נחלי שכשוך, רק בצפון

מי שמחפש בימים חמים אלה של קיץ נחל צלול וקריר בו ניתן לשכשך רגליים, יאלץ להרחיק לצפון הארץ – לגליל העליון ולרמת הגולן. הסיבה לכך היא, שלמרבה הבושה, כל הנחלים הנשפכים לים התיכון מצפון ועד לדרום, סובלים מזיהום ממיעוט מים שהופכים את המגע אתם לסכנה בריאותית.

 עד להקמת המדינה זרמו בנחלי הארץ, הנשפכים לים התיכון, כ-450 מיליון מ"ק מים בשנה. ותיקי הארץ נהגו לספר כיצד שחו בירקון, חתרו בסירות בנחל הנעמן, דגו דגים בקישון והשתכשכו במי נחל תנינים ובנחל אלכסנדר. עם הקמת המדינה, פיתוח החקלאות והגידול במספר התושבים, רוב המעיינות והנחלים נשאבו על-ידי חברת מקורות ועל-ידי מפיקים פרטיים והביצות וברכות החורף יובשו. לאפיקים היבשים הוזרמו שפכים ושאר מזהמים שהפכו את נחלי הארץ לחצר אחורית מזוהמת ומוזנחת.

 בשנים האחרונות, ובעיקר בעקבות פעילות ארגוני הסביבה ובראשם עמותת צלול, הקמת מכונים לטיהור שפכים והפניית הקולחים להשקיה חקלאית, הזרמת הביוב לנחלים אמנם הצטמצמה, אך למרבה הצער, המים טרם שבו לנחלים. גדותיהם של חלק מהנחלים אמנם שוקמו כמו למשל גדות נחל הקישון, גדות נחל אלכסנדר וגדות נחל הירקון אך גוף המים נותר מזוהם ואסור ברחצה ובשיט (חוץ מאשר נחל הירקון).

הסיבה לכך שנחלי הגולן והגליל ממשיכים לזרום נוגעת לעובדה שהם מזינים את אגם הכינרת, מאגר המים הגדול המספק מי שתיה, אחרת סביר להניח שגם הם היו סובלים מגורל דומה לזה של נחלי המרכז. רוב נחלי הגולן ממשיכים לזרום גם בקיץ ולספק צל וקרירות שכל-כך חסרים במקומותינו.

עמותת צלול, העוסקת בשמירה והגנה על הסביבה הימית בישראל, מביאה בפניכם סקירה מרעננת של נחלי הצפון.

הנחל הארוך ביותר ברמת הגולן הוא הזוויתן, שאורכו כ-35 ק"מ. ראשיתו של הנחל באזור עין זיוון והוא עובר בין מצוקי הבזלת. אחד ממקודי הביקור בנחל היא בריכת המשושים.מי הבריכה קרים גם בתקופת הקיץ ומאפשרים שחייה ורענון רטוב. בריכת המשומשים נמצאת בתוך גן לאומי והביקור בה מחייב תשלום.


נחל יהודיה
זורם בתוך שמורת היהודייה, מתחבר לנחל הזוויתן ונשפך לכינרת. הנחל משמש כאתר טיולים מבוקש ובו שני מסלולי טיול העוברים בתוך בריכות מים וצוקים המחייבים טיפוס. באזור הנחל כנסיה מתקופת התלמוד וכן בתי כנסת ישנים.

 נחל דליות עובר בערוץ קניוני עמוק, הזרימה בנחל איתנה לכל אורך השנה. את הטיול מתחילים בשמורת גמלא המשקיפה על רמת הגולן, הכנרת, הרי הגליל והעיר הקדומה  גמלא. בנחל ניתן למצוא סדרת מפלים קטנים, המאפשרים שכשוך קיצי מרענן. בהמשכו חובר הנחל לנחל גמלא ומשם זורם לכינרת.

בגליל העליון ניתן ליהנות בתקופת הקיץ מנחל חרמון (בניאס) הזורם משיפולי החרמון ועד לעמק החולה. לאורך הנחל מספר בריכות, שרידי מקדש לאל פן, צמחיי סבוכה ומפל מעליו נמתח הגשר התלוי.

מים זורמים יש גם בנחל שניר (חצבני), המתחיל את זרימתו בדרום לבנון עד לחלקו הצפוני של עמק החולה. עיקר הזרימה בנחל היא בתקופת החורף, אך גם בקיץ ניתן לראות בו מים, שהם תוצאת הפשרת שלגים מאוחרת. לאורך הנחל מסלולי הליכה מוצלים ואפשרות להירטב במים הזורמים.

 הידוע מבין נחלי הצפון הוא הדן, הנובע במעיין והזורם לאורך קיבוצי האזור. לאורך הנחל מסלולי הליכה, חניוני לילה ואפשרות לרפטינג במי הנחל, ממש כמו בחו"ל.

 מי שרוצה לרחוץ בירדן היוצא מהכינרת, יכול לעשות זאת בקטע קצר בלבד בסמוך לקיבוץ דגניה, מדרום לאתר הטבילה הירדנית ועד לסכר אלומות העוצר את זרימת המים לירדן הדרומי. קטע קצר זה שבו מים קרירים בצבע ירוק עמוק, הנהנים מצל עצי איקליפטוס ומזכירים לנו איך הכול היה יכול להיות אחרת.

 נחל עמוד, גם הוא מבטיח שכשוך רגליים גם בתקופת הקיץ. הנחל מתחיל את דרכו במושב דלתון, שבהרי הגליל בקרבת טחנת קמח ישנה, בקרבת עין יקים. לאורך אפיק הנחל בוסתנים ובריכות שכשוך חביבות, בהן בריכת שכווי. ההליכה לאורך הנחל נעשית בצל עצים. בעלי המזל יפגשו בדרכם מגוון חיות כשפני סלע, חזירי בר, שועלים, תנים וכן צפרים רבות המקננות באזור.

גורלם של נחלי הגליל המערבי שפר עליהם פחות. נחל בצת, שאורכו כ-60 קמ' נכנס לשטח מדינת ישראל באזור המושבים זרעית ושתולה ונשפך לים התיכון בסמוך לראש הנקרה. בעבר שפע הנחל במים, אך שאיבת מעינותיו גרמה לייבושו בתקופת הקיץ. לאורך הנחל שרידים של טחנות קמח וצמחיה המשוועת לקצת מים.

 נחל כזיב הנובע באזור הר מירון, נשפך לים התיכון בחוף אכזיב, צפונית לעיר נהרייה. הנחל שלאורכו מספר מעיינות שהיו יכולים לנבוע גם בקיץ החם, סובל בחלקים ממנו מזיהום המגיע מכפרי הדרוזים ובעיקר מבית ג'אן. קטעים אחרים נקיים קצת יותר. בעבר זרם הנחל בכל ימות השנה, אך שאיבת מעין זיו הפסיקה כמעט לחלוטין את הזרימה. לאורך הנחל צמחיה עשירה, בעלי חיים הבאים לשתות בנחל וכן עדרי פרות הרועות בסמוך לו.

 יתר נחלי הארץ, כאמור, סובלים בתקופת הקיץ ממעוט מים ומזיהום שמקורו בתקלות, שבשפכים המגיעים לנחל מחוץ לקו הירוק. יש לקוות שבשנים הקרובות, ובעיקר עם התגברות ההתפלה, מקורות ומפיקים פרטיים ישחררו את אחיזתם במעיינות, מפסלם של מי התהום יעלה והזיהום יפחת. אם כל אלה אכן יקרו, נוכל לשכשך רגליים במעיינות ובנחלים גם במרכז הארץ.

מאת: דליה טל, מנהלת קמפיינים,  עמותת צלול

רוצים להמשיך לגלוש בים צלול? הצטרפו עכשיו ל"מגני הים"  של עמותת צלול.

כל האמת על הקידוחים בים

חשיפה מדהימה…

בשבת הקרובה 10.8.13 תציג עמותת צלול בפני הציבור את כל האמת על השלכות קידוחי הגז והנפט בים על כולנו.

סקרנים?

בואו בשבת לחופי תל אביב בין השעות 10.00 ועד 14.00 ותגלו את האמת שהממשלה מסרבת להתמודד איתה.

הפעילות תחל בשעה 10:00 בחוף מציצים ותימשך בחופי בוגרשוב, בננה ביץ' ועלמה ביץ'.

 

נחל אלכסנדר – הביוב מאירתח זורם (5.7.13)

עמותת "צלול" מבקשת מהשר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, להעביר את תחנת הסניקה של שפכי הישוב אירתח, שמעבר לקו הירוק, לתחום מדינת ישראל, ולמנוע בכך את זיהום הנחל.

במכתב לפרץ כתבה "צלול", כי מזה מספר ימים זורם ביוב גולמי מנחל תאנים לנחל אלכסנדר וזאת בעקבות תקלה בתחנת השאיבה בישוב אירתח, דרומית לטול כרם, שמעבר לקו הירוק. למרבה הצער, מתברר כי התקלה בתחנת השאיבה, היא תוצאה של  תחזוקה לקויה ואולי גם של חבלה החוזרות על עצמן מזה מספר חודשים וגורמת לנזק גדול לנחל ולסבל רב לתושבים הסובלים ממטרד סניטרי קשה ומסוכן, ממטרדי ריח וממטרדי יתושים.

צלול הדגישה במכתבה, כי בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים לשיקום גוף המים בנחל אלכסנדר. "צלול" השקיעה כספים רבים בתכנון תכנית השבת מים לנחל. בימים אלה מקדמות המועצה האזורית עמק חפר ורשות ניקוז ונחלים שרון תכנית להקמת מכון לטיהור שפכים לטיפול בשפכי טול כרם ושכם בערבות המדינה. המשך תקלות מסוג זה מוריד לטמיון השקעות אדירות אלה.

פלוגה 704 פשטה על החוף

את פעילות המ"פ, שנערכת אחת לחצי שנה, הקדישו חיילי פלוגה  704 של יחש"מ 651 (שמשון)  לנושא איכות הסביבה. כחלק מהפעילות השתתפו חילי הפלוגה במבצע ניקיון חופי צפון נהריה, בשיתוף עמותת צלול.

מטרת הפעילות להסביר לחיילים את הנזק הקשה שגורמת האשפה, המושארת על ידי המתרחצים על החופים,לסביבה הימית.

במסגרת הפעילות התחלקה הפלוגה לקבוצות, כשכל קבוצה נוטלת אחריות על  קטע חוף. בתום הפעילות נספרו כ-130 שקיות, במשקל כולל של כ-1 טון – לכלוך שהצטבר על החופים במהלך סוף שבוע אחד בלבד. האשפה כללה הרבה כוסות וצלחות חד פעמיות, שקיות אשפה, חיתולים חד פעמיים, מזרקים, בקבוקי משקה וגם שלל כיסאות  ושאר רהיטים שהושארו על החופים על ידי מתרחצי סוף השבוע.

בדברי הסיכום  אמר מפקד הפלוגה, רס"ן טל שמיר, כי לניקיון החופים משמעות חינוכית, שכן היא מוכיחה לחיילים את הנזק הרב שגורמת האשפה לסביבה הימית. נציגי עמותת צלול הודו לחיילים על תרומתם לניקיון החופים וביקשו מהחיילים להמשיך ולשמור על ניקיון החופים.

חלק קטן מהשלל

 

מישהו שכח כיסא או השאיר בכוונה?

שקית פלסטיק מתכלה אחרי 100 שנה

דבר המפקד

אזור אסון. נפגעתם מאמוניה (13.6.13)

מבקרי מתחם "ביג" שבסמוך לאזור התעשייה באר טוביה, ליד קריית מלאכי, הופתעו לגלות על שמשמת מכוניתם סרט סימון הצבוע באדום שעליו הכתובת "אזור אסון", ולצידו מכתב המסביר את הנזק הקשה הצפוי להם מפגיעת אמוניה המאוחסנת באזור התעשיה. את הסרט ואת דף ההסבר חילקו מתנדבי עמותת "צלול", כחלק מהדרישה שלא להקים  תחנת הכוח המופעלת על גז באזור התעשייה, עד להסדרת סוגיית מכלי האמוניה, המצויים באזור התעשייה.

דף ההסבר כלל את פירוט הסכנות שבפגיעה מגז האמוניה וכן רשימה של דרישות למיגון המיכלים ומיגון האוכלוסייה, בין הדרישות, בחינת התאמת המכלים לאזור, החשוף לנפילות טילים, התקנת אזעקה מיוחדת לחומרים מסוכנים וכן תרגול וציוד האוכלוסייה במסכות מגן המתאימות לאמוניה.

המחאה של עמותת צלול באה בתגובה להחלטת הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) להקים תחנת כוח באזור התעשייה באר טוביה, בצמידות למפעלים שבהם מצבורים גדולים של אמוניה. לטענת "צלול", הפועלת מזה זמן רב לסגירת מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים במפרץ חיפה, אמונייה הוא חומר מסוכן הגורם למוות.  למרות זאת משרדי הממשלה, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, משרד הכלכלה ומשרד הביטחון, אינם מתייחסים אליו באחריות הראויה. כך למשל, מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים פועל מזה למעלה מ-25 במפרץ חיפה, באזור החשוף לנפילות טילים ולרעידות אדמה, אך למרות זאת הממשלה אינה עושה דבר לסגירתו. כך גם לגבי מיכלי האמוניה בקריית מלאכי, שגם הם אינם ממוגנים מספיק, ומאיימים על חיי התושבים החיים באזור. "צלול" קוראת למשרדי הממשלה לעשות את המוטל עליהם – לסגור את מיכל האמוניה בחיפה ולהקים באופן מיידי חלופה ליבוא האמוניה ולמגן את המיכלים בבאר טוביה, לפני הוספת עוד מוקד סיכון בדמות תחנות כוח על גז.

בשבוע הבא (ב') צפוי דיון נוסף בוועדת פנים והגנת הסביבה של הכנסת בנושא מיכל האמונייה וזאת לפני דיון בממשלה בנושא. עתה לא נותר אלא לקוות שהוועדה והממשלה יבינו, שאין להוסיף גפרור בוער לחבית חומר הנפץ של באר טוביה.

הסרטים מוצמדים למכוניות

יום הסביבה בכנסת- מים, חופים וזיהום מתחנות דלק (4.6.13)

פעם בשנה מקדישה הכנסת יום של דיונים לנושאי סביבה. במרכז הדיונים ביום הסביבה 2013 עמדו חופי הים, אנרגיות מתחדשות ותאגידי המים והביוב.

הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, דנה  בדו"ח מבקר המדינה, על פעולות הממשלה לשמירת חופי ישראל. בדיון נחשף, כי 91 תכניות,  חלקן עות'מאניות, מנדטוריות, ומשנות ה-50 וה-60, ניתנות ליישום גם כיום, וזאת למרות שהן סותרות חקיקה מאוחרת, כמו למשל חוק הסביבה החופית.

 יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן, אמר כי על הממשלה להתאים את תכניות הבניה הישנות  לאינטרסים הסביבתיים המעודכנים וכי יש לשמור על הסביבה למען הדורות הבאים. עוד קרא לשרי השיכון, הגנת הסביבה, תיירות, פנים ואוצר לכנס שולחן עגול במטרה ליזום חקיקה שתתאים את התכניות הישנות למצב העכשווי.

 המשנה למנכ"ל מבקר המדינה, שמואל גולן, אמר כי דמי חניה הם תרגיל שגורם לחלק מהציבור לא ליהנות מהחופים, וכי ערים שנמצאות על קו המים כמו נתניה ובת ים בונות בצורה מסוכנת על מצוק החוף.

ח"כ דב חנין ציין כי  מסמך של הכנסת -פיתוח בר קיימא בסביבה החופית מגלה תמונה עגומה.  לדבריו, יש לבחון את כל התכניות לאור הסטנדרטים החדשים כיום.  סגן היועץ המשפטי של מינהל מקרקעי ישראל, דרור אהרוני השיב כי אין ואקום תכנוני, ואם יש תכנית מאושרת, ניתן לעשות בה שימוש בכל עת ולהוציא על-פיה אישורי בניה. עוד אמר, כי וועדות התכנון – ולא המינהל – צריכות לבדוק את האיזונים הנדרשים עם שמירת הסביבה. ח"כ באסל גטאס (בל"ד) הזהיר כי "רוב האסונות הסביבתיים היו תוצאה של תכניות מאושרות".

 סמנכ"ל משרד התיירות,  ערן ניצן, טען כי המשרד מתנגד לבניית מלונות בקו החוף – אך הדיון מתרחב גם לסביבת החוף. סמנכ"לית תכנון במשרד להגנת הסביבה, גלית כהן, אמרה כי משרדה תומך במיפוי התכנית הישנות וביטולן – בהתאם לצורך, אך לצערה בממשלה אין תמיכה בכך. עמותת צלול טענה כי המינהל מתכנן ומשווק תוכניות שיש להן התנגדות ציבורית ובסופו של דבר מאלץ את המדינה לפצות את היזמים שזכו במכרזים אלה.

 בסיכום הדיון קרא כהן למינהל מקרקעי ישראל  לשקול עריכת סקרי השפעה סביבתית ע"י ועדות מחוזיות אובייקטיביות ולא ע"י היזם שהוא בעל אינטרס. הוועדה גם דרשה מהממשלה להכין תוך 30 יום חקיקה למען שמירת הסביבה החופית. בהעדר חקיקה ממשלתית, ישקלו חברי כנסת  לחוקק חקיקה פרטית בנושא.

ועדת הכלכלה דנה בהחלטת הממשלה להעביר במסגרת חוק ההסדרים תיקון לחוק המים המצמצם את מספר תאגידי המים מ-55 כיום ל-15 בלבד. עמותת טענה, שמדובר בנושא רציני מדי ושאין להעבירו במחטף במסגרת חוק ההסדרים. עוד טענה, כי מיום אישור חוק תאגידי מים וביוב ב-2001 המדינה משנה את דעתה בנושא זה בכל שנתיים בעקבות לחצים המופעלים עליה מצד הרשויות המקומיות וכי היא מכשילה בעצמה את החוק שחוקקה. "צלול" קראה לוועדה להקדיש לנושא חשוב זה דיון נוסף ולדרוש מהממשלה להסדירו באופן שקול והגיוני.

הועדת לביקורת המדינה דנה גם במפגעי זיהום הקרקע והאוויר של 49 תחנות דלק שמחזיקה עיריית תל-אביב, אותם חשף המבקר בדו"ח על פעולות העירייה. נציג העירייה, משה בלסנהיים, אמר כי המפגעים סולקו וכיום התחנות עומדות בתקן. המשרד להגנת הסביבה מסר כי בארץ פועלות 112 תחנות דלק מזהמות ובשנת 2011 לבדה שאבה רשות המים ממאגרים של מי תהום 1.5 מיליון ליטר של דלק שחלחלו מתחנות דלק. המשנה למנכ"ל מבקר המדינה, שמואל גולן, ציין כי בעבר עסק המבקר בתחנות דלק פיראטיות ובעקבות זאת התופעה מוגרה. נציג עמותת "צלול", ניצן מתן, הציג בפני הוועדה מצגת  באמצעותה התריע מפני התופעה בה את הפיקוח על הזיהום בתחנות הדלק, מבצעות מעבדות פרטיות המוזמנות ע"י חברות הדלק עצמן, וקרא לערוך בתחנות ביקורות פתע של המשרד להגנת הסביבה. לדבריו, ליטר אחד של דלק או שמן מינרלי יכול לזהם עד מיליון ליטר של מי שתייה.

 

מכלי אמוניה מסוכנים גם בקריית מלאכי

באזור התעשייה של באר טוביה, הסמוכה לקריית מלאכי, מצבור גדול של מכלי אמוניה המשרתים את המפעלים שבמקום, ביניהם מפעל טנא נגה מסוכנותם של המכלים לתושבי המקום גברה לאחרונה בעקבות איום הטילים מצד רצועת עזה ולאחרונה אף ביתר שאת בעקבות החלטת הממשלה להקים באזור התעשייה, בסמוך למכלים, תחנת כוח הפועלת על גז.

עמותת צלול מתנגדת להקמת התחנה עד להסדרת מכלי האמוניה שבמקום וצמצום הסכנה עד כמה שאפשר. צלול דורשת לבחון מחדש את המכלים ולבדוק את התאמתם למקום הגאוגרפי בו הם נמצאים; להגביר את מיגון המכלים ולשקול הטמנה; להתקין אזעקה מיוחדת לחומרים מסוכנים; לתרגל את האוכלוסייה ולספק לה אמצעי הגנה. במכתב לשרי הממשלה ביקשה עמותת צלול לדחות  "צלול" עד להשלמת תנאים אלה יש למנוע את הקמת התחנה.

עונת ההטלה של צבי-הים בעיצומה

עקבות בחול של צבת ים שעלתה לחוף כדי להטיל ביצים

עונת ההטלה של צבות הים בעיצומה. הצבות עולות לחוף, חופרות בור, מטילות לתוכו ביצים ומכסות. כעבור מספר שבועות בוקעים הצבים ועושים את דרכם לים. כדי לשמור על הביצים מוציאים פקחי רט"ג את הביצים מהקן ומעבירים אותן לשמורת בצת.

אין ספק שמדובר בתופעה מופלאה, שכן הצבות מגיעות להטיל את הביצים בדיוק במקום בו בקעו הן עצמן. גם הצבות שהוטלו הלילה יחזרו ביום מן הימים לחוף מולדתן כדי להמשיך את השרשרת.

