צלול לשרי הממשלה: הפסיקו לריב ואשרו את חוק התלמ"ת

gloo talmatהממשלה הטילה ב-2008  על המשרד להגנת הסביבה לקדם את חוק "מוכנות ותגובה לתקריות של זיהום הים והסביבה החופית בשמן". למרות חשיבותו הרבה של חוק זה, שבמרכזו הצטיידות ואימון צוותים לטיפול במקרה של אסון נפט בים, החוק לא אושר עד היום. משמעות הדבר היא, שהמשרד להגנת הסביבה והמדינה אינם מוכנים למקרה אסון שמן בים. באם אסון כזה אכן יתרחש, הוא יגרום לנזק אדיר לסביבה הימית והחופית ולנזק אדיר לכלכלת המדינה, שתאלץ להתמודד עם תוצאות הזיהום.

הסיבה המרכזית לאי אישור הצעת החוק היא חילוקי דעות בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד האנרגיה והמים ומשרד הפנים. משרד האנרגיה דורש סמכויות נרחבות ואילו משרד הפנים דורש להפחית את אחריות הרשויות המקומיות לטיפול באסון. כדי לזרז את אישור הצעת החוק פנתה עמותת צלול למנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר בבקשה שיפעל לקידום אישור החוק בוועדת שרים לחקיקה. ממשרד המים והאנרגיה דורשת צלול להסיר את דרישתו לסמכויות נרחבות הקשורות בחוק.

לדעת "צלול", דרישות אלה נוגדות את עקרון הפרדת הרשויות, שהוא אחד המסקנות החשובות ביותר בעקבות אסון מפרץ מקסיקו ואף חותרת תחת סמכותו ואחריותו של המשרד להגנת הסביבה בעניין זה. הפרדת רשויות זו נחוצה כדי להבטיח, שהגוף המאשר את הקידוחים בים אינו הגוף המפקח עלים. לא רק זאת, דרישות משרדך יוצרות סיבוך בירוקרטי מיותר, המקשה על היזמים ועל האוכפים את החוק, פוגע באיכות האכיפה ובמהירות וביעילות התגובה במקרה של אסון שמן בים.

 דרישות משרד האנרגיה והמים:

  • כל תכניות החירום יאושרו גם על-ידי ממונה מטעם משרד האנרגיה, וזאת בנוסף לאישורן על- ידי הממונה מטעם המשרד להגנת הסביבה.
  • כל פעילות שתאושר על- ידי הממונה מטעם המשרד להגנת הסביבה, תאושר גם על ידי הממונה מטעם משרד האנרגיה.
  • תידרש הסכמת משרד האנרגיה לטיפול בתאונת שמן בים.
  • צו קידוח יינתן רק בעקבות הסכמה מראש של משרד המים והאנרגיה ולא במסגרת ועדה בינמשרדית, כמקובל.

gloo talmat

מחאה: הכי בטוח – מטפלים בגז בים

gaz bayamבראשית יוני 2014 תכריע המועצה הארצית לתכנון ולבניה בשאלת מיקום מתקני הקליטה והטיפול בגז הטבעי. בניגוד לדעת מומחים רבים ובניגוד לניסיון עולמי רב שנים, סבור משרד האנרגיה  שאת המתקנים יש להקים ביבשה. לעומתו, סבורים רבים מתושבי מישור החוף, ובראשם תושבי הישובים בסמוך להם מתוכננים המתקנים, תושבי מ.א עמק חפר, מ.א חוף הכרמל, מ.א מגידו ועמותת צלול,  שאת המתקנים יש להקים בעומק הים, מקום שהוא נכון למשק האנרגיה ובטוח לחיי התושבים.

כחלק מהמאבק הממושך תלו התושבים שלטים לאורך כבישי הארץ: כביש 6, צומת אלייקים וכביש 70 בדרישה להקים את המתקנים בעומק הים ולמנוע בכך את הסיכון הרב לחיי התושבים ולסביבה.

gaz bayam2

 

מים מזוהמים זורמים בחיפה

עמותת צלול חשפה: מים מזוהמים בכימיקלים ומתכות כבדות זורמים לברכת ניקוז פיראטית בסמוך למנהרות הכרמל ולקישון. תלונה  הוגשה למשטרה ולמשטרה הירוקה.

המים המזוהמים מוזרמים למאגר  (צילום: ניצן מתן, באדיבות עמותת צלול)

דגימה שערכה צלול גילתה כמויות חריגות, של מתכות כבדות ושל כימיקלים בריכוזים גבוהים מאוד, המסכנים את בריאות הציבור ומאיימים על מי התהום. לדעת "צלול", ניתן לטפל במים המזוהמים, גם אם מדובר בתהליך מורכב. את החומרים האורגניים ניתן לפרק בתהליכים מלאכותיים שונים ואז להחזיר את המים המטופלים למי התהום. את המתכות הכבדות ניתן לסנן מהמים ולהעבירן לרמת חובב או לשימוש תעשייתי חוזר. ניתן גם למהול את המים המזוהמים כדי לדלל את ריכוז הזיהום אך זה נחשב פתרון לא מקובל.

 

 

מאגר המים המזוהם (צילום: ניצן מתן, באדיבות עמותת צלול)

מאגר המים המזוהם (צילום: ניצן מתן)

 

המים המזוהמים ממשיכים לקישון (צילום: ניצן מתן, באדיבות עמותת צלול)

 

 

 

צלול יזמה וועדת הפנים והגנת הסביבה סיירה בחופים

בעקבות הזמנת עמותת צלול, ערכה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת סיור וישיבה בחופי תל אביב. בין הנושאים בהם דנה הוועדה- מיעוט החופים המוכרזים, המאלץ את הציבור לעבור לחופים הלא מוכרזים. עובדה הגורמת לזיהום, לאשפה ולסיכון חיים; שביתת המצילים בחופי תל אביב, המאיימת להתפשט לשאר החופים; העלות הגבוהה של השירותים בחופי הרחצה, ביניהם עלות גבוהה של חניה, דמי כניסה ומחירי מזון מופקעים; זיהום המים בשפכים ובנגר וזיהום החול כתוצאה מזרימת נגר עירוני וביוב לחופים; אשפה בחופים הלא מוכרזים, איומי הבנייה על החופים ועוד ועוד.

במהלך הישיבה הציגה צלול נייר עמדה שבו נתונים על מצבם הקשה של חופי הארץ, הסובלים מצפיפות רבה וכן רשימת הצעות לשיפור המצב. בין השאר, איסור גביית כסף בכניסה לחופים, פיקוח על הזכיינים, ניטור החול ועוד (רשימת הדרישות בהמשך). יו"ר הוועדה,

ח"כ מירי רגב, התחייבה לפנות לשר הפנים, גדעון סער, ולדרוש ממנו להוסיף חופים מוכרזים נוספים, ח"כ דב חנין דרש מהאוצר להגיע להסכמות עם המצילים ובכך למנוע את המשך השביתה בחלק מהחופים, ח"כ תמר זנדברג העלתה לדיון גם את הצורך בניהול הים, באמצעות הקמת רשות ים וחופים, נושא המקודם על-ידי עמותת צלול.

המלצות עמותת "צלול":

  1. להוסיף תחנות הצלה ולהגדיל את מספר החופים המוכרזים.
  2. להאריך את שעות הפעילות של המצילים בחודשי הקיץ עד לשעה 20:00.
  3. לבטל את ההסדר המתיר לגבות תשלום בחופים.
  4. להגביל את המחיר בחניוני החוף (פרטיים ועירוניים), כך שלא יעלו על הממוצע העירוני.
  5.  לקבוע שהחלק המשמש לעסקים לא יעלה על 30% משטח החוף.
  6.  להגביר את האכיפה גם על מחירי המזון והשתייה.
  7. להטיל קנסות על משליכי אשפה בחופים.
  8. לאפשר השכרת כסאות, מיטות ושמשמיות רק מתוך ערימה, מבלי לפזרם מראש על החוף.
  9. לקבוע מרחק מינימאלי של 15 מ' מקו-המים למעבר ולמשחק בחול. בשטח זה לא יוצבו כסאות.
  10. לנטר גם את חול הים ובמקרה של זרימת ביוב לאסור את השהייה במקום המזוהם.
  11. להגביר את מספר הבדיקות של מי הים ולהוסיף גם בדיקות כימיות לאיתור מתכות כבדות.
  12. להציע למשרד החינוך להכניס את נושא השמירה על ניקיון החופים למערכת החינוך.

