספר שדה אכזיב וחוף בצת, ומסיימים בסמוך לרכבל התחתון. מי שרוצה לקנח בעליה אתגרית קצת יותר, יפנה שמאלה לכיוון קיבוץ ראש הנקרה ויעלה את העלייה (מותר להתנשף) לכיוון הרכבל העליון. לפני סיומה, הדרך מתעקלת לכיוון המחסום הצבאי וממנו נשקף נוף מרהיב  ועוצר נשימה אלו שעוד יכולים לנשום.  חוזרים בחזרה באותה דרך.

 מסלול חוף הכרמל (מסלול מעגלי שאינו סלול)

 התחלה: עין כרמל

סיום: עין כרמל

אורך מסלול: 24 ק"מ

זמן רכיבה: 2-3 שעות

רמת קושי: קל

 תיאור המסלול: מסלול יפיפה, מסומן ומשולט לכל אורכו. יוצאים לדרך מעין כרמל לכיוון חוף הבונים. במהלך המסלול עוברים דרך שמורת חוף הבונים וגן לאומי תל דור, שם ניתן ליהנות מרצועת חוף מדהימה, מצמחייה חופית המתפרשת במקום ומעתיקות שמורת דרכמון. חולפים על פני בריכות הדגים של קיבוץ נחשולים ומסיימים את המסלול בעין איילה.

 מסלול נווה ים – נחשולים (מסלול מעגלי):

 התחלה וסיום המסלול: חניית חוף נווה ים

אורך מסלול: 18 ק"מ

זמן רכיבה: 2.5 שעות

רמת קושי: בינונית

 תיאור מסלול: עוזבים את נווה ים לכיוון עתלית, פונים לכיוון הכניסה לברכות הדגים. רוכבים דרומה לצד הברכות. מדוושים לעבר החוף וכאשר הדרך מסתיימת ליד תל נאמי, חוצים את הדיונות ורוכבים במקביל לקו החוף. עוברים את שרידי הספינה 'נץ'. הנסיעה לאורך החוף מסתיימת באזור החנייה של חוף הבונים, שם יש לאתר את הסימון האדום אשר עובר בין הדיונות. ניתן לראות סלעים בעלי צורות מעניינות (תצורות סלע), ופרחי צבעוני בעונה. עוברים את הברכה המוסתרת "המערה הכחולה" וממשיכים אל תל דור. (באזורים חוליים יהיה צורך בדחיפת האופניים).

 לחזרה, יוצאים מנחשולים, עוברים מתחת הכביש הראשי (כביש מספר 2) ופונים שמאלה אל מסלול הרכיבה המסומן- 4,  רוכבים בו צפונה לעין איילה  ועוברים את שמורת חרבת דרכמון. ממשיכים על הדרך המעגלית מתחת לכביש המהיר (כביש מספר 2) ועוברים את מועדון הצניחה של מושב הבונים. עוברים את נחל המערות שרידי הגשר הטורקי  וחוזרים לעתלית.

 מסלול מעגן מיכאל – נחל חדרה (מסלול חד כיווני)

 התחלה: מעגן מיכאל בית ספר שדה

סיום: קיסריה (כניסה לעתיקות)

אורך מסלול: 6 ק"מ

זמן רכיבה: 1 שעה

רמת קושי: קל

 תיאור מסלול: נצא מבית ספר שדה- מעגן מיכאל אל עבר שמורת הטבע נחל תנינים. תמורת תשלום ניתן לרכב  במסלול המקיף את השמורה. לאחר מכן נרכב על שביל עץ לצד נחל תנינים,  (מומלץ לא לשכשך בשפכי נחל תנינים) ונמשיך אל תל תנינים ולעבר מפרצון הדייגים של ג'סר א-זרקא. משם נשתלב בשביל ישראל ונמשיך דרומה בדיונות לצד שרידי אמת המים הרומאית. באזור זה יש חול רך – הרכיבה עלולה להיות קשה לכן אפשר לרכב על חוף הים,   עד פארק לאומי קיסריה.