הבעיה המרכזית היא, שרבים מחופי הארץ תפוסים כיום ולצבות נותרו שטחי חוף מעטים מאוד להטלה. לא רק זאת. רוב החופים סובלים מ"זיהום אור", שהוא האויב המרכזי של הצבים הקטנים. לאחר הבקיעה מהביצה מגששים הצבים את דרכם לים בהסתמך על אור הכוכבים. באם על החוף יש תאורה מלאכותית, הצבים מאבדים את דרכם  ואינם מגיעים לים – עוד סיבה להשאיר את חופי הארץ פתוחים, נקיים וטבעיים.

קידוחי הנפט מול חופי הרצליה מהווים סכנה ממשית ליונקים ימים רבים. מתוך ידיעות השרון (31.5.13).

 

קידוחי נפט – הסכנה הבאה לים

31.5.13 ידיעות השרון הרצליה קידוחי הנפט מול חופי העיר קידוח גבריאלה

נחל לכיש- מצב הנחל השתפר באופן ניכר, אך השייט עדין רחוק (30.5.13)

נחל לכיש, משתפר

הצוות לשיקום נחל לכיש קיים בשבוע שעבר (ג') ישיבת עדכון בה מסרו נציגי עיריית אשדוד פרטים על מצב  הנחל. בצוות חברים עיריית אשדוד, תאגיד המים העירוני "יובלים", משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, איגוד ערים לאיכות סביבה אשדוד וכן נציגי ארגוני סביבה ובהם צלול, שפעלה רבות למען שיקום הנחל ולמען הפסקת זיהומו.

מהעדכון עלה, כי מצבו של הנחל השתפר בצורה ניכרת, וזאת בעקבות הקמת תחנות קיץ, בהשקעה של ששה מיליון שקל, שתפקידן לשאוב את השפכים העלולים להגיע לנחל במקרה של תקלה במערכת הביוב העירונית. המשאבות שואבות את השפכים המגיעים לנחל ממקורות שונים ומזרימות אותם למערכת העירונית ומשם למכון טיהור השפכים. יש לציין, כי משאבות קיץ יש גם בנחל הירקון והן שואבות את השפכים המגיעים מהישובים לאורך הנחל.

למרות השיפור הניכר באיכות המים הדגיש מנכ"ל העירייה, אילן בן-עדי, כי לפי שעה לא ניתן לאפשר שייט בנחל שכן נושא הזיהום לא נפתר באופן סופי וכי לעתים מעלות הבדיקות שנעשות בנחל הימצאותם של קוליפורמים המסוכנים לבריאות. עד שנושא הזיהום לא ייפתר באופן סופי, לא ניתן יהיה לשוט בנחל. יש לציין, כי משרד הבריאות הקשיח לאחרונה את תקן השייט בנחלי הארץ. תקן זה לא חל על הירקון.

בדומה לרוב נחלי החוף, לכיש הוא נחל שיטפוני הזורם בתקופת החורף בלבד ואילו בקיץ אינו נהנה מאספקת מים. בשפך הנחל, בתחום העיר אשדוד, נובעים באפיק הנחל במי תהום גבוהים היוצרים "אגם", שבו מים עומדים, הנהנה מתוספת מי-ים בשעות הגאות. מיעוט המים בנחל גורמים לרגישותו הגבוהה לזיהומים, ולכן כל זרימת ביוב, ולו הקטנה ביותר, מעלה את הזיהום בנחל בצורה ניכרת.

במהלך הישיבה סופר, כי לפני מספר שנים בדקו מספר מדענים, ובראשם פרופ' אביטל גזית, את האפשרות לאפשר כניסה מוגברת של מי ים אל תוך הנחל, באמצעות הסרת החול החוסם את מעבר הים לאפיק הנחל.  אפשרות זו נפסלה בסופו של דבר בטענה שהזרמה כזו רק תזיק לנחל  ולא תשפר את מצבו.

בסיכום הפגישה הוחלט להגביר את הניטור המבוצע כיום על ידי איגוד ערים אשדוד ולשכלל את פעילות ברכות הקיץ כך שימנעו עד כמה שאפשר את כניסת מזהמים לנחל.

את תוצאות הדגומים ניתן לראות באתר איגוד ערים אשדוד חבל יבנה.

ממחזרים ותורמים ל"צלול"

עמותת מל"י (מרכז לאזרחים יוזמים)  תציב בסוף השבוע (ו') דוכן בכיכר רבין, תל-אביב יפו, שבו תאסוף בקבוקים החייבים בפיקדון. את התמורה תורמת מל"י, במסגרת מיזם המלאכים, לעמותות שונות ובהן "צלול".

אם חשוב להם להציל את הים הביאו בקבוקים (והרבה) ובקשו מנציגי מל"י להעביר את התרומה לעמותת צלול.

גם בבת-ים רוצים ים צלול (24.5.13)

עמותת צלול הקימה דוכני גיוס מתנדבים והחתימה את הציבור במסגרת האירוע השנתי  "שומרים ים לכולם", שמארגנת עיריית בת ים. שיאה של הפעילות היה בהחתמת משתתפי האירוע באמצעות טביעת כפות ידיים על אמנת החופים בידיים שלנו.

מדריכי האירוע סיפקו לילדים "עובדות צלולות", שכללו מידע רב ונרחב על החופים, על הים ועל חשיבות השמירה עליהם.

בתמונה: משתתפי האירוע מרימים כרזה: כולנו רוצים ים צלול.

פרוטוקול ועדת פנים והגנת הסביבה של הכנסת 23.4.13 בנושא מיכל האמוניה

הכנסת התשע-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, י"ג באייר התשע"ג (23 באפריל 2013), שעה 10:30

סדר היום:

הסכנה ממיכלי האמוניה שבקרבת ישובים

נכחו:

חברי הוועדה:

מירי רגב – היו"ר

דוד אזולאי

תמר זנדברג

בועז טופורובסקי

חמד עמאר

משה זלמן פייגלין

רינה פרנקל

דוד צור

זבולון קלפה

 

מוזמנים:

אבי רונן

מנהל האגף לרישוי למפעלים בטחוניים, משרד הפנים

ליאת דופור דרור

האגף לתכנון נושאי, משרד הפנים

ענת שריד

מנהלת תחום אדריכלות, משרד הפנים

יעקב דרור

מפקח ארצי לזיהום, המשרד להגנת הסביבה

רומי אבן דנן

ראש אגף חומרים מסוכנים, המשרד להגנת הסביבה

יעל בן עמוס

לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

שוקי קופלביץ

ר' חטיבת תקציבים משק וכלכלה, משרד הביטחון

יוליה גזיק

ר' מדור חומרים מסוכנים פקוד העורף, משרד הביטחון

יניב וולפר

ר' ענף חומרים מסוכנים פיקוד העורף, משרד הביטחון

אייל עזרא

ר' הגנת הסביבה אט"ל, משרד הביטחון

בני שיק

ר' מחלקת מיגון פיקוד העורף, משרד הביטחון

איזבלה קרקיס

אפידמיולוגית, משרד הבריאות

זאב ברל

סגן מנהל כימיה וסביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

דורון אברהמי

מנהל מינהל סביבה ופיתוח בר קיימא, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אסף דוד

יועץ מדעי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ענת לוינגרט

סגנית מנהל מחוז גליל גולן, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יוסף הירש

מנהל בכיר על אגף, משרד מבקר המדינה

ניר קנטור

מנהל איגוד הכימיה , הפרמצבטיקה ואיכות הס, התאחדות התעשיינים

רן שטרית

מנהל רגולציה, חברת תנובה

יובל שטרן

מנהל אגף בינוי ותשתיות, חברת תנובה

עופר דרסלר

מנכ"ל איגוד ערים חיפה, איגודי ערים לאיכות הסביבה

לריסה בוכבינדר

רכזת חומרים מסוכנים באיגוד ערים חיפה, איגודי ערים לאיכות הסביבה

רועי צוקרמן

רכז תחום חומרים מסוכנים – אשדוד וחבל יבנה, איגודי ערים לאיכות הסביבה

חן רשף

יועמ"ש עיריית חיפה, עיריית חיפה

ענבל בן ארי

עיריית חיפה

גדעון צרפתי

מנכ"ל המועצה, עיריית גן יבנה

הדר מימון

יועץ משפטי במועצה, מועצה אזורית באר טוביה

שאול פלקוביץ

מנכ"ל חברת המושבים בדרום, מועצה אזורית באר טוביה

אורית נבו

מטה מאבק תחנת כח באר טוביה-קרית מלאכי, מועצה אזורית באר טוביה

ליליאנה ניצן

מטה מאבק תחנת הכח באר טוביה – קרית מלאכי, מועצה אזורית באר טוביה

כרסטינה פוליצר מימון

יועצת משפטית, מועצה אזורית באר טוביה

אבישי בן שושן

עיריית רחובות

גיל מושקוביץ

מנהל אגף מבצעים, מגן דוד אדום

רונית פיסו

מנכ"לית, הקואליציה לבריאות הציבור

מרדכי בליצבלאו

חבר ועד מנהל, הקואליציה לבריאות הציבור

אלעד הוכמן

רכז קשרי ממשל, מגמה ירוקה

מיכל שוקרון

מגמה ירוקה

אודי חן

רכז תא אוניברסיטת חיפה, מגמה ירוקה

דליה טל

מנהלת קמפיינים, עמותת צלול

מאיה יעקבס

מנכ"ל העמותה, עמותת צלול

רפאל רידניק

פעיל, המשמר החברתי

יובל כתף

פעיל, המשמר החברתי

עמית יולזרי

פעיל, המשמר החברתי

ציפי רון

יו"ר וועדה לבריאות ואיכות הסביבה במועצת, מועצת ארגוני הנשים

דוד בר דרור

דוד בר דרור

שמואל גלבהרט

חבר מועצת עיריית חיפה מטעם הירוקים של חיפה

צ'רלי שפר

פרוייקטור ושותף בחברה למתקן אמוניה

אושרת מימון

פיתוח ומדיניות – עמותת עיר עמים

הרצל שפיר

יו"ר ועדת חומרים מסוכנים באזור הצפון

טלי בן חיים

תנועת בונים עתיד גן יבנה

פאר'ג בוארון

יו"ר תנועת בונים עתיד

דובי שפיגלר

Special Expert – CEO

ייעוץ משפטי:

תומר רוזנר

מנהל/ת הוועדה:

יפה שפירא

רישום פרלמנטרי:

יפעת קדם

 

הסכנה ממיכלי האמוניה שבקרבת ישובים

היו"ר מירי רגב:

בוקר טוב, אני פותחת את ישיבת הוועדה בעניין הסכנה ממיכלי האמוניה שבקרבת ישובים. היום אנחנו נציין גם את יום כדור הארץ במעמד השר להגנת הסביבה, השר עמיר פרץ. זה יהיה מיד אחרי הדיון הזה. הדיון הזה משודר, לכן מי שרוצה להגיד דברים שהוא חושב שלא נכון שהציבור הרחב ישמע אותם, שהוא חושב שזה נכון לוועדה חשאית, רק שידע זאת.

אני פותחת בכמה מילים, לאחר מכן מי שירצה לדבר יירשם כאן אצל מנהלת הוועדה. טיבם של אסונות לתפוס אותנו ברגעים שאנחנו הכי פחות ערוכים. לצערנו, טיבם של אסונות האלה גם להתרחש. אסונות הם לא תמיד גזירה משמיים. אסונות ניתן למנוע ולצמצם עד כדי פגיעה מועטה.

הדיון היום, חבריי חברי הכנסת, נולד בעקבות האסון שאירע בעיירה כפרית קטנה בטקסס שבארצות הברית. עוצמת הפיצוץ והנזק הסביבתי החריד את העולם כולו. הוא הוכיח למעשה מה הוא פוטנציאל ההרס שיכול להביא עמו פיצוץ של מפעל תמים. די היה לצפות בתמונות ולדמיין מה היה קורה אילו הפיצוץ היה קורה או מתרחש במדינת ישראל. ישראל, כמו כל מדינה בעולם, אינה חסינה מאסונות. נהפוך הוא, האיומים עלינו הם גדולים.

מהרגע שנכנסתי לוועדת הפנים והגנת הסביבה נחשפתי לעובדות ומספרים מדאיגים אודות סוגיית הטיפול בחומרים מסוכנים, בדגש על מיכל האמוניה במפרץ חיפה. דוחות עבי כרס, ועדות חסויות ואין ספור ניירות עמדה ומחקרים נדרשו לסוגיית מיכלי האמוניה. כולם הוציאו תחת ידיהם ניירות מנומקים היטב אבל דבר לא קרה. בכוונתי ללמוד היום מדוע. האם נתעורר רק אחרי האסון הבא? מהעולם הצבאי שאני מגיעה ממנו וגם חברי, חבר הכנסת נחמן שי, נהוג לומר שתחקיר זה נכתב בדם. אנחנו לא מתכוונים שתחקירים בעניין של האמוניה ייכתבו בדם. האסון המחריד בטקסס העביר לכולנו מסר אחד וברור. גם מדינות נאורות ומתקדמות כמו ארצות הברית ויפן לא חסינות מאסון מהסוג הזה. הפרדוקס הוא שהכתובת כבר הייתה על הקיר במשך 25 שנה. אף אחד לא עושה דבר. נכתבו הרבה מאוד דוחות.

מדינת ישראל ערוכה היטב לתרחישי טילים, אני יודעת את זה כדוברת צה"ל וכחברה בוועדת חוץ וביטחון, אבל לאסון ולפצצה מתקתקת מהסוג הזה של אירוע מהסוג שאירע בטקסס אנחנו לא ערוכים. יש הרבה מאוד המלצות. התפקיד שלנו הוא לנטרל את הפצצה מחיפה, לוודא שאסון כזה לא יקרה במדינת ישראל. אני מתכוונת לשמוע פה את הנציגים השונים, את חברי הכנסת ולבדוק כיצד אנחנו כוועדה יכולים לפקח וליישם את ההמלצות של אותם גורמים מוסמכים שהכינו את הדוחות ולמדו את הסוגיה.

לפני שאני אפתח את הדיון אני רוצה להציג סרטון קצר שיכניס אותנו לאווירה של הדיון. כפי שראינו התמונות הן תמונות קשות. כולנו זוכרים את מה שקרה שם. אין לי ספק שפצצה מתקתקת מפיצוץ של מיכל אמוניה מאיים יותר מכל הפיצוצים והפצצות שאנחנו מדברים עליהם מטהרן. אנחנו נעשה כל מה שניתן כדי למנוע אירוע כזה וכדי ליישם את עיקרי הדוחות שקראתי: מעבר של מכלי האמוניה לנגב לאזור מבודד כך שזה לא יהיה סמוך למרכז עירוני או כפרי אלא רחוק מיישוב כזה או אחר, הכל כדי למנוע את האסון כפי שקרה בטקסס.

אנחנו נפתח את הנושא לדיון. אני רוצה לשמוע את נציג המשרד להגנת הסביבה, לשמוע מה המשרד עושה בעניין. אני רוצה לשמוע את נציג התמ"ת, לאחר מכן את מר הרצל שפיר ממש בקצרה על ההמלצות של הוועדה שהוא עמד בראשה, ואת נציג מבקר המדינה.

שולי נזר:

בעקבות המלצות הרצל שפיר בדוח אחרי מלחמת לבנון השנייה, ביצענו חלופות לבחינת מערך ייבוא, אחסון ושיווק של אמוניה במדינת ישראל. הקמנו צוות שכלל נציגי תעשייה, ממשלה, פיקוד העורף ועיריית חיפה. מבחינת 6 החלופות האלו החלופה המועדפת למדינת ישראל באופן מובהק היא הקמה של מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ – יכול להיות מישור רותם, יכול להיות רמת חובב – וסגירת המיכל הקיים במפרץ חיפה.

היו"ר מירי רגב:

התייחסתם בדוח שלכם רק למפעל חיפה או גם לאותם אזורים נוספים כמו האזור ליד big בקריית שמונה, לבאר טוביה, לעכו?

שולי נזר:

הוועדה בחנה רק את מיכל האמוניה במפרץ חיפה. גם בדברים האלה אנחנו מטפלים. אם תרצי אני ארחיב על המפעלים האחרים או על מוקדי הסיכון האחרים.

לגבי מיכל האמוניה שמהווה את עוגן הייבוא של מדינת ישראל למוצר חיוני. החלופה שהומלצה הייתה הקמה של מתקן לייצור אמוניה. זה דבר שייתר את הצורך בייבוא אמוניה למדינת ישראל. אני חייבת לציין שהחלופה הזאת של ייצור אמוניה התאפשרה כתוצאה מכך שבמדינת ישראל התגלה גז טבעי. אמוניה מיוצר מגז טבעי. כל עוד לא היה גז טבעי כחומר גלם לייצור אמוניה החלופה הזאת לא הייתה רלוונטית. החלופה הזאת אושרה על ידי השר ארדן ועל ידי השר שמחון במארס 2012. מאז אנחנו עובדים עם משרד התמ"ת להוצאה לפועל של החלופה הזאת ולבחינה של אמצעי סיוע ליזמים, כדי שיקימו את המפעל הזה. במסגרת הסמכויות שלנו לרישוי של חומרים מסוכנים קבענו בהיתר הרעלים של מיכל האמוניה בחיפה את הפסקת השימוש במיכל בינואר 2017. נציג התמ"ת ירחיב. אנחנו עובדים בצורה אינטנסיבית על בחינת אפשרויות הקמת מפעל אמוניה. זה דבר לא פשוט. יש איתו קושי טכני ומימוני.

נחמן שי:

סיכמתם משהו ב-2012. עברה שנה. מה קרה בשנה הזאת?

שולי נזר:

בשנה הזאת משרד התמ"ת פרסם RFI שביקש מיזמים להציע הצעות להקמת המיכל. התקבל מידע, התקבלו כמה הצעות וכמה טכנולוגיות. יש עדיין סימני שאלה גדולים לגבי היקף הסיוע הנדרש והכדאיות של הקמת מפעל כזה. אני מניחה שבשבועות הקרובים הדברים יתבררו, בעיקר לגבי היקף הסיוע שהממשלה תצטרך לתת להקמה של מתקן כזה.

חמד עמאר:

הקמת מתקן או הקמת מפעל?

שולי נזר:

            הקמת מפעל.

היו"ר מירי רגב:

אני רוצה רגע שתתמקדי. אני מבינה שיש את החלופה של הקמת המפעל, כפי ששאל כאן חבר הכנסת נחמן שי מדוע זה הוקם. אני רוצה שתדברי על העברה, מדוע העברה של המפעל של האמוניה ממפרץ חיפה לנגב, שזאת הייתה ההמלצה של הרצל שפיר, של דוח מבקר המדינה וגם החלטה של ארדן, לא מתממשת?

דוד אזולאי:

ומה עושים עד העברה. יש רישיון עסק או אין רישיון עסק?

שולי נזר:

יש לו היתר רעלים.

דוד צור:

אולי תתייחסי לשינוע מנקודת הפריקה, איך בעצם אמורה להגיע האמוניה לאותו מיכל, לאותם מפעלים.

שולי נזר:

יש לנו באופן עקרוני שתי חלופות. אמוניה היא מוצר חיוני במדינת ישראל. היא משמשת לקירור ומשמשת לתעשיית הדשנים שמהווה מקור תעשייתי משמעותי במדינת ישראל. מדינת ישראל חייבת אמוניה. היא יכולה לקבל את זה מייבוא או מייצור מקומי. המשמעות של ייבוא זה שאנחנו צריכים מיכל בסמוך לנמל. זה מה שיש לנו היום בחיפה. העברה של מיכל האמוניה היא חלופה שנבדקה. מצאנו אותה כחלופה לא סבירה. החלופה היותר סבירה היא ייצור של אמוניה.

היו"ר מירי רגב:

עד שנייצר אמוניה ייקחו כמה שנים. עד אז אנחנו רוצים למנוע את אותו אסון שאירע בטקסס. הדיון הזה בא כדי שלא נגיד מה נעשה בעוד כמה שנים. אנחנו רוצים בעוד כמה שנים שיהיה לנו דלק משלנו, גז טבעי משלנו, המון המון משאבים. אנחנו רוצים לייצר הכל בעצמנו ולא לייבא. כרגע אנחנו מדברים על מצב נתון שיש לנו את מיכל האמוניה באזור מיושב עם אלפי תושבים במפרץ חיפה. אותו דבר בקריית שמונה, רק לא עם אלפי תושבים. הלוואי ויהיו גם שם אלפי תושבים. אנחנו מדברים גם על באר טוביה ועל עכו. איכות הסביבה אחראי באופן ישיר לטיפול בחומרים מסוכנים. כיצד אתם מיישמים החלטות? הוקמו ועדות לא כדי להכניס את המסקנות לתוך מגירה ולהגיד שהקמנו ועדה כדי לעשות וי ליד זה. כיצד אתם מיישמים החלטה? גם השר לאיכות הסביבה, גלעד ארדן, אמר שיש להעביר את מיכל האמוניה לנגב.