מירי רגב

מירי רגב תמר ודבמירי רגב ותמר זנדברגסיור הוועדה

מסיבת תחילת עונת הרחצה 2014 – ויש גם סרטון

פתחנו את עונת הרחצה במסיבה מתגלגלת בחוף מכמורת. זה התחיל בתחרות חתירה ב"סאפ", אותה ארגן הגולש המיתולוגי עמית ענבר. בתחרות השתתפו ילדים, בני נוער, גברים ונשים, שהפגינו כישורי חתירה מרשימים. המצטיינים אף זכו במדליות. לאחר הטקס עברנו לבמה המרכזית בה נשאו דברים מנכ"ל "צלול", מאיה יעקבס, שדברה בחשיבות השמירה על הים והחופים לנו ולדורות הבאים וח"כ דב חנין, דבר על איום הבנייה על החופים, להקת מטבוחה פרוג'קט, הרקידה את הקהל עד לשקיעה.

סרטון קצר בכיכובם של עמית ענבר ושל רכזת מגני הים, סיגל בוקשטיין, הצצה קטנה.

 

שון גיטלמן וכרזה

 

חכ' מיכל רוזין

חכ' מיכל רוזין

מוש בן ארי

מוש בן ארי

גיל קופטש

גיל קופטש

 

זאב רווח

זאב רווח

 

חכ' דב חנין

חכ' דב חנין

יאיר לוטן

יאיר לוטן

 

מכמורת 1

 

הידרולוג: החול בחופי הרחצה מזוהם (אפריל 2014)

על משרד הבריאות לחייב את הרשויות לבצע בדיקות איכות מים בנקזי החופים, במיוחד אלו שנפלטים לחופי רחצה, אחת לשבוע גם בחורף, לא רק בעונת הרחצה,בארועי גשם וגם בתקופות של הפוגה בגשמים כדי לבחון האם הזיהום הוא נקודתי רגעי או רציף וכרוני ובכדי שניתן יהיה להזהיר את הציבור מפני הזיהום. כך קובע ההידרולוג שמעון צוק בעקבות בדיקה שערכה צלול במוצא הנקזים אותם דגמה צלול במהלך החורף.

למסמך המלא: חוות הדעת של ההידרולוג שמעון צוק

"צלול" לשלום: פרסם את שטר החזקה (26.3.14)

קידוח נפט 2עמותת "צלול" דרשה משר התשתיות, האנרגיה והמים, סילבן שלום, לפרסם לידיעת הציבור, ללא דיחוי, את שטר החזקה לבעלי הזכויות במאגר לוויתן ואת התנאים המפורטים בו. בקשה זו באה על רקע המשא ומתן לכניסתה של חברת "וודסייד" האוסטרלית כשותפה במאגר, ועל רקע דאגת "צלול" לסביבה, לכלכלה, לבטיחות, לאינטרס הציבורי ולמשאב הימי.

שטר החזקה מסדיר את זכויות וחובות בעלי הזכות למשך 30 שנה, תקופה ארוכה וממושכת. השטר  כולל הוראות שונות, ביניהן דרכים לפיתוח המאגר, אספקת שירותים למאגרים אחרים, דרישה לערבויות, תכניות ניטור לסביבה הימית, תכנית חירום מפעלית וכן מתן עדיפות למשק הישראלי בצריכת הגז. נושאים שיש להם השלכות רבות על הכלכלה, על הסביבה ועל הציבור.

במכתבה לשלום טענה "צלול", כי לפרטי ההסדר ולתנאים המפורטים בו משמעות תקדימית גם ביחס לפרויקטים נוספים הקשורים בתעשיית הגז והנפט, כמו דרישות סביבתיות מקידוחי חיפוש והפקה בים וכן היבטים הקשורים בהסדרתם התכנונית של מתקני הטיפול בגז במסגרת תמ"א 37/ח. לא רק זאת, שטר החזקה יינתן עוד בטרם נקבעו בחוק נושאים חשובים ומהותיים, כמו למשל, שיעור המיסוי על הייצוא, הבטחת העדיפות לשוק המקומי ופיקוח על המחירים, ולכן יש חשיבות רבה לפרסום תנאיו כעת.

עוד דרשה צלול, כי החלטות המתקבלות במשרד האנרגיה והמים, בתחום משק האנרגיה, יתאפיינו בשקיפות ולאחר דיון ציבורי. שקיפות שתתרום בסופו של דבר לקבלת החלטות מיטביות שימנעו בזבוז ופגיעה בטבע, בנוף ובכלכלת המדינה.

צלול לשלום ולפרץ: דרשו הפקדת ערבויות (20.3.14)

קידוח נפט 2עמותת "צלול" לשר התשתיות האנרגיה והמים, סילבן שלום, לדרוש מבעלי הזכויות לחיפוש ולהפקת גז ונפט בים התיכון, להפקיד ערבויות, כפי שדורשות ההנחיות למתן בטחונות לזכויות נפט, (פורסמו על-ידי משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים ב- 13.2.2014 בעקבות פניית עמותת צלול). במקביל, דורשת "צלול" לראות במי שלא יפקיד ערבויות אלה עד ה-30 בחודש (45 יום מפרסום ההנחיות),  כמי שלא עמד בתכנית העבודה, עובדה שתחייב לבטל את זכות הנפט שבידו. מהשר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, דורשת צלול כי ידרוש מהשר שלום את הפקדת הערבויות.

 פניה זו באה על רקע פרסומים מטעם בעלי זכויות הנפט, לפיהם הם מתקשים בגיוס כספי הערבויות. כך למשל, שותפות "זרח חיפושי נפט וגז", (רישיון 396/"גוליבר"), דיווחה כי אין ברשותה אמצעים כספיים לצורך הפקדת הערבויות הנדרשות. שותפות "גלוב אקספלוריישן" (אופק ויהל) דיווחה, כי אין ברשותה אמצעים כספיים לשמר את הזכויות שברישיונותיה. דיווח דומה נמסר על-ידי שותפות "מודיעין-אנרגיה". הודעות אלה מחזקות את החשש, כי לא יהיה ביכולתם של בעלי הרישיונות לטפל בנזקים, שעלולים להיגרם כתוצאה מדליפות ומתאונות באתרי קידוח, לרבות טיפול בנזקים הסביבתיים ובאשר ליכולתם להשקיע בבטיחות הקידוחים ובמניעת נזקים סביבתיים, ולכן חשיבותן של הערבויות. בולטת גם העובדה, לפיה חלק מהחברות בחרו "לערפל" את המידע לגבי יכולתן לעמוד בדרישות, עובדה המדגישה את חשיבות ההקפדה על שקיפות המידע מצד המדינה.

 במכתב לשלום ולפרץ ציינה "צלול", כי גילויי הגז, ובתקווה גם הנפט, מהווים ברכה. אולם, הם עלולים להפוך לקללה, שכן קידוחים ימיים, ובפרט קידוחים במים העמוקים, הם ברמת סיכון גבוהה לדליפה, המסכנת את הסביבה הימית וכן ענפים כלכליים רבים. רמת המוכנות הנמוכה של המשרד להגנ"ס להתמודד עם סכנת דליפה, והמחסור בציוד, מדגישים את חשיבותם של הביטחונות.

רקע

  • עמותת צלול פנתה למבקר המדינה וטענה בפניו שהמדינה לא ביקשה ערבויות מחברות הקידוח.
  • בדו"ח מתייחס המבקר לכך שהערבויות לא הוסדרו.
  • בדיון שערכה הועדה לביקורת המדינה בדו"ח המבקר, הודה ראש מנהל אוצרות טבע במשרד האנרגיה והמים,  שמשרדו אכן לא גבה ערבויות כחוק.
  • "צלול" איימה בעתירה והגישה שאילתה באמצעות ח"כ עמר בר לב, שביקש לברר אילו חברות הפקידו ערבויות.
  • בעקבות הפניה פרסם משרד האנרגיה הנחיות לערבויות, ודרש מהחברות להפקידן בתוך 45 יום מהפרסום. "צלול" הגישה הערות להנחיות.
  • בתגובה לפרסום ההנחיות דיווחו החברות שלא יוכלו לעמוד בתשלום הערבויות.
  • צלול פנתה לשר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, ולשר האנרגיה והמים, סילבן שלום, ודרשה מהם לשלול את הזכויות למי שלא יעמוד בהנחיות ולא יפקיד ערבויות.
  • חברת שמן וחברת גלובלאקספלוריישן עותרות נגד ההנחיות ומבקשות צו ביניים.
  • ביה"מ דוחה את הבקשה לצו ביניים ומבקש מן המדינה להשיב עד ל-20 במאי.
  • משרד האנרגיה, למרות שלא נדרש לכך, דוחה את המועד האחרון לגביית הערבויות ל-15 במאי.