 מסלול נחל אלכסנדר

 התחלה: כביש 4 ליד קיבוץ מעברות

סיום: שפך הנחל לים

אורך מסלול: כ- 22 ק"מ

זמן רכיבה: כ- 3.5 שעות

רמת קושי: קל- מתאים גם לילדים

 תיאור מסלול: מסלול זה אינו לאורך חוף הים, אך מסתיים בים, מה שמשאפשר טבילה ומרעננת. המסלול עובר כולו לאורכו של נחל אלכסנדר. במהלך הרכיבה חולפים על פני ברכות דגים ומגוון ציפורים (אגמיות, ברווזים שלדגים ועוד). באזור ניתן למצוא גם שולחנות פיקניק מוצלים לעצירת התרעננות. בחלקו הצפוני של הנחל ניתן לראות את המרכז לטיפול במי שפכים. במהלך הרכיבה נגיע  לאתר גשר הצבים- בו ניתן לצפות בצב הרך הייחודי לאזור זה. מנחל אלכסנדר נמשיך לחורשת האקליפטוסים, המהווה חלק מפרק השרון. בחורשה ישנו מבנה ישן  ועתיק- חורבת א-סמארה- ששימש בעבר כתחנת משטרה ומכס עות'מאנית. באביב אזור זה מתאפיין בפריחה צבעונית ומגוונת. בסמוך חורבת א-סמארה ישנו אתר דגירה שהכשירה רשות הטבע והגנים בכדי להרבות את אוכלוסיית הצב הרך.  מאזור זה נמשיך לדווש עד שפך הנחל לים. הטבילה באזור השפך אינה מומלצת בשל הזיהום המאפיין את הנחל, אך ניתן לטבול צפונה או דרומה מהשפך.

 שפיים לוינגייט (מסלול מעגלי)

 התחלה: שפיים

סיום: שפיים

אורך מסלול: 15 ק"מ

זמן רכיבה: 2.5 שעות

רמת קושי: קשה (באזורי החוף- חול רך)

 מסלול: יש למצוא את הדרך המובילה מסביב לשפיים ולהיכנס אל פארק לאומי חוף השרון. כעת ניצבות בפני הרוכבים שתי אופציות: "שביל הצוק" – באדום, או "שביל הצבאים"– בכחול. המסלול האדום מאתגר ונשקפים ממנו נופים מרהיבים. חלקם מנקודות תצפית מיוחדות הבנויות מעץ. ניתן להבחין כיצד קו החוף נשחק, כאשר סלעים רבים נופלים אל תוך הים. באזור זה יש לרכב בזהירות.

המסלול הכחול, קל יותר וחושף בפני הרוכבים את חיי הבר  המעניינים ואת הצמחייה באזורי הדיונות.  המסלול מוביל לגעש. לאחר שנרכב סביב לקיבוץ, המסלול הכחול והאדום נפגשים ויובילו אותנו צפונה  דרך הדיונות  לוינגייט. בדרך חזרה יש לחצות את הגשר שעובר מעל כביש החוף, לאורך נחל פולג ועד אגם יקום ולהמשיך על כביש השירות דרומה.

  מספר טיפים חשובים:

  • מאחר שאין הגבלה על העלאת אופניים לאוטובוסים הבין עירוניים בימי שישי, ניתן להעלות אופניים לקרונות הרכבת, בכל הקווים, בכל השעות, ללא תוספת תשלום. שיקלו להשאיר את האוטו בבית, להשתמש בתחבורה ציבורית ובאופניים כדי להגיע לתחנות בנימינה, עתלית, קיסריה, בנימינה או נהריה, להמשיך באופניים עד לתחילת המסלול  ולהמשיך מסופו עד לתחנה הבאה (או לחזור על עקבותינו).

 במיוחד בקיץ, מומלץ להצטייד בכמות מספקת של מים, בגדי רכיבה מנדפים, בנדנה ומשקפי שמש.  משאבה ופנימית רזרבית, כלי תיקון, קרם שיזוף ושקית לאיסוף האשפה שלנו.  ציוד נדרש בכל מסלול ובכל עונה.