שולי נזר:

אני חושבת שהכוונה שלו הייתה הקמת מפעל אמוניה. גם העברה ובנייה של מיכל חדש, שבעינינו זאת תהיה טעות כי זה להעביר את הסיכון למקום אחר, זה דבר שייקח שנים. בינתיים מיכל האמוניה נדרש ועשה תנאים שיפחיתו את הסיכונים הנוכחיים ממנו. האמצעים שאנחנו דורשים ממפעלים שמטפלים באמוניה הם אמצעי מיגון ואמצעים למניעת אירוע במידה ויהיה. גם העברה ובנייה של מיכל חדש זה דבר שייקח שנים. העדפה המאוד ברורה היא לייצור אמוניה שייתר את הצורך בהקמה של מפעל כזה בחופי ישראל, לא חשוב איפה מבחינתנו.

דב חנין:

מה עמדתכם ברמת המדיניות ביחס לעובדה שמתקן כזה כמו מיכל האמוניה פועל עד היום בלי רישיון עסק?

שולי נזר:

תראה, אנחנו לא אוהבים את זה.

דב חנין:

יש איזו שהיא גברת שיכולה לנהל עסק בלי רישיון?

שולי נזר:

אני חייבת לציין שבנוגע לתנאים הנדרשים לצורך עיסוק בחומרים מסוכנים יש למשרד להגנת הסביבה כלי שלא תלוי ברישיון העסק. זה נקרא היתר רעלים. המתקן הזה הוא המתקן המפוקח ביותר במדינת ישראל בהיבט שלנו. יש לו תנאים מאוד מפורטים שנאכפים בהיתר הרעלים. זה לא תקין שאין לו רישיון עסק, אבל התנאים הנוגעים לחומרים מסוכנים מוצבים ונאכפים בהיתר הרעלים.

יצחק הרצוג:

כשאת מדברת על ייצור זה עניין כלכלי עסקי פרטי. יש פה בעיה. אם הם לא יתחילו תהליך של ייצור, מה יקרה? השאלה מה את מעריכה. מתי יהיה ייצור בישראל כדי שייתר את המיכל?

שולי נזר:

הבעיה שזו יוזמה פרטית. כרגע אנחנו רואים שיש רצון של לפחות 3 יזמים להקים מפעל כזה. הקושי כרגע הוא למצוא איך אנחנו הולכים לסייע להם. ככל הנראה הם יצטרכו סיוע של המדינה.

יצחק הרצוג:

תמריצים.

שולי נזר:

אנחנו מוכנים לתת את הסיוע הזה כי זה טוב למשק. זה טוב יותר מבחינת סיכונים סביבתיים. זה גם טוב, כי זה תעסוקה וזה מנצל את המשאב של גז טבעי שיש למדינה.

תמר זנדברג:

הייתה החלטת ממשלה בנושא הזה?

שולי נזר:

לא הייתה החלטת ממשלה.

תמר זנדברג:

אמורה הייתה להתקבל החלטת ממשלה? שר התמ"ת והשר להגנת הסביבה הכריזו על כוונתם. אולי כדאי שנשמע את משרד התמ"ת. אני מבינה שאתם השותפים מטעם הממשלה. איפה הנושא נמצא נכון לעכשיו? את אומרת שיש יזמים. צריך איזה שהוא הליך של פנייה ליזמים, איזו שהיא פנייה לקבל הצעות. איפה נמצא כל התהליך ברגע זה?

שולי נזר:

הנושא נמצא כרגע בדיונים בינינו ובין התמ"ת לגבי אותו הליך תחרותי ואיזה היקף סיוע נצטרך לתת באותו הליך תחרותי, כולל איתור קרקע למפעל הזה.

חמד עמאר:

אנחנו עוד באיתור קרקע?

שולי נזר:

אנחנו עוד באיתור קרקע.

דוד אזולאי:

הוא דיבר כאן על מיגון. אולי שתספר לנו בינתיים איזה מיגון יש. אלה הדברים הכי בוערים כרגע.

היו"ר מירי רגב:

כיצד אנחנו בעצם מגינים על האזרחים? תיכף נדבר על התחרות, על היזמים. אמר כאן חבר הכנסת בוז'י איזה תמריצים אנחנו כמדינה יכולים לתת כדי לעודד את זה. זה ייקח בוודאי זמן עד שנגיע לייצור. כרגע מה שמעסיק אותנו זה בעצם איך אנחנו מגינים על אזרחים, איך אנחנו יוצרים מצב שבו אנחנו נהיה ועדה מפקחת על המשרד להגנת הסביבה – זה בעצם הגורם הישיר בנושא טיפול בחומרים מסוכנים – כדי למנוע מצב של פגיעה במיכל האמוניה שכתוצאה מכך עשרות אנשים ייפגעו.

דב חנין:

גברת נזר, יושבת ראש הוועדה מחדדת שאלה מאוד חשובה שהמשרד צריך לענות עליה. יש לה עוד ממד אחד ששאלתי עליו קודם. אנחנו מדינת חוק. אני מגיע מדיון של ועדת הכספים שעוסק בסוגיה דומה בתחום קצת שונה. מסתבר שבמדינת ישראל יש כללים מסוג אחד לאזרחי ישראל וכללים מסוג אחר לגמרי לכל מיני בעלי הון, טייקונים ומפעלים כלכליים גדולים. שום בן אדם בישראל לא יכול לנהל עסק אם אין לו רישיון עסק. זה מה שמדינת ישראל החליטה. יש כל מיני גורמים, כמו רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, אבל בסופו של דבר, בשורה התחתונה, עסק לא יכול להתנהל בלי רישיון. במקרה הזה אין רישיון עסק. כפי שגברתי יודעת, לא במקרה אין רישיון עסק.

קריאה:

גם אין היתר בנייה.

דב חנין:

אנחנו לא מדברים על איזה משהו קטן, על איזה דבר קטן שגברת כהן מחדרה התקינה לפרנסת משפחתה. אנחנו מדברים על מפעל ענקי, עם משמעויות כלכליות, סביבתיות וחברתיות גדולות, אולי אפילו השלכות בריאותיות, כמו שאמרה בצדק יושבת-ראש הוועדה. אני שואלת ברמת ההתנהלות. איך משרד ממשלתי כמו המשרד להגנת הסביבה, שאני מאוד מעריך ומאוד מכבד, יכול להתנהל במצב שמפעל כל כך גדול ומשמעותי מתנהל בלי רישיון עסק?

היו"ר מירי רגב:

ומסוכן, שיש לו נגזרות..

שולי נזר:

אני רק רוצה לציין שחוק רישויו עסקים הוא לא חוק בסמכות שלנו. אנחנו חושבים שצריך לכבד את החוק וצריך לאכוף. אם המתקן עובד ללא רישיון עסק צריך לאכוף את החוק. שלא נטעה. עדיין, בינתיים..

דוד צור:

יש פה אמירה, כביכול, שהעברת המתקן לנגב תעשה את זה יותר בטוח. כן?

שולי נזר:

אתה לא מעביר את המתקן, אתה מקים מפעל לייצור אמוניה ומייתר את הצורך בייבוא.

היו"ר מירי רגב:

אתה מוציא את מפעל האמוניה ממקום מסוים. אתה מעתיק אותו מיישוב עירוני למקום מבודד. זה לא שהנגב עכשיו הוא פח האשפה של מדינת ישראל.

יעקב אשר:

            ברגע שזה מפעל ייצור הוא גם פחות מסוכן.

היו"ר מירי רגב:

נכון.

קריאה:

עד שזה יקרה יעבור המון זמן.

דוד צור:

אני רוצה לחדד את השאלה שלי. את מניחה שאני מכיר את הדבר הזה. חוויתי כמה דיונים ובדיקות בעניין הזה. תנסי לתאר לי איפה תהיה נקודת הפריקה עד לאותו שלב שאנחנו לא נייבא יותר. נקודת הפריקה תהיה בדרום? באזור קצ"א? באזור אשקלון? יתחילו להוביל משאיות שלמות של אמוניה למפעל הזה? זה יותר בטוח?

שולי נזר:

שאלה מצוינת.

דוד צור:

 שאל פה דב לגבי רישיון העסק. אם היו עושים פה רישוי לעסק, האם דעתנו הייתה נחה מעצם זה שהמתקן נמצא במרכז עירוני? זה עניין טכני, חשוב לפתור אותו, אבל זאת לא הסוגיה.

היו"ר מירי רגב:

נכון.

שולי נזר:

השינוע מתחלק כיום 60% ו-40% בין הצפון לדרום. אמוניה שמגיעה לחיפה משונעת בהיקף של 40% למפעלים במישור רותם בדרום. בחנו את הצפי העתידי של הייצור והצרכים בשני האזורים האלה. הצפי הוא שאם המפעל יהיה באזור מישור רותם 50% ישונע לחיפה. אנחנו נשארים מבחינת השינוע באותו המצב. במקום שהמשאיות ייסעו מצפון לדרום, הן ייסעו מהדרום לחיפה.

נחמן שי:

יש הגבלות על הנסיעה הזאת? יש שעות מסוימות בצירים מסוימים?

שולי נזר:

בוודאי. על חומרים מסוכנים צריך לשלם.

דוד צור:

עדיין הם עוברים בריכוזי אוכלוסין.

שולי נזר:

מדינת ישראל היא מדינה צפופה.

קריאה:

לא נוסעים דרך הירדן.

שולי נזר:

לא נוסעים דרך הירדן.

היו"ר מירי רגב:

איך משרד הבריאות ערוך למקרה של אסון כתוצאה מפגיעה של מיכל אמוניה בחיפה?

איזבלה קראקיס:

לפני כן כמה מילים לגבי אמוניה כחומר מזיק. לגבי תגובות בריאותיות ידוע לנו כי הוא חומר מאוד מזיק לאוכלוסייה. נכון שמבחינת הערכת הסיכונים הבריאותיים זה לא היה התפקיד שלנו ולא השתתפנו בדיונים בהערכות האלו.

היו"ר מירי רגב:

תפקיד של מי זה היה?

איזבלה קראקיס:

זה היה המשרד להגנת הסביבה.

היו"ר מירי רגב:

הוא היה צריך להיות גם אחראי על ביטחון האזרחים?

איזבלה קראקיס:

לא. בהערכת הסיכון, שזה כולל גם סיכון בריאותי, המשרד להגנת הסביבה היה אחראי על החישובים. נכון לעכשיו, לפחות לפי המידע שהתקבל, אנחנו בעד הקטנת הסכנה של האוכלוסייה באופן כללי. החומר, לפי הערכות, יכול לגרום לתופעות מאוד משמעותיות באוכלוסיות.

היו"ר מירי רגב:

כמו מה?

איזבלה קראקיס:

זה יכול לגרום למוות, תלוי בריכוז החומר, תלוי במספר האנשים החשופים בדקות הראשונות של הפגיעה. הפגיעה פחות כבדה לפי הספרות בדרכי הנשימה של אוכלוסייה בריכוזים יותר נמוכים. מדובר על מספר תושבים מאוד משמעותי. לצערנו הרב הטיפול הרפואי שנדרש זאת פנייה מידית לבתי חולים, לאשפוזים. הצוות הרפואי יודע לטפל באלה שנפגעו. מספר הנפגעים עלול להיות מאוד משמעותי ומאוד גדול. משרד הבריאות יודע שהוא אמור לקלוט כמה שיותר בבתי חולים סביב אותו מוקד, כדי לתת את המענה הרפואי הנדרש.

רינה פרנקל:

זה שמשרד הבריאות לא מטיל סנקציות.

היו"ר מירי רגב:

            אני מודה לך על הסקירה המאוד ברורה למה יכול לקרות אם חס וחלילה יהיה לנו איזה שהוא פיצוץ במיכל אמוניה. כולנו מבינים שהסכנה כאן מאוד מאוד גדולה. אני שמחה שאתם יודעים מה אתם צריכים לעשות. השאלה אם אתם עושים משהו בעניין. מה עשיתם? האם הייתם שותפים להערכות מצב? האם ישבתם עם המשרד להגנת הסביבה? האם אתם מחכים לאסון שיקרה כדי לשבת איתם? איך האזרחים בחיפה יכולים להיות שקטים שאם חס וחלילה קורה איזה שהוא אסון במיכל האמוניה, משרד הבריאות יידע לטפל בהם?

דוד אזולאי:

יש לכם צפי למספר הנפגעים שיכולים להיות, חס וחלילה, במקרה כזה כדי להיערך?

איזבלה קראקיס:

חשוב לי לציין שזאת הפעם הראשונה שאנחנו שותפים בדיון כזה. עד עכשיו לא היו נציגים של משרד הבריאות.

היו"ר מירי רגב:

מזל שפעם ראשונה משרד הבריאות שותף לנושא שקשור בבריאות. השאלה איפה הייתם. זה נכון שהמשרד להגנת הסביבה צריך לתת.. השאלה איפה אתם הייתם, כי כשיהיה אירוע ובתי החולים לא יתפקדו אתם תצטרכו לתת הסבר, לא המשרד להגנת הסביבה.

דוד אזולאי:

הוזמנתם ולא באתם.

איזבלה קראקיס:

ברגע שקיבלנו הזמנה לדיון השתתפנו בו ונתנו את דעתנו. נציגים של מד"א השתתפו בוועדה של הרצל שפיר. הם השתתפו גם בוועדות אחרות. הם גם הביאו את עמדתם לגבי הטיפול הנדרש במקרים הדחופים.

היו"ר מירי רגב:

אני מבינה שאת מבינה בתאוריה מה צריך לעשות ומי השותפים בעניין. כמתנדבת מד"א בעבר אני מאוד נרגעת כשאני שומעת מד"א, אבל בעניין הזה זה לא מרגיע אותי. סליחה שאני אומרת לך את זה. הייתי מצפה שמשרד הבריאות ייערך לסוגיה הזאת. את יודעת שתרחיש של נפילת טיל באזור הזה זה דבר שיכול לקרות. זה קרה לנו במלחמת לבנון השנייה. זה אזור שהטילים מגיעים לשם. האם במקרה של רעידת אדמה את יכולה לספר לנו מה יכול לקרות? איך אנחנו מטפלים בתרחיש כזה?

יצחק הרצוג:

מה שהיא שואלת זה אם אתם מוכנים לאסון המוני. אתם ערוכים לאסון המוני?

איזבלה קראקיס:

בתי החולים שלנו ערוכים.

יצחק הרצוג:

מה יקרה אם בית החולים ילך פייפן בפיצוץ עצמו?

איזבלה קראקיס:

זה לא בית החולים היחיד באזור.

היו"ר מירי רגב:

רמ"ח פיקוד העורף, האם אתה יכול להגיד לנו איך משרד הבריאות, פיקוד העורף, המשרד להגנת הסביבה ערוכים למקרה של נפילת טיל, שזה לא איזה שהוא תרחיש שהוא רחוק או דמיוני, באזור שיש בו חומרים מסוכנים כמו במפרץ חיפה?

בני שיק:

אני חושב שהדבר הראשון שצריך לעשות זה סדר לגבי מי אחראי על מה. פיקוד העורף בנושא חומרים מסוכנים אחראי רק על נשק תלול מסלול.

היו"ר מירי רגב:

בוא נגיד לאזרחים שמדובר רק בנשק תלול מסלול. האזרח בסוף צריך לדעת מי אחראי על מה.

בני שיק:

בנושא של אירועי טרור או אבטחה אחראית המשטרה. על רעידות אדמה אחראי המשרד להגנת הסביבה. גם על אירועים שבשגרה, כמו תקלה, בעיה תפעולית, בעיה בטיחותית אחראי המשרד להגנת הסביבה.

יעקב אשר:

            מה האחריות שלכם?

היו"ר מירי רגב:

הוא אמר תלול מסלול. אם נופלים טילים זה האחריות של פיקוד העורף.

משה זלמן פייגלין:

מה ההבדל אם המיכל נפרץ מטיל, מרעידת אדמה או ממטען של מחבל?

בני שיק:

יש חלוקה בחוק לגבי האחריות, על מה זה משפיע, איזה גופים משתתפים בזה ואיך פותרים את הבעיה.

משה זלמן פייגלין:

הבעיה היא האמוניה, לא הטיל. זו אותה אמוניה.

בני שיק:

כשיש אירוע מלחמה ומוכרז מצב מיוחד בעורף או שעת חירום, האחריות עוברת לידיו של הצבא והטיפול הוא בידיו של הצבא. באירועים של שגרה לא נראה לי שנכון שהצבא יהיה אחראי.

היו"ר מירי רגב:

אתה צודק.

חמד עמאר:

המיכל מוגן מפגיעה ישירה של טיל?

בני שיק:

לא מפגיעה ישירה של טיל. זה דיון פתוח, לכן אני לא חושב שכדאי לדבר על מה מוגן ומה לא מוגן. באופן עקרוני, על פי ההנחיות שלנו ועל פי הבחינות שאנחנו עושים, המיכל לשביעות רצוננו מוגן.

חמד עמאר:

מה זה לשביעות רצונכם?

יצחק הרצוג:

יש פה איזו שהיא אי הבנה. יש החלטת ממשלה וקבינט למצב של אסון המוני. המערכת נכנסת כאילו זה מצב חמור. אף אחד לא מדבר על שגרה, מדברים על חירום. היה דוח של ועדה מיוחדת של חוץ וביטחון בנושא הזה . אולי אפשר בדיון סגור לדבר עליו. מן הראוי לעשות סדר.

היו"ר מירי רגב:

רמ"ח מיגון, דעתכם נוחה בפיקוד העורף במקרה של אירוע? בדרך כלל ברגע שיש איזה שהוא אירוע עם כמות גדולה של הרוגים אוטומטית זה עובר לאחריות פיקוד העורף. בסוף הארגונים במדינת ישראל תמיד נשאבים לחלק הצבאי שלנו. זה לא שאני אומרת ביקורת על האחרים. אני נותנת מחמאות לתפקיד שלכם בפיקוד העורף. השאלה אם דעתכם נוחה מההערכות של משרד הבריאות. אני מדברת כאן כרגע על הטיפול בפרט. האם דעתם נוחה מכך שכשצריך לפנות פצועים מפנים אותם לאותו בית חולים, לא משנה אם זה מרעידת אדמה או מאירוע אחר? האם מערכת הבריאות ערוכה לטפל באזרחים שנפצעו והחיים שלהם בסכנה כתוצאה מפגיעה מאמוניה?

בני שיק:

אני אבקש לדבר רק על התחום תחת האחריות שלי בנוגע למיכל האמוניה, או בכלל על הנושא של נשק תלול מסלול. בהיבט שהצבא נמצא במצב חירום והמערכים שלו מגויסים על פי מה שהוא צריך אנחנו יודעים לתת מענה. במצב של שגרה, במצב של אירוע בטיחותי, תקלתי, אירוע טרור זה לא באחריות הצבא, לכן אני לא יודע לתת לזה תשובה.

דוד צור:

לא ברור למה המשטרה לא פה. היא הוזמנה?

הרצל שפיר:

יש פה דברים שהם לא מספיק בהירים ולא מספיק מובנים לכם. אף אחד מכם לא קרא את כל התיק. לו היו קוראים את כל התיק, אז חלק גדול מהדברים לא היו עולים פה. עולים פה כמה דברים. אם תרשי לי מידי פעם להתייחס, אז תהיה לך מיד תשובה.

היו"ר מירי רגב:

אני יותר מאשמח. רציתי שתפתח את הדיון, אבל ביקשת לא לפתוח.

הרצל שפיר:

אני לא יכול לפתוח את הדיון מבלי שאני יודע מה אנשים יודעים או לא יודעים.

היו"ר מירי רגב:

אתה נותן בריף קצר.

הרצל שפיר:

איך אני יכול לתת לך קצר?

היו"ר מירי רגב:

אז תתייחס למה שאתה רוצה, הרצל. אין שום בעיה.

הרצל שפיר:

כרגע אני אתן דבר קצר, אחרי זה לעניין המפעל שבדקנו בדרום. בעבודה שלנו התייחסנו לכל המפעלים שיש להם מתקן כימי, חומר מסוכן שחייב להיות שם גם מיגון עילי. אמרנו שבראייה של עלות-תועלת שווה יותר להוסיף כמה אלפי שקלים למגן כל אחד מהמתקנים מאשר אחרי זה אם קורה מה שקורה. זאת הייתה החלטה עקרונית. אין מתקן שאין לו מיגון עילי. כאן מתחיל הוויכוח והיה הוויכוח עם פיקוד העורף. פיקוד העורף עובד על נתונים סטטיסטיים. נניח שהוא היה לוקח את המפעל של הרכבת שנפגע שנהרגו שם 7,8 איש והוא היה עושה ניתוח סטטיסטי מה הסיכוי שהוא ייפגע. לדעתי זה היה אחד למיליון. הוא נפגע. זאת הסיבה שבמפרץ קבעתי שכל מתקן כזה חייב להיות מוגן, כולל מיגון עילי. אני לא מדבר על האמצעים האחרים. פה יש ויכוח אחד. הוויכוח השני.

היו"ר מירי רגב:

הוויכוח הוא שפיקוד העורף לא מקבל את ההמלצה שיהיה מיגון עילי.

נחמן שי:

מיגון בפני מה?

הרצל שפיר:

מיד לזה אני מגיע. הנקודה השנייה שהייתה במחלוקת הייתה מה למגן, מה הוא ראש הקרב. ההנחה של צה"ל שהוא בונה על הרש"ק הקיים היום בסביבה. אני טענתי שזה לא נכון וצריך לחשב את זה בהתאם לרש"ק שיהיה בעתיד. אתה עכשיו משקיע כסף על ידי התעשיינים. כל כסף שיהיה כעבור X שנים כבר לא שווה. יש מה שנקרא חימוש מונחה מדויק. צריך להניח איזו כמות תהיה בידי האויב, רק אז לשקול מקומות מאוד ספציפיים. כדאי שהעניין הזה ייבדק גם בצורה הזאת. המיכל הזה הוא כפי שהוא.