צלול: ועדת השרים טעתה באשרה את תכנית המתאר להתפלת מי ים (1.3.14)

מתקן התפלה חדרה

מתקן התפלה חדרה

ועדת השרים לענייני פנים ושירותים אישרה את תמ"א 34/ב/2/2 – תכנית מתאר ארצית חלקית לאתרים להתפלת מי ים. התכנית מתייחסת למתקני התפלה גדולים (בהיקף של 150 מלמ"ש ומעלה) שיוקמו בארבעה אזורים: עמק חפר, נחל שורק, אזור תעשיה צפוני באשדוד ואשקלון.

 לדעת עמותת צלול, ועדת השרים טעתה כשאישרה את התכנית שכן זו התקדמה ללא שקיפות ודיון ציבורי פתוח, לא בפרטים המסתתרים בתוכה ולא בצורך העקרוני בהמשך הקמת מתקני התפלה כאשר אין שום דחיפות בהקמתם.

 עוד טוענת צלול, כי התכנית אושרה כאשר בבירור אין כיום צורך דחוף בהקמת מתקני התפלה נוספים. לראיה – על אף השנה השחונה, לאחרונה ביקשה המדינה ממתקני ההתפלה הפועלים להפסיק להתפיל לכמה חודשים. בישראל קיימים כיום חמישה מתקני התפלה (המתקן החמישי בהקמה) וכעת אושרו עוד ארבעה מתקנים ומתקן נוסף מקודם בנפרד באזור הגליל המערבי. פירושו של דבר, שבישראל יפעלו בעוד מספר שנים 10 מתקני התפלה, וזאת מבלי שנעשתה בדיקה כלשהי אודות ההשלכה של ריכוז כה רב של מתקני התפלה לאורך רצועת חוף קצרה.

 זאת ועוד: מגישי התכנית  הטעו את הציבור והגישו לאישור ועדת השרים תכנית מפורטת בתחפושת של תכנית מתאר ארצית – שאינה מחייבת דיון ציבורי. בכך רמסו השרים ומגישי התוכנית את זכות הציבור להתנגד להקמת מתקני תשתית שכאלה.

לדעת עמותת צלול, זכותו של הציבור, כמו גם של ארגונים שונים, להשמיע את קולם כאשר על הפרק נדונים משאבי המדינה ואופן ניצולם והשפעתם על הסביבה ועל יוקר המחיה של אזרחי ישראל.

"צלול" לפרץ: שפכים זורמים לירקון ומשרדי הממשלה אדישים (27.2.14)

נחל קנהעמותת צלול דורשת מהשר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, לפעול בדחיפות למניעת המשך זיהום נחל קנה ונחל הירקון על ידי מט"ש דרום השרון. במכתב לפרץ טוענת צלול, כי הגיע העת לנקוט בצעדי אכיפה כנגד ראשי הרשויות באזור, שאינם ממלאים אחר חובתם לטיהור שפכיהם.

בין הרשויות המזרימות את שפכיהן למט"ש: ישובי המועצה האזורית דרום השרון, קלקיליה, טירה, טייבה, כוכב יאיר, צור יצחק, קרני שומרון, אורנית,  אלפי מנשה, עמנואל ועוד. בנוסף מבקשת עמותת צלול, כי המשרד להגנת הסביבה יפעל למציאת פתרון לשפכים אלה במהירות האפשרית באמצעות הגדלת המט"ש הקיים או הקמת מט"ש חדש.

מט"ש דרום השרון תוכנן כדי  לקלוט שפכים בנפח של כ-6,000 מ"ק ביום. בפועל מטפל המט"ש בשפכים בנפח של 15,000 מ"ק ביום (כמעט פי שלושה).  בשל העומס הרב, רמת הטיהור של השפכים נמוכה מאוד. בשל היעדר כושר איגום שפכים אלה זורמים בנחל קנה, הסמוך לבתי תושבים ומגיעים לנחל הירקון וגורמים לזיהומו. זיהום זה מוריד לטמיון מיליונים רבים שהושקעו עד היום בשיקום הנחל.

 נושא הקמת מט"ש חדש נמצא על הפרק למעלה מ-7 שנים (!) במהלכן משרדי הממשלה התנערו מתפקידם כמעט לחלוטין, ואפשרו את המשך זיהום הסביבה והנחלים תוך גרימת סבל רב לתושבים. לא רק זאת. משרדי הממשלה, ובהם המשרד להגנת הסביבה, נמנעו מצעדי אכיפה חוקיים, להם הם מחויבים על-פי החוק, ואפשרו לראשי הרשויות באזור להמשיך ולהזרים שפכים תוך זיהום הסביבה. עמותת צלול ערה לעובדה, שחלק מהרשויות בהן מטפל המט"ש הן רשויות חלשות, ובהן טירה וטייבה, יחד עם זאת אין לשאת מצב שבו נחלי האזור ממשיכים לסבול מזיהום בעוד שהמדינה אינה עושה כמעט דבר כדי לפתור בעיה קשה זו ולמנוע את המשך השחתת הטבע, הנוף, הנחלים ומאגרי המים של המדינה.

שולחן עגול מנהלי חופים: איך מתמודדים עם הפסולת? (24.2.14)

shulhan agolעמותת צלול ארגנה שולחן עגול, שמטרתו לדון בנושא הכואב של הפסולת בים ובעיקר בחופים הלא מוכרזים. בשולחן העגול השתתפו מנהלי חופים עירוניים מכל רחבי הארץ, נציגי המשרד להגנת הסביבה, נציג פרויקט חוף נקי, נציג משרד הבריאות ואחרים.

ד"ר אליק אדלר, מומחה ויועץ בין-לאומי, אמר, כי הפסולת מהווה מטרד עולמי הגורמת לנזקים לדגה, לכלי שייט, פוגעת במאות אלפי בעלי חיים (ימים ויבשתיים), גורמת לנזקים לתחנות כוח, לחקלאות ימית ועוד. מקורותיה של פסולת זו הם קייטנים המשאירים פסולת על החוף, ספינות דיג וטיולים, אסדות קידוח, דייגים המשאירים בים רשתות רפאים, פסולת המגיעה ממדינות שכנות ועוד. בישראל מקור הפסולת הוא בעיקר מבלים על החוף ומדינות שכנות. עוד אמר, כי הפסולת בחופי ישראל מורכבת בעיקר מפלסטיק (מעל 90%): פקקים, מכסים, בקבוקי שתייה, שקיות (פי שלוש מהממוצע בעולם), אריזות חד פעמיות, בדלי סיגריות ופחיות שתייה. המצגת של ד"ר אדלר

נציגי המשרד להגנת הסביבה ציינו, כי תכנית חוף נקי, שבמרכזה סיוע לרשויות מקומיות שלאורך החוף לנקות את חופיהן הלא מוכרזים, תחזור למתכונת רגילה, אחרי הפסקה של שנה. עלות התכנית כשלושה מיליון שקל שיושקעו בניקוי פיזי של החופים, אך גם בחינוך פורמלי ולא פורמלי, באמצעות הדרכת מורים, פעילות הסברה וניקיון חופים והעלאת המודעות הכללית לנושא.

כל הדוברים בשולחן העגול הדגישו את הקשיים הנובעים מהעדר כלי אכיפה מספיקים על הציבור המשאיר פסולת בחופים, ועל חולשתו של חוק הניקיון שאינו מאפשר אכיפה מספיקה.

נציג צלול, רמי שדה, סיפר כיצד ב-2007/8  שולטו שני חופים באשקלון בשלטים עם מסרים שונים. בחוף אחד הוצב שילוט "רך" ואילו בחוף שני הוצב שילוט המאיים בקנסות. התוצאה הייתה ברורה, במקום בו הוצג שילוט אגרסיבי והייתה אווירת אכיפה, החוף נשאר נקי. לדבריו, "אם נצליח לייצר אווירה כזו במשך שנתיים, שלוש, נטמיע את המהות של הדרמה בהשארת פסולת על החוף". עוד אמר, כי הבעיה העיקרית היא שהרגלנו את הציבור שמנקים אחריו.