 אחרי רכיבה לאורך חוף ים, מומלץ לשטוף את האופניים מרסיסי המלח, לייבש ולשמן.

  הכותב, יונתן ליפמן,  הוא מהוגי שביל ישראל לאופניים, מנהל  מועדון הרכיבה כרמל בחיפה, פעיל בעמותת ישראל בשביל אופניים, וכותב בימים אלו מדריך לרוכב בשביל ישראל לאופניים.

צילומים: יונתן ליפמן

 רוצים להמשיך לגלוש בים צלול? הצטרפו עכשיו ל"מגני הים" של עמותת צלול. 

נחלי שכשוך, רק בצפון

מי שמחפש בימים חמים אלה של קיץ נחל צלול וקריר בו ניתן לשכשך רגליים, יאלץ להרחיק לצפון הארץ – לגליל העליון ולרמת הגולן. הסיבה לכך היא, שלמרבה הבושה, כל הנחלים הנשפכים לים התיכון מצפון ועד לדרום, סובלים מזיהום ממיעוט מים שהופכים את המגע אתם לסכנה בריאותית.

 עד להקמת המדינה זרמו בנחלי הארץ, הנשפכים לים התיכון, כ-450 מיליון מ"ק מים בשנה. ותיקי הארץ נהגו לספר כיצד שחו בירקון, חתרו בסירות בנחל הנעמן, דגו דגים בקישון והשתכשכו במי נחל תנינים ובנחל אלכסנדר. עם הקמת המדינה, פיתוח החקלאות והגידול במספר התושבים, רוב המעיינות והנחלים נשאבו על-ידי חברת מקורות ועל-ידי מפיקים פרטיים והביצות וברכות החורף יובשו. לאפיקים היבשים הוזרמו שפכים ושאר מזהמים שהפכו את נחלי הארץ לחצר אחורית מזוהמת ומוזנחת.

 בשנים האחרונות, ובעיקר בעקבות פעילות ארגוני הסביבה ובראשם עמותת צלול, הקמת מכונים לטיהור שפכים והפניית הקולחים להשקיה חקלאית, הזרמת הביוב לנחלים אמנם הצטמצמה, אך למרבה הצער, המים טרם שבו לנחלים. גדותיהם של חלק מהנחלים אמנם שוקמו כמו למשל גדות נחל הקישון, גדות נחל אלכסנדר וגדות נחל הירקון אך גוף המים נותר מזוהם ואסור ברחצה ובשיט (חוץ מאשר נחל הירקון).

הסיבה לכך שנחלי הגולן והגליל ממשיכים לזרום נוגעת לעובדה שהם מזינים את אגם הכינרת, מאגר המים הגדול המספק מי שתיה, אחרת סביר להניח שגם הם היו סובלים מגורל דומה לזה של נחלי המרכז. רוב נחלי הגולן ממשיכים לזרום גם בקיץ ולספק צל וקרירות שכל-כך חסרים במקומותינו.

עמותת צלול, העוסקת בשמירה והגנה על הסביבה הימית בישראל, מביאה בפניכם סקירה מרעננת של נחלי הצפון.

הנחל הארוך ביותר ברמת הגולן הוא הזוויתן, שאורכו כ-35 ק"מ. ראשיתו של הנחל באזור עין זיוון והוא עובר בין מצוקי הבזלת. אחד ממקודי הביקור בנחל היא בריכת המשושים.מי הבריכה קרים גם בתקופת הקיץ ומאפשרים שחייה ורענון רטוב. בריכת המשומשים נמצאת בתוך גן לאומי והביקור בה מחייב תשלום.


נחל יהודיה
זורם בתוך שמורת היהודייה, מתחבר לנחל הזוויתן ונשפך לכינרת. הנחל משמש כאתר טיולים מבוקש ובו שני מסלולי טיול העוברים בתוך בריכות מים וצוקים המחייבים טיפוס. באזור הנחל כנסיה מתקופת התלמוד וכן בתי כנסת ישנים.