הביטויים קצת מבלבלים את האנשים. בחיפה אין מפעל ייצור אמוניה. מפני שאין מפעל יש מיכל. המיכל הזה אוגר 120 אלף טון לשנה, בערך 12 אלף לחודש, משהו כזה. שואלים למה אין לו רישיון והוא עובד. אם הוא לא יעבוד, מאות מפעלים בארץ תוך שבוע נסגרים. את זה צריך להבין. מצד אחד לא נותנים רישיון, מצד שני נותנים לו לעבוד. על זה כתבתי בזמנו סעיף. אני משאיר את זה כרגע בצד.

את המפעל בדרום בדקנו. מה היו הבעיות עד היום? למה זה לא נעשה? כדי להקים מפעל כזה צריך ממשלה או גוף פרטי. גוף פרטי לא רוצה להקים דבר כזה, מפני שאם הוא כלכלי הוא בדרך כלל צריך להיות בין 300 ל-700 אלף טון ייצור לשנה. במדינת ישראל לא נדרשים ליותר מ-120 אלף. הייתה בעיה איך יוצאים מזה. לא יצאו מזה. בכל זאת בדקנו את האפשרות הזאת. הצעתי כבר בראשית 2007 להקים גוף שיבדוק את העניין הזה וייגש לתת לזה את הפתרון. זה לא נעשה בצורה כפי שזה היה צריך להיות. ההיגיון להקים את זה שם מותנה בשני דברים. את העודף של הייצור לשווק. במקרה הזה יש סיכוי טוב לעשות את זה דרך עקבה או דרך אילת. יש להניח שיותר דרך עקבה, כי דרך אילת כל העולם יקים רעש. הדבר הזה אפשרי. גם הרכבת במקרה הזה מועילה. זה בהנחה שיש אפשרות לייצא. יש אפשרות לייצא, בייחוד למזרח הרחוק, כך שזה טוב.

העלו פה נכון את עניין השינוע. אני רוצה להסביר שבעיית השינוע בעייתית מאוד. לפי הערכה שעשינו, במידה והמפעל יהיה בדרום צריך יהיה לשנע בין 4000 ל-6000 משאיות כל שנה מהדרום לצפון, בצפון וכדומה. מי שחושב שהבעיה היא רק במקום אחד, אז לא, היא בהרבה מקומות.

נחמן שי:

זה יוצר מצב אבסורדי, כי ככל שמעתיקים אותו רחוק ממרכז הארץ אתה מגדיל את התעבורה.

היו"ר מירי רגב:

אתה מגדיל את הסיכון ואת הסכנה בעצם השינוע שלו.

הרצל שפיר:

הבעיה הנוספת שמתעוררת היא מי מטפל בזה כשקורה משהו בשטח. היום הסיכום הוא שמי שאחראי לטפל בזה הוא המפעל. זאת שטות. לא מפני שהוא לא יכול, לא רוצה או רוצה. זאת לא האחריות של מפעל פרטי במדינת ישראל לטפל בזה. מי שצריך לטפל בזה זאת רשות ממשלתית, כמו כיבוי אש. כיבוי אש יכול לעשות את זה בכמה הנחות. קודם צריך שיהיה לו ציוד נוסף לזה.

היו"ר מירי רגב:

קודם שיהיה לו את כל הציוד לכיבוי שריפות בכרמל, אחר כך נוסיף לו עוד ציוד.

הרצל שפיר:

זאת לא בעיה גדולה. הבעיה מאוד פשוטה. אלה הכוחות שבדרך כלל מגיעים הכי מהר למקום. מי שמגיע זה משטרה, מד"א, כיבוי אש. הם מגיעים ראשונים. עליהם יש להטיל את המשימה.

משה זלמן פייגלין:

האם לשנע או לאבטח את השינוע?

היו"ר מירי רגב:

לטפל באופן מיידי.

הרצל שפיר:

כיבוי אש לא אחראי על שינוע. מדובר בטיפול אם יש בעניין הזה תקרית. ההמלצה הזאת לוותה בכמה המלצות נוספות לגבי איך השינוע ברכבת יכול להיות יותר בטוח. בין ההחלטות היה קרון מיוחד שהועדנו במידה ויש זה איזה שהוא דבר. אני אסתפק בזה. תרשי לי להתערב ולהבהיר ברגע שאראה צורך.

היו"ר מירי רגב:

יש לך רשות להתערב.

דוד אזולאי:

שאלתי שאלה ולא קיבלתי תשובה. איזה מיגון עשיתם עד היום?

שולי נזר:

אני אדבר על המיגון, אבל אני חייבת קודם להבהיר כמה דברים שאנשים לא מודעים להם פה. למדינת ישראל יש תורה לטיפול באירוע חומרים מסוכנים. יש כוחות חירום. מדובר בתורה שמתורגלת. מי שעומד בניהול או בראש ניהול אירוע של חומרים מסוכנים זה המשטרה, כאשר גם לכב"א , למד"א ולמשרד להגנת הסביבה יש תפקיד באירוע חומרים מסוכנים. דיבר הרצל שפיר על טיפול של המפעל. אני רוצה גם פה לדייק את הדברים. כשיש אירוע חומרים מסוכנים יש כמה רבדים של טיפול. יש חובות שאנחנו מטילים על המפעלים. הם צריכים לתת את התגובה המידית ולהקים צוות שיטפל מיד באירוע. יש רובד נוסף של כוחות חירום – בתוכם כב"א – שמגיעים לתת מענה ברמת החלת האירוע, הטיפול בו והטיפול במפגעים. כל מערך החירום הזה הוא מערך שמתורגל ומאומן.

הרצל שפיר:

לא התכוונתי לזה. הכיבוי לא ערוך לטפל בחמ"ס.

שולי נזר:

גם פה אני רוצה לעדכן וליישר את העובדות. לפני מספר חודשים עבר בהחלטת ממשלה תפקיד גילוי, זיהום וייעוץ למפקד האירוע בעניין אירועי חומרים מסוכנים לכבאות. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של העברת אותם התפקידים לכבאות. הכבאות קיבלו תקציבים. הם נערכים ללקיחת התפקיד הזה על עצמם. בנובמבר השנה אמור להיות לכבאות מערך שלם של כוח אדם ואמצעים. הוא אמור לקחת את התפקיד הזה מהמשרד להגנת הסביבה, כך שמה שאתה כיוונת אליו אנחנו עשינו ונמצא עכשיו בעבודה במסגרת הקמת כל המערך.

היו"ר מירי רגב:

הבנתי שהכל נמצא בעבודה. אם חס וחלילה מחר קורה אירוע כולם בעבודה מתקדמת על האירוע.

שולי נזר:

לא. יש מערך קיים שמטפל באירועים. המערך הזה משתפר בזה שכב"א נכנסים לעניין.

היו"ר מירי רגב:

רק שמשרד הבריאות עוד לא מכיר את המערך הזה. משרד הבריאות מכיר רק את הסכנות.

שולי נזר:

הם לא חלק מכוחות החירום.

היו"ר מירי רגב:

שולי, זאת טעות בעיני להגיד שהם לא חלק. לא מעניין אותי מי בכוחות החירום ומי לא. אני הייתי 25 שנה בצבא. תאמיני לי, אני יודעת מה זה כוחות חירום. אני יודעת מה זה זק"א, מד"א, כב"א ומשטרה. בסוף את האזרח לא מעניין מי זה מד"א, מי זה כב"א ומי זה זק"א. הוא גר בחיפה, הוא גר בקרית שמונה, הוא גר בבאר טוביה. הוא רוצה לדעת שהממשלה מגינה עליו. אם חס וחלילה יש אירוע באותו אזור הוא יודע שיש מישהו שמיד מטפל בו וגורם לכך שהוא יחיה. זה מה שהאזרח רוצה.

שולי נזר:

יש.

רינה פרנקל:

קודם כל מה שצריך למנוע זה את האירועים, זה מה שחשוב, לא לטפל באירוע.

היו"ר מירי רגב:

גם למנוע וגם לטפל.

שולי נזר:

יש במדינת ישראל כ-400 אירועי חומרים מסוכנים בשנה. האירועים האלה, לשמחתי הרבה, לא מלווים כרגע בנפגעים בנפש, או שיש מעטים. יש כוחות חירום שעובדים בצורה מתואמת ומתורגלת כדי לטפל. אני רק רוצה להוסיף על מה שאמר הרצל שפיר. מאז שהיה ידוע שרק כמויות של 300 אלף טון ייצור אמוניה הן כמויות כדאיות וניתן טכנולוגית לבצע אותן, הדברים השתנו. היום יש טכנולוגיות לייצור אמוניה בהיקפים יותר קטנים, בהיקפים של 150 אלף טון, שאלה ההיקפים שמדינת ישראל צריכה. אנחנו מדברים על הקמת מתקן שיכול להיות בהיקפים האלה או בצורה משולבת של ייצור אמוניה במתנול, כך שהשינוע אמנם ישתנה מבחינת האחוזים אבל לא יהיה משמעותי. אני חייבת לציין שרוב צריכת האמוניה היא במפעלים, במפעלי ייצור הדשנים. אנחנו לא רואים שינוי משמעותי מבחינת הסיכון בשינוע.

בועז טופורובסקי:

אני חבר כנסת חדש וזאת ועדה חדשה. אמרו לי שאני אתקל בהרבה מאוד מקרים שאני אהיה המום ובשוק מאיך הדברים מתנהלים. אני המום ואני בשוק. אני אנסה להסביר את המצב איך שאני רואה את זה. אם חס וחלילה יש היום פיצוץ באחד ממיכלי האמוניה, אז מחר ועדת החקירה תבוא, תבדוק ותגיד שהיו מיכלי אמוניה באזורים צפופי אוכלוסין שאין להם רישיון עסק, שאין להם היתרי בנייה, הם לא ממוגנים כמו שההוראות קובעות שהם צריכים להיות ממוגנים. היה אפילו מקרה פיצוץ במדינות מערביות. אפילו בארצות הברית היה מקרה פיצוץ. זה אומר שהכל יכול לקרות.

אנחנו מדינה מטווחת בטילים, בניסיונות של ארגוני טרור ובעוד כל מיני פשלות כאלה ואחרות שקורות. כולם מסכימים שצריך למגן את המתקנים בצורה מסוימת, שצריך להעביר אותם ולהעיף אותם מכל אזורי צפיפות אוכלוסין. למרות זה הם לא ממוגנים והם עדיין שם. התשובה הכי טובה שאנחנו מקבלים היא שזה בטיפול, שמקווים שבינואר 2017 יהיה מתקן לייצור אמוניה. איך אנחנו יכולים לקבל את זה? זה פשוט לא יעלה על הדעת. אין יותר כתובת רשומה על הקיר ממה שחווינו כאן בישיבה הזאת בחצי השעה או השעה האחרונה. אין יותר כתובת על הקיר מהסיפור הזה. אני מציע שהוועדה תורה בצורה חד משמעית ובצורה דחופה לטפל בנושא הזה ולעשות את מה שכולם אומרים שצריך לעשות. לא ב-2017, אלא היום, מחר ובקרוב כדי שנציל חיי אדם.

משה זלמן פייגלין:

את מה שנעשה אחרי נעשה לפני.

רונית פיסו:

ברורה הבעיה. יש מחלוקת מזה זמן רב בין פיקוד העורף למשרד להגנת הסביבה לגבי מיגון המיכל. כפי שנאמר פה על ידי מר הרצל שפיר, מאוד תלוי באיזה תרחיש משתמשים. אם משתמשים בתרחיש דטרמיניסטי ולוקחים כברור מאליו שטיל עלול לפעול, אז מיגון של הגג של המיכל הוא דבר שחובה לעשות אותו היום.

היו"ר מירי רגב:

זה בעצם נמצא כרגע בעמדת פיקוד העורף. הם מתנגדים לזה בדיוק כמו שאמר כאן הרצל.

רונית פיסו:

לחלוטין. כמובן שמיותר לציין שמפעל חיפה כימיקלים שמחזיק בבעלותו את המיכל מאושר מהנחיה כזאת שפוטרת אותו מהחובה. המיכל לא ממוגן מרעידות אדמה. היום יש שיטות שאפשר למגן. זה במידי, כאשר המטרה שלנו כארגון זה להביא לסגירתו של המיכל. דבר נוסף הוא לעשות קצת זום אאוט מהמיכל עצמו של מפרץ חיפה שנמצא במסוף הכימיקלים. קילומטרים ספורים משם במפעל דשנים יש 2 מיכלים של אמוניה, שכוללים טונות רבים של אמוניה. יש בעכו ובמקומות נוספים, כפי שאמרת. לי מאוד חבל שאין פה נציג של מינהל התכנון, משום שהסוגיה הזאת היא תכנונית וחשובה.

היו"ר מירי רגב:

יש.

רונית פיסו:

איך יכול להיות שהיום בישראל 2013 מתכננים ומקימים בלב ריכוזי אוכלוסייה אזורי תעשייה חדשים שכוללים חומרים מסוכנים?

היו"ר מירי רגב:

את מדברת על באר טוביה כדוגמה?

רונית פיסו:

על באר טוביה, על עכו, על מקומות אחרים בארץ.

היו"ר מירי רגב:

עכו כבר נבנתה. מה שבתכנון זה באר טוביה. מה עוד בתכנון?

מרדכי בליצבלאו:

הרחבת בז"ן.

רונית פיסו:

אנחנו מדברים על גישה תכנונית כמעט בכל הארץ שלא מסתכלת על הסמיכות שיש לאוכלוסייה.

היו"ר מירי רגב:

תיכף אני אבקש התייחסות של משרד הפנים בנושא התכנון.

חן רשף:

כפי שנאמר כאן, הכתובת על הקיר. המצב הוא שמזה הרבה מאוד שנים יש בחיפה מיכל שמסכן את חיי הציבור בצורה נוראית. זאת האמת. נעשתה טעות חמורה ב-1987. אנחנו התעוררנו לטעות הזאת בראשית שנות ה-2000. מאז ועד היום עיריית חיפה עושה מה שהיא יכולה כדי לנסות להפסיק את הסכנה הזאת. עד ממש לאחרונה היא הייתה בודדה במערכה. כל מדינת ישראל התייצבה מולנו כדי להגן על קיומו ועל המשך פעילותו של המיכל הזה.

דב חנין:

לא ממש כל מדינת ישראל.

חן רשף:

התכוונתי למדינת ישראל במובן של ממשלת ישראל ומשרדיה. אני רוצה רגע להבהיר מספר עובדות. זה מיכל של 12 אלף טון שמתמלא אחת לחודש. יש גל שנע בין 3000 טון אמוניה ל-12 אלף טון אמוניה. השאלה באיזו נקודת זמן הגל הזה יפגוש את האירוע היא רולטה. אמרו רולטה רוסית. במלחמת המפרץ הגל היה על 8000 טון. חלק מהנימוקים שהוצגו כנגד עיריית חיפה עד למלחמת המפרץ היו שאם יהיה אירוע כמו מלחמת המפרץ, ירוקנו את המיכל. מלחמת המפרץ בחנה את זה בזמן אמת. נפלו הרבה טילים בקרבת המיכל.

שמואל גלבהרט:

אתה מדבר על שלום הגליל.

חן רשף:

מלחמת לבנון 2006.

היו"ר מירי רגב:

אמרת שיש כאן סכנה אמיתית ושזה מסכן מאוד את התושבים שלכם. האם עיריית חיפה ישבה וערכה תסריט במקרה של פגיעה של תלול מסלול, כמו שדיבר פה רמ"ח מיגון, או רעידת אדמה? מה הרדיוס של הנפגעים? כמה אזרחים נכללים בתוך הרדיוס הזה? תן לי רגע איזה שהוא תסריט שערכתם.

חן רשף:

התסריט הוא תלוי נסיבות. יש לא מעט משתנים על השולחן. ראשית השאלה היא מה הוא האירוע. יש 4 אירועים אפשריים. האחד זה פגיעה של טיל תלול מסלול, שזה התסריט הקטסטרופאלי. לא יכול להיות גרוע ממנו. צריך להבין שהאמוניה נשמרת בקירור של יותר ממינוס 33 מעלות. ברגע שהיא באה במגע עם אוויר היא מתחילה להתנדף ומי שעומד ליד זה מת.

היו"ר מירי רגב:

מה זה מי שעומד ליד זה?

חן רשף:

מי שעומד ליד זה מת. עכשיו השאלה מה מידת הנזק שנגרם לך.

חמד עמאר:

עד איזה טווח?

היו"ר מירי רגב:

עד איזה רדיוס? כמה אזרחים נכנסים לתוך הרדיוס?

חן רשף:

היא תלויה באיזה מרחק אתה נמצא ובכיוון הרוח. היא תלויה גם בשאלה האם נכנס טיל לתוך המיכל והוא לא סתם מתאדה לו בעדינות אלא מתעופף לאוויר.

היו"ר מירי רגב:

באיזה רדיוס? כמה אזרחים נכנסים לתוך הרדיוס הזה?

חן רשף:

זה נע בין 3 ל-10 קילומטרים.

קריאה:

זה כל חיפה.

חן רשף:

בתרחיש הגרוע ביותר זה מכסה 10 קילומטרים. לפי דוח שהזמנו מחברת DNB, שהיא חברת בריטית – רצינו דוח אובייקטיבי שלא ימומן על ידי כל מיני גורמים שרוצים להגיד לנו שהכל בסדר ולא לדאוג – אלה התרחישים.

היו"ר מירי רגב:

עד 10 קילומטר.

חן רשף:

במצב של 10 קילומטר מדובר בעשרות אלפי נפגעים.

היו"ר מירי רגב:

אני סומכת על הבריטים אבל גם על פיקוד העורף. אני רוצה לשמוע מרמ"ח מיגון את הרדיוס של הפגיעה מרגע הפגיעה במיכל האמוניה.

בני שיק:

האמירות על כך שאנחנו עושים ניתוחים סטטיסטיים הן אמירות לא נכונות. חלק מהאנשים שמדברים פה לא מדברים נכון. הבחינה שנערכה על האמוניה היא בחינה דטרמיניסטית, זאת אומרת הטיל הכי גדול בפגיעה ישירה במיכל והמשמעות של הסיפור הזה. המיגון הוא מיגון לפגיעה קרובה ולא לפגיעה ישירה. הנחה דטרמיניסטית אומרת שהמיכל במקסימום חומר ובמזג האוויר הגרוע ביותר. לסיפור הזה יש תנאים נוספים.

משה זלמן פייגלין:

ופגיעה ישירה.

בני שיק:

יש תנאים נוספים שצריך להגיד אותם. מכיוון שאנחנו אחראים על אירוע חירום ומטפלים רק באירוע חירום, אז יש תנאים שהאוכלוסייה נמצאת בהם באירוע חירום. האוכלוסייה באירוע חירום יותר קשובה, ארגוני החירום ערוכים במידה גדולה יותר ואנחנו נותנים הנחיות למפעל. גם האמירות כמה מרדדים ובאיזה רמה מרדדים – - -

אודי חן:

לא אמרו לי כלום לגבי מה צריך לעשות בשעת חירום. לא קיבלתי שום הנחיה לחירום.

דב חנין:

אנחנו במצב חירום. הכנסת אישרה את זה אתמול.

היו"ר מירי רגב:

תן לי תשובה לגבי הרדיוס.

בני שיק:

כשיש פגיעה ישירה במיכל כשהוא במקסימום זה מגיע לקצה של הקצה של קריית אתא. אם האוכלוסייה בקרית אתא מתנהגת על פי ההנחיות שנותנים לה, אז אין..

חן רשף:

קריית אתא נמצאת אחרי קריית חיים, קריית ביאליק וקריית מוצקין. אני מבין שכולם הלכו.

קריאה:

גם קריית ים שם.

חן רשף:

גם קריית ים, שלא לדבר על חיפה בכיוון השני. אגב, זה תואם את מה שאנחנו יודעים.

בני שיק:

הסתגרות של אנשים בתוך המבנה מונעת פגיעה באוכלוסייה.

חמד עמאר:

הוא נתן את הדוגמה של קריית אתא. בוא נדבר על קריית חיים, שהיא יותר קרובה.

היו"ר מירי רגב:

אנחנו לא מדברים עכשיו. אני ביקשתי לדעת מה הרדיוס בלבד.

בני שיק:

אני לא זוכר בעל פה איזו פינה זאת. זאת אחת הקריות. הסתגרות מונעת פגיעה באוכלוסייה. זה הפתרון.

חן רשף:

הנה קיבלתם הוכחה שמדינת ישראל מתגייסת לטובת המיכל הזה. עמדתה של עיריית חיפה מבוססת על בדיקות מאוד יסודיות. היא אומרת שהמיכל הזה הוא סכנת נפשות. זאת הסיבה שהחל משנת 2003 עיריית חיפה עושה מה שהיא יכולה כדי להזיז את המיכל הזה מהמקום שלו. אנחנו לא מעוניינים שלמדינת ישראל לא יהיה אמוניה.

היו"ר מירי רגב:

גם אנחנו לא.