נציגי רט"ג אמרו שהם תומכים באכיפה אגרסיבית, כפי שנעשה בנושא נסיעת כלי רכב וטרקטורונים על החופים. באשר לפיזור פחי אשפה בחופים הלא מוכרזים, טענו נציגי רט"ג כי הם מתנגדים לכך, בטענה שעל הציבור לקחת איתו את האשפה ולא להשאירה על החוף.

גלי רז ואריק עפרון מהמועצה האזורית מטה אשר, שבשטחה כ-13 קמ' חופים, התלוננו על הקושי לטפל בחופים אלה ולדאוג לניקיונם. לדבריהם,  יש לחוקק חוק ברור שיקבע  כמה כסף מקבלת כל מועצה בכל שנה במסגרת תוכנית חוף נקי. ודאות זו תאפשר בניית תכניות ברורות יותר בנוגע לתחזוקת החופים. עוד אמרו, כי המועצה קיימה מבצעי אכיפה והתוצאות לא היו טובות משום שהאכיפה בעייתית.

לדברי  מנהל אגף חופים, חוף כרמל, אברהם רבינוביץ',  בתחומי המועצה האזורית, רצועה של 38 ק"מ חוף, המקשים על תקציב המועצה, וכי לדעתו אין למועצה ברירה אלא להסדיר חניונים ולגבות כסף על מנת שתהיה לה דרך לממן את תחזוקת החופים. כל הנוכחים הסכימו שיש צורך בהקמת ועדת היגוי, שתוביל את הנושא מבחינה תקשורתית, תכנונית וחוקתית.

השתתפו בשולחן העגול: ד"ר אליק אדלר, יועץ ומומחה בינ"ל; פרד  ארזואן, אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה; גליה פסטרנק, אגף ים וחופים, המשרד להגנת הסביבה; זאב פיש, מפקח ארצי על בריאות הציבור, משרד הבריאות; ד"ר אסף אריאל, אדם קונסטנטינובסקי, עמותת אקו אושן; רועי שטראוס, מנהל גן לאומי בית ינאי; עמי לזר, מנהל מרחב שרון רט"ג;  מנחם דרורי, מנהל אגף חופים בעיריית ת"א; גלי רז ואריק עפרון, אגף חופים במועצה אזורית מטה אשר; אריה תורג'מן, אגף חופים בעיריית אשדוד; אברהם רבינוביץ', מנהל אגף חופים במועצה אזורית חוף כרמל. מאיה יעקבס, מנכ"ל צלול, רמי שדה, יועץ צלול, צפריר גדרון, רכז ים, עמותת צלול, ד"ר אסף אריאל  ואדם קונסטנטינובסקי,  עמותת אקו-אושן.

אחרי דחיות ללא סוף, פורסם השלב הראשון במכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה (28.1.14)

הפגנה מיכל אמוניה

הפגנה מיכל אמוניה

לאחר דחיות רבות פרסמו רשות מקרקעי ישראל, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הכלכלה, הזמנה להשתתף בהליך מיון מוקדם לחכירת קרקע לצורך הקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם.​ המכרז הוא שלב ראשון ביישום החלטת הממשלת ישראל מאוקטובר 2013 על הקמת מפעל לייצור אמוניה בנגב וסגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה.

להשתתפות בהליך המיון המוקדם הוזמנו גופים המעוניינים להקים מפעל לייצור אמוניה ומוצרים נלווים בעלי איתנות פיננסית מתאימה, אשר גייסו לצורך כך בעל טכנולוגיה לייצור אמוניה. הזמנה זו היא שלב ראשון בהליך תחרותי בן שני שלבים.

מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים במפרץ חיפה מכיל 12 אלף טון אמוניה, גז רעיל וקטלני. המיכל פועל באזור החשוף לרעידות אדמה ולנפילות טילים. האמוניה מגיעה למיכל באמצעות מיכלית ענק הפוקדת את נמל חיפה אחת לחודש, שגם היא מהווה סכנה קשה לסביבה. על-פי הערכות פגיעה במיכל או באוניה יביאו למותם בייסורים של כ-17 אלף איש ולפציעתם של עשרות אלפים. בעקבות פעילות ממושכת של עמותת צלול, הודיעה הממשלה, באוקטובר 2013, על פרסום מכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם שייתר את יבוא האמוניה המסוכן למפרץ חיפה. על פי הידוע, על המכרז מתכוונות להתמודד שלוש חברות המבקשות לייצר גם מוצרים נילווים – אתנול ואוריאה.

 

אוכלים, נהנים, תורמים

מסעדת השף "יוליה", בנמל תל אביב, מציעה מבצע מיוחד:  ארוחה זוגית רומנטית, בעלת תפריט מיוחד, שכל הכנסותיה מוקדשות לסיוע לעמותת צלול במבצעי ניקיונות החופים שהיא עורכת בכל ימות השנה.

פרטים מלאים על המבצע ניתן למצוא בגלויה המופיעה כאן. אנא, לחצו על הגלויה והירשמו. 

המבצע יימשך עד ה-10 לפברואר 2014 בלבד!!!

על מנת שנוכל להמשיך ולשמור על החופים שלנו נקיים, עלינו להגיע לסכום היעד שהצבנו. בעזרתכם, בסוף יהיה פה צלול.

 

yuliya

דו"ח מצב הים 2014: מי ינהל את הים?

שער לעבודה JPG

"על מדינת ישראל לפעול להקמת רשות משותפת למשרדי הממשלה, לרשויות המקומיות ולציבור, לניהול ולפיקוח על הים התיכון". זוהי מסקנת "דו"ח מצב הים 2014" של עמותת צלול, שנושאו: "מי ינהל את הים? המלצת עמותת צלול לניהול מיטבי של הים התיכון".

מהדו"ח עולה, כי העדר ניהול הים עלול לגרום לכשל, שתוצאותיו פגיעה במשאב הים ובחוסנה הכלכלי של המדינה.

ראשיתו של כשל זה ניכר כבר כיום, והוא בא לידי ביטוי בהיעדר פיקוח על מתקני הקידוח לגז ולנפט, שעלול לגרום לאסון סביבתי וכלכלי, במצבה החמור של הדגה בים, בפגיעה בהסעת החולות בים ועוד. אלה, לצד התוכניות להקמת איים מלאכותיים, הרחבת נמלים והעברת תשתיות נוספות לים, מגבירים את הצורך בניהול השימושים השונים תחת גג אחד.

רשות הים החדשה תידרש לניהול נכון ובר-קיימא של הים, הלוקח בחשבון את תפקידיו הכלכליים הרבים, את חשיבות בריאותה של הסביבה הימית ואת תפקידו כאתר בילוי ונופש,  וזאת כתנאי הכרחי ליכולת להפיק ממנו את מירב השימושים, תוך שמירתו לדורות הבאים.

מהעבודה עולה, כי בניהול הים מעורבים כיום 11 משרדים ממשלתיים: תחבורה, הגנת הסביבה, בריאות, חקלאות, תקשורת, אנרגיה ומים, פנים, תיירות, שיכון (רשות המקרקעין), בטחון פנים ובטחון. משרדים אלה פועלים ללא תאום, ללא יד מכוונת, ללא הבנת ייחודו של המשאב הימי, השונה מהמשאב היבשתי, ללא מודעות לפוטנציאל הנזק של השימושים השונים, ובראשם קידוחי הגז והנפט, וללא מודעות להשפעות ההדדיות והמצטברות של השימושים בתקופה נתונה ולאורך שנים.

על הים מפקחים מספר קטן של עובדים במשרדי הממשלה השונים. אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה מונה 31 עובדים בלבד, מהם 18 מפקחי שטח, מהם שלושה עובדים בלבד המפקחים על קידוחי הנפט והגז, ברבע מזמנם בלבד. רשות הטבע והגנים מעסיקה 1.5 פקחים האחראים על הסביבה הימית ובאגף הדייג של משרד החקלאות שני פקחים בלבד. למשטרה כוח קטן המפקח על הים, וכך גם ליתר משרדי הממשלה. מול מספר קטן זה של פקחים פועלים ארגונים וחברות פרטיות עתירות-הון ומשאבים.

דוח" בחן את האופן שבו מדינות שונות בעולם, בהן אנגליה, נורווגיה, קנדה, ארה"ב ואוסטרליה, מנהלות את  הים שבתחומן באמצעות גופי ניהול שונים, ביניהם ארגון ציבורי במימון ממשלתי (משרד ממשלתי – אנגליה, נורבגיה וקנדה), מחלקה במשרד לאיכות הסביבה (אוסטרליה), משרד לאומי השייך למשרד הכלכלה (ארה"ב) וכן בחנה מודלים מקומיים המנהלים משאבים כגון רשות המים, מועצות מקומיות תעשייתיות, רשויות ניקוז ונחלים ואת מודל ניהול הכינרת.