 נחל דליות עובר בערוץ קניוני עמוק, הזרימה בנחל איתנה לכל אורך השנה. את הטיול מתחילים בשמורת גמלא המשקיפה על רמת הגולן, הכנרת, הרי הגליל והעיר הקדומה  גמלא. בנחל ניתן למצוא סדרת מפלים קטנים, המאפשרים שכשוך קיצי מרענן. בהמשכו חובר הנחל לנחל גמלא ומשם זורם לכינרת.

בגליל העליון ניתן ליהנות בתקופת הקיץ מנחל חרמון (בניאס) הזורם משיפולי החרמון ועד לעמק החולה. לאורך הנחל מספר בריכות, שרידי מקדש לאל פן, צמחיי סבוכה ומפל מעליו נמתח הגשר התלוי.

מים זורמים יש גם בנחל שניר (חצבני), המתחיל את זרימתו בדרום לבנון עד לחלקו הצפוני של עמק החולה. עיקר הזרימה בנחל היא בתקופת החורף, אך גם בקיץ ניתן לראות בו מים, שהם תוצאת הפשרת שלגים מאוחרת. לאורך הנחל מסלולי הליכה מוצלים ואפשרות להירטב במים הזורמים.

 הידוע מבין נחלי הצפון הוא הדן, הנובע במעיין והזורם לאורך קיבוצי האזור. לאורך הנחל מסלולי הליכה, חניוני לילה ואפשרות לרפטינג במי הנחל, ממש כמו בחו"ל.

 מי שרוצה לרחוץ בירדן היוצא מהכינרת, יכול לעשות זאת בקטע קצר בלבד בסמוך לקיבוץ דגניה, מדרום לאתר הטבילה הירדנית ועד לסכר אלומות העוצר את זרימת המים לירדן הדרומי. קטע קצר זה שבו מים קרירים בצבע ירוק עמוק, הנהנים מצל עצי איקליפטוס ומזכירים לנו איך הכול היה יכול להיות אחרת.

 נחל עמוד, גם הוא מבטיח שכשוך רגליים גם בתקופת הקיץ. הנחל מתחיל את דרכו במושב דלתון, שבהרי הגליל בקרבת טחנת קמח ישנה, בקרבת עין יקים. לאורך אפיק הנחל בוסתנים ובריכות שכשוך חביבות, בהן בריכת שכווי. ההליכה לאורך הנחל נעשית בצל עצים. בעלי המזל יפגשו בדרכם מגוון חיות כשפני סלע, חזירי בר, שועלים, תנים וכן צפרים רבות המקננות באזור.

גורלם של נחלי הגליל המערבי שפר עליהם פחות. נחל בצת, שאורכו כ-60 קמ' נכנס לשטח מדינת ישראל באזור המושבים זרעית ושתולה ונשפך לים התיכון בסמוך לראש הנקרה. בעבר שפע הנחל במים, אך שאיבת מעינותיו גרמה לייבושו בתקופת הקיץ. לאורך הנחל שרידים של טחנות קמח וצמחיה המשוועת לקצת מים.

 נחל כזיב הנובע באזור הר מירון, נשפך לים התיכון בחוף אכזיב, צפונית לעיר נהרייה. הנחל שלאורכו מספר מעיינות שהיו יכולים לנבוע גם בקיץ החם, סובל בחלקים ממנו מזיהום המגיע מכפרי הדרוזים ובעיקר מבית ג'אן. קטעים אחרים נקיים קצת יותר. בעבר זרם הנחל בכל ימות השנה, אך שאיבת מעין זיו הפסיקה כמעט לחלוטין את הזרימה. לאורך הנחל צמחיה עשירה, בעלי חיים הבאים לשתות בנחל וכן עדרי פרות הרועות בסמוך לו.