חן רשף:

אנחנו מעוניינים שלמדינת ישראל יהיה אמוניה ואזרחי חיפה יחיו. זאת לא דרישה כל כך מופרזת. בעניין הזה נתקלנו עד לאחרונה בכל מיני תשובות. ועדת שפיר אמרה שצריך למגן את הדבר הזה מלמעלה. זה נשמע הגיוני. זה נראה לי רעיון נחמד למגן את זה מלמעלה, רק שאי אפשר. התברר שאי אפשר, אז החליטו לא לעשות כלום. ועדת שפיר אומרת שזה מסוכן וצריך למגן מלמעלה, המהנדסים אומרים שאי אפשר ותושבי חיפה מתפללים. זה לדעתנו לא מתקבל על הדעת. אני מקווה שגם לדעתכם. הייתי רק בוכה אלמלא לפני שנה – - -

היו"ר מירי רגב:

כמה אזרחים יש ברדיוס הזה שדיברת עליו?

חן רשף:

עשרות אלפים.

מאיה יעקבס:

לפחות 17 אלף איש הרוגים ברדיוס של הפגיעה.

חן רשף:

מדובר על עשרות אלפי הרוגים ופצועים בתרחיש הגרוע ביותר. דובר פה על בתי חולים וטיפול. בתי חולים אמורים באופן עקרוני להיות מסוגלים ב-20% מהתפוסה שלהם לטפל בנפגעים מהסוג הזה. בתי החולים יוכלו לטפל במאות בודדות.

בני שיק:

את הדוח החדש הזמינה עיריית חיפה ביחד עם אנשי עמותת צלול מפרופ' נטוע ורוזנברג. אנחנו ישבנו עם הקבוצה הזאת יחד. הדוח הזה לא הוכח ולא מקובל עלינו.

היו"ר מירי רגב:

אתה לא חושב שמדובר ב- 17 אלף איש? על כמה אתה חושב מדובר?

בני שיק:

אני לא יודע לנקוב במספרים.

היו"ר מירי רגב:

אני רוצה לדעת. אם אנחנו מדברים על 3 אנשים, אז נקיים דיון בוועדה סגורה. אני רוצה לדעת בכמה מדובר.

בני שיק:

מדובר בעשרות.

קריאה:

מעניין איך הוא בדק את זה.

חן רשף:

אני אומר באחריות שזה לא נכון. הסכנה היא אמיתית. מדובר בהרבה יותר מאלפי אנשים בתרחיש הגרוע ביותר. בתרחישים הטובים ביותר, כמו רק רעידת אדמה והתבקעות של הדבר הזה שמתחיל להתאדות, מדברים על עשרות. זאת בחירה בין גרוע לבלתי נסבל. הייתי רק מתלונן אלמלא לפני כשנה חל שינוי מסוים, שהוא לא תוצאה של איזה שהוא שינוי תודעה אלא של טכנולוגיה חדשה בעובדה שיש גז. נוצר מצב שיש פתרון כלכלי. במקומותינו הכל זאת שאלה כלכלית. ההנחה של המדינה שכסף היא לא תשים וצריך שהשוק הפרטי יפתור את הבעיה הזאת. המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התמ"ת התחילו להוביל מהלך. הם מוליכים את המהלך הזה לאט לאט. לנו אין זמן, מפני שזאת לא שאלה של אם, זאת שאלה של מתי. אני מדבר רק על רעידת אדמה. המקום הזה נמצא על שבר יגור. זאת שאלה של זמן עד שיהיה שם שבר. המטרה שלנו היא להזיז את המיכל הזה. אם מדינת ישראל הייתה יודעת לבוא ולומר שהמיכל הזה זז בעוד שנה, שנה וחצי.. הפתרון הנכון, לדעתי, הוא לעבור ממצב של ייבוא ואחסון למצב של ייצור רציף.

היו"ר מירי רגב:

אתה יודע שזה לא שנה וגם לא שנתיים.

חן רשף:

בייצור רציף אין אחסון.

דוד צור:

איך המפעלים בחיפה אמורים להמשיך לעבוד?

חן רשף:

צריך לייצר את זה במקום שהוא מרוחק מאוכלוסייה.

נחמן שי:

ואז הם ייסעו כל הדרך מהדרום.

חן רשף:

הם לא ייסעו. לא צריך לייצר ולייצא.

נחמן שי:

איפה?

חן רשף:

צריך לייצר ולהפוך את זה לחומרים לא מסוכנים. כשאתה מייצר אתה הופך את זה לדשן שהוא לא מסוכן. אתה משנע את הדשן. זה הפתרון שלהם.

נחמן שי:

מה יהיה עם המפעלים במפרץ?

חן רשף:

הם ימשיכו לעבוד.

נחמן שי:

איך בלי אמוניה?

חן רשף:

אם המשמעות תהיה שהמפעלים האלה יצטרכו לעבור לנגב, אז גם הנגב טוב.

נחמן שי:

חיפה תוותר על כל אזור התעשייה?

חן רשף:

חיפה תוותר על המפעלים האלה, אם זאת תהיה המשמעות. יש דבר שאנחנו צריכים נואשות, והוא החלטת ממשלה. נדמה לי שחברת הכנסת זנדברג דיברה על זה בתחילת הישיבה. מה שצריך כרגע זאת החלטת ממשלה, לוח זמנים, תקציב ושהממשלה תיכנס סוף סוף לפעולה אמיתית בעניין הזה.

חמד עמאר:

אני רוצה להודות לך, גברתי היושבת-ראש, שאת מקיימת את הדיון החשוב הזה ושחשבת על הנושא הזה. זאת לא הפעם הראשונה שאני משתתף בדיון הזה. גם בכנסת ה-18 קיימנו דיון בנושא. אני רוצה להגיד לכם שלא השתנה שום דבר מאז עד היום. אותם דברים ששמעתי אז אני שומע גם עכשיו. זה מאוד מאוד מצער. צריך להקים מעקב צמוד בנושא, לקבוע תאריך יעד כל כמה זמן אנחנו יושבים ודנים בנושא, תוך כמה זמן אנחנו בודקים את ההתקדמות. מדברים איתנו על שנת 2017 כשעדיין אין איתור קרקע. אני מכיר את כל הנושא. הייתי במשרד התשתיות כשכל הנושא של מינהל מקרקעי ישראל היה במשרד התשתיות. אני מכיר את כל הנושא של איתור קרקע, של הרצת תכניות, של לשנות ייעוד ולעשות את כל הדברים האלה. מדובר על שנים, לא על שנת 2017. אולי ב-2017 יקבלו את האישור להתחיל לבנות. עד שיהיה כל הנושא של להקים מפעל חדש או העניין של להעתיק את המיכל צריך לדבר על המיגון. בואו נדבר עכשיו על המיגון, שזה הדבר החשוב ביותר. לפי מה ששמעתי עכשיו בוועדה, אין לנו מיגון כמו שצריך מבחינת טילים, מבחינת רעידת אדמה, מכל הבחינות אחרות. אמנם אומרים שהסיכוי שאולי אחד למיליון זה יקרה, אבל עדיין זה יכול לקרות. תפקידו של פיקוד העורף להיות ערוך גם לאחד למיליון.

בני שיק:

למלחמה.

חמד עמאר:

אני יודע שיש גם תכניות לנושא הזה. אני יודע מה אתם עושים בשעת מלחמה. אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה. אני יודע בדיוק מה אתם עושים. לנושא של רעידת אדמה אנחנו לא ערוכים, לנושא של תקלה אנחנו לא ערוכים. אנחנו לא ערוכים לתקלה שיכולה לגרום לפיצוץ. הדבר הראשון שצריך להתמקד בו עכשיו זה נושא המיגון.

הדבר השני שצריך לעשות זה הנושא של היתר בנייה ורישוי עסק. לא יכול להיות מצב שלמיכל שקיים 25 שנים אין רישיון עסק והיתר בנייה.

קריאה:

לא יקבלו.

חמד עמאר:

אולי לא יקבלו, אבל אם הם יוציאו רישיון לבנייה או רישיון עסק זה יחייב אותם לעשות את המיגון. אנחנו לא יכולים לשבת כאן ולהגיד שלא יכולים לעשות את זה.

הדבר האחרון הוא הנושא של שינוע חומרים. דיברת על 400 אירועים בשנה. ברוך ה' שאין הרוגים ואין פצועים.

מרדכי בליצבלאו:

יש הרוגים. בבתי הזיקוק נהרגו 3 אנשים.

חמד עמאר:

זה מה ששמעתי עכשיו בוועדה. אתה מתקן אותי. שמעתי את אחד מחברי הכנסת ששאל אם יש שעות לשינוע של החומרים האלה, או שהם יכולים לנוע בכבישים בכל שעה ושעה. לא קיבלנו תשובה על זה. לגבי הנקודה של השינוע אנחנו רוצים לקבל תשובה.

משה שמעון:

אני עוקב מאתמול על הפעילות של הוועדה. אני רוצה לברך את יושבת ראש הוועדה על הוועדה, על הניהול ועל ההתייחסות המאוד רצינית שמזמן לא ראיתי. אני מברך גם על ההתייחסות של חברי הכנסת. אני שומע אותם, אני שומע את ההתייחסות שלהם. זה נותן לי אחרי הרבה מאוד שנים הרגשה אחרת לגבי פעילות הכנסת וועדותיה.

רבותיי, מדאיג אותי מאוד מה שקורה בחיפה, מה גם שיש לי ילדים ונכדים בקיבוץ עין המפרץ. גם הם נמצאים בסכנה. אני רוצה ברשותכם להציג לכם את האסון שמדינת ישראל הולכת להפיל על קריית מלאכי ועל באר טוביה. אילו לא היו מקימים את מיכל האמוניה בחיפה לפני עשרות בשנים לא היינו היום נמצאים בסכנה שם. אומרים אצלנו שסוף מעשה במחשבה תחילה. בסמיכות לקרית מלאכי – גברתי היושבת-ראש ביקרה במקום – ישנם כרגע מפעלים עם חומרים מסוכנים פי 100 ופי 1000 יותר מאשר האמוניה שנמצאת בחיפה.

היו"ר מירי רגב:

אנחנו לא מתחרים על מי יותר.

משה שמעון:

אנחנו מודאגים. אין פה תחרות, גברתי, את צודקת. אני מודע למה שקורה בחיפה, אבל חרד ממה שקורה באזור שלנו. בלב אזור התעשייה ישנם מאות טונות של אמוניה וחומרים מסוכנים. נמצאים פה אנשי פיקוד העורף שיודעים שבמלחמה האחרונה קיבלנו אזהרה שהמקום שלנו הוא השני המסוכן אחרי מפרץ חיפה מבחינת הסכנה לחיים. מקבלת הוועדה לתכנון לאומית החלטה בניגוד להמלצת הוועדה המחוזית לאשר הקמת תחנת כוח גזית בסמיכות למפעלים המסוכנים, להעמיד את קריית מלאכי ואת באר טוביה בסכנת חיים. חסר פה עוד גורם אחד, גברתי, לאור המצב הזה. היו צריכים להיות פה אנשי משרד הדתות וזק"א, כי לפי התרחיש שיש לנו מד"ר ברזילי, שהוא מומחה שהצגנו, אצלנו לא יהיו 10 או 20 אלף הרוגים, לנו יהיו 35 אלף הרוגים. אתם יודעים, אפילו לבתי העלמין אין יכולת לקלוט אותם.

נחמן שי:

זה מה שאמרתי בהתחלה.

משה שמעון:

חבר הכנסת נחמן שי, אפילו לבתי הקברות אין מקום לקלוט אותנו.

היו"ר מירי רגב:

מאיפה המספר של 35 אלף?

משה שמעון:

לפי תרחיש שהכין ד"ר ברזילי.

היו"ר מירי רגב:

מי זה ד"ר ברזילי?

משה שמעון:

הוא היה האחראי במשרד לאיכות הסביבה על החומרים המסוכנים. עכשיו הוא גמלאי. הוא הכין עבור מטה המאבק את הבדיקה על התרחיש. אצלנו יש דבר אחד נוסף שאתם קצת נגעתם בו. ישנן תקלות שיכולות לקרות מכל מיני סיבות, אם זה מטעויות אנוש, מתאונה. אנחנו צריכים לבדוק אצלנו, במיוחד באזור באר טוביה וקריית מלאכי ולאור הטילים שנפלו לאחרונה, גם את העניין של פגיעה מכוונת. המקום של התחנה הזאת שרוצים להקים אצלנו הוא במרחק של 30 קילומטר מעזה. בקלי קלות יכולים לפגוע. הרדיוס של התחנה הוא כזה גדול שתמיד יש אפשרות לפגוע.

היו"ר מירי רגב:

מי שלח לי פה הודעה ששללו את הדוח הזה?

ליליאנה ניצן:

לא שללו את הדוח שלו. לקחו את טווחי הסיכון שלו.

היו"ר מירי רגב:

המדינה אישרה את טווחי הסיכון של ד"ר ברזילי?

ליליאנה ניצן:

הות"ל אישר חלק מהטווחים שלו לחלוטין.

היו"ר מירי רגב:

רמ"ח מיגון, אתה מכיר את הסיכום על טווחי הסיכון לתושבים של באר טוביה:

בני שיק:

לנו אין נגיעה בסיפור של התחנה הזאת, בהחלטה אם מקימים אותה או לא מקימים אותה. ברגע שהחליטו – - -

ליליאנה ניצן:

מוסיפים גורם מפץ לראש חבית נפץ.

היו"ר מירי רגב:

פיקוד העורף אומר שההחלטות הן החלטות של המדינה ברגע שמתקבלת החלטה. למה אתם כאחראים על העורף לא אומרים מראש לא לבוא עם חומר כזה לבאר טוביה כי המעטה של המיגון שאתם יכולים לתת לא יצליח למנוע פגיעה באזרחים, הוא רק יצמצם אותה?

בני שיק:

אנחנו יכולים להמליץ, אין לנו סמכות להחליט. אנחנו לא רוצים להיות יד בלהחליט איפה שמים ומאיזה סיבות שמים. ברגע שכל אחד ישים ואנחנו נחליט שיש סיכון לאוכלוסייה, אנחנו נדרוש את המיגון המקסימאלי. אם יעמדו במיגון המקסימאלי מבחינת נשק תלול מסלול זה בסדר גמור.

דוד בר דרור:

            יש בכלל מיגון כזה? אין מיגון כזה.

משה שמעון:

הקמת תחנת הכוח באזור הזה היא פועל יוצא של לחץ של טייקונים, של אנשי ממון שמפעילים את הלחץ על גורמי..

זבולון קלפה:

רק בגלל הקרקע הפרטית שנמצאת שם, שום דבר אחר לא. יש עוד הרבה אלטרנטיבות זולות למדינה.

משה שמעון:

נכון. יש אפשרות להעביר אותם.

מאיה יעקבס:

מטר וחצי משם יש קרקע אידיאלית לדבר הזה. היא חוסכת עלויות אדירות למדינת ישראל ולא מסכנת אוכלוסייה.

משה שמעון:

הולכים להעביר לשם צינור גז לאורך 8 וחצי קילומטר, תשתיות חשמל לאורך 6 קילומטר, כשיש מקום בסמיכות לתשתיות הלאומיות. אני מבקש להבהיר בצורה ברורה לכל חברי הכנסת – באמצעותכם לשרי הממשלה – שהחלטה כזאת היא בגדר החלטה להטיל גזר דין מוות לאוכלוסייה בקרית מלאכי ובאר טוביה.

תמר זנדברג:

נדמה לי שהבנו בדיון הזה מה הסכנות, מה האפשרויות ואת החשיבות של המיגון, את החשיבות של כב"א, של מד"א, של זק"א ושל כל הדברים שנאמרו. אני רוצה להחזיר את הדיון למה אפשר לעשות מעכשיו והלאה. לפני כשנה השר להגנת הסביבה יחד עם שר התמ"ת – אני חושבת שמאוד חשוב שמשרד התמ"ת יישמע, כי שמענו באריכות את המשרד להגנת הסביבה לגבי העבר, לא לגבי מה מעכשיו והלאה צריך לעשות – הכריזו על המעבר לייצור אמוניה. המשמעות בעצם היא סגירה של המיכל במפרץ חיפה. הייתה אמורה להתקבל החלטת ממשלה בנושא שלא התקבלה.

הדבר השני זה הביצוע עצמו. נכון שמדובר ביזם פרטי, אבל שמענו כאן כהערת אגב שיש יזמים שמעוניינים. זה קיים. גם אם לא, אין ספק שאפשר להגיע אליהם ולהוציא את בקשת המידע הזה בהליך של מכרז וכו'. למיטב בירור שערכתי לפני הדיון, הסתבר שהנושא כרגע נמצא בבירוקרטיה במשרד התמ"ת. אני אשמח שנשמע את הנציג ונדע מה קורה מאז הכרזת השרים עד היום. אני מציעה כהצעת פרקטית שהוועדה הזאת תנהל מעקב תקופתי מידי חודשיים או משהו כזה, כדי לשמוע – - -

היו"ר מירי רגב:

אנחנו גם נרד לבאר טוביה כסיור של הוועדה.

משה שמעון:

נשמח מאוד לארח אתכם.

תמר זנדברג:

אולי הוועדה הזאת תהיה מקום מפגש למשרדי הממשלה הרלוונטיים על-מנת לקדם החלטת ממשלה ולעקוב אחרי התקדמות הדבר הזה.

קריאה:

אפשר לעשות גם סיור בחיפה.

תמר זנדברג:

 כל פתרון ייקח שנים. כדאי שהשנים שיוקדשו יוקדשו לדבר שצריך לעשות, לא לטלאי על טלאי או למשהו – - -

מאיה יעקבס:

נאמר כבר הכל לגבי הסכנה, אני לא אחזור על זה. הבעיה המרכזית היום היא שלא מתייחסים לזה כאל עדיפות לאומית עליונה, כאל משהו שהוא חירום. התמ"ת צריכים לעבוד על זה בצורה הרבה יותר אינטנסיבית. צריכים לפקח עליהם בצורה יותר אינטנסיבית. הם רק לאחרונה גילו שהשטח שמיועד במישור רותם לא מתאים. זה משהו שבכלל לא מתקבל על הדעת.

היו"ר מירי רגב:

מה זה רק עכשיו נודע להם?

מאיה יעקבס:

התהליך היה אמור להיות שהם בוחרים את היזם. היזם היה אמור להיבחר כבר לפני חצי שנה, בקיץ שעבר. במקביל היו צריכים להחכיר את השטח שיוקם עליו המפעל בדרום. לפני חודשיים בערך גילו שהשטח המדובר, שזה שטח שנמצא בגב של מפרץ חיפה כימיקלים בדרום, הוחכר למישהו אחר שכורה שם חול. מלא דברים היו צריכים לגלות מזמן. עצם העובדה שמגלים את זה שנה אחרי מראה מה הקצב של העבודה שנעשית שם. זה משהו שהתמ"ת צריכים להגיב עליו.

            דובר על מיגון המיכל. 10 פעמים שאלת האם המיכל ממוגן ואיך הוא ממוגן. לא קיבלנו תשובה על זה.

דוד אזולאי:

גם לא תקבלי, כי אין מיגון.

מאיה יעקבס:

נאמר שהמיכל הזה מפוקח, אבל עובדתית מעולם לא בדקו את המיכל הזה מבפנים. כדי לבדוק אותו מבפנים ולוודא שאין בו סדקים צריך לרוקן אותו מאמוניה. אי אפשר לעשות את זה כי אין אף מיכל כל כך גדול בארץ.

היו"ר מירי רגב:

שמכיל את האמוניה שמעבירים.

מאיה יעקבס:

הוא לא באמת מפוקח בצורה שבה הם אומרים את זה.

לגבי רעידות אדמה יש אבסורד עוד יותר גדול פה. דיברנו על האבסורד בין פיקוד העורף למשטרה. פיקוד העורף עשו תרגיל ענק עם עיריית חיפה לפני כמה חודשים. הם בחנו מה יקרה בחיפה אחרי רעידת אדמה. הם בכלל לא נגעו באמוניה. זה בכלל לא עלה כחלק מהתרגיל. אנחנו הגשנו שאילתה. הם אומרים עכשיו שצריך לסגור את החלונות כשיש דליפת אמוניה. מה קורה אם החלונות מתפוצצים וצריך לצאת החוצה, כמו שהם אמרו כשיש רעידת אדמה? הם בעצמם אומרים שאין להם מענה למקרה של רעידת אדמה. כל הדברים האלה מצביעים על כך שאין שום פתרון אחר חוץ מאשר לעשות את המקסימום כדי לסגור את המיכל הזה.

דב חנין:

המיכל יושב על שבר יגור שמאוד רגיש לרעידות אדמה.

מאיה יעקבס:

            הנושא של השינוע הוא אקוטי. את זה אפשר גם לשמוע מאחד היזמים שרצה לדבר. 70% מהאמוניה שמשתמשים בה כבר היום נמצאת באזורי תעשייה בדרום. כבר היום האמוניה משונעת בכבישים כי לוקחים אותה מחיפה לדרום. אחרי זה זה יהיה הפוך. זה לא משנה את המצב מהבחינה הזאת של השינוע.