ניתוח המודלים העולמיים והמקומיים הביא לגיבוש קריטריונים שנמצאו כחשובים בניהול גופים המנהלים משאבים טבעיים: שיתוף רשויות מקומיות, שיתוף ציבור, יכולת להפריד בין הגוף המאשר לגוף המפקח (הפרדת רשויות), פיקוח ואכיפה יעילים, נאמנות לקריטריונים סביבתיים כמו גם עלות הקמה ועלות תפעולית. בנוסף, נלקח בחשבון יחסם האפשרי של משרדי הממשלה לחלופות השונות.

ניתוח המודלים הביא לגיבושן של שלוש חלופות לניהול ים: רשות משותפת למשרדי הממשלה, הרשויות מקומיות והציבור; משרד ממשלתי לניהול ים וכן הרחבת אגף ים וחופים, הפועל כיום במשרד להגנת הסביבה. מודלים אלה נבחנו באמצעות שיטת MCA (Multi-Criteria Analysis), המומלצת על-ידי הבנק העולמי ועל-ידי האו"ם, לבחירה בין חלופות. הבחינה נעשתה בסיוע חברת DHV, בהסתמך על הקריטריונים שנקבעו.

 

החלופה המיטבית – רשות ים וחופים משותפת

רשות ממשלתית חדשה, שתוקם על-פי חוק, תחת המשרד להגנת הסביבה, ותורכב מנציגי משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, נציגי משתמשים, יחידה מדעית ונציגי ציבור. בראש הרשות תעמוד מועצה מורחבת, שתיבחר במועצה מצומצמת שתנהל ותפקח על הים. המועצה תפעיל צוות מקצועי הכולל בודקי תכניות, מפקחים, אנשי מדע ובעלי התמחויות מתחומים שונים. לעובדי רשות ים וחופים יינתנו סמכויות אכיפה בכדי למנוע ממנה להפוך לעוד גוף בירוקרטי חסר סמכויות. תקציב הרשות יבוא מתשלום שתגבה ממשתמשי הים השונים, ביניהם חברות קידוח, חברות התפלה, מעגנות ומתקציב המדינה.

מהדו"ח עולה, כי להכללת נציגי רשויות מקומיות חשיבות רבה, שכן רוב הפעילות הימית מתבצעת לאורך החופים ובמקרה של אסון קידוח בים, לרשויות המקומיות צפוי תפקיד מכריע. למדענים ולנציגי ציבור תפקיד מכריע בניהול מיטבי של משאבים ולכן מן הראוי שיהיו שותפים בניהול הים.

הרשות תתכנן תכנית אב לחופים ולים, המתחשבת בכלל הצרכים הכלכליים (נמלים, ספנות, קידוחים, תיירות, דייג, צבא ותשתיות) אך גם בכושר הנשיאה של הים על-פי עקרונות ברי-קיימא; תבדוק ותאשר תכניות של גופים אחרים– התפלה, קידוחי גז ונפט, דייג, תחבורה, תקשורת ועוד, מתוך מטרה למנוע התנגשות בין התוכניות השונות; משרדי הממשלה השונים ימשיכו להעניק רישיונות שימוש במשאבים השונים, אך הפיקוח עליהם יעשה על ידי הרשות המשותפת. כך למשל, משרד האנרגיה והמים ימשיך להעניק רישיונות להפקת גז ונפט ורישיונות למתקני התפלה, אך לא יפקח על הקודחים ועל מתקני ההתפלה.

הרשות תבטיח את נגישות הציבור לחופים המוכרזים והבלתי מוכרזים, תפעל למען חקיקה המסדירה את השימושים בחופים המוכרזים, בין השאר הסדרת נושא החכרת החופים ליזמים, שימוש פרטי בחופים, גביית דמי חנייה לאורך החופים ועוד; הרשות תפעל ליישום תכניות לשליטה על הגעת נגר-עילי ונקז עירוני לים, שיש להם חשיבות לסביבה הימית ולבריאותה, אך באותה עת משמשים כמזהמים;  הרשות תפתח תכניות חינוכיות שמטרתן להסביר לציבור את חשיבות השמירה על החופים, מניעת זיהום החופים ותכניות "חוף נקי".

תחומי אחריות שיועברו לרשות הים והחופים מהמשרד להגנת הסביבה כוללים את הפעלת הוועדה למתן היתרי הזרמה לים והאחריות לתכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת), שתפקידה להיערך למקרה של זיהום ים בשמן (כולל קידוחי גז ונפט).

 

 

החלופה השנייה – הרחבת אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה

הרחבת אגף ים וחופים הקיים והפיכתו לאשכול בכיר הכפוף במישרין למנכ"ל המשרד או לשר להגנת הסביבה (כיום האגף שייך לאשכול אכיפה). האשכול החדש יצויד בכוח-אדם מקצועי נוסף, בתקציב מוגדל ובאמצעים משופרים, שיותאמו למטלות הנוספות שיוטלו עליו. לדוגמא, פיקוח על אסדות הגז והנפט ופיקוח על הדיג. יתרונה המרכזי של חלופה זו הוא בתחום ההיתכנות, שכן יישומה אינו דורש שינוי חקיקה ואינו דורש הקמת מנגנון חדש. חסרונה של החלופה נובע מכך, שלמרות שהיא מספקת הגנה טובה יותר לים, בהשוואה למצב הקיים, היא אינה תורמת לניהול כולל של הים, אינה תורמת למחקר הימי, אינה תורמת לפיקוח על חלוקת המשאבים, לשיתוף הרשויות המקומיות ולשיתוף הציבור.

 

החלופה השלישית – משרד ממשלתי חדש לענייני ים

חלופה זו זכתה בציונים הנמוכים ביותר בשל חסרונותיה הרבים. חסרונה העיקרי הוא החשש לפיו, בדומה למשרדים ממשלתיים אחרים (חקלאות, אנרגיה, כלכלה), עלול "משרד הים" להפוך למייצג האינטרסים של משתמשי הים (תופעה זאת קרתה גם במדינות שנבדקו – בנורבגיה ובקנדה ישנה ביקורת כנגד המשרד כי הוא מעדיף את האינטרס של הדייגים). לאור האינטרסים הרבים והחזקים של משתמשים הים השונים, הכוללים תשתיות, קידוחי גז ונפט, דייגים, וכד' – הסבירות היא כי ההיבטים הציבוריים והסביבתיים החשובים של משאב הים יוזנחו.

חסרונות נוספים הם הבעיות הקבועות של משרדי ממשלה, הנוגעות לדברים שהם אקוטיים להצלחת הגנת הים והחופים – רמת שיתוף פעולה נמוכה עם הרשויות המקומיות, רמה נמוכה עד אפסית של שיתוף ציבור והיעדר שקיפות. חשש מרכזי נוסף הוא מפני פוליטיזציה של המינויים על חשבון מינויים מקצועיים שדרושים מאוד בניהול משאב הים.

גם בתחום ההיתכנות חלופה זו בעייתית (בדומה לחלופה המיטבית) מאחר וידוע שהשאיפה כיום היא להקטין את מספר משרדי הממשלה. להקמת משרד חדש משמעות תקציבית גבוהה. גם הוספת משרד הים לאחד המשרדים הקיימים עלולה להתברר כטעות, שכן ידוע, כי עודף תפקידים המוטלים על שר אחד ועל משרד ממשלתי אחד, גורמים בסופו של דבר להזנחת הנושא ולהפיכתו לשולי בפעילותו הכוללת של המשרד.

כדי לחולל את השינוי, על הממשלה מוטלות שלוש מטלות:

  1. לקבוע יעדים אסטרטגיים ויעדי מדיניות הלוקחים בחשבון את כושר הנשיאה של הים התיכון בנושאים כגון קידוחי גז ונפט, דייג וחקלאות וימית, מתקני התפלה, תחנות כוח, פיתוח נמלים ומרינות ועוד.
  2. לחוקק חוק ים, כפי שעשו מדינות רבות, ביניהן קנדה, ארה"ב, אוסטרליה, הולנד, נורווגיה, בלגיה ועוד רבות אחרות מכוחו תוקם הרשות.
  3. להקים את הגוף שינהל הים, עליו יוטל לטפחו כמשאב כלכלי לרווחת תושבי המדינה ולשמור עליו ועל החי והצומח שבו כעל אוצר טבע רגיש וייחודי, כאשר בריאות הסביבה הימית היא המדד המרכזי לניצול יעיל ומאוזן.