 יתר נחלי הארץ, כאמור, סובלים בתקופת הקיץ ממעוט מים ומזיהום שמקורו בתקלות, שבשפכים המגיעים לנחל מחוץ לקו הירוק. יש לקוות שבשנים הקרובות, ובעיקר עם התגברות ההתפלה, מקורות ומפיקים פרטיים ישחררו את אחיזתם במעיינות, מפסלם של מי התהום יעלה והזיהום יפחת. אם כל אלה אכן יקרו, נוכל לשכשך רגליים במעיינות ובנחלים גם במרכז הארץ.

מאת: דליה טל, מנהלת קמפיינים,  עמותת צלול

רוצים להמשיך לגלוש בים צלול? הצטרפו עכשיו ל"מגני הים"  של עמותת צלול.

כל האמת על הקידוחים בים

חשיפה מדהימה…

בשבת הקרובה 10.8.13 תציג עמותת צלול בפני הציבור את כל האמת על השלכות קידוחי הגז והנפט בים על כולנו.

סקרנים?

בואו בשבת לחופי תל אביב בין השעות 10.00 ועד 14.00 ותגלו את האמת שהממשלה מסרבת להתמודד איתה.

הפעילות תחל בשעה 10:00 בחוף מציצים ותימשך בחופי בוגרשוב, בננה ביץ' ועלמה ביץ'.

 

נחל אלכסנדר – הביוב מאירתח זורם (5.7.13)

עמותת "צלול" מבקשת מהשר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, להעביר את תחנת הסניקה של שפכי הישוב אירתח, שמעבר לקו הירוק, לתחום מדינת ישראל, ולמנוע בכך את זיהום הנחל.

במכתב לפרץ כתבה "צלול", כי מזה מספר ימים זורם ביוב גולמי מנחל תאנים לנחל אלכסנדר וזאת בעקבות תקלה בתחנת השאיבה בישוב אירתח, דרומית לטול כרם, שמעבר לקו הירוק. למרבה הצער, מתברר כי התקלה בתחנת השאיבה, היא תוצאה של  תחזוקה לקויה ואולי גם של חבלה החוזרות על עצמן מזה מספר חודשים וגורמת לנזק גדול לנחל ולסבל רב לתושבים הסובלים ממטרד סניטרי קשה ומסוכן, ממטרדי ריח וממטרדי יתושים.

צלול הדגישה במכתבה, כי בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים לשיקום גוף המים בנחל אלכסנדר. "צלול" השקיעה כספים רבים בתכנון תכנית השבת מים לנחל. בימים אלה מקדמות המועצה האזורית עמק חפר ורשות ניקוז ונחלים שרון תכנית להקמת מכון לטיהור שפכים לטיפול בשפכי טול כרם ושכם בערבות המדינה. המשך תקלות מסוג זה מוריד לטמיון השקעות אדירות אלה.

פלוגה 704 פשטה על החוף

את פעילות המ"פ, שנערכת אחת לחצי שנה, הקדישו חיילי פלוגה  704 של יחש"מ 651 (שמשון)  לנושא איכות הסביבה. כחלק מהפעילות השתתפו חילי הפלוגה במבצע ניקיון חופי צפון נהריה, בשיתוף עמותת צלול.

מטרת הפעילות להסביר לחיילים את הנזק הקשה שגורמת האשפה, המושארת על ידי המתרחצים על החופים,לסביבה הימית.

במסגרת הפעילות התחלקה הפלוגה לקבוצות, כשכל קבוצה נוטלת אחריות על  קטע חוף. בתום הפעילות נספרו כ-130 שקיות, במשקל כולל של כ-1 טון – לכלוך שהצטבר על החופים במהלך סוף שבוע אחד בלבד. האשפה כללה הרבה כוסות וצלחות חד פעמיות, שקיות אשפה, חיתולים חד פעמיים, מזרקים, בקבוקי משקה וגם שלל כיסאות  ושאר רהיטים שהושארו על החופים על ידי מתרחצי סוף השבוע.