נחמן שי:

גברתי היושבת-ראש, אני מודה לך על הטיפול המהיר בלהעלות את הנושא הזה על סדר היום ולעשות את זה בצורה אודיו ויזואלית כך שההמחשה הייתה ברורה. מעבר לחיוכים אני חושב שהמצב שאנחנו שומעם פה מתסכל . אם אני שומע שהרצל שפיר עשה דוח לפני 7 שנים ועדיין הדוח הזה לא יושם ולא בא לידי מימוש, זה משאיר אצלי ואצל החברים פה טעם מר. אנחנו יודעים שעד שאסון מתחולל במדינת ישראל לא מטפלים. כשהאסון מתחולל מתחילים לטוס המטוסים הגדולים בשמיים, להתיז עלינו מים והדברים מתחילים להתרחש. החשש הגדול של כולנו הוא שהאסון הזה יגיע בקטן או בגדול. אני לא רואה את התשובות פה, חוץ מחברה קדישא. אני חוזר על זה, כי הוא הגוף היחיד במדינת ישראל שהוא אמין ובאמת מבצע סופית.

קריאה:

וזק"א.

נחמן שי:

 הוא סוגר את העניין. אני לא מבין איך אנשים הולכים בשקט כשהסכנה נשקפת בכל רגע נתון. אני מציע לך, גברתי היושבת ראש – אני לא אחזור על דברים שנאמרו פה לפי בקשתך – שתקבעי דיון מעקב בעוד חודש, אל תחכי יותר מידי. את יודעת לעשות את זה. תתבעי מכל הגורמים שנמצאים פה. גם אם לא באים להגיש לך עדכונים בכתב – לא מוכרחים להביא את כולם לכאן, לכל אחד יש עבודה – שייתנו לך עדכון איפה הדברים עומדים. הוועדה תמשיך לרדוף אחרי כולם עד שנצליח להוציא לפועל . 2017, לדעתי, זה מאוד מרוחק. שמעתי את השר החדש מדבר בהרבה להט, אבל כשאני סופר אני רואה שזה רחוק מאיתנו. זה הרבה זמן. הסכנות לא חולפות באזור שלנו, הן רק מתעבות ומצטרפות. הרצל אמר שחימוש מונחה מדויק הוא הסכנה הכי חריפה. היא תגיע. הלא ברור שיום אחד יהיה גם למישהו בסביבה שלנו חימוש מהסוג הזה. אי אפשר לחכות לינואר 2017.

מאיה יעקבס:

איך מדינת ישראל תגיב במקרה שיפגע טיל במיכל? זה יכול לגרום למלחמת עולם שלישית, בלי להגזים. אם אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים על דברים שקורים היום בעזה, תתארי לך איך הם יגיבו כשייפגעו כל כך הרבה אנשים בצפון. בלי שום פרופורציה.

דורון אברהמי:

אני דוחה את הטענות שאנחנו מעכבים מבחינה בירוקרטית. צריכים לזכור שאנחנו לא חולשים על מקורות ההון, הקרקע או כוח האדם במדינה. אם יזמים רצו לפעול הם יכלו לקנות קרקע, הם יכלו לגייס הון ולהקים מפעל. אנחנו לא מונעים מאף יזם לפעול. אני רוצה לציין מה אנחנו עושים.

תמר זנדברג:

מה עשיתם מאז ההודעה של השר שלכם יחד עם השר להגנת הסביבה לפני שנה?

דורון אברהמי:

אני רוצה להגיב למה שנאמר פה בדיון. משרד הכלכלה דוחף, מסייע ושותף לכל התהליך הזה על מנת לפתור במשותף בעיה סביבתית, למרות שהוא אינו רגולטור בנושאים האלה. צריך לזכור שאנחנו לא הרגולטור האחראי על הדבר הזה.

היו"ר מירי רגב:

מי הרגולטור?

דורון אברהמי:

יש רגולטורים שונים שלחלקם פנית.

היו"ר מירי רגב:

אתה לא יכול להגיד שאתה לא הרגולטור, שיש לך אחריות אבל אין לך סמכות.

דורון אברהמי:

הרגולטור הברור פה זה המשרד להגנת הסביבה.

היו"ר מירי רגב:

אתה מעביר את האחריות עליהם?

דורון אברהמי:

הזווית הכלכלית כאן הראתה שיש ערך כלכלי נוסף בהקמת מפעל לייצור אמוניה לטובת המשק. יש אינטגרציה אנכית בייצור דשנים שמבוססים על שרשרת ערך מקומית. יש תשומות גדולות שהמפעל בשביל שהוא יקום צריך להעמיד לרשותו, אם זה הון, אם זה קרקע, אם זה אפילו גז טבעי. לא ברור שכל התשומות כרגע עומדות לטובת היזמים. זה נושא גדול, עם שלבים רבים. יש לו כמה שכבות תכנון.

תמר זנדברג:

איזה שלב נמצא בביצוע מבין השלבים הרבים?

דורון אברהמי:

אנחנו מנסים דרך ממ"י – הוא אחראי על הקרקע במדינת ישראל – שתשוריין משבצת מתאימה על מנת שהיא תוקצה ליזם כאשר היזם הזה ייבחר. היינו במגעים עם ממ"י לפני 4 חודשים. קיבלנו אישור עקרוני. אנחנו צריכים לברר שהמשבצת הזאת באמת מתאימה, כדי שלא נצא פתאום לאיזה שהוא תהליך שהמשבצת הזאת ספציפית לא תהיה מתאימה לטובת העניין.

תמר זנדברג:

באיזה משבצת מדובר?

דורון אברהמי:

משבצת באזור תעשייה מסוים בנגב.

תמר זנדברג:

לא במישור רותם.

דורון אברהמי:

זה יכול להיות במישור רותם.

היו"ר מירי רגב:

הם בוחנים כרגע חלופות.

דורון אברהמי:

זה יכול להיות בא' או ב-ב'. אני לא יודע עד לאיזו רזולוציה אתם רוצים לרדת.

היו"ר מירי רגב:

הבנתי את תשובת משרד התמ"ת. היא לא מספקת בעיני, כמו רוב התשובות של המשרדים פה בסוגיה הזאת. האמת היא שלא תיארתי לעצמי איזה פערים יש פה כשחשבתי על הדיון הזה. חשבתי שנכון לבדוק את זה וללמוד את זה.

נחמן שי:

זה רק הדיון הראשון שאת מנהלת בסוגיות האלו.

היו"ר מירי רגב:

את הסוגיות של איכות הסביבה אני לומדת. יש לי מהרבה מאוד חברים ללמוד. יש את דב חנין שמוביל פה והוביל גם בכנסת שעברה. אני יודעת שתמר מתעסקת עם זה וגם חברים נוספים. יש לי הרבה מאוד ללמוד בסוגיות האלו. התעסקתי יותר בנושאים חברתיים, בנושאים אחרים. לא שהנושאים האלה לא חברתיים, הם חברתיים, רק מכיוון אחר. אני חייבת להגיד לך שלא האמנתי למשמע אוזניי בדיון הזה. אני פשוט בשוק מזה. יהיו דיונים נוספים במליאה ויכול להיות שבתת ועדה. אני עדיין לא יודעת. אני אשקול את זה. אני אתייעץ בסוגיה הזאת.

דוד אזולאי:

הדברים פה לא חדשים. רובן של הדמויות שנמצאות כאן השתתפו בהרבה דיונים שקיימנו כאן בוועדה, כולל סיור באזור מיכל האמוניה. אני לא סתם שאלתי את נציגת המשרד להגנת הסביבה על המיגון עד להעברה, משום שאני זוכר שבאחד הדיונים שלנו כאן מר שפיר דיבר על כך שיש מיגון באופן זמני שאפשר לעשות. כמדומני הייתה התחייבות שלפחות הדבר הזה ייעשה. לצערי הרב מהדברים שאני שומע היום הדברים לא נעשו. אני חושב שלפני שמדברים על העברה, על שינוע ועל איתור שטח יש דברים יותר חשובים. אני בעיקר מפנה למשרד הבריאות ולגורמים אחרים, כמו פיקוד העורף. הם הגורמים שצריכים לתת למקום הזה ולאנשים תשובות לאיך מתכוננים ואיך נערכים לקראת אסון המוני, חלילה וחס שלא יקרה. שמענו פה על מספר של נפגעים. אני לא יודע מי יכול לעמוד בזה ואיך אפשר לעמוד בזה. אני רוצה כאן להזכיר להרבה חברים שהשתתפו בכמה דיונים. הדיון הזה מזכיר לי קצת את אותם דיונים על שירותי הכבאות, למי שזוכר. בדיוק אותו דבר. כולם ישבו פה ודיברו על כך שיהיה אסון.

דב חנין:

לפני השריפה בכרמל.

דוד אזולאי:

כולם דיברו רק שלא יהיה אסון. התפללנו שלא יהיה אסון. אמרו שאין תקציב ושצריכים לעשות רפורמה. בסופו של דבר, לצערי הרב, היה אסון. אחרי האסון קמה ועדת חקירה. אחרי ועדת החקירה נמצא הכסף, נמצאו התקנים ומערך הכבאות יצא לדרך חדשה. אני שואל, ריבונו של עולם, למה. למה צריך לחכות לאסון? למה צריך לחכות לוועדת חקירה ממלכתית? יש דברים שצריכים לעשות אותם. גברתי היושבת-ראש, הדבר הראשון שצריך לעשות זה לראות איך נערכים לאירוע אסון שעלול לגרום לנזק בלתי רגיל בכל הסביבה. מדברים איתי על קריית אתא. אתם פשוט לא מכירים את השטח. תצאו לשטח. תעלו להר הכרמל, תראו את התצפית. תראו על איזה שטח זה יושב. רבותיי, היה כמעט אסון. טוב לנו לשים את הדברים מתחת לשטיח.

            היועץ המשפטי של עיריית חיפה, רשף חן, דיבר על תקציב, דיבר על החלטת ממשלה. אני מסכים איתו, אבל לצערי הרב זה רחוק מאוד. יש דברים שצריך לדבר עליהם אתמול והיום לפני שניגשים לדברים האלה. אני מציע לך, גברתי היושבת בראש, לפנות לשר להגנת הסביבה, לשר הכלכלה, לראש הממשלה. במקום לטפל בדברים שוליים יש דברים יותר חשובים, וזה מניעת אסון המוני, העניין של איך נערכים, חס וחלילה, לאסון המוני. בשורה התחתונה צריך להתפלל.

היו"ר מירי רגב:

אנחנו מתפללים וגם לא רוצים שזה יקרה.

יובל בן-ארי:

תודה רבה שהדיון הזה באמת מתקיים. את רק שבועיים כיושבת-ראש.

היו"ר מירי רגב:

איזה שבועיים? רק אתמול.

יובל בן-ארי:

אני מקווה שזה ימשיך כך.

היו"ר מירי רגב:

אתה כבר נותן לי ארכה? יבואו אלי עוד בביקורת על כך שאני כבר שבועיים בתפקיד ולא עשיתי 1,2,3,4.

יובל בן-ארי:

אני מאוד מקווה שהעניין הזה של המעקב אחרי מפרץ חיפה זה משהו שיקרה שוב ושוב ושוב. אחת ההצעות שאני רוצה לבקש ממך באופן אישי כיושבת-ראש הוועדה זה שייקבע עוד היום דיון המשך, תוך פחות מחודש. אנחנו מאוד רוצים להיות בעניין הזה עם היד על הדופק. למה זה חשוב ורלוונטי? הייתה החלטת ממשלה שנה שעברה. הדבר הזה לא קודם. אחת הסיבות שזה לא קודם היא כי לא היה לזה ביטוי תקציבי. היינו על תקציב דו-שנתי. לא היה תקציב לבצע את התסקיר הסביבתי שמפורסם באתר של המשרד להגנת הסביבה.

דורון אברהמי:

לא הייתה החלטת ממשלה.

יובל בן-ארי:

סליחה, החלטה של השר גלעד ארדן. אנחנו עוד מעט נהיה באישור תקציב. אני רוצה שיהיה ביטוי תקציבי גם לתקציבים שמדינת ישראל צריכה לשים במישור רותם כדי לאשר את המשטח הזה שכורים בו חול, אחרת זה לא יתקדם. זה צוואר הבקבוק. בגלל זה זה תקוע בבירוקרטיה.

מעבר למיכל האמוניה – וזה לא הודגש פה מספיק – יש עוד מגוון רחב של בעיות סביבתיות במפרץ. יש את הפצח"ן, יש את הרחבת בז"ן ועוד הרבה מאוד דברים. אני מאוד מבקש שהוועדה תתעסק בזה, כי בסופו של דבר אלה הדברים שבאמת חשובים. יש פה עניין של בריאות ציבור.

דב חנין:

תודה, גברתי היושבת-ראש. זה אכן דיון מאוד חשוב. אני רוצה לברך, גברתי יושבת הראש, על הדברים הברורים שגם את אמרת במסגרת הדיון. אני פונה לכל נציגי משרדי הממשלה השונים ואומר לכם שהדברים שיושבת הראש אמרה עד השלב הזה – היא בוודאי גם תסכם את הדיון בהמשך – מבטאים את עמדת רוב חברי הוועדה הזאת. אני מציע לכל משרדי הממשלה לקחת אותם במלוא הרצינות. יש כאן ויכוח. פה אני אומר את דעתי האישית בוויכוח הזה. חומרים מסוכנים וריכוזי אוכלוסייה גדולים זה מפגש מסוכן. אנחנו לא היינו צריכים לחכות לאסון בטקסס כדי לראות את זה. זה קורה פעם אחר פעם. מפרץ חיפה זאת דוגמה מאוד בעייתית, כי יש את שבר יגור, יש גם סכנות מלחמה. כבר היו לנו דברים בעבר. במלחמת לבנון השנייה למדנו שהמיגון מאוד בעייתי כי זה לא רק המיכל, זה גם הצנרת, זה גם הובלות. מאוד בעייתי למגן. למדנו גם שפינוי מאוד בעייתי ברגע האמת, כי לפעמים הפינוי יותר מסוכן מאשר אפילו להשאיר דברים במקום. למדנו במציאות שלא את כל הדברים אנחנו יודעים מראש. לפעמים קורים דברים שלא תכננו. אנחנו חייבים תכנון אחר. אנחנו חייבים בתכנון אחר לשנות את המצב הקיים במפרץ חיפה. מיכל האמוניה זאת דוגמה אחת. יש עוד דוגמאות מסוכנות ומדאיגות. בהמשך לדברים שאמרו נציגי באר טוביה וקריית מלאכי, בטח לא לעשות עכשיו החלטות שמייצרות בעיות.

קריאה:

עשו, לצערי.

דב חנין:

עוד לא הקימו. החליטו החלטות. עוד לא מקימים. בטח לא לבנות עכשיו את הצרות שאנחנו נצטרך לדבר עליהן בעוד שנה או שנתיים. גברתי יושבת הראש, את צודקת, התמונה היא תמונה מבהילה. יש תחושה של איזו שהיא הפקרות. יש תחושה של המון גורמים מקצועיים שמחלקים את האחריות ביניהם ובסופו של דבר לא ברור איפה האחריות עומדת. יש תחושה של גורמים, כמו עיריית חיפה – - -

            אדוני השר, אני מברך אותך שאתה מגיע לוועדה שלנו. דווקא טוב שהחלטת להצטרף אלינו. אכן דיון מבהיל וקצת מטריד, הייתי אומר בלשון המעטה. הוא רק ממחיש את האתגרים העצומים שעומדים לפניך כשר להגנת הסביבה. אנחנו כוועדה – הדיון הזה מוכיח את זה – מוכנים להתייחס לנושאים האלה במלוא הרצינות, במלוא העדיפות וברוח הכי לוחמנית שאפשר.

היו"ר מירי רגב:

נציגת משרד הפנים, תתייחסי בבקשה לנושא של התכנון של מפעלים כמו באר טוביה עם חומרים מסוכנים . אנחנו יודעים מה צפוי לנו ממפרץ חיפה.

אודי חן:

אפשר גם להתייחס לשאלה כיצד התכניות של חיפה מתייחסות למפעלים כאלה.

ענת שריד:

            אני מייצגת את מחוז חיפה, כך שאת הות"ל ואת באר טוביה אני לא מכירה. אני לא יכולה להתייחס להחלטות. אני יכולה להתייחס למפרץ חיפה.

היו"ר מירי רגב:

תלמדו אותן לקראת הדיון הבא. תלמדי את ההחלטות של כל האזורים שבהם יש תכנון לחומרים מסוכנים, שלא תגידו לי שזאת הגנת הסביבה והמשרד להגנת הסביבה יגיד שזה התמ"ת. כל אחד ילמד את תחום משרדו, למרות שבעיני יש רק משרד אחד שמתכלל את הכל בנושא חומרים מסוכנים, שזה המשרד להגנת הסביבה. תיכף נסכם את זה.

ענת שריד:

לגבי האמוניה במפרץ חיפה רציתי לומר שהממונה על המחוז במחוז חיפה, שהוא היה לשעבר גם מפקד פיקוד העורף, מטפל בנושא הזה מזה מספר שנים עם היכנסו לתפקיד. הוא מודע ורוצה לקדם את הנושא. עוד בשנת 2010 הוא פנה למנהל מינהל התכנון בבקשה לחלוקה הוגנת. כל האמוניה מגיעה למפרץ חיפה, בעוד שההתפלגות לפי המחוזות היא שחלק רב משונע לדרום ולא נחוץ. בזמנו דובר על לשנע חלק לנמלים אחרים בדרום. המשרד להגנת הסביבה היה נגד זה משום שזה פיזור של התיקון. זה לא סביר שבנוסף לסיכונים שכבר קיימים במפרץ חיפה יהיה גם הסיכון הזה. לאור הגעת הגז הטבעי לארץ הוא מנסה לקדם את הקמת המפעל בדרום. הנושא הוצג לפני הוועדה המחוזית חיפה. נציגת המשרד להגנת הסביבה הסבירה את ההמלצה שלהם להקים את המפעל בדרום. הוועדה המחוזית הוציאה החלטה לאמץ את ההחלטה הזאת. הוקמה ועדה בין משרדית. נציג של מחוז חיפה יושב בוועדה הזאת.

לגבי התכנון. פנו אלינו לקדם תכנון במחוז חיפה להקים את מכל האמוניה. אנחנו לא מקבלים סיכום כזה עד שיובאו החלופות להקים את המפעל בדרום. אנחנו מבקשים לא לייעד סכום להקמת מיכל בחיפה שמהווה מקור סיכון רב.

דוד צור:

גם אני חבר כנסת חדש כמו בועז טופורובסקי, אבל אני לא המום ונרגש כמו בועז מהסיבה שלצערי כבר הייתי בים של דיונים כאלה, בסיורים. אני חייב להגיד שעדיין הפערים שהיו פה, בעיקר בפינג פונג הבין משרדי, מאוד מטרידים. חוסר היכולת לשבת בין המשרדים ולהגיע לאיזה שהן הבנות, בעיקר בכל מה שקשור לתכלול הבעיות בשגרה. אגב, בחירום המצב, לכאורה, אמור להיות יותר טוב. אין פה משרד אחד שמתכלל את התנהלות החירום. אין אפילו נציגות של המשטרה, נציגות של כב"א. בסופו של דבר המשטרה אמורה לתכלל אירוע כזה בחירום. הפערים פה הם פערים גדולים מאוד. המשרד להגנת הסביבה אמור לתכלל את העניין בשגרה, הוא צריך לנהל את הסיכונים האלה. בניגוד למה שפה שמענו מהרבה מאוד גורמים, בסוף צריך לנהל את הסיכונים. אנחנו מדינה קטנה. המפעלים האלה צריכים להתקיים בתוכה כדי לקיים את התעשיות. צריך לנהל סיכונים באופן שמוצאים את האלטרנטיבות היותר בטוחות. נכון שהן לפעמים יותר יקרות, כמו למשל העתקה של חלק מהדברים האלה לים, עם כל העלויות שיש בנושא הזה. עדיין זה משאיר לנו את בעיות השינוע. גם לגבי בעיות השינוע הציע פה פתרון רב ניצב בדימוס ואלוף במילואים הרצל שפיר. יצא לי לראות כמה דוחות שלו, שזה ממש ללקק את האצבעות. צריך להתעמק בהם. הכל כבר נכתב שם. שינוע ברכבת יכול להפחית סיכונים. בסופו של דבר זה דבר שצריך יהיה לעשות אותו.

2,3 נקודות עקרוניות טקטיות יותר. צריך, לדעתי, לצמצם למינימום האפשרי את ייצור האמוניה במפעלים בחיפה. זה תהליך שהתחיל. צריך להעתיק אותו למפעל ברותם. כבר עושים אותו. תישאר עדיין בעיית השינוע. שמענו פה מנציגת המשרד להגנת הסביבה שבסופו של דבר, כך או כך, השינוע מגיע לאותם ממדים.

לעניין הרישוי. אין לי ספק, בטח בתור קצין משטרה בכיר לשעבר, שעניין הרישוי חייב להיות פתיר בכל הארץ ב-100%. חצי מהמדינה הזאת פועלת ללא רישוי.

היו"ר מירי רגב:

זאת לא הבעיה כרגע. הנקודה העיקרית היא איך אנחנו מגינים על האזרח.

דוד צור:

אם היינו פותרים את בעיית הרישוי ועדיין משאירים את הסכנות כפי שהן דעתנו לא הייתה נחה. עדיין חצי מהמדינה הזאת פועלת ללא רישוי אבל במסגרת הבטיחות. אני ממליץ לקיים את הדיונים הבאים בבאר טוביה, בחיפה. אחרי זה לרדת לרותם בנגב.

הדבר אחרון שרציתי להגיד הוא על האסון בכרמל. בטרמינולוגיה זה מחדל, זה לא אסון.