  פעולות אותן ניתן לבצע כבר כיום:

  1. לערוך שינוי מבני במשרד להגנת הסביבה – מגובה במהלך תקציבי ראוי.
  2. לחוקק את חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לזיהומי ים (תלמ"ת) ולזרז את העברת הכספים לחיזוקה (עד כה הועברו שני תשלומים בלבד).
  3. להעביר את סמכויות הפיקוח על אסדות הגז והנפט בכל המרחב הימי לאגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה.
  4. להעביר סמכויות ניהול בטיחות וגהות באסדות הגז והנפט למשרד הכלכלה, ולהתייחס לאסדות כפי שמתייחסים למפעלים ביבשה.
  5. לאמץ את עקרונות הדירקטיבה האירופית לקידוחי גז ונפט בים.
  6. לשפר את ניהול משאב הדייג – לקבוע שיטות דייג פוגעניות פחות ואינטנסיביות פחות, להנהיג השבתת דייג עונתית, לקבוע אזורים אסורים בדייג על מנת לאפשר התחדשות הדגה. להגביר הפיקוח הניטור וההסברה בקרב הציבור והדייגים.
  7. להגביר את האכיפה על מזרימי שפכים לנחלים ולים.
  8. לתכנן את המרחב הימי וליצור תקינה למבנים ימיים.
  9. לנסח חוקי רישוי, תכנון, פיקוח ובקרה על אסדות הפועלות במים הכלכליים.
  10. להקים משמר חופים באמצעותו ניתן יהיה לשפר את הפיקוח על הים, למנוע עבריינות ולשפר את הבטיחות. ניתן לשקול משמר חופים המורכב גם ממתנדבים, בדומה לדגם האוסטרלי, אך עם סמכויות פיקוח, בקרה ואכיפה הקבועות בחוק.

 

 

 

 

נחל איילון: לא, להזרמה לים. כן, לניצול המים (26.12.13)

עמותת צלול  הודיעה למשרד התחבורה ולמינהל התכנון שהיא מתנגדת  לתכנית חברת "נתיבי ישראל" להקים מנהרה באורך 6.7 קמ', ובעלות של כ- 2.1 מיליארד שקל מתחת לגוש דן, להזרמת מי נחל האילון לים, כחלק מהתוכנית להקמת מסילת הרכבת הרביעית, מלוד ועד לתחנת האוניברסיטה, (תת"ל 33). מסילה זו חיונית להקלת העומס על הרכבות באזור תל אביב, וניתן לבצעה רק לאחר הסדרת נושא הניקוז בנחל איילון. הסיבה לכך היא, שהקמת המסילה תגזול שטח מתעלת האיילון, עובדה המחייבת את הקטנת זרם המים בעת שיטפון.

 התכנית להקמת הנתיב הרביעי של המסילה הוכרה כתכנית תשתית לאומית ביוני 2007. המועצה הארצית הודיעה על הכנתה במרץ 2012. נתיבי ישראל הציגה תכנית התופסת את מי האילון בפארק אריאל שרון ומזרימה אותם בצינור לים.  בדיון שנערך בתכנית בספטמבר 2013 התנגדו רשות המים והמשרד להגנת הסביבה לתכנית ודרשו לבחון חלופות נוספות, בין השאר חלופה לאיגום המים בפרק איילון והזרמת לאתרי ההחדרה של השפד"ן, משם המים יוזרמו להשקיית הנגב.

בדיון נוסף שערכה הות"ל הוחלט לבחון את כל החלופות, כולל חלופה להזרמת המים להשקיה ולהזרים את המים לים, רק באם לא תמצא אפשרות אחת. צלול תתנגד בכל מקרה להזרמת המים לים, עובדה הגורמת לבזבוז מים ולחשש לזיהום הים וזאת בשל הכמות הגדולה של מים שתוזרם לנקודה אחת.

OUR STAFF

 Benjamin Kahn – Chairmankahan13X18

As a youngster in Israel, Benjamin Kahn's greatest pleasure was to go snorkeling with his dad in the Red Sea. The reefs of Eilat were an underwater wonderland, where forests of coral teemed with sea horses and with schools of pulsing, multicolored fish that looked as though they had been splashed by a clown's paintbrush.

Kahn studied marine biology and left Israel for the U.S. and Australia to help tend the
investments of his father, Morris, a software and telecommunications billionaire. When he
came back in 2000 to live in Israel and dive again regularly in the sea of his childhood, Kahn was horrified by what he saw: the once-azure water was now murky. The Red Sea reef had possessed the greatest variety of coral and undersea life anywhere in the world. But most of the vibrantly colored fish were now gone. All but the hardiest of 30 coral species had died off, and the reef itself had withered into a sandy, underwater boneyard. "I knew that if the reef was going to survive, someone had to fight for it," says Kahn.

He was uniquely placed for the battle: he had expertise (his family owns seven giant
aquarium parks around the world, including one in Eilat) and he had lots of money. First,
Kahn tapped his family's marine-park scientists to come up with new ways of regrowing the battered coral. Today, after every storm, Kahn and his divers collect the fragments and give them to 5,000 school kids to grow like saltwater saplings for months in classroom tubs. Then divers carefully glue the living fragments back onto the reef.

But his toughest fight was on land, against politicians and businessmen. Kahn's experts
figured out that the reef began dying when giant fish farms, which provide 15% of the fish on Israeli tables, were built in 1997. These cages were spewing tons of uneaten food and
excrement onto the reef. "It was the same as if a town of 60,000 people were dumping its
sewage straight into the sea," says Kahn. Acting through Zalul, an Israeli clean-water
advocacy group, Kahn fought the powerful lobby of fish-cage owners in the courts and won. A third of the cages were dismantled last year, and the Israeli courts ruled that remaining cages
must be cleared away by mid-2008. "When all the cages are gone, maybe the reef can revive itself," says Kahn. "It's our only chance to regain the amazing vibrancy the reef once had."
Meanwhile, Kahn can usually be found several fathoms down, tending his reef like a deep-sea gardener.
myhero2article at Myhero


Maya Jacobs – General Mangerמאיה

Maya holds an MA in Public Management from the IDC, an MA in International Affairs and Political Science from Columbia University and a BA in communications and Jewish History from Tel Aviv University.

Before running “Zalul” she was the Director of Communications and Public Affairs at the International Fellowship of Christians and Jews, a M100$ foundation. Maya has over 15 years of experience in media advising, lobbying and event productions for the public and Third Sectors. She has served in the past as spokesperson and part of the close staff of Prime Minister Ehud Barak, as Chief Information Officer for the Israeli Consulate General in NY, and as Chief Representative of the Geneva Initiative in North America. As owner of MJ Media Solutions she provided PR, Lobbying, fundraising and networking services to Americans in Israel and to Israelis in the US. Upon her return to Israel in 2005, served as Director for the Sheatufim Center for Philanthropy and later as independent social-investment consultant for philanthropists, politicians and organizations. Her clients included the Interdisciplinary Institute in Hertzlia, the Kadima Party, the Reut Institute and many more.

mayaj@zalul.org.il


 Dalia Tal – Champaign Manager

Dalia joined Zalul in 2009. She holds a BA degree in history and political science and a

bachelor degree from Recanati department, Tel-Aviv University.  She worked for many years as a journalist dealing with environmental, real estate and infrastructures topics at Globes newspaper and Yediot media. Dalia received an award for her work as environmental journalist- PRAT award. She also was rewarded an official beach cleanup certificate from the ministry of the environment
for her contribution of cleaning Nahariya’s beaches. Dalia enjoys riding her bike and swimming along the Mediterranean Sea.

daliat31@gmil.com


 Tsafrir Gidron- Project Coordinator Mediterranean Sea 

 Born and raised in Haifa in a home with an environmental atmosphere and sustainable lifestyle and point of view, educated from early age to the love of nature.