בדברי הסיכום  אמר מפקד הפלוגה, רס"ן טל שמיר, כי לניקיון החופים משמעות חינוכית, שכן היא מוכיחה לחיילים את הנזק הרב שגורמת האשפה לסביבה הימית. נציגי עמותת צלול הודו לחיילים על תרומתם לניקיון החופים וביקשו מהחיילים להמשיך ולשמור על ניקיון החופים.

חלק קטן מהשלל

 

מישהו שכח כיסא או השאיר בכוונה?

שקית פלסטיק מתכלה אחרי 100 שנה

דבר המפקד

אזור אסון. נפגעתם מאמוניה (13.6.13)

מבקרי מתחם "ביג" שבסמוך לאזור התעשייה באר טוביה, ליד קריית מלאכי, הופתעו לגלות על שמשמת מכוניתם סרט סימון הצבוע באדום שעליו הכתובת "אזור אסון", ולצידו מכתב המסביר את הנזק הקשה הצפוי להם מפגיעת אמוניה המאוחסנת באזור התעשיה. את הסרט ואת דף ההסבר חילקו מתנדבי עמותת "צלול", כחלק מהדרישה שלא להקים  תחנת הכוח המופעלת על גז באזור התעשייה, עד להסדרת סוגיית מכלי האמוניה, המצויים באזור התעשייה.

דף ההסבר כלל את פירוט הסכנות שבפגיעה מגז האמוניה וכן רשימה של דרישות למיגון המיכלים ומיגון האוכלוסייה, בין הדרישות, בחינת התאמת המכלים לאזור, החשוף לנפילות טילים, התקנת אזעקה מיוחדת לחומרים מסוכנים וכן תרגול וציוד האוכלוסייה במסכות מגן המתאימות לאמוניה.

המחאה של עמותת צלול באה בתגובה להחלטת הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) להקים תחנת כוח באזור התעשייה באר טוביה, בצמידות למפעלים שבהם מצבורים גדולים של אמוניה. לטענת "צלול", הפועלת מזה זמן רב לסגירת מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים במפרץ חיפה, אמונייה הוא חומר מסוכן הגורם למוות.  למרות זאת משרדי הממשלה, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, משרד הכלכלה ומשרד הביטחון, אינם מתייחסים אליו באחריות הראויה. כך למשל, מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים פועל מזה למעלה מ-25 במפרץ חיפה, באזור החשוף לנפילות טילים ולרעידות אדמה, אך למרות זאת הממשלה אינה עושה דבר לסגירתו. כך גם לגבי מיכלי האמוניה בקריית מלאכי, שגם הם אינם ממוגנים מספיק, ומאיימים על חיי התושבים החיים באזור. "צלול" קוראת למשרדי הממשלה לעשות את המוטל עליהם – לסגור את מיכל האמוניה בחיפה ולהקים באופן מיידי חלופה ליבוא האמוניה ולמגן את המיכלים בבאר טוביה, לפני הוספת עוד מוקד סיכון בדמות תחנות כוח על גז.

בשבוע הבא (ב') צפוי דיון נוסף בוועדת פנים והגנת הסביבה של הכנסת בנושא מיכל האמונייה וזאת לפני דיון בממשלה בנושא. עתה לא נותר אלא לקוות שהוועדה והממשלה יבינו, שאין להוסיף גפרור בוער לחבית חומר הנפץ של באר טוביה.

הסרטים מוצמדים למכוניות

יום הסביבה בכנסת- מים, חופים וזיהום מתחנות דלק (4.6.13)

פעם בשנה מקדישה הכנסת יום של דיונים לנושאי סביבה. במרכז הדיונים ביום הסביבה 2013 עמדו חופי הים, אנרגיות מתחדשות ותאגידי המים והביוב.

הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, דנה  בדו"ח מבקר המדינה, על פעולות הממשלה לשמירת חופי ישראל. בדיון נחשף, כי 91 תכניות,  חלקן עות'מאניות, מנדטוריות, ומשנות ה-50 וה-60, ניתנות ליישום גם כיום, וזאת למרות שהן סותרות חקיקה מאוחרת, כמו למשל חוק הסביבה החופית.

 יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן, אמר כי על הממשלה להתאים את תכניות הבניה הישנות  לאינטרסים הסביבתיים המעודכנים וכי יש לשמור על הסביבה למען הדורות הבאים. עוד קרא לשרי השיכון, הגנת הסביבה, תיירות, פנים ואוצר לכנס שולחן עגול במטרה ליזום חקיקה שתתאים את התכניות הישנות למצב העכשווי.

 המשנה למנכ"ל מבקר המדינה, שמואל גולן, אמר כי דמי חניה הם תרגיל שגורם לחלק מהציבור לא ליהנות מהחופים, וכי ערים שנמצאות על קו המים כמו נתניה ובת ים בונות בצורה מסוכנת על מצוק החוף.

ח"כ דב חנין ציין כי  מסמך של הכנסת -פיתוח בר קיימא בסביבה החופית מגלה תמונה עגומה.  לדבריו, יש לבחון את כל התכניות לאור הסטנדרטים החדשים כיום.  סגן היועץ המשפטי של מינהל מקרקעי ישראל, דרור אהרוני השיב כי אין ואקום תכנוני, ואם יש תכנית מאושרת, ניתן לעשות בה שימוש בכל עת ולהוציא על-פיה אישורי בניה. עוד אמר, כי וועדות התכנון – ולא המינהל – צריכות לבדוק את האיזונים הנדרשים עם שמירת הסביבה. ח"כ באסל גטאס (בל"ד) הזהיר כי "רוב האסונות הסביבתיים היו תוצאה של תכניות מאושרות".

 סמנכ"ל משרד התיירות,  ערן ניצן, טען כי המשרד מתנגד לבניית מלונות בקו החוף – אך הדיון מתרחב גם לסביבת החוף. סמנכ"לית תכנון במשרד להגנת הסביבה, גלית כהן, אמרה כי משרדה תומך במיפוי התכנית הישנות וביטולן – בהתאם לצורך, אך לצערה בממשלה אין תמיכה בכך. עמותת צלול טענה כי המינהל מתכנן ומשווק תוכניות שיש להן התנגדות ציבורית ובסופו של דבר מאלץ את המדינה לפצות את היזמים שזכו במכרזים אלה.

 בסיכום הדיון קרא כהן למינהל מקרקעי ישראל  לשקול עריכת סקרי השפעה סביבתית ע"י ועדות מחוזיות אובייקטיביות ולא ע"י היזם שהוא בעל אינטרס. הוועדה גם דרשה מהממשלה להכין תוך 30 יום חקיקה למען שמירת הסביבה החופית. בהעדר חקיקה ממשלתית, ישקלו חברי כנסת  לחוקק חקיקה פרטית בנושא.

ועדת הכלכלה דנה בהחלטת הממשלה להעביר במסגרת חוק ההסדרים תיקון לחוק המים המצמצם את מספר תאגידי המים מ-55 כיום ל-15 בלבד. עמותת טענה, שמדובר בנושא רציני מדי ושאין להעבירו במחטף במסגרת חוק ההסדרים. עוד טענה, כי מיום אישור חוק תאגידי מים וביוב ב-2001 המדינה משנה את דעתה בנושא זה בכל שנתיים בעקבות לחצים המופעלים עליה מצד הרשויות המקומיות וכי היא מכשילה בעצמה את החוק שחוקקה. "צלול" קראה לוועדה להקדיש לנושא חשוב זה דיון נוסף ולדרוש מהממשלה להסדירו באופן שקול והגיוני.