היו"ר מירי רגב:

זה בתחקירים של הצבא נקרא כמעט תאונה. זאת התייחסות לתאונה אמיתית מה שקורה פה. הפערים שקיימים פה בנושא טיפול, אחסון וחס וחלילה פגיעה מאמוניה זה אסון לאומי.

דוד צור:

אני רוצה להתחבר למה שחבר הכנסת חמד עמאר אמר ולמה שנאמר על ידי חבר הכנסת אזולאי לעניין מה שצריך לעשות עכשיו ובמידי, בעיקר בנושא המיגון. אסון הכרמל הוא בעיני מחדל גדול, כי הוא לא טופל ברמה הטקטית בשריפה הקטנה שהתחילה ונתנו לה להתדרדר כפי שהתדרדרה. ככה גם אירוע קטן פה יכול להתדרדר לאירוע גדול. צריך לטפל בזה במידי. לא צריך למגן את עצמנו לדעת. גם בנהלים וגם בחיבור אל מול הרשויות צרך לעשות תרגיל אחד גדול שנצפה בו.

קריאה:

הזלזול שלך ברישוי עסקים הוא לא רק זלזול בחוק, הוא גם זלזול באחד הכלים החשובים ביותר שבידי הרשות המקומית.

דוד צור:

אני שמח לציונים שאתה נותן לי. אני מסביר לך כמפקד מחוז שמחוז צריך להתנהל. אם תכפה את רישוי העסקים חצי מהמדינה הזאת לא תזוז. אפשר לשתק את המדינה בקלות רבה.

קריאה:

עדיין אתה לא יכול להציג בפורום כזה עמדה כזאת.

דוד צור:

אמרתי שצריך לעשות רישוי.

היו"ר מירי רגב:

צריך לעשות רישוי, אבל הסיפור פה הוא לא הרישוי.

קריאה:

למה? זה כלי מאוד מרכזי של הרשות המקומית .

דוד צור:

מה תעשה? תסגור את המפעלים?

קריאה:

 אני לא מדבר על המפעלים.

זבולון קלפה:

אני מצטרף לפתיחת הדברים של חבר הכנסת צור. גם אני חדש ולאט לאט לומד. לשמחתי הרבה בתחומים האלה ביליתי הרבה בשנים האחרונות בוועדות המחוזיות למיניהן ונחשפתי לדברים. אני רוצה לעודד את כולם. אנחנו מלינים על היכולת בין משרדים שונים לתאם ביניהם. הרבה פעמים במשרד עצמו זאת גם לא משימה פשוטה, בלשון המעטה. הדברים מאוד פשוטים בסוגיה של קריית מלאכי ובאר טוביה. את העובדות שם אני די מכיר מקרוב. אני שכן של האזור. אני מכיר את הדברים מהיבט קרוב מאוד. יש שם מציאות הזויה. הייתה שם שמיעה של ציבור. בסופו של דבר, גברתי היושבת-ראש, יש מסלול במדינה שנקרא עוקף. יש ות"לים, יש ול"לים. זה לגיטימי להשתמש בכלי הזה, אבל לפעמים השימוש בו הוא שימוש יתר. במקרה הספציפי סימנו שם קרקע פרטית שהייתה מאוד נוחה מבחינת היכולת לתכנן על גביה. מפה ואילך גררו את כל המדינה להוצאות מרובות מאוד. אפשר לייצר כל מיני מערכות מיגון גם לצנרת הגז של ההולכה שיעמיקו את זה במקום מטר וחצי ל-4 מטר, אבל אז מתעוררות בעיות אחרות. כל העסק נראה שמעלץ ועקום לגמרי. הוא גם גורר את המדינה להוצאות מרובות מאוד. אני חושב שצריך לחזור לפתרונות הישרים, לשכל הפשוט וההגיוני מאוד. במקרה של קריית מלאכי ובאר טוביה צריך למצוא קרקע חלופית שנותנת מענה. היא מוזילה למדינה בעשרות מיליונים, כמעט במאה ומשהו מיליון שקלים. בזה אפשר לפתור את הבעיה.

דוד בר דרור:

110 מיליון.

היו"ר מירי רגב:

אנחנו נהיה בבאר טוביה, נבדוק את העניין.

משה שמעון:

יש הצעה של חבר הכנסת דב חנין שאומרת שהממשלה לא תאשר את המשך הטיפול בבקשה הזאת עד שהוועדה – - -

יעקב אשר:

גברתי היושבת-ראש, הנושא הזה של לוח זמנים מחייב כדי לראות שכל התהליכים האלה יקרו. אנחנו יודעים כמה זמן לוקח הליך של הקצאת קרקע, מציאת קרקע, שינוי ייעוד. יש פה משהו שעדיין אנחנו לא רואים שהולך לחייב את ממשלת ישראל לעשות את זה. מה שהיה צריך לעשות זה להשתמש בכלים החוקתיים, כמו רישיון עסק ודברים מהסוג הזה. צריך להשתמש בזה לפחות ככלי שייאלץ את הממשלה ללוח זמנים מסוים. אם תהיה איזו שהיא החלטה שיפוטית כזאת או אחרת, מחייבת כזאת או אחרת, שתוך מספר שנים מסוים שהוא סביר והגיוני כדי לגמור את התהליך הזה המפעלים האלה ייסגרו או יצומצמו בהדרגה, או שיקפיאו תכנון.. משרד הפנים יושב כאן. למשרד הפנים ולמינהל התכנון יש כוח להקפיא אזורים שלמים מלתכנן הלאה, במיוחד באזור הזה שבו יקומו מפעלים חדשים. יכול להיות שכרגע יש איזה שהוא מיכל אחר מסוג אחר של גז כזה או אחר שאנחנו לא מכירים שנבנה שם. יש הרבה דברים בחוק איך לעשות הקפאת הליכים. אם נכניס את זה לאיזה שהוא סד זמן שבו אנחנו יודעים שהמפעלים לא יוכלו לתפקד מתאריך מסוים בשנה מסוימת, אז זה יהיה דבר שיכניס את הממשלה ואת כל המערכות – -

היו"ר מירי רגב:

להתכנסות של – - -

יעקב אשר:

- – לאיזה שהוא סדר יום מחייב יותר. אנחנו מבינים שהרבה מפעלים במדינת ישראל יקרסו אם לא יהיה את המפעל הזה. אם נדע שיש זמן מסוים של החלטה בלתי חוזרת, אז המדינה תדע להתאים את עצמה לעניין הזה. הדבר הנוסף שצריך בכל האזור הזה הוא למפות, להכין איזו שהיא תכנית אב עתידית כדי לדלל את אותם מפעלים, לא לחבור יחד כמה מפעלים שכולם ביחד זאת מדורה אחת גדולה.

הרצל שפיר:

אני אתחיל אולי מהנקודה המרכזית שעלתה, שזה המיכל והאמוניה. לנו מהר מאוד בוועדה היה ברור שאין פתרון לנושא הזה. המיכל בשלב הזה חייב להיות במקום. צריך לדאוג שייצור אמוניה ייעשה. זאת הסיבה גם שהמלצתי מיד באותה שנה של סוף 2006, תחילת 2007, להקים את הגוף שיתכנן ויעשה את מעבר התעשייה האפשרית להקמת אמוניה בדרום. לצערי זה לא נעשה. פה ישנו מחדל. אנחנו בוועדה עשינו לכל אחד מהמפעלים רשימה עצומה של דברים שהם היו צריכים לתקן. אני רוצה לומר שהם תוקנו. מי שחושב שלא נעשה שום דבר טועה. גם כביש גישה מסביב נעשה.

היו"ר מירי רגב:

זה משמח.

חן רשף:

חוץ ממיגונים.

הרצל שפיר:

כל המיגונים קוימו, פרט למיגון העילי. בכל השאר לא היו בעיות. יש פה תמונה מסוימת מעוותת. מי שאחראי לקבוע היום או היה צריך לקבוע את הטווחים לסכנה וכדומה זה רק גוף אחד. זה המשרד להגנת הסביבה, לא שום גוף אחר. אלי בוועדה באו לא אחד ולא שניים עם המון תכניות ועם המון פרויקטים שנעשו לגבי מה הוא הסיכון האמיתי. אני מצטער. כל מה שבדקנו לא היה מקובל על מי שאחראי על הנושא הזה. המשרד להגנת הסביבה בדק אותם ואמר שזה לא רציני. צריך לדעת שיש גוף אחד שמופקד. יבוא הוא ויגיד מה שהוא רוצה, היא תבוא ותגיד מה שהיא רוצה. אין לזה סוף. לכל מי שיש אינטרסנטיות יש מה לומר. חייב להיות גוף אחד שהוא זה שקובע. המספרים שפה שמענו הם רבים מידי. מאחר שידענו שבינתיים עד שיהיה צריך לתת מענה, אז נתנו מענה. אני רוצה לומר מה היה המענה. אני קורא לזה מערכת אזרחית מגיבה. כדי להבין אותה אני צריך לתת דוגמה. נניח שהייתה פגיעה במיכל הזה.

היו"ר מירי רגב:

לא משנה איזו פגיעה, בין אם רעידת אדמה – - -

הרצל שפיר:

לא משנה אם זה היה למעלה או למטה. ישנה פגיעה. אם הפגיעה היא כזו שהיא באה מלמעלה וישנו פלאש זה נקרא ענן ראשוני. על הענן הראשוני הזה אין לאף אחד שליטה. מי שדוחף אותו זה הרוח. אף אחד לא הציג פה את משטר הרוח במפרץ חיפה. לו היו מגישים את זה היו רואים שהדברים הם לא בדיוק ככה. אני לא רוצה להיכנס לזה. הרוח נושאת את זה. היא נושאת את זה לא בדקה אחת לכל ה-3,4,5,10 קילומטר.

היו"ר מירי רגב:

לרדיוס שדיברו עליו.

הרצל שפיר:

הרדיוס לא נכון. הרוח לא הולכת ברדיוס.

היו"ר מירי רגב:

אתה אומר שהרוח לא מביאה את זה לרדיוס שהם דיברו עליו של 17 אלף תושבים.

הרצל שפיר:

אני לא אמרתי את זה.

חן רשף:

לא דובר על רדיוס, דובר על טווח. נכון שזה חד כיווני בגלל המזל של כיוון הרוח. אם יהיה יום טוב והיא תהיה מזרחית, אז – - -

הרצל שפיר:

כשאת מדברת על סיכון לאוכלוסייה נכון לדבר על 360 מעלות. למה? כי את לא יודעת לאן כיוון הרוח. ברגע שכיוון הרוח ידוע בדרך כלל הזווית היא 40,60, לא יותר מזה. זה נמצא במצב שידוע לאן זה הולך. זה לא מגיע לקילומטר הראשון, גם לא לשני, לרביעי או לאחד עשר בשנייה. אנחנו עשינו עבודה – לצערי, היא הייתה בסוף העבודה שלנו – לגבי הזמן שלוקח לענן הזה להגיע למקומות השונים. זה לא מעט זמן. זה דקות רבות. מה מכאן הייתה המסקנה? המסקנה שלי הייתה שאנחנו יכולים לבנות מערכת אזרחית מגיבה, זאת אומרת שברגע שחל דבר כזה, אז קודם כל – אני מניח שגם באמצעים של היום – תהיה אזעקה. לגבי טיל שבא מאיפה שלא יהיה תהיה אזעקה. אני כבר לא מדבר אם מורידים אותו באמצעים החדשים שישנם. את זה ידעו כבר קודם. תהיה אזעקה. ההנחה היא שבאזעקה נכנסים לבתים. תהיה גם אזעקה נוספת – צריך לתכנן אותה – על חומר כימי. גם אז כולם נכנסים לבתים. יש היום גם מסיכות גז. אני מבטיח לכם – מהעבודה שעשינו – שאם זה נעשה מיד עם האזעקה וכולם בבתים מספר הנפגעים, גם במקרה החמור ביותר, יהיה המינימום שבמינימום.

היו"ר מירי רגב:

שהוא, לדעתך?

הרצל שפיר:

עשרות, לא יותר מזה. כמובן שיש פה עוד המון דברים, כמו כיווני הרוח ואיך זה מבפנים. זה לא בדיוק כזעקתך אם יעשו. אני המלצתי שאת המערכת האזרחית המגיבה צריך יהיה לתכנן ולתרגל. צריך לתרגל אותה עם כל אותם גופים שבהם נאמר. את הדברים האלה ניתן לעשות.

יעקב אשר:

אין אלמנט של הדף?

הרצל שפיר:

אמרתי. מהפלאש הראשוני.

אודי חן:

הנושא הזה כל כך מסוכן. אני מבין פה שזה כל כך מסוכן שבשום פנים ואופן אסור להוציא את המיכל. השאלה מה הנזק הכל כך גדול לתעשייה. כמה זה במיליארדים?

הרצל שפיר:

אתה לא בקיא בזה. אני מציע שתפסיק כי אתה לא בקיא. יש פה מאבק בין המפעלים לרשויות המקומיות. המאבק הזה התחיל מאותו רגע שכל הרשויות – בצדק מבחינתן – רצו להתרחב. השאלה אם זה מפריע למפעלים או יש סיכון במפעלים לא תמיד היה השיקול העיקרי.

חן רשף:

על זה אני חייב למחות. עיריית חיפה שמחה על כל מפעל – - -

הרצל שפיר:

המפרץ הזה היה ריק בזמנו. אני זוכר – כולכם לא – שלפני הקמת המדינה כשהייתי ילד ונסעתי ברכבת מקרית מוצקין ללמוד בבית ספר הימי ליד הטכניון. כל האזור הזה היה ריק. המפעלים היו שם. מה שקרה בינתיים זה מאבק בין המפעלים לרשויות. כאן הדבר איננו מוסדר, לכן כל עניין הרישיונות וכל הדברים מהסוג הזה צצים. איך אפשר לפתור את זה? כדי להתגבר על הבעיה המרכזית צריך תיאום בין המשרדים השונים בממשלה.

היו"ר מירי רגב:

זאת הבעיה. זה היה דיון חשוב. כפי שאמרתי, יש כאן הרבה מאוד פערים. אני שמחה שהשר נכנס בסוף הדיון. השר נכנס רק עכשיו לתפקידו.

עמיר פרץ:

כבר הספקתי לבקר.

היו"ר מירי רגב:

כבר הספקת. את הקצב שלך אני מכירה עוד כשהיית שר הביטחון, לכן אני לא מתפלאת. יש כאן פצצה מתקתקת. רק כאשר יהיה אסון, חס וחלילה, אנחנו נתעורר כולנו. יש כאן איזו שהיא תחושה שחומרים מסוכנים טובים לתרגילים. טובים לתרגיל של פיקוד העורף, טובים לאיזה שהוא תרגיל מסוים בין פיקוד העורף לעיר מסוימת. כשיהיה אסון כולנו נתעורר. האחריות על חומרים מסוכנים היא של המשרד לאיכות הסביבה. הוא צריך לתכלל את משרד הבריאות. יש כאן פער אדיר של משרד הבריאות. את לא נתת לי תשובה איך משרד הבריאות נערך למקרה של אירוע בחיפה. יש כאן אי הבנה בין התמ"ת שפתאום אומר שאיכות הסביבה צריכים להיות אחראים על המקום בדרום ולא הם. אני חשבתי להמליץ על קיום ועדה בין משרדית, אבל התייעצתי פה עם השר. אנחנו נעשה פה דיון נוסף בעוד חודש. מי שיתכלל את זה יהיה המשרד להגנת הסביבה. הוא יתכלל את כל הגורמים. את התמ"ת, את משרד הבריאות, את המשטרה, את פיקוד העורף, את השלטון המקומי, את משרד הפנים. הוא יכנס את כולם. הוא יתייחס להמלצות ועדת הרצל שפיר.

זבולון קלפה:

לא לשכוח את מינהל מקרקעי ישראל. גם המינהל חשוב.

היו"ר מירי רגב:

גם המינהל חשוב. הם יודעים. הוא צריך להתייחס לנושאים שעלו כאן. אנחנו מדברים על רדיוס כאילו עשרות אנשים הרוגים זה לא נורא. אני מזכירה לכולם מה קרה באסון הכרמל, איזה אבל לאומי היה פה. אנחנו מדברים פה על טווחים, כמה הרוגים יהיו לנו בכל טווח. ראינו פה את הסרטון. במדינה שלנו רעידת אדמה או טיל זה לא איזה דמיון מופרך, חוץ מזה שיש לנו איזה שהוא דיבור עם החיזבאללה שאולי יעשה hold עד שיגמרו את התכנון, עד שיגמרו את מפעל הייצור, עד שיחליטו מה קורה עם השינוע. את האזרח זה לא מעניין. את האזרח מעניין שהשר לאיכות הסביבה שנבחר והמשרד שלו יגן עליו במקרה של אירוע. זה מה שמעניין אותו. מי אחראי על מה, אחר כך ועדת חקירה תבדוק את זה. אז מישהו יתפטר, אחר כך מישהו יחזור ואנחנו נקים עוד ועדה. אנחנו צריכים לוודא שהאזרח מוגן. יש כאן המלצה – בעיני מצוינת – של הרצל שאמר פה על מערכת אזרחית מגיבה.

עמיר פרץ:

ההמלצה השנייה היא שאת ההמלצה שלכם נביא לגורמים הממשלתיים.

היו"ר מירי רגב:

אנחנו נוציא מסמך מסודר לראש הממשלה, למנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני גם אפגש איתו בעניין הזה. אני אדבר עם שרת הבריאות. היא רק נכנסה לתפקידה. אני הופתעתי פה מהפערים בעניין הטיפול באזרח. יש כאן גם המלצה על מערכת אזרחית מגיבה. ראינו איך פיקוד העורף מדבר עם הציבור ובעצם אומר לו איך הוא מתגונן עד שהמערכת נכנסת לפעולה. המערכת האזרחית המגיבה הזאת בשיתוף עם המשרד לאיכות הסביבה יכולה מאוד לסייע בשלב הראשון. לא שמעתי הנחיות מהסוג הזה. יכול להיות שיש לכם, יכול להיות שזה מסודר. אני אשמח בדיון הבא לראות אם יש מערך הסברה לאזרח.

קריאה:

אין.

יובל בן-ארי:

גם לא מתוקצב. אין לזה ביטוי תקציבי.

קריאה:

אנחנו מדברים על כך 10 שנים.

היו"ר מירי רגב:

בגלל שרמ"ח מיגון אומר שיש, אז תנו לי לפחות בדיון הראשון להאמין לו. בדיון הבא הוא יציג את ההנחיות לאוכלוסייה בכל מה שקשור למערכת אזרחית מגיבה במקרה של רעידת אדמה או פגיעת טיל תלול מסלול במיכל האמוניה, מה האזרח צריך לעשות לפני שהרוח תגיע מהכיוון הזה, מכיוון אחר ותוביל את זה לכיוון קרית אתא, אולי לכיוון אחר. אנחנו לא יכולים להיות אחראים על כיוון הרוח כשיהיה פיגוע. בואו נראה איך אנחנו יודעים מה האזרח צריך לעשות. נהיה אחראים על מה שאנחנו יכולים לעשות.

הוועדה תערוך אחת לחודש או חודשיים מעקב איטי אחר הנושא הזה. אנחנו כנראה נקים תת ועדה בסוגיה הזאת. אנחנו נבחן את זה עם החברים. לתת הוועדה אין שום אחריות לקבל החלטות. תהיה לה סמכות לעשות עבודה מכינה לקראת מליאת הוועדה. אנחנו נקיים דיון בבאר טוביה לפני שמקימים שם. אני מבקשת ממשרד התכנון לשלוח לשר הפנים שלא יתכננו את סוגיית המעבר של תחנת הכוח לבאר טוביה עד שאנחנו לא מקבלים החלטה בעניין הזה. יהיה ביקור בבאר טוביה. אנחנו נבקר גם במיכל האמוניה במפרץ. בדרום אני עוד לא יודעת. נראה. נשמע קודם מה החלופות של המשרד להגנת הסביבה, אחר כך נראה אם נגיע לשם.

חברים, אני מודה על ההתייחסות של המשרדים. בדיון הבא תבואו כל אחד עם המלצות מתוך משרדו, לא להעביר למשרד אחר מה הוא צריך לעשות. אני סומכת על הגורם המתכלל של המשרד לאיכות הסביבה. אני סומכת עליכם גם לאור תפקודו של השר הקודם, שהיה בעיני מצוין, וגם לאור כניסתו של שר מצוין – עמיר פרץ. אני בטוחה שהוא שם תמיד את האזרח לנגד עיניו. תעזבו את ההיבטים הכלכליים, תתייחסו לאזרח ואיך אנחנו מגינים עליו. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40.

סוף סוף הממשלה מדברת על האמוניה (21.4.13)

בעקבות הפיצוץ במפעל לייצור דשן בעיירה ווסט, טקסס, הודיע השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, כי יכנס  ישיבת שרים בנושא זה היום (א'). במהלך הישיבה ידונו השרים ביישום ההבטחה להקים מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ, שייתר את קיומו של המיכל המסוכן במפרץ חיפה.