Has a B.A in History and in Political Since from the Hebrew University and M.A in Environmental Policy Planning and Management. During his M.A studies, Tsafrir did a research project about the influence of uncertainty on the scientists' impact on environmental policy design. The research was published by the Floershieimer Studies Institute Publisher under the name "Science, Policy and Uncertainty – The Roll of Scientists in Shaping Environmental Policy in Israel". One of the cases researched was the struggle to leave off the aquaculture from Eilat bay. Within this struggle the association was established. Marin Program Coordinator, in charge on sea protection campaigns, including: follow up after pollution happens, coordinate dialog with the authorities concerning environmentally dangerous uses for example: off shore gas & oil drilling, desalination, over fishing, dumping waste and trash, and etc.

tsafrir@zalul.org.il


  Sigal Bukshtayenסיגל תמונה

 Sigal holds a BA in Communication Management from the Tel Aviv College for Management. Has eight years' experience working with the third sector, with an emphasis on non-profit organizations and environmental groups. For six years, she acted as the spokeswoman and manager of media campaigns and various public promotions for environmental and social organizations, including Zalul. As part of her position, Sigal  led many additional environmental projects. Today, Acts as the head of partnerships and activities at Zalul

sigalb@zalul.org.il


 שחרSachar Braynenberg

Shahar was born in Yavne.  He holds a LLB-BA in Law and Behavioral Sciences from the College of Management in Rishon Letzion and a Masters in Environment and Sustainable Development from University College London. Previously he worked in Zalul as a Project Coordinator Mediterranean Sea and Lachish RiverToday he works as cooperation

shahar@zalul.org.il

זיהום ים

  • שפך נחל נעמןעל-פי דוח עמותת "צלול", במהלך עונת הרחצה 2012 נרשמו 11 אירועים של סגירת חופים, שנמשכו 33 ימים, בעקבות זיהום מי הים בשפכים.
  • עקב מבנהו הסגור של הים התיכון, קצב תחלופת המים  הוא של  80-100 שנה. מה שקורה בים התיכון- נשאר בים התיכון. פירוש הדבר- פסולת שנסחפת מהחוף לים תישאר בו לאורך שנים רבות.
  • בישראל  16 נחלים הזורמים לים התיכון- כולם מזוהמים בשפכים ובקולחים ואסורים לרחצה. נחלים אלה זורמים לים ותורמים לזיהומו. מנגד, מיעוט המים הנקיים הזורמים בנחלים, בעקבות שאיבת מקורותיהם, מונע מהים הגעת חומרי הזנה החשובים להתפתחות הדגה.
  • להתפלה יש גם מחיר סביבתי: במסגרת תהליך התפלת מי ים, מזרים מפעל ההתפלה חזרה לים ריכוזי מלחים גבוהים וחומרים כימיים שונים, שפוגעים באיזון האקולוגי.
  • כ-100 אלף לווייתנים, דולפינים, צבי ים, ציפורים ודגים מתים מידי שנה בעולם מבליעת פיסות פלסטיק ושקיות פלסטיק, הנמצאים על החופים והנסחפים אל הים.
  • למעלה משליש מאוכלוסיית העולם מזרימה לים שפכים גולמיים ללא טיהור.
  •  מדי שנה מושלכים לימים כ- 10 מיליון טון אשפה, שהם כ-10% מכלל האשפה הנוצרת בעולם.
  • בכל יום עוברים בימים ובאוקיינוסים למעלה  מ- 100 מיליון טון דלק. 3.5 מיליון טון דלק נשפכים בכל שנה לים. בים התיכון עוברות בכל שנה 220,000 אוניות מסחר בנפח של 100 טון כל אחת
  • בכל שנה מוזרמים לים התיכון מיליארדי מ"ק שפכים, תמלחות וקולחים ברמות זיהום שונות. החל מסוף 2011, ובעקבות דרישת "צלול", החלו המזרימים לשלם היטל הזרמה, המבטא את סוג החומר המוזרם ומקום ההזרמה.
  • בכל שנה ניתנים בישראל כ- 100 היתרי הזרמה לים (מתחדשים וחדשים)
  • המזהם הגדול של מזרח הים התיכון הוא השפד"ן ,מתקן טיהור השפכים של גוש דן. השפד"ן, מזרים לים.6 5 מיליון מ"ק בוצת ביוב בשנה! בעקבות דרישת עמותת צלול, החל השפד"ן לשלם היטל, לאחר שהצליח לחמוק ממנו במהלך 2012. 

פסולת על החוף

  • פלמחים- חוף דרומי  212.06.13כ-60% מהאשפה הנמצאת על החופים הושארה על ידי ציבור הנופשים. היתר נפלטה מהים ע"ח אוניות, צבא, מזבלות לאורך החופים ועוד.
  •  כ-80% מהפסולת על החופים מורכבת משאריות פלסטיק, ביניהם  חומרי אריזה, שקיות, כלים חד פעמיים, קשים לשתייה ועוד.
  •  שקית או בקבוק שתייה מפלסטיק שהושלכו על החוף יתפרקו בתוך 450 שנה. פחיות שתייה שהושארו על החוף-יתכלו רק לאחר 200-500 שנה.
  • הצריכה בישראל היא של כ-600 מיליון בקבוקי משקה גדולים בשנה, שרק 50% מהם מגיעים למחזור. כל השאר- מושלכים לפחי האשפה או מושארים על החופים.

 

  •  על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, משך ההתכלות של חומרים שונים בים נע בין כחודש לכ- 450 שנה:
  • עטיפת נייר בין שבועיים לחודש.
  • חולצת טריקו- 1-5 חודשים.
  • שמיכת צמר- 12 חודשים.
  • קרש צבוע-  13 שנה.
  • פחית שימורים- 100 שנה.
  • פחית שתייה – 200-500 שנה.
  • קופסת פלסטיק- 450 שנה.

  קחו אחריות על הפסולת שלכם ופנו אותה בתום הבילוי בחוף.

דורשים מהשפד"ן לשלם היטל הזרמה לים

השפד"ן המזהם הגדול של הים

קמפיין השפדן-2012-7 (1)השפד"ן, מכון טיהור השפכים הגדול של גוש דן, מזרים בכל שנה לים התיכון 5.6 מיליון מ"ק בוצת שפכים מזוהמת המכילה חיידקים ומתכות כבדות. למרות ההזרמה, שהיא עבירה סביבתית חמורה, מנסה הנהלת השפד"ן לחמוק מתשלום היטל הזרמה לים, המחויב בחוק.

לסרטון יוטיוב. הפיצו בין חבריכם

שלחו תמונות ליצירת כרזה למען הים

המציגה אינה יודעת לשחות

לכל אחד יש את הים שלו. שלחו אלינו את תמונות הים שלכם ויחד ניצור את כרזת "הים של כולנו"'. תמונה זו שתורכב מתמונותיכם, תלווה את הפעילויות השונות של "מגני הים".

שלחו את התמונה לכתובת:

info@zalul.org.il

דרכים נוספות לעשות ולתרום

  • תרמו

קופת תרומהתמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפעול למען ים צלול ולמען חופים ונחלים נקיים. לתרומה. 

  • עשו

אל תשאירו אשפה על החוף, היא גורמת לתמותת בעלי חיים ולנזק עצום לסביבה. השאירו את הצדפים על החוף – הים זקוק להם. דווחו על טרקטורונים ושאר כלי רכב הנוסעים על החוף. השתתפו בניקיונות חוף או ארגנו ניקיונות חוף במקום עבודתכם.

  • הצטרפו למגני הים

רשת פעילים מתנדבים שמאגדת את כל הגופים הרואים חשיבות בשמירה על הים. להצטרפות. וצרפו גם את חבריכם.

  • דווחו

דווחו על מפגעים לצלול: info@zalul.org.il , למשטרה הירוקה ולרשויות המקומיות הרלוונטיות. (רצוי בליווי תמונה)

 

  • שתפו

עזרו לנו להפיץ את המסר. עשו לנו "לייק" בפייסבוק, עקבו אחרינו באינסטגרם. הפיצו (SHARE) בין חבריכם.

צלול קוראת לממשלה לאמץ את עקרי הדירקטיבה האירופית לקידוחי גז ונפט

zalulEUROPA 4 1.10.2013עמותת צלול, הפועלת מזה חודשים רבים להסדרת קידוחי הגז והנפט, קוראת למשרדי הממשלה לאמץ את עיקרי הדירקטיבה האירופית (תורגמה ע"י צלול) לקידוחי גז ונפט, שכן רק באמצעותם ניתן יהיה למנוע את אסון הקידוח העומד בפתח. הדברים אמורים במיוחד על רקע דו"ח מבקר המדינה האחרון, שחשף שורה ארוכה של כשלים בכל שלבי האישור והביצוע של הקידוחים.