הועדת לביקורת המדינה דנה גם במפגעי זיהום הקרקע והאוויר של 49 תחנות דלק שמחזיקה עיריית תל-אביב, אותם חשף המבקר בדו"ח על פעולות העירייה. נציג העירייה, משה בלסנהיים, אמר כי המפגעים סולקו וכיום התחנות עומדות בתקן. המשרד להגנת הסביבה מסר כי בארץ פועלות 112 תחנות דלק מזהמות ובשנת 2011 לבדה שאבה רשות המים ממאגרים של מי תהום 1.5 מיליון ליטר של דלק שחלחלו מתחנות דלק. המשנה למנכ"ל מבקר המדינה, שמואל גולן, ציין כי בעבר עסק המבקר בתחנות דלק פיראטיות ובעקבות זאת התופעה מוגרה. נציג עמותת "צלול", ניצן מתן, הציג בפני הוועדה מצגת  באמצעותה התריע מפני התופעה בה את הפיקוח על הזיהום בתחנות הדלק, מבצעות מעבדות פרטיות המוזמנות ע"י חברות הדלק עצמן, וקרא לערוך בתחנות ביקורות פתע של המשרד להגנת הסביבה. לדבריו, ליטר אחד של דלק או שמן מינרלי יכול לזהם עד מיליון ליטר של מי שתייה.

 

מכלי אמוניה מסוכנים גם בקריית מלאכי

באזור התעשייה של באר טוביה, הסמוכה לקריית מלאכי, מצבור גדול של מכלי אמוניה המשרתים את המפעלים שבמקום, ביניהם מפעל טנא נגה מסוכנותם של המכלים לתושבי המקום גברה לאחרונה בעקבות איום הטילים מצד רצועת עזה ולאחרונה אף ביתר שאת בעקבות החלטת הממשלה להקים באזור התעשייה, בסמוך למכלים, תחנת כוח הפועלת על גז.

עמותת צלול מתנגדת להקמת התחנה עד להסדרת מכלי האמוניה שבמקום וצמצום הסכנה עד כמה שאפשר. צלול דורשת לבחון מחדש את המכלים ולבדוק את התאמתם למקום הגאוגרפי בו הם נמצאים; להגביר את מיגון המכלים ולשקול הטמנה; להתקין אזעקה מיוחדת לחומרים מסוכנים; לתרגל את האוכלוסייה ולספק לה אמצעי הגנה. במכתב לשרי הממשלה ביקשה עמותת צלול לדחות  "צלול" עד להשלמת תנאים אלה יש למנוע את הקמת התחנה.

עונת ההטלה של צבי-הים בעיצומה

עקבות בחול של צבת ים שעלתה לחוף כדי להטיל ביצים

עונת ההטלה של צבות הים בעיצומה. הצבות עולות לחוף, חופרות בור, מטילות לתוכו ביצים ומכסות. כעבור מספר שבועות בוקעים הצבים ועושים את דרכם לים. כדי לשמור על הביצים מוציאים פקחי רט"ג את הביצים מהקן ומעבירים אותן לשמורת בצת.

אין ספק שמדובר בתופעה מופלאה, שכן הצבות מגיעות להטיל את הביצים בדיוק במקום בו בקעו הן עצמן. גם הצבות שהוטלו הלילה יחזרו ביום מן הימים לחוף מולדתן כדי להמשיך את השרשרת.

הבעיה המרכזית היא, שרבים מחופי הארץ תפוסים כיום ולצבות נותרו שטחי חוף מעטים מאוד להטלה. לא רק זאת. רוב החופים סובלים מ"זיהום אור", שהוא האויב המרכזי של הצבים הקטנים. לאחר הבקיעה מהביצה מגששים הצבים את דרכם לים בהסתמך על אור הכוכבים. באם על החוף יש תאורה מלאכותית, הצבים מאבדים את דרכם  ואינם מגיעים לים – עוד סיבה להשאיר את חופי הארץ פתוחים, נקיים וטבעיים.

קידוחי הנפט מול חופי הרצליה מהווים סכנה ממשית ליונקים ימים רבים. מתוך ידיעות השרון (31.5.13).

 

קידוחי נפט – הסכנה הבאה לים

31.5.13 ידיעות השרון הרצליה קידוחי הנפט מול חופי העיר קידוח גבריאלה