יצוין, כי ההחלטה להקים מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ התקבלה לפני למעלה משנה, במרץ 2012, על-ידי השר להגנת הסביבה לשעבר, גלעד ארדן ועל ידי שר התמ"ת לשער, שלום שמחון. על-פי החלטה זו היזם שיקים את המפעל יבחר עד לסוף 2012 עובדה שתאפשר להקים את המפעל עד ל-2015. למרבה הצער, החלטה בנושא זה לא התקבלה והיזם לא נבחר. לא רק זאת, המשרד להגנת הסביבה הודיע שהמפעל יוקם לא לפני ראשית 2017. להערכת צלול, אם החלטה בנושא זה לא תתקבל בזמן הקרוב, הקמת המפעל תדחה שוב ושוב.

בנוסף, תקיים ועדת פנים והגנת הסביבה של הכנסת דיון בנושא השבוע (ג'). יש לציין, שהוועדה קיימה מספר דיונים בנושא זה גם בעבר, במהלכם הביעו כל הגורמים דאגה רבה לנוכח המשך קיום המפעל, אך למרבה הצער, דיונים אלה לא הביאו לתוצאה ממשית. יש לקוות שהפעם ידרשו חברי הוועדה משרי הממשלה לזרז הקמת מפעל לייצור אמוניה, כפי שהבטיחו.

קריות באינטרנט: מסתמן פשרה בעניין מיכל האמוניה (14.4.13)

גישושים בין עיריית חיפה וחברת חיפה כימיקלים בניסיון להגיע לפשרה בעניין סגירת מיכל האמוניה. הכל תלוי בסופו של דבר בהחלטת הממשלה להקים מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ.

http://www.krayot.com/archives/15258

הארץ: היטל ההזרמה – שימוש לא מספיק באמצעים כלכליים

עיתון  הארץ: לטענת עמותת צלול, היטל ההזרמה לים נמוך מדי ואינו גורם למזהמים להפסיק את ההזרמה.

המשרד להגנת הסביבה בתגובה: ההיטל נקבע על ידי וועדה ותואם את המקובל באוסטרליה.

דו"ח פתיחת עונת הרחצה 2013

עונת הרחצה 2013 נפתחה באופן רשמי ב-11 באפריל, תימשך 175 יום ותסתיים ב-3 באוקטובר 2013.

לרגל פתיחת עונת הרחצה מסכמת עמותת צלול את אירועי סגירת חופי הארץ במהלך החורף, מתוך תקווה לקיץ צלול ונטול סגירת חופים.

 בעונת החורף 2013 אירעו ששה אירועי זיהום, שנמשכו 22 יום,  בעקבותיהם הודיע משרד הבריאות על סגירת חופים למשך 22 יום. במהלך חורף 2012 נסגרו חופי הרחצה למשך 67 ימים, מכאן שאין ספק שקיים שיפור בתחום זה, למרות שיעד חורף ללא סגירות טרם הושג. יש לציין, כי חופי הרחצה בארץ נהנים מביקוש גבוה גם בעונת החורף בעיקר מצד גולשים, קייקיסטים, שייטים, אך גם מצד שחייני חורף שמספרם הולך וגדל עם השנים.

חופי הרצלייה נסגרו לרחצה ב-9 במרץ למשך ששה ימים, בעקבות תקלה במכון טיהור השפכים, שגרמה להזרמת שפכים לים. עיריית הרצלייה מזרימה לים קולחים מטוהרים במשך כל ימות השנה וגורמת בכך לבזבוז גדול של מים. התקלה במט"ש גרמה להזרמת שפכים, בנוסף לקולחים אלה.

חופי חיפה (חוף דדו מרכז וחוף דדו דרום) נסגרו לרחצה ב-13 במרץ  למשך יומיים, בעקבות זרימת שפכים מאזור התעשייה. יש לציין, כי מקור השפכים לא זוהה עד היום והמזרימים לא נענשו, מכאן שהזרמה זו עלולה להתרחש גם בעתיד.

חופי הרצלייה נסגרו שוב  לרחצה ב-19 במרץ, וגרמו לסגירת חוף הצוק של תל-אביב והחוף הנפרד של תל-אביב בעקבות תקלה נוספת במט"ש הרצלייה, שארכה שלושה ימים.

בעקבות הגשמים העזים שירדו במהלך ינואר 2013, המליץ משרד הבריאות לציבור שלא לרחוץ בים במשך תקופה ארוכה באופן יחסי, וזאת בעקבות זיהום שהגיע לים בעקבות הסערה. יחד עם זאת נמנע מלהודיע באופן רשמי על סגירת החופים.

 על-פי הערכה,  בימי הסערה הגיע לים זיהום רב, בין השאר שפכים שזרמו לנחלים ולים בעקבות תקלות במכוני הטיהור ובעקבות גלישת קולחים ממאגרי הקולחים הצמודים למכוני הטיהור.  סיבה נוספת לזיהום הים היתה הגעת תשטיפים עירוניים רבים, שהם תוצאת הפרדה לקויה בין מערכות התיעול לבין מערכת הביוב, הגורמת לחדירת מי גשמים לביוב ולמכוני הטיהור הנאלצים להזרים את העודפים לים.  תשטיפים אלה מכילים חיידקים רבים, שמנים, פיח ושאר מזהמים. על-פי הערכה בכל שנה הולכים לאיבוד בין 150-200 מיליון מ"ק מים בעקבות העדר הפרדה בין מערכות הניקוז העירוניות ומערכות הביוב. יש לציין, כי החוק מחייב הפרדה בין מערכות הביוב למערכות הניקוז. לדעת "צלול", על הרשויות להקפיד הרבה יותר על אכיפת חוקים אלה, שימנעו הזרמת ניקוז לים, שתוצאתה זיהום, אך גם בזבוז מים.

לדברי רכז הים של עמותת "צלול", צפריר גדרון, האיומים על חופי הרחצה הולכים וגדלים ואיתם הסכנה לסגירת חופי הרחצה בקיץ הקרוב. מול חופי אשדוד מבצעת חברת "שמן" קידוחים למציאת נפט. תקלה בקידוח עלולה לגרום לאסון נפט רחב, לסגירתם של כל חופי הארץ לרחצה ולנזק נורא לסביבה הימת, לציבור ולכלכלת המדינה. יש להדגיש, כי המדינה אינה ערוכה לפי שעה להתמודדות עם אסון כזה, עובדה שרק תגביר את חומרתו. לאורך חופי הארץ מקודמות תוכניות בנייה, שתוצאתן גריעת חופים הפתוחים לציבור הרחב והפיכתם לנדל"ן לעשירים בלבד.

על משרדי הממשלה והרשויות המקומיות להגביר את האכיפה על המזהמים, למנוע קידוחי נפט טרם הצטיידות המדינה באמצעים להתמודדות עם אסון נפט ולמנוע את תפיסת משאבי הציבור על ידי יחידים.

 טבלת סגירת החופים בחורף 2013

תאריך

סיבת התקלה

חופים סגורים

משך התקלה בימים

9 במרץ

תקלה במט"ש הרצליה

חופי הרצליה

6

13 במרץ

הזרמת שפכים מאזור התעשייה חיפה

דדו דרום

2

דדו מרכז

2

19 במרץ

תקלה במט"ש הרצלייה

אכדיה

3

צוק מרכז

3

צוק דרום

3

נפרד

3

סה"כ

22

לקראת פסח ופתיחת עונת הרחצה – עמותת צלול בשבוע ניקיון חופים (28.3.13)

במשך שבוע יצאו אנשי עמותת "צלול" ועשרות ילדים ובני נוער לנקות חופים מאשדוד בדרום ועד חיפה בצפון

במסגרת ניקיונות הפסח ולקראת פתיחת עונת הרחצה ב-11 באפריל, הובילו במהלך כל השבוע שעבר אנשי עמותת "צלול" וחברת בילבונג" את שבוע ניקיון החופים בישראל.

במסגרת שבוע הפעילות יצאו כ-200 ילדים ובני נוער בני 8 עד 16, חניכי קייטנות גלישה ומתנדבים, לנקות חופים מאשדוד בדרום ועד חיפה בצפון. לפני היציאה לפעילות הניקיון השתתפו המתנדבים בפעילות הסברה בנושא החשיבות הרבה של שמירה על ניקיון החופים והים לסביבה הימית.

הניקיון החל בחוף הרצל-קונטיקי בנתניה בהשתתפות ילדי קייטנת הגלישה "קונטיקי סרף קלאב". הניקיון נמשך בפעילות מוצלחת בחוף "לי-גל" באשדוד (רצועת החוף שבין חוף לידו לחוף מיאמי) בהשתתפות כ- 60 חניכי מועדון הגלישה "לי-גל"  ומדריכיהם, שניקו את החוף באופן יסודי.

פעילות הסברה וניקיון נערכה גם בחוף השקט ובחוף נירוואנה בחיפה, בהשתתפות כ- 60 חניכי מועדון הגלישה "סרף קלאב" ומדריכיהם, וכן בחוף נעורים (לאורך הרצועה עד צוקי ים), בהשתתפות כ- 50 חניכי "האקדמיה לספורט חוף נעורים" בני 8 עד 13.

בסיום הפעילות נאספה כמות נכבדה של בקבוקי פלסטיק, פקקים, אריזות חטיפים, בדלי סיגריות וקרטונים, צינורות גומי, חלקי מתכת, כיסאות שבורים ועוד. הילדים ממש הופתעו מכמויות הזבל ומסוג הזבל שמצאו בחופים.

מבצע ניקיון זה היה יריית פתיחה למבצעי ניקיון נוספים שיתקיימו לאורך חודשי הקיץ בהם יוזמן הציבור הרחב לקחת חלק, כדי שיתרמו במו ידיהם לשמירה על חופים נקיים לאורך כל עונת הרחצה.

מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת "צלול": "אין דבר ראוי יותר מלפתוח את עונת הרחצה עם חופים נקיים וים צלול. אנו מזמינים הציבור הרחב להמשיך ולסייע לנו לשמור על החופים נקיים במהלך בילויי הפסח ועם פתיחת עונת הרחצה. אנו מקווים שהניקיון יישמר לאורך כל חודשי השנה, הן בעזרת הציבור שניקיון החופים חשוב לו, והן בעזרתן של הרשויות המקומיות אשר חופי ישראל נמצאים בתחום אחריותן".

 לפרטים נוספים: אביב בר-נוי 052-8748969

ארגוני הסביבה לריבלין: מנע מארדן לקיים מחטף (30.1.13)

ארגוני הסביבה הגדולים בהם צלול, החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין, חיים וסביבה וידידי כדור הארץ המזרח התיכון, פנו ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה שלא לאפשר לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לקיים דיון מיוחד בנושא מתן פטור לשפד"ן מתשלום היתר הזרמה לים.

במכתבם טענו הארגונים כי השפד"ן מזרים לים התיכון בכל שנה כחמישה מיליון מ"ק בוצת שפכים מזוהמת ונחשב למזהם הגדול ביותר של מזרח הים התיכון. על-פי התקנות למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים (היטל הזרמה לים) תשע"א-2011, על השפד"ן לשלם היטל הזרמה, המבטא את הנזק שגורם הזיהום לסביבה הימית. תקבולי ההיטל מועברים לקרן הניקיון במשרד להגנת הסביבה לשם מניעת זיהום הים.

לטענתם, בסוף 2011 פטרה ועדת הפנים של הכנסת את השפד"ן מתשלום ההיטל, באופן זמני ולשנה אחת בלבד, זאת למרות התנגדות כל אנשי המקצוע בתחום, אשר מחו על חוסר המידתיות  הנובע מהזיהום המאסיבי שגורם השפד"ן לסביבה הימית ועל פגיעתו באינטרס הציבורי.

 בחודשים האחרונים, למרות התרעות עמותת "צלול" באשר ללחצים הכבדים המופעלים על השר ארדן להאריך את הפטור, אפילו במחיר שינוי התקנות בחוק, ולמרות חו"ד משרד המשפטים כי בכך ייפתח פתח למזהמים נוספים לבקש דחיות ופטורים בחסות הכנסת, הכחיש השר ארדן, כל כוונה לעשות זאת.

עדו טענו הארגונים, כי אירועי השבוע האחרון מעידים אחרת: ביום א, 27.1.13, הורה השר ארדן ליועצת המשפטית של משרדו לשנות מהיום להיום את נוסח התקנות; ביום ב' 28.1.13 תקף השר ארדן את החלטת "הועדה הבינמשרדית למתן היתרי הזרמה", לפסול את הבקשה להארכת הפטור, ואף יצא פומבית נגד בכירי משרדו, תוך תמיכה בשפד"ן. עתה פועל  השר ארדן לכינוס מיוחד של ועדת הפנים והסביבה למרות העובדה שמדובר בממשלת מעבר, כל זאת במטרה לפטור את השפד"ן שוב מתשלום ההיטל.

 לדעת ארגוני הסביבה, לא ניתן לעשות מהלך כזה שבוע לפני פיזור הכנסת, לפני השבעת שר חדש ולפני מינוי חברי ועדה חדשים. מדובר במחטף בלתי דמוקרטי, לא מידתי ולא ערכי. הנושא עומד על הפרק זמן רב ואין כל דחיפות בשינוי התקנות לטובתו של מפעל מזהם אחד.  הפטור, באם יינתן, כמוהו כמתן פרס למזהם הגדול ביותר של מזרח הים התיכון. הוא מהווה בגידה בעקרון "המזהם משלם" ומחזיר לאחור את המאבק למען הסביבה. כינוס הוועדה מהווה פגיעה בתקינות העברת השלטון, כיאה למדינה מתוקנת.

באיחור ניכר: התמ"ת יערוך התמחרות בין החברות להקמת מפעל אמוניה בדרום (28.1.13)

האיחור של חודשים רבים החליטו המשרד להגנת הסביבה ומשרד התמ"ת בשבוע שעבר (ה') להוציא את נושא הקמת מפעל לייצור אמוניה מגז טבעי בדרום הארץ להתמחרות בין שלוש החברות שהביעו עניין להקים את מפעל בדרום הארץ. המפעל לייצור אמוניה יחליף את יבוא האמוניה לארץ ואת אחסנתה המסוכנת במיכל שבמפרץ חיפה.

ההתמחרות תכלול  שורה של נושאים, ביניהם תשלום בעבור הקרקע, תשלום למדינה, כמות הפועלים שיועסקו במקום, המוצרים שמפעל יייצר ועוד. עוד נקבע שמחיר האמוניה המיוצרת יהיה כמחירה הבורסאי, וזאת מאחר ומדובר במפעל שיהיה מונופול ליצור אמוניה. החלטה זו נוגדת החלטה קודמת, שהתקבלה עוד במרץ 2012, לפיה משרד התמ"ת יבחר את החברה שתקים את המפעל בכפוף להחלטת ממשלה בנושא זה, שתכיל הטבות ליזם.

ההחלטה החדשה התקבלה לאחר ששני המשרדים הגיעו למסקנה, שבהעדר תקציב מדינה, יעברו עוד חודשים רבים עד להחלטת ממשלה בנושא זה. עובדה הגורמת לדחייה מיותרת של הקמת המפעל. מסקנה נוספת אליה הגיעו המשרדים, היא שבכל מקרה מדובר במפעל רווחי, שלא יהיה זקוק לתמיכת מדינה, ולכן אין צורך בהחלטת ממשלה בנושא הטבות למפעל. עוד הוחלט, שכחלק מההתמחרות המדינה תקצה מגרשים ברמת חובב ובמישור רותם, לגביהם יציעו המתחרים הצעות. בנוסף, יתבקשו המתחרים להפקיד ערבות בגובה של 50 מיליון שקל להקמת המפעל.

שלוש החברות שהביעו עניין להקים מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ הן: שותפות של חברת ברן ושל לינדה הגרמנית (יצרנית מפעלים לייצור אמוניה) המעוניינות להקים מפעל לייצור אמוניה בלבד לייצור מקומי במישור רותם; חברת "ענבל" (השייכת לשותפי יזמית הגז רציו) המבקשת להקים מפעל לייצור אמוניה ואוריאה, אף היא במישור רותם, ודור כימיקלים בבעלות גיל דנקנר, המעוניינת להקים מפעל לייצור אמוניה ומתנול ברמת חובב.

יש לציין, שחלק מהיזמים הביעו זעם רב על הסחבת שגורמים משרדי הממשלה שאינם מגיעים להחלטה בנושא הקמת המפעל. חלק מהיזמים אף הודיעו, שאם לא תתקלב החלטה בזמן הקרוב הן יחזרו בהן מכוונתם להקים את המפעל בשל כך.

לדעת "צלול",  יש להצטער על התנהלות משרדי הממשלה, שבזבזו זמן יקר מרגע קבלת ההחלטה להקים חלופה למיכל האמוניה המסוכן ועד לימים אלה. ההחלטה להקים מפעל ליצור אמוניה, שייתר את היבוא המסוכן לארץ, התקבלה עוד במרץ 2012. בהחלטה נאמר שמשרד התמ"ת יודיע על החברה שתקים את המפעל עד לסוף 2012. למרות התחייבות זו החלטה זו לא התקבלה עד היום, ואילו המיכל ממשיך לאיים על חיי תושבי חיפה והצפון. יש לקוות, שתהליך ההתמחרות יערך ביעילות רבה ובתוך זמן קצר, שתאפשר להתחיל להקים את המפעל. לשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן ולשר התמ"ת שלום שמחון, יש הזדמנות פז להשלים את המלאכה בה החלו, ולגאול את תושבי חיפה והצפון מאימת המיכל המסכן את חייהם.

 

בתקווה לכנסת סביבתית קצת יותר (24.1.13)

מערכת הבחירות מאחורינו. כמעט מחצית מחברי הכנסת מפנים את מקומם לחברי כנסת חדשים בחלקם מלאי כוונות טובות. הזדמנות להעלות על סדר היום נושאים סביבתיים וחברתיים.

הכנסת היוצאת לא תיזכר כמחוקקת נלהבת במיוחד בכל הקשור לנושא הסביבתי. היא אמנם אישרה את תקנות ועדת ענבר, להזרמת קולחים לנחלים ואת חוק מחזור פסולת אלקטרונית, חוקים להגנת בעלי חיים ועוד, אך התקשתה לעמוד בלחצים בשורה ארוכה של נושאים שהובאו לאישורה: מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים ממשיך לפעול במפרץ חיפה, היא העניקה פטור לשפד"ן מתשלום היטל הזרמה, לא אישרה את תקנות ענף המדגה ועוד.

למרבה השמחה חברי כנסת שהתבלטו בכנסת הקודמת בתחום הסביבתי ימשיכו לכהן גם בכנסת הבאה, ביניהם ח"כ דב חנין מחד"ש, ח"כ ניצן הורוביץ ממר"ץ וח"כ אורי מקלב מיהדות התורה. מטעם סיעת בל"ד נכנס לכנסת  באסל גטאס, ד"ר להנדסת סביבה ומי שהקים עמותת סביבתיות וחברתיות ביניהן עדאללה ואזרחים למען הסביבה בגליל. יש לקוות שאליהם יצטרפו חברי כנסת נוספים שיבינו את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין חברה לבין סביבה.

מה מונח על שולחנה של הכנסת החדשה?

  • דרישת "צלול" שלא להמשיך את הפטור מתשלום היטל הזרמה לים לשפד"ן. הפטור שהעניקה ועדת הפנים והגנת הסביבה לשפד"ן פג בראשית ינואר 2013 . "צלול" מתנגדת למתן פטור נוסף בטענה שאין לפתור את המזהם הגדול ביותר של מזרח הים התיכון מתשלום ההיטל.
  • דרישת עמותת צלול להשהות את קידוחי הנפט בים התיכון עד להתקנת תקנות בנושא זה ועד להצטיידות המדינה בציוד מתאים למניעת אסונות.
  • אישור תקנות ברכות הדגים, על הכנתן הורתה ועדת פנים והגנת הסביבה (בעקבות בקשת "צלול") אך בסופו של דבר לא אישרה אותן בעקבות לחץ שהצליח להפעיל הלובי החקלאי.
  • דרישה לסגור את מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים המאיים על חיי תושבי חיפה והצפון. ועדת הפנים והגנת הסביבה וכן ועדת חוץ ובטחון קיימו דיונים בנושא, שטרם הבשילו לכלל מעשה.
  • אישור המלצות ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים (ועדת השופט ביין) ודחיית דרישת שר האנרגיה והמים היוצא, עוזי לנדאו, להקים מועצה ציבורית הנוגדת את המלצות ועדת החקירה. (ועדת החקירה המליצה על הקמת וועדה בראשה יעמוד איש ציבור ותורכב מנציגי ציבור. לנדאו ביקש להקים ועדה בראשה יעמוד שר האנרגיה והמים ותורכב מנציגי ממשלה). "צלול" דורשת ממשרד האנרגיה והמים לשנות את תיקון החוק ולהתאימו להמלצות ועדת החקירה הממלכתית.

Y net: למרות החשש לטבע קידוח גבריאלה אושר (14.1.13)

למרות התנגדות צלול והחברה להגנת הטבע קידוח גבריאלה, מול חופי הרצליה, אושר על ידי הוועדה המחוזית מרכז.

לטענת צלול המדינה אינה ערוכה לקידוחי נפט בים ולכן במקרה של אסון הכלכלה, הסביבה ויחסי החוץ של המדינה עלולים לשלם מחיר עצום.

גלובס: למרות התנגדות "צלול" קידוח גבריאלה אושר (14.1.13)

צלול והחברה להגנת הטבע התנגדו לקידוח בטענה שהמדינה אינה ערוכה לאסון נפט בים התיכון. למרות ההתנגדות הועדה המחוזית מרכז אישרה את הקידוח. המניה זינקה ב-18%.