הדירקטיבה, שמטרתה לצמצם את הסיכוי לאסונות נפט כדוגמת אלה שאירעו בשנים האחרונות, ובראשם אסון מפרץ מקסיקו, נכנסה לתוקף בתחילת יולי 2013, ויצרה כללים אחידים מחייבים לחקיקה בתחום חיפושי גז ונפט, הפקה ועד לשלב נטישת הבאר. מדינות האיחוד האירופי מחויבות ליישם את הדירקטיבה בחקיקה עד ליולי 2015.

לאישור הדירקטיבה קדמה עבודת הכנה ממושכת, שכללה בדיקות השוואתיות, בדיקות כלכליות ובדיקות בטיחותיות. להערכת מומחים, הדירקטיבה עולה ברמתה על החקיקה האמריקאית ועל חוקים שגובשו במדינות אירופה השונות בנושא הקידוחים.

 עקרונות הדירקטיבה

מניעת סיכונים תוך שמירה על בטיחות  

  • מחייבת מהחברות הקודחות להשתמש באמצעי הבטיחות הטובים ביותר כנגד תרחישי הסיכון החמורים ביותר, בהתאם לעיקרון הזהירות המונעת, ולעדכנם לאורך זמן.
  • מחייבת את החברות לעשות את כל הדרוש כדי להפחית את הסיכון עד לנקודה בה העלות לתוספת אמצעים הופכת ללא סבירה בהשוואה לתועלת.

מוכנות לאירועי חירום ברמה הלאומית וברמה המפעלית

  • דורשת מהמדינות לחייב את המפעילים להכין תכניות תגובת חירום מפעליות לטיפול באירועי כשל, בהתחשב בדו"ח הערכת סיכונים מעודכן.
  • מחייבת יצירת שיתוף פעולה אזורי ולעשות כל הנדרש כדי למנוע הסלמת אירוע זיהום.

הפרדת רשויות מקצועיות

 קובעת חובה למנוע ניגוד אינטרסים בין הרשויות הכלכליות העוסקות בתקציבים ובין רשויות העוסקות בתמלוגים לבין רשויות העוסקות בפיקוח ובאכיפה של בטיחות והגנה על הסביבה.

 אחריות ואיתנות כלכלית

  • קובעת כי יש להטיל על בעלים ועל מפעילים אחריות מהשלב הראשון של הקידוח, וכי על הרשויות להבטיח שלבעל הרישיון יכולת כלכלית לכסות נזקים הנובעים מתאונה רצינית, כולל שיקום נזקים סביבתיים.
  • קובעת  כי מחזיקי היתרים ללא יוכלו להעביר את אחריותם לצד שלישי.

פיקוח ובקרה אובייקטיביים

  • מחייבת להעמיד את התכנון ואת בקרת הסיכונים בפני בקרה אובייקטיבית של חברה צד ג'.
  • מגדירה את התנאים הנדרשים שיאפשרו לרשות לפקח על פעולות הפיתוח המבוצעות, כולל סמכות לקבל החלטות על הפסקת פעילות ואישור דוחות המנתחים את גורמי הסיכון המרכזיים.

שיתוף הציבור והשקיפות הציבורית

  • מחייבת שקיפות מידע לציבור בקבלת החלטות באשר לפעולות בעלות השפעה משמעותית על הסביבה, משלב התכנון, החיפוש והקידוח ופרסום דו"חות לגבי תהליך שיתוף הציבור.
  • מבטיחה שעובדי מתקני הקידוח ייקחו חלק בקביעת כללי הבטיחות.

 השוואה בין הדירקטיבה האירופית לדין הישראלי

נושא

הדירקטיבה האירופית

 

הדין הישראלי

חקיקה

מדינתית. אימוץ בתוך שנתיים. חלה גם על חברות הקודחות מחוץ למדינות האיחוד.

חלקית ביותר .

רובה חל רק על המים הריבוניים.

הפרדת רשויות

בין הגופים האחראים לבטיחות ולהגנת הסביבה לבין גופים האחראים לפיתוח הכלכלי בים לרבות רישוי וגביית תמלוגים.

אין

תקנים ורגולציה לפעילות הקידוחים

קריטריוני התעשייה המחמירים ביותר.

אישור פרטני

קשר בין הקידוחים למוכנות לאומית לתרחישי זיהום ים

מחייב

אין קשר. המוכנות חלקית ביותר.

אחריות היזם למניעת אסון ושיקום נזקים

מלאה ומחייבת

מוגבלת. ערבות קטנה, ביטוח פרטני.

פיקוח צד ג' (בלתי תלוי)

בכל שלבי התכנון והפעילות

אין

שקיפות מידע ושיתוף ציבור

רחב ותואם לעקרון בו הציבור צריך להיות מעורב ובזמן בכל החלטה שתשפיע על סביבת חייו ועל הגנת הסביבה ככלל.

אפסי

 

מצגת: תמריץ פיננסי ליישום ממשקי גידול משמרי סביבה בחקלאות

מצגת העבודה שנכתבה עבור עמותת צלול על-ידי  עמית מחקר של מכון מילקין, יובל נוימן. העבודה מציעה תמריץ  להקטנת זיהום נחלים מחומרי הדברה חקלאית, על ידי יצירת מנגנון ביטוחי המאפשר הגדלת התפוקה החקלאית תוך אימוץ שיטות גידול סביבתיות, צמצום הפגיעה במקורות המים והקרקע והקטנת הסיכונים הבריאותיים.

למצגת 

לו"ז לסגירת המיכל: דצמבר 2013- מכרז קרקע, ספטמבר 2015- בחירת היזם

לאחר עיכובים ודחיות אין ספור, ובעקבות לחץ רב שהפעילה "צלול", הודיעה הממשלה על הקמת צוות בין משרדי לקידום החלטה להקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם עליו יוטל לקדם מכרז קרקע להקמת המפעל  עד לדצמבר 2013. חוזה פיתוח עם היזם הנבחר ייחתם לא יאוחר מיום 15.9.15. סגירת המיכל במפרץ חיפה תתבצע בראשית 2017, כמובטח. בראש צוות ההיגוי יעמוד מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד לפלר. מנכ"ל משרד ראש הממשלה יעמוד בראש ועדת חסמים, שתפקידה לזרז את הקמת המפעל. עוד החליטה הממשלה כי עד להקמת המפעל, על המיכל בחיפה, שהוא בבעלות חברת חיפה כימיקלים, לעמוד בכל הדרישות הרגולטוריות, כולל היתר רעלים, היערכות לרעידות אדמה ומיגון.

תגובת צלול:
עמותת צלול הודיעה, שהיא מקווה שההחלטה להקמת מפעל האמוניה בדרום תיושם כמובטח, וכי היא דורשת שלאחר הקמת המפעל יבוא האמוניה לארץ ייאסר ומכל האמוניה המסוכן במפרץ חיפה ייסגר סופית. עוד הודיעה "צלול", שהיא תמשיך לעקוב אחרי יישום ההחלטה במועדה, שכן כל עוד המיכל ממשיך לפעול במפרץ חיפה, הוא מהווה איום קשה על חיי מאות אלפים בחיפה ובצפון הארץ.

מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים הוקם במפרץ חיפה לפני למעלה מ-25 שנה, והוא מכיל 12 אלף טון אמוניה, גז רעיל ומסוכן. האמוניה מגיעה למיכל באמצעות מיכלית, הפוקדת את לנמל חיפה אחת לחודש. רוב האמוניה המיובאת משמשת את חברת חיפה כימיקלים, המייצרת באמצעותה דשן המיוצא לחו"ל, וכן את מפעלי תעשייה שונים. למיכל, הבנוי באזור החשוף לרעידות אדמה ולנפילות טילים, אין היתר בנייה ואין רישיון עסק.

במרץ 2012, ולאחר מאבק ציבורי ממושך שניהלה עמותת צלול, הודיעו המשרד להגנת הסביבה ומשרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה), כי יפעלו להקמת מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ, בכפוף להחלטת ממשלה בנושא זה. לאחר לחץ ממושך שהפעילה צלול על משרדים אלה, שכלל דיון בוועדות הכנסת, מודעות בעיתונים והפגנות, קיבלה הממשלה החלטה המורה על הקמת המפעל, שיביא לסגירת המיכל. עתה יש לעקוב אחר ביצוע ההחלטה.

דצמבר 2013 – פרסום מכרז הקרקע.

ספטמבר 2015 – בחירת היזם שיקים את המפעל.

להחלטת הממשלה – אמוניה

 zalulAMONYA ATAR 2 23.10.